בראשית א-ה: התהוות העולם

כל תרבות מעבירה מדור לדור את סיפורי ראשיתה, תיאור בריאתה. סיפורי בריאת העולם בספר בראשית פותחים את ספר הספרים, ומפורסמים בעולם כולו. יחידת הלימוד הראשונה בפרויקט 929 תואמת כמעט במדויק את פרשת השבוע הראשונה, פרשת בראשית. היא נפתחת בתיאור בריאת העולם, על כפל גרסאותיו, מובילה את הקורא לצד האדם הראשון בגן העדן ובגירוש ממנו, וצופה במעשה קין והבל. זוהי פרשה שניתן וכדאי להשתהות על פרטי-פרטיה, אך דף לימוד זה מציע דווקא להקיפה במבט כולל שנוגע בשלושת סיפוריה העיקריים: בריאת העולם, גן העדן והגירוש ממנו, קין והבל. הדף בנוי מפתיחה וסיום כלליים, וביניהם מוקדשת לכל אחד מן הסיפורים יחידה קצרה. - כדאי מאוד לעיין גם בדף ההנחיות למנחה (המצורף בצד שמאל למעלה) המציע בין השאר מוטיבים שונים שדרכם אפשר לשזור את הסיפורים לרצף בעל משמעות.

דיון
פתיחה
התחלות הן תמיד... במה מאופיינות ההתחלות בחייכם? האם הן קלות או קשות לכם, האם הן מאיימות או מפתות, מרתיעות או מלהיבות?
"כאוס מוליד חיים, סדר מוליד הרגלים" (הנרי ברוקס אדאמס) - מה לדעתכם חשוב יותר ביצירת דבר חדש: הארגון או היצירתיות? הכאוס או הסדר?

דיון
א. אור.. חושך.. מים.. שמים.. יבשה.. עשב דשא.. מאורות.. חיות.. אדם...מנוחה
איזו בריאה היא החשובה ביותר לעולמכם?
באיזה יום מימי הבריאה הייתם רוצים לחזות?
האם הייתם מוסיפים יום נוסף לבריאת העולם? אם כן, מה הייתם יוצרים בו?

מתוך פרקי דרבי אליעזר, פרק ג
בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן: ויאמר אלקים יהי אור, יהי רקיע, יקוו המים, תדשא הארץ, יהי מארת, ישרצו המים, תוצא הארץ, נעשה אדם, הנה נתתי לכם, לא טוב היות האדם לבדו.

דיון
"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא..." (משנה, אבות ה, א)

מדוע לדעתכם העולם נברא בעשרה מאמרות,יום אחר יום, ולא במאמר אחד בלבד?
האם חוויתם פעם משהו שהייתם יכולים לברוא במהירות, ויצרתם לאט? או לחלופין, יצירה שבניתם שלב אחר שלב והיה עדיף להקימה בבת-אחת?
האם הדיבור הוא בעבורכם כלי בנייה או כלי הרס?

בהמשך עונה המשנה על השאלה שהציגה:

דיון
מה דעתכם על תשובת המשנה?

דיון
"ויאמר... ויהי... וירא כי טוב..."

בתיאור הבריאה בפרק א' מצטייר מעגל חוזר ונשנה שמרכיביו הם תכנון, ביצוע וסיפוק.
האם אתם חשים "לאחר יצירה" סיפוק או חרטה? מה משפיע על כך?

בראשית, פרק ג,פסוקים ז-ח
ותפקחנה עיני שניהם
[לאחר האכילה מעץ הדעת]

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם [...]

וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים.

דיון
האם לדעתכם "פיקחון העיניים" הוא חלק מתענוג החטא, או ראשית המכאוב של עונשו?
מה מוביל בחייכם לפיקחון עיניים ולתבונה?

אלאונורה לב, הבוקר הראשון בגן עדן, הוצאת קשת 1996, עמ' 350–351
איך היא ישבה שם, לבדה, ערומה ולא נחפזת.. היא כבר ידעה שעשתה מעשה שאין להשיבו ולא התחרטה. הטעם עוד עמד על לשונה, היא לא תשכח אותו עד יומה האחרון. מה שהדהים אותה יותר מכל היה שלמשך אותם שעה או שעתיים או יומיים או כמה זמן שזה לקח עד שהגיעה להחלטה לתת גם לאדם לאכול מהפרי, היתה ההרגשה שהיא, עכשיו, האדם האינטליגנטי הראשון והיחיד ביקום כולו.
הנחש שכב מגולגל בערימה לרגליה, מחויך כולו בחיוך של נחש, כמו שנחש מחייך כשהוא רוצה להיראות ידידותי. אדם, היצור השעיר המגודל הזה, היחיד שדומה לה במקצת, שעד אז בילתה את ימיה בהתחככות הדדית אתו בין הדשאים כמו צמד גורים, לא היה שם, הלך לאכול חרובים או בננות איפה שהוא, זאת אומרת לא היה עוד שם לפירות החומים או הצהובים המאורכים האלה וגם לצבעים שלהם עוד לא קראו כלום, או שאולי הלך לזרוק אבנים על הציפורים המנתרות, גם הן, עדיין בנות בלי שם. והיא חשבה עליו בחיבה מסוימת, כמו אחות גדולה, ובתבונתה החדשה הוא נראה לה רק כפוטנציאל עמום, לא מהוקצע, כמעט רק גוש חומר, והיא הבינה שבכוחה לתת לו את הפרי שיוצאנו מן הכוח אל הפועל, יעשה אותו לאנושי ובמלוא כוחו. הוא לא ידע, עוד לא היה לו מושג, אבל היא כבר ידעה היטב מה המחיר שהוא עתיד לשלם בעל כורחו, הרעב והמלחמה והבדידות ופחד המוות והמוות עצמו. והיו בה רחמים עליו, רחמי אמת גדולים עד כדי היסוס ממשי, אולי לחסוך לו את כל זה, להישאר יחידה בחטאה; היה עונג רומנטי מסוים בבדידות האבירית המקוללת הזאת, בנשיאה בדד בעונשה הצפוי, בלי שהוא יידע לעולם את גדלות נפשה, כלומר היא כמובן לא חשבה עדיין במונחים כמו "רומנטי" אבל זה בדיוק היה הדבר שאליו התכוונה. מכל מקום היא עצמה ידעה עכשיו שתמות, והיא ידעה שאז יישאר לבדו, בוהה, לא מבין מה קרה, אבל זה לא יהיה נורא והוא ישכח אותה עד מהרה. כלומר היא חשבה על האפשרות שהיא תחיה, כל זמן שתחיה, ואחר כך תישא בעונשה ותמות, כאדם האינטליגנטי היחיד שהיה מעולם. והיא חשבה שוב על הבדידות, על כל אי ההבנות הצפויות לה מעכשיו עם הגור השעיר הגדול. היא ידעה שאם תיתן לו מהפרי הוא יבין, זה מה שיבין לפני כל דבר אחר, שהוא גדול וחזק ממנה וינסה מייד להשתרר עליה, היא כבר הבינה שזה יהיה טבעו. המחשבה הזאת כמעט שגרמה לה לוותר, להישאר לבדה בכל זאת, למות בלי סקס, בלי אשליה של אהבה, אבל אז היא חשבה שבמקרה כזה, היא לעולם לא תלד ילד: הרעב הזה הוא שהכריע את הכף.
© כל הזכויות שמורות להוצאת קשת ולמחברת

דיון
מה דעתכם על סיפור גן עדן של אלאונורה לב?
האם עמדתם אי פעם בפני בחירה מודעת בין פיקחון עיניים מלווה בכאב, לתמימות? כיצד הכרעתם, ומדוע?

מדרש אגדה, בראשית ד
ויש אומרים אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו.

הרמן הסה, דמיאן, שוקן 1993, עמ' 30-29
..."אין ספק כי קורה לפעמים שמישהו קם על אחיו והורגו תוך כדי קטטה וגם אפשרי הדבר שלאחר מכן נופל עליו פחד וגבורתו נעלמת כלא היתה. מה שלא נראה לי כי הוא מקבל אות הצטיינות על היותו מוג-לב, אות השומר עליו ומפיל אימה על כל האחרים".
"כמובן," אמרתי, כולי התעניינות: הנושא החל לרתק אותי. "אך כיצד אפשר לפרש את הסיפור בדרך שונה"?
הוא טפח על שכמי."פשוט ביותר! בראשית היה האות, הוא היה בנמצא, ובגללו התחילה כל הפרשה להתגלגל. היה היה פעם איש שבפניו הוטבע סימן כלשהו שהפחיד אנשים אחרים. הם לא העזו לגעת בו, הוא קסם להם... יכול להיות, או אולי אפשר לקבוע בוודאות, כי לא נשא על מצחו אות ממש, משהו הדומה לבול דואר... יש להניח כי היה זה משהו מסתורי שכמעט ואין משיגים אותו, מבט חדור במעט יותר שכל ואומץ לב מכפי שהאנשים הסכינו לראות... בקיצור, אני חושב כי קין היה בחור מצוין ורק משום שפחדו מפניו, תלו בצווארו את הסיפור הזה...
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il

דיון
מהי משמעותו של "אות קין" לדעתכם?
האם וכיצד הפירושים שמעניקים המדרש לעיל והרמן הסה תואמים לדעתכם את פסוקי המקרא?

דיאלוג בין אופטימוס פריים, מנהיג הרובוטריקים, לגיבור האנושי, מתוך הסרט 'רובוטריקים 4', תסריט: אהרן קרוגר
Optimus Prime: How many more of my kind must be sacrificed, to atone for YOUR mistakes?
Cade Yeager: What do you think being human means? That's what we do. We make mistakes. Sometimes, out of those mistakes come the most amazing things...

אדם ריס, חתן פרס נובל בפיסיקה 2011, על ספרו של מריו ליביו 'שגיאות גאוניות'
יש אומרים שגאון הוא מי שמסוגל לעשות את כל השגיאות האפשריות בזמן הקצר ביותר.

דיון
במבט כללי על פרקי הראשית בולט המעבר החד מבריאת העולם המאופיינת במילים "כי טוב", לגירוש מגן עדן ולרצח הראשון:

מה דעתכם על ה"טעויות" שעושה האדם הראשון עם בריאתו? האם הן מובילות ל"דברים נהדרים", כדברי פריים?
בטווח שבין בנייה לחורבן, בין בריאה לנסיגה, בין תוהו ובוהו לסדר ולהפרתו האם לדעתכם ישנם קווים מחברים בין הסיפורים השונים? האם הבחנתם במוטיבים חוזרים ביניהם?
מה לדעתכם, אם בכלל, מלמדת הפתיחה של ספר הספרים על טיבם של העולם ושל האדם? מה לדעתכם היא מעידה על ספר הספרים עצמו?