תהלים כט-לג: עיון במזמור כט בתהלים
הדף מאת: רחמים תמם / 929- תנ"ך ביחד
מזמור כט בתהלים מושר בשבתות - בקבלת שבת בערב, ובעת החזרת ספר התורה לארון הקודש, בבוקר. הגמרא במסכת שבת (דף קיט) מספרת על רב חנינא שהיה מתלבש בימי שישי לקראת שבת וקורא לאחרים, 'בא נצא לקראת שבת המלכה'. מנהג זה התפתח אצל מקובלי צפת והפך לתפילת 'קבלת שבת' לפני ערבית, המורכבת משישה פרקי תהלים, כמספר ששת ימי המעשה (פרקים צה-צט) והפרק השביעי (מזמור כט), המושר בעמידה בניגוד לקודמים לו. מקובלי צפת היו מקבלים את השבת באמירת פרק זה, לפני לכה דודי. בלימוד זה ננסה להבין את ייחודו של המזמור, שדווקא הוא שקול לשבת שבשבוע, ואת הנרמז לנו בין שורותיו.נתחקה אחרי דרכי הופעת האלוקים בעולם, והשתקפותן בדרכי הדיאלוג בין אלוהים לאדם.
(א) מִזְמוֹר, לְדָוִד: הָבוּ לַה', בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַה', כָּבוֹד וָעֹז.
(ב) הָבוּ לַה', כְּבוֹד שְׁמוֹ; הִשְׁתַּחֲווּ לַה', בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ.
(ג) קוֹל ה', עַל-הַמָּיִם:
אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים; ה', עַל-מַיִם רַבִּים.
(ד) קוֹל-ה' בַּכֹּחַ; קוֹל ה', בֶּהָדָר.
(ה) קוֹל ה', שֹׁבֵר אֲרָזִים; וַיְשַׁבֵּר ה', אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
(ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל; לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.
(ז) קוֹל-ה' חֹצֵב; לַהֲבוֹת אֵשׁ.
(ח) קוֹל ה', יָחִיל מִדְבָּר; יָחִיל ה', מִדְבַּר קָדֵשׁ.
(ט) קוֹל ה', יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת-- וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:
וּבְהֵיכָלוֹ-- כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.
(י) ה', לַמַּבּוּל יָשָׁב; וַיֵּשֶׁב ה', מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
(יא) ה'--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
A Psalm of David. Ascribe unto the LORD, O ye sons of might, Ascribe unto the LORD glory and strength. Ascribe unto the LORD the glory due unto His name; Worship the LORD in the beauty of holiness. The voice of the LORD is upon the waters; The God of glory thundereth, Even the LORD upon many waters. The voice of the LORD is powerful; The voice of the LORD is full of majesty. The voice of the LORD breaketh the cedars; yea, the LORD breaketh in pieces the cedars of Lebanon. He maketh them also to skip like a calf; Lebanon and Sirion like a young wild-ox. The voice of the LORD heweth out flames of fire. The voice of the LORD shaketh the wilderness; The LORD shaketh the wilderness of Kadesh. The voice of the LORD maketh the hinds to calve, And strippeth the forests bare; And in His temple all say: 'Glory.' The LORD sat enthroned at the flood; Yea, the LORD sitteth as King for ever. The LORD will give strength unto His people; The LORD will bless his people with peace.
דיון
מה הרושם שמותירה הקריאה הראשונה במזמור זה?
כמה פעמים מופיעה במזמור המילה "קול"? ובאיזה הקשר?
איזו דמות של האלוקים עולה ממנו?
(יא) וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'.
(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו, קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה-לְּךָ פֹה.
And He said: ‘Go forth, and stand upon the mount before the LORD.’ And, behold, the LORD passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the LORD; but the LORD was not in the wind; and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake; and after the earthquake a fire; but the LORD was not in the fire; and after the fire a still small voice. And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle, and went out, and stood in the entrance of the cave. And, behold, there came a voice unto him, and said: ‘What doest thou here, Elijah?’
דיון
מה לדעתכם מסביר האלוקים לאליהו?
איזה קול מוזכר פה?
מה בין הקול פה לקול הנשמע במזמור כ"ט?
(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ.
(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'.
Now Ĥanna spoke in her heart; only her lips moved, but her voice was not heard: therefore ῾Eli thought she was drunk. And ῾Eli said to her, How long wilt thou be drunken? put away thy wine from thee. And Ĥanna answered and said, No, my lord, I am a woman of a sorrowful spirit: I have drunk neither wine nor strong drink, but have poured out my soul before the Lord.
תנו רבנן - המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר (תהלים י, יז) "תכין לבם תקשיב אזנך" ..... יכול ישמיע קולו בתפלתו? כבר מפורש על ידי חנה, שנאמר (שמואל א א, יג) "וקולה לא ישמע".
אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא (כמה הלכות חשובות) איכא למשמע מהני קראי דחנה (יש לשמוע מפסוקים אלו של חנה). "וחנה היא מדברת על לבה" - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו, "רק שפתיה נעות" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, "וקולה לא ישמע" מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו...
Returning to the topic of preparation for prayer, the Sages taught in the Tosefta: One who prays must focus his heart toward Heaven. Abba Shaul says: An indication of the importance of this matter is stated in the verse: “The desire of the humble You have heard, Lord; direct their hearts, Your ear will listen” (Psalms 10:17). In other words, if one focuses his heart in prayer as a result of God directing his heart, his prayer will be accepted as God’s ear will listen. With regard to one’s intent during prayer, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: This was the custom of Rabbi Akiva, when he would pray with the congregation he would shorten his prayer and go up, due to his desire to avoid being an encumbrance on the congregation by making them wait for him to finish his prayer. But when he prayed by himself he would extend his prayers to an extent that a person would leave Rabbi Akiva alone in one corner of the study hall and later find him still praying in another corner. And why would Rabbi Akiva move about so much? Because of his bows and prostrations. Rabbi Akiva’s enthusiasm in prayer was so great, that as a result of his bows and prostrations, he would unwittingly move from one corner to the other (Rav Hai Gaon). Many halakhot are derived from evoking the prayers of biblical characters. Rabbi Ḥiyya bar Abba said: One should always pray in a house with windows, as it is stated regarding Daniel: “And when Daniel knew that the writing was signed, he went to his house. In his attic there were open windows facing Jerusalem, and three times a day he knelt upon his knees and prayed and gave thanks before his God, just as he had done before” (Daniel 6:11). In the Tosefta, additional halakhot were derived from Daniel’s prayer. I might have thought that one could pray as many times as he wishes throughout the entire day; it has already been articulated by Daniel, with regard to whom it is stated: “And three times a day he knelt upon his knees and prayed.” This teaches that there are fixed prayers. I might have thought that this practice of fixed prayer began only when he came to the Babylonian exile; it was stated: “Just as he had done before.” Further, I might have thought that one may pray facing any direction he wishes; the verse states: The appropriate direction for prayer is “facing Jerusalem.” Daniel does not describe how these three prayers are distributed during the day. I might have thought that one may include all three prayers at one time; it has already been articulated by David that one may not do so, as it is written: “Evening and morning and noon, I pray and cry aloud and He hears my voice” (Psalms 55:18). Furthermore, I might have thought that one may make his voice heard in his Amida prayer; it has already been articulated by Hannah in her prayer, as it is stated: “And Hannah spoke in her heart, only her lips moved and her voice could not be heard” (I Samuel 1:13). Halakhot regarding the order of the prayers were also learned from the prayers of biblical characters. I might have thought that one should request his own needs first, and afterwards recite prayers of thanksgiving and praise; it has already been articulated by Solomon that this is not so, as in Solomon’s prayer at the dedication of the Holy Temple it is stated: “To hear the song and the prayer that Your servant prays before You today” (I Kings 8:28). In this verse, song is prayer in the sense of thanks and praise, and prayer is one’s request of his personal needs. Therefore, one who is praying does not speak matters of request after he began to recite emet veyatziv prior to the Amida prayer, which is the essence of prayer. Rather, he begins with praise in the first three blessings of the Amida prayer, and only thereafter does he include requests for his needs. But after the Amida prayer there is no limit. If he desires to recite even the equivalent of the order of the confession of Yom Kippur, he may recite it. This was also stated by an amora; Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Although the Sages said that one requests his personal needs in the blessing: Who listens to prayer, that is with regard to one who wishes to do so as part of the Amida prayer. If he comes to add and recite additional requests after completing his Amida prayer, even if his personal requests are the equivalent of the order of the confession of Yom Kippur, he may recite them. Rav Hamnuna said: How many significant halakhot can be derived from these verses of the prayer of Hannah? As it says: “And Hannah spoke in her heart, only her lips moved and her voice could not be heard, so Eli thought her to be drunk” (I Samuel 1:13). The Gemara elaborates: From that which is stated here: “And Hannah spoke in her heart,” the halakha that one who prays must focus his heart on his prayer is derived. And from that which is stated here: “Only her lips moved,” the halakha that one who prays must enunciate the words with his lips, not only contemplate them in his heart, is derived. From that which is written here: “And her voice could not be heard,” the halakha that one is forbidden to raise his voice in his Amida prayer as it must be recited silently. From the continuation of the verse here: “So Eli thought her to be drunk,” the halakha that a drunk person is forbidden to pray. That is why he rebuked her.
דיון
איזו עבודת ה' ציפה לדעתכם עלי הכהן למצוא?
איזו תפילה היא הנכונה לדעת חכמים?
רחל המבכה על בניה, קול שהוא ספק תפילה ספק בכי
(יד) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ
(טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
And I will satiate the soul of the priests with fatness, And My people shall be satisfied with My goodness, Saith the LORD. Thus saith the LORD: A voice is heard in Ramah, Lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children; She refuseth to be comforted for her children, Because they are not. Thus saith the LORD: Refrain thy voice from weeping, And thine eyes from tears; For thy work shall be rewarded, saith the LORD; And they shall come back from the land of the enemy.
סיפור חסידי עממי
תפילה בקול וצעקה
רבי דובריש היילפרין, מגיד מישרים בלובלין, נתפס למלכות בעלילת דם ונתפש בבית האסורים, השתדל מלפני הרָשות, שתינתן לו הרשות להכניס אתו טליתו ותפילין בכדי שיוכל להתפלל בכל יום, והתפילה הייתה תפילה שבאה לעזרת הרבים, ואכן התירו לו.
ודרכו בתפלה, שהיה מתפלל בקול רם, צועק ומדוע? לאביו שבשמים, ועל אחת כמה וכמה, כשהיה בצרה גדולה כזו. והיה הדבר לא לרצון שר בית האסורים.
- מפני מה - שואל אותו השר - אתה צועק בתפילתך?
אנחנו, בני ישראל, - משיב לו רבי דובריש - דרכנו להתפלל בקול רם.
- כלום - חוזר ושואל השר - אין אתם יכולים להתפלל בלחש? והרי אף אנו מתפללים ואין קולנו נשמע, ומדוע בתפילותיכם אתם צועקות בצעקות רמות.
- אף אני אומר לך, אדוני השר - מחזיר לו רבי דובריש - אלוהיכם קרוב לכם, תלוי הוא על הכותל לפניכם ודי לכם בקול דממה דקה בתפילתכם, ולכך התפילה היא בלחש, ואילו אלוקינו שוכן שחקים, רוכב ערבות ושכינת עוזו בגבהי מרומים, לפיכך אנו צועקים בתפילה ומשועים לפניו בכדי שישמע ויאזין לתפילתנו...
דיון
מדוע יש צורך אנושי להתפלל בקול רם?
מה היתרונות של תפילה זו?
איזו תפילה אתם מעדיפים?
אהוד בנאי, דממה דקה, מתוך האלבום ענה לי, 2004
זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן
זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים
מהכביש המהיר לכל בית בעיר
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה
דממה דקה

זה תפס את ראש הממשלה באמצע הגילוח
הוא רץ לטלפון אבל שמע את זה גם שם
זה נכנס בשידור חי אל תוכניות האירוח
וזה השתיק שם את כולם
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה
דממה דקה

זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
קרה במציאות אבל הרגיש חלום
וכל איש לבדו אז עמד על עומדו
ושמע את זה בא מתוכו
דממה דקה

מה שהיה הוא שיהיה
מה שהיה הוא שיהיה

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
אהוד בנאי, דממה דקה
דיון
הקשיבו יחדיו לביצוע המקורי של השיר.
על מה השיר מדבר?
איך זה מתכתב עם התפילה לדעתכם?
ישי ריבו, מתוך: תוכו רצוף אהבה, 2014
"...תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, רָצוּף אַהֲבָה
בֵּיתוֹ צָפוּף לִרְוָחָה, צָפוּף לִרְוָחָה
מַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה, לֹא רַק בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה"
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
ישי ריבו, תוכו רצוף אהבה
דף הנחיות למנחה:
תהלים כט-לג למנחה.docx