הדף מאת: דני יעקובי / תמורה – יהדות ישראלית
הלימוד בוחן את הפולחן הדתי אל מול ההתנהגות המוסרית בימי ירמיהו, ומותח הקבלות לימינו. נקרא את תוכחותיו של ירמיהו, ונבדוק מה כתבו על כך מפרשים והוגי דעות בני זמננו.
דני יעקובי
השנה היא 3138 לבריאת העולם ואני גמריהו בן שפן, אמנם ילד, אבל רואה כי אבי, שפן, נסער.
אבי הוא סופר המלך יאשיהו, אשר החליט להכניס תיקונים בבית המקדש שהוזנח בימי אביו ובעיקר בימי סבו מנשה. המלך שלח את אבי אל חלקיהו בן שלום הכוהן הגדול למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. אך הכהן הגדול הפתיע את אבי ומסר לו ספר תורה קדום, שנמצא בהיכל ה'.
אבי קרא את הספר וסיפר ליאשיהו את הכתוב בו, המלך נחרד כי הבין שאי קיום מצוות הספר הן הסיבה לתוכחות של ירמיהו הנביא. חיפשנו את ירמיהו אך נאמר לנו שהוא הלך לחפש את עשרת השבטים ובצר לנו פנינו לחולדה הנביאה והיא אישרה בפנינו שאכן צרה גדולה תבוא עלינו.
אך היו מי שאמרו שירמיהו הוא תבוסתן המוריד את מורל העם עם הנבואות השמאלניות שלו. בעיר מגוריו ענתות סילקו אותו, ובירושלים כועסים עליו מאוד, גדליהו בן פשחור עוד יביא לזה שיכלאו אותו ואולי עוד יהרגו. רוב העם חושב שצריך להתעלם מירמיהו ומחולדה, הרי שניהם צאצאים לילדי רחב.
הממלכה גדלה מאוד כי אשור חלשים עד מאוד, יש אומרים שהיא בגודל של ממלכת שלמה, מלפני 300 שנה. הכלכלה בסדר גמור, אם כי מסי המלך קצת כבדים בגלל בדק הבית של בית המקדש.
מסביבנו האווירה לא משהו, הבבלים מאיימים על המצרים וירמיהו טוען כי פרעה נכה עוד יעלה לכווננו, אבל המלך דאג לבצר את הממלכה, הקים מצודה על גבול ארץ פלישתים, פיתח משק חקלאי מלכותי באזור, יישב בו איכרים חיילים מיהודה, ובעונות השנה שבהן נזקק לתוספת ידיים עובדות משלים את החסר ע"י הבאת אנשי מס עובד לאותם מקומות.
אז מה רוצה ירמיהו, מה אשם יאשיהו שהסבא שלו מנשה חטא? המלך דואג שלא תהיה עבודה זרה מגבע עד באר שבע ואנחנו חזקים מאוד. אמנם יש אנשים שלא מתנהגים יפה עם יתום ואלמנה ויש שופטים שמטים משפט, אבל חוסלו כל הבמות ואין עבודה זרה.
הסברים
השנה היא 3138 לבריאת העולם ואני גמריהו בן שפן, אמנם ילד, אבל רואה כי אבי, שפן, נסער.
אבי הוא סופר המלך יאשיהו, אשר החליט להכניס תיקונים בבית המקדש שהוזנח בימי אביו ובעיקר בימי סבו מנשה. המלך שלח את אבי אל חלקיהו בן שלום הכוהן הגדול למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. אך הכהן הגדול הפתיע את אבי ומסר לו ספר תורה קדום, שנמצא בהיכל ה'.
אבי קרא את הספר וסיפר ליאשיהו את הכתוב בו, המלך נחרד כי הבין שאי קיום מצוות הספר הן הסיבה לתוכחות של ירמיהו הנביא. חיפשנו את ירמיהו אך נאמר לנו שהוא הלך לחפש את עשרת השבטים ובצר לנו פנינו לחולדה הנביאה והיא אישרה בפנינו שאכן צרה גדולה תבוא עלינו.
אך היו מי שאמרו שירמיהו הוא תבוסתן המוריד את מורל העם עם הנבואות השמאלניות שלו. בעיר מגוריו ענתות סילקו אותו, ובירושלים כועסים עליו מאוד, גדליהו בן פשחור עוד יביא לזה שיכלאו אותו ואולי עוד יהרגו. רוב העם חושב שצריך להתעלם מירמיהו ומחולדה, הרי שניהם צאצאים לילדי רחב.
הממלכה גדלה מאוד כי אשור חלשים עד מאוד, יש אומרים שהיא בגודל של ממלכת שלמה, מלפני 300 שנה. הכלכלה בסדר גמור, אם כי מסי המלך קצת כבדים בגלל בדק הבית של בית המקדש.
מסביבנו האווירה לא משהו, הבבלים מאיימים על המצרים וירמיהו טוען כי פרעה נכה עוד יעלה לכווננו, אבל המלך דאג לבצר את הממלכה, הקים מצודה על גבול ארץ פלישתים, פיתח משק חקלאי מלכותי באזור, יישב בו איכרים חיילים מיהודה, ובעונות השנה שבהן נזקק לתוספת ידיים עובדות משלים את החסר ע"י הבאת אנשי מס עובד לאותם מקומות.
אז מה רוצה ירמיהו, מה אשם יאשיהו שהסבא שלו מנשה חטא? המלך דואג שלא תהיה עבודה זרה מגבע עד באר שבע ואנחנו חזקים מאוד. אמנם יש אנשים שלא מתנהגים יפה עם יתום ואלמנה ויש שופטים שמטים משפט, אבל חוסלו כל הבמות ואין עבודה זרה.
הסברים
- לרקע והרחבה: https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/shafan.htm
רבי יהודה היה אומר: שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה הייתה.
Rav Eina the Elder raised an objection from a baraita to Rav Naḥman’s teaching. The baraita indicates that Huldah was in fact a descendant of Rahab, and seemingly not of Joshua: Eight prophets, who were also priests, descended from Rahab the prostitute, and they are: Neriah; his son Baruch; Seraiah; Mahseiah; Jeremiah; his father, Hilkiah; Jeremiah’s cousin Hanamel; and Hanamel’s father, Shallum. Rabbi Yehuda said: So too, Huldah the prophetess was a descendant of Rahab the prostitute, as it is written here with regard to Huldah: “The son of Tikvah,” and it is written elsewhere in reference to Rahab’s escape from the destruction of Jericho: “This cord of [tikvat] scarlet thread” (Joshua 2:18).
מדרש זוטא, איכה, פרשה א, לד
אמר הקב"ה לישראל: אני אמרתי לכם "כי החרם תחרימם החתי והאמורי" וגו' (דברים, כ, יז) ואתם לא עשיתם כן אלא "ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע" (יהושע, ו, כה). הרי ירמיה בא שהוא מבני בניה של רחב הזונה ועושה לכם דברים "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" (במדבר לג, נה).
מילים
אמר הקב"ה לישראל: אני אמרתי לכם "כי החרם תחרימם החתי והאמורי" וגו' (דברים, כ, יז) ואתם לא עשיתם כן אלא "ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע" (יהושע, ו, כה). הרי ירמיה בא שהוא מבני בניה של רחב הזונה ועושה לכם דברים "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" (במדבר לג, נה).
מילים
- שיכים וצנינים - מכשולים קוצניים מסוגים שונים
דיון
כנגד מה מתקומם ירמיהו, לפי תיאורו של גמריהו בן שפן?
האם המקורות המתייחסים למוצאו המשפחתי עושים לו חסד או מגנים אותו?
דונו במשמעויות של היחס האמביוולנטי לנביאים בכלל, ולירמיהו בפרט.
כנגד מה מתקומם ירמיהו, לפי תיאורו של גמריהו בן שפן?
האם המקורות המתייחסים למוצאו המשפחתי עושים לו חסד או מגנים אותו?
דונו במשמעויות של היחס האמביוולנטי לנביאים בכלל, ולירמיהו בפרט.
אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה. כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם. וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן-עוֹלָם וְעַד-עוֹלָם. הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל. הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה.
Trust ye not in lying words, saying: ‘The temple of the LORD, the temple of the LORD, the temple of the LORD, are these.’ Nay, but if ye thoroughly amend your ways and your doings; if ye thoroughly execute justice between a man and his neighbour; if ye oppress not the stranger, the fatherless, and the widow, and shed not innocent blood in this place, neither walk after other gods to your hurt; then will I cause you to dwell in this place, in the land that I gave to your fathers, for ever and ever. Behold, ye trust in lying words, that cannot profit. Will ye steal, murder, and commit adultery, and swear falsely, and offer unto Baal, and walk after other gods whom ye have not known, and come and stand before Me in this house, whereupon My name is called, and say: ‘We are delivered’, that ye may do all these abominations?
מיכה גודמן, מוסף 'שבת' מקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015
למען תזכור כי היית חלש
האתגר שהציונות הדתית צריכה לשים על השולחן התרבותי הישראלי הוא השילוב שבין חשדנות פוליטית כלפי אויבינו לבין רגישות חברתית כלפי המיעוטים שבתוכנו.
אחד המיתוסים המסוכנים ביותר שאנשים דתיים מאמינים בו לא פעם הוא המיתוס שלפיו הדת מגוננת על מי שמקיים אותה. על פי אמונה זו, השתתפות בטקסים דתיים מעניקה הגנה לאנשים הנוטלים חלק בפולחן. האמונה הזאת הייתה קיימת בעבר והיא קיימת גם היום. אחד הראשונים שניסה לנפץ אותה היה הנביא ירמיהו.
העם חשוף כל העת לתעמולה שהממסד הדתי והפוליטי מפיצים: "היכל ה' היכל ה' היכל ה'". הנוכחות של אלוהים במקדש, כך על פי התעמולה הבלתי פוסקת, היא הערובה להמשך קיומה ושגשוגה של החברה. העם, על פי ירמיהו, מאמין לתעמולה הזאת. העם מאמין שהמקדש מגונן עליו ושהפולחן הדתי מעניק לו חסינות. האמונות הללו הסירו מהעם את הפחד מפני חורבן, ולכן אפשרו את התפתחותה של חברה שאננה שהפכה במרוצת הזמנים לרקובה ומושחתת, חברה שצריכה להיחרב. על פי ירמיהו, בית המקדש לא חרב משום שלא האמינו בו, הוא חרב בגלל שהאמינו בו. זהו עיקרו של הפרדוקס שהציג ירמיהו: הבית לא חרב משום שלא לקחו אותו ברצינות; הבית חרב משום שהתייחסו אליו יותר מדי ברצינות..."
© כל הזכויות שמורות למקור ראשון
למען תזכור כי היית חלש
האתגר שהציונות הדתית צריכה לשים על השולחן התרבותי הישראלי הוא השילוב שבין חשדנות פוליטית כלפי אויבינו לבין רגישות חברתית כלפי המיעוטים שבתוכנו.
אחד המיתוסים המסוכנים ביותר שאנשים דתיים מאמינים בו לא פעם הוא המיתוס שלפיו הדת מגוננת על מי שמקיים אותה. על פי אמונה זו, השתתפות בטקסים דתיים מעניקה הגנה לאנשים הנוטלים חלק בפולחן. האמונה הזאת הייתה קיימת בעבר והיא קיימת גם היום. אחד הראשונים שניסה לנפץ אותה היה הנביא ירמיהו.
העם חשוף כל העת לתעמולה שהממסד הדתי והפוליטי מפיצים: "היכל ה' היכל ה' היכל ה'". הנוכחות של אלוהים במקדש, כך על פי התעמולה הבלתי פוסקת, היא הערובה להמשך קיומה ושגשוגה של החברה. העם, על פי ירמיהו, מאמין לתעמולה הזאת. העם מאמין שהמקדש מגונן עליו ושהפולחן הדתי מעניק לו חסינות. האמונות הללו הסירו מהעם את הפחד מפני חורבן, ולכן אפשרו את התפתחותה של חברה שאננה שהפכה במרוצת הזמנים לרקובה ומושחתת, חברה שצריכה להיחרב. על פי ירמיהו, בית המקדש לא חרב משום שלא האמינו בו, הוא חרב בגלל שהאמינו בו. זהו עיקרו של הפרדוקס שהציג ירמיהו: הבית לא חרב משום שלא לקחו אותו ברצינות; הבית חרב משום שהתייחסו אליו יותר מדי ברצינות..."
© כל הזכויות שמורות למקור ראשון
דיון
מהי לדעתכם תפיסת הנביא באשר לפולחן דתי שאינו מלווה בהתנהגות מוסרית?
מה דעתכם על דבריו של ד"ר מיכה גודמן?
מהו הדיאלוג בין דברי ירמיהו ודברי ד"ר גודמן? ספרו אותו במילים שלכם/ן.
מהי לדעתכם תפיסת הנביא באשר לפולחן דתי שאינו מלווה בהתנהגות מוסרית?
מה דעתכם על דבריו של ד"ר מיכה גודמן?
מהו הדיאלוג בין דברי ירמיהו ודברי ד"ר גודמן? ספרו אותו במילים שלכם/ן.
צבי אדר, "ירמיהו הנביא". הוצאת גומא, תל-אביב, תשל"ב, עמ' 42
כנגד הדת של בית המקדש מעמיד כאן ירמיהו את הדת של עשרת הדברות... קל יותר לעבוד את אלוהים בחגיגיות דרך הקרבת קורבנות ותפילות מאשר להיות טוב ולעשות את הטוב; משעובדים את אלוהים היטב בבית-המקדש מקבלים איזה ביטחון וזיכוי עד שאפשר שלא לעשות את הטוב, ואפשר אף לעשות את הרע...
© כל הזכויות שמורות להוצאת גומא
כנגד הדת של בית המקדש מעמיד כאן ירמיהו את הדת של עשרת הדברות... קל יותר לעבוד את אלוהים בחגיגיות דרך הקרבת קורבנות ותפילות מאשר להיות טוב ולעשות את הטוב; משעובדים את אלוהים היטב בבית-המקדש מקבלים איזה ביטחון וזיכוי עד שאפשר שלא לעשות את הטוב, ואפשר אף לעשות את הרע...
© כל הזכויות שמורות להוצאת גומא
דיון
מה דעתכם על דעתו של פרופ' צבי אדר?
האם התפיסות של ד"ר גודמן ופרופ' אדר זהות?
מה דעתכם על דעתו של פרופ' צבי אדר?
האם התפיסות של ד"ר גודמן ופרופ' אדר זהות?
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ. שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם ה'.
And they deceive every one his neighbour, And truth they speak not; They have taught their tongue to speak lies, They weary themselves to commit iniquity. Thy habitation is in the midst of deceit; Through deceit they refuse to know Me, Saith the LORD.
דנה פריבך-חפץ, חסד חילוני, תל אביב, רסלינג, 2009, עמ' 28-32
ההומניזם החילוני, מתוך: "חסד חילוני"
אפשר לומר שהרעיון המרכזי העומד בבסיסו של ההומניזם החילוני, על מגוון פניו ודגשיו, הוא האוטונומיה האנושית, כלומר, זכותו ויכולתו של האדם לעצב את חיי ואת עולמו מתוך חירות ולשפרם באפן מתמיד, ללא היזקקות לגורמים על אנושיים או לאלוהות כלשהי ובלא הסתמכות עליהם. אפשר להבחין בין שתי פרספקטיבות - שקשורות זו בזו - שבהן עוסק ההומניזם: אחת מצויה במישור הפרטי, שבו מעצב הפרט את חייו ועולמו, והאחרת מצויה במישור החברתי, שעניינו עיצוב ושיפור של חברה האנושית בכללותה.
... עמנואל קאנט (1804-1727) קובע: "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו שהא עצמו אשם בו. חוסר בגרות היא אי-יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת... אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! זוהי סיסמת הנאורות.
...הציווי הקטגורי של קאנט - עשה פעולתך כך שהאנושיות הן שבך הן שבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם כתכלית לעולם לא כאמצעי בלבד - הרואה תמיד באנושיות לא רק אמצעי אלא גם תכלית ומחייב פעולה בהתאם, הוא ביטוי מובהק להומניזם החילוני. בנוסח זה טמונה הקביעה שכל בני האדם, כיצורים בעלי תבונה ובעלי החופש לבחור בתבונה, הם בעלי ערך כשלעצמם, ולכן שווים זה לזה באורח מוחלט, ושהאדם הוא בעל ערך אובייקטיבי בלתי מותנה, בהיותו יצור אוטונומי המחוקק לעצמו את חוקיו ובוחר לעמו את ערכיו ואת מטרותיו... האידיאל הקיומי הוא מאבק מתמיד על הזהות העצמית וחתירה בלתי פוסקת ליתר הכרה ובחירה עצמית, וזאת מתוך אי תלות בדעות ובתביעות של הזולת, המסורת או הדת
© כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג
www.resling.co.il
ההומניזם החילוני, מתוך: "חסד חילוני"
אפשר לומר שהרעיון המרכזי העומד בבסיסו של ההומניזם החילוני, על מגוון פניו ודגשיו, הוא האוטונומיה האנושית, כלומר, זכותו ויכולתו של האדם לעצב את חיי ואת עולמו מתוך חירות ולשפרם באפן מתמיד, ללא היזקקות לגורמים על אנושיים או לאלוהות כלשהי ובלא הסתמכות עליהם. אפשר להבחין בין שתי פרספקטיבות - שקשורות זו בזו - שבהן עוסק ההומניזם: אחת מצויה במישור הפרטי, שבו מעצב הפרט את חייו ועולמו, והאחרת מצויה במישור החברתי, שעניינו עיצוב ושיפור של חברה האנושית בכללותה.
... עמנואל קאנט (1804-1727) קובע: "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו שהא עצמו אשם בו. חוסר בגרות היא אי-יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת... אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! זוהי סיסמת הנאורות.
...הציווי הקטגורי של קאנט - עשה פעולתך כך שהאנושיות הן שבך הן שבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם כתכלית לעולם לא כאמצעי בלבד - הרואה תמיד באנושיות לא רק אמצעי אלא גם תכלית ומחייב פעולה בהתאם, הוא ביטוי מובהק להומניזם החילוני. בנוסח זה טמונה הקביעה שכל בני האדם, כיצורים בעלי תבונה ובעלי החופש לבחור בתבונה, הם בעלי ערך כשלעצמם, ולכן שווים זה לזה באורח מוחלט, ושהאדם הוא בעל ערך אובייקטיבי בלתי מותנה, בהיותו יצור אוטונומי המחוקק לעצמו את חוקיו ובוחר לעמו את ערכיו ואת מטרותיו... האידיאל הקיומי הוא מאבק מתמיד על הזהות העצמית וחתירה בלתי פוסקת ליתר הכרה ובחירה עצמית, וזאת מתוך אי תלות בדעות ובתביעות של הזולת, המסורת או הדת
© כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג
www.resling.co.il
ענת גוב, אנו היהודים החילונים, מהי זהות יהודית חילונית? עורך: דדי צוקר, תל אביב, 1999, עמ' 46
"אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך, זו כל התורה כולה על רגל אחת" - כך אמר הילל הזקן, שעל פיו נקבעת כל ההלכה כולה.
האם יש חילוני הומניסטי אחד שיכול שלא להזדהות עם האמירה הזאת של הילל החכם, הרגיש, המבין את המציאות, הפשרן ואוהב החיים והאדם באשר הא אדם?! הילל, היושב בסבלנות בתאו האפל, הנעול, ומחכה שנשחרר אותו משם בעדינות וברוך שהטיף להם כל חייו.
כדי לחיות פה (במדינת ישראל), לא די בניצחון שנחלנו במלחמת השחרור הפיזית שלנו, עלינו לנצח גם במלחמת השחרור הרוחנית.
"אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך, זו כל התורה כולה על רגל אחת" - כך אמר הילל הזקן, שעל פיו נקבעת כל ההלכה כולה.
האם יש חילוני הומניסטי אחד שיכול שלא להזדהות עם האמירה הזאת של הילל החכם, הרגיש, המבין את המציאות, הפשרן ואוהב החיים והאדם באשר הא אדם?! הילל, היושב בסבלנות בתאו האפל, הנעול, ומחכה שנשחרר אותו משם בעדינות וברוך שהטיף להם כל חייו.
כדי לחיות פה (במדינת ישראל), לא די בניצחון שנחלנו במלחמת השחרור הפיזית שלנו, עלינו לנצח גם במלחמת השחרור הרוחנית.
חיים כהן, להיות יהודי: תרבות, משפט, דת, מדינה, 2006. ערכה והוסיפה מבוא והקדמות: רות גביזון, תל אביב, 2006, עמ' 386-387
להיות יהודי
בבשרנו חזינו שיש בקנאות הדתית משום סכנת נפשות. זעמם של קנאים בריונים לוחמי הדת עלול להתלקח שוב כל אימת שייעשה מעשה אשר פוסק מיליטנטי יוקיע כעבירה שדינה מוות - וכל הקודם לקיים מצוות ההוצאה להורג הרי זה משובח. מי לידינו יתקע שביום מן הימים לא יתעורר פרשן-פשטן של ההלכה ויפסוק שדין אפיקורוס ליהרג - הלכה נהדרת שתאפשר סילוקם של כל הכופרים, ורוב השרים והשופטים בכלל זה, מן העולם. אם את הגויים מותר להרוג, ואת המוסרים אדמת ארץ ישראל לידי תושביה הפלשתינאים חייבים להרוג - לא נשאר שריד ופליט מ"לא תרצח" או מקדושת החיים. ואילו תורת ישראל תורת חיים היא: שפיכות דמים סותרת את כל ערכיה.
נראה לי שלקביעת לגיטימיות של ערך כלשהו כערך יהודי של אמת, עלינו לצאת מתוך ההנחה שאמנם קיימים ערכי יסוד, שרובם ככולם מוסכמים על הכל: כל ערך הטוען לערכיות יהודית צריך לעלות בקנה אחד עם ערכי יסוד אלה ולא לסתור אותם או מקצתם - משל לתורתו של קלזן שכל הנורמות צומחות מנורמה יסודית. "ערך" הנלמד מהלכה פלונית, אף שכל עצמה מקובלת היא ומחייבת את שומרי המצוות, אינו ערך יהודי של אמת אם תכנו או תכליתו נוגדים את ערכי היסוד או מקצתם...
רבים מערכי יסוד אלה כבר נבחרו וצוינו ככאלה מפי חכמי התלמוד; ואין אני חושב שצריך להוסיף עליהם אלא את אותם ערכים יהודיים הנובעים מתחיית העם בארצו. אחד הכינויים לערך יסוד תלמודי הוא "כלל גדול שבתורה": כינוי זה נתן רבי עקיבא למצוות "ואהבת לרעך כמוך", ואילו תלמידו בן עזאי ראה כלל גדול זה בבריאת האדם, זכר ונקבה, בצלם אלוהים. אין צורך בניתוח המחלוקת שביניהם ולנסות להכריע בה: שתי הדעות מבטאות ערכי יסוד של אמת: גם לגרסתו של זה וגם לגרסתו של זה, המדובר הוא בכלל גדול בתורה; לא אנחנו אלא חכמינו הקדמונים קבעו שאין כאהבת הבריות ושוויונם וכבודם ערך יסודי ביהדות.
© כל הזכויות שמורות להוצאת דביר
www.kinbooks.co.il
להיות יהודי
בבשרנו חזינו שיש בקנאות הדתית משום סכנת נפשות. זעמם של קנאים בריונים לוחמי הדת עלול להתלקח שוב כל אימת שייעשה מעשה אשר פוסק מיליטנטי יוקיע כעבירה שדינה מוות - וכל הקודם לקיים מצוות ההוצאה להורג הרי זה משובח. מי לידינו יתקע שביום מן הימים לא יתעורר פרשן-פשטן של ההלכה ויפסוק שדין אפיקורוס ליהרג - הלכה נהדרת שתאפשר סילוקם של כל הכופרים, ורוב השרים והשופטים בכלל זה, מן העולם. אם את הגויים מותר להרוג, ואת המוסרים אדמת ארץ ישראל לידי תושביה הפלשתינאים חייבים להרוג - לא נשאר שריד ופליט מ"לא תרצח" או מקדושת החיים. ואילו תורת ישראל תורת חיים היא: שפיכות דמים סותרת את כל ערכיה.
נראה לי שלקביעת לגיטימיות של ערך כלשהו כערך יהודי של אמת, עלינו לצאת מתוך ההנחה שאמנם קיימים ערכי יסוד, שרובם ככולם מוסכמים על הכל: כל ערך הטוען לערכיות יהודית צריך לעלות בקנה אחד עם ערכי יסוד אלה ולא לסתור אותם או מקצתם - משל לתורתו של קלזן שכל הנורמות צומחות מנורמה יסודית. "ערך" הנלמד מהלכה פלונית, אף שכל עצמה מקובלת היא ומחייבת את שומרי המצוות, אינו ערך יהודי של אמת אם תכנו או תכליתו נוגדים את ערכי היסוד או מקצתם...
רבים מערכי יסוד אלה כבר נבחרו וצוינו ככאלה מפי חכמי התלמוד; ואין אני חושב שצריך להוסיף עליהם אלא את אותם ערכים יהודיים הנובעים מתחיית העם בארצו. אחד הכינויים לערך יסוד תלמודי הוא "כלל גדול שבתורה": כינוי זה נתן רבי עקיבא למצוות "ואהבת לרעך כמוך", ואילו תלמידו בן עזאי ראה כלל גדול זה בבריאת האדם, זכר ונקבה, בצלם אלוהים. אין צורך בניתוח המחלוקת שביניהם ולנסות להכריע בה: שתי הדעות מבטאות ערכי יסוד של אמת: גם לגרסתו של זה וגם לגרסתו של זה, המדובר הוא בכלל גדול בתורה; לא אנחנו אלא חכמינו הקדמונים קבעו שאין כאהבת הבריות ושוויונם וכבודם ערך יסודי ביהדות.
© כל הזכויות שמורות להוצאת דביר
www.kinbooks.co.il
דיון
מהו המצב החברתי שאותו מתאר ירמיהו?
האם ניתן לחיות בחברה כזו?
נסחו במילותיכם את העמדות של ד"ר פריבך-חפץ, ענת גוב וחיים כהן, באשר לקשר שבין דתיות, חילוניות ומוסר. איזה פער הם מתארים בין פולחן דתי והתנהגות מוסרית? ומה דעתכם/ן על כך? הצביעו על קשרים בחייכם בין דת, חילוניות, מוסר חברתי ומוסר אישי.
האם תוכלו למצוא הקבלה בין ימי ירמיהו לימינו אנו?
מה ניתן ללמוד לימינו מתוך תוכחותיו של ירמיהו?
מהו המצב החברתי שאותו מתאר ירמיהו?
האם ניתן לחיות בחברה כזו?
נסחו במילותיכם את העמדות של ד"ר פריבך-חפץ, ענת גוב וחיים כהן, באשר לקשר שבין דתיות, חילוניות ומוסר. איזה פער הם מתארים בין פולחן דתי והתנהגות מוסרית? ומה דעתכם/ן על כך? הצביעו על קשרים בחייכם בין דת, חילוניות, מוסר חברתי ומוסר אישי.
האם תוכלו למצוא הקבלה בין ימי ירמיהו לימינו אנו?
מה ניתן ללמוד לימינו מתוך תוכחותיו של ירמיהו?
דף הנחיות למנחה:
ירמיהו ו-ט דף למנחה.docx
ירמיהו ו-ט דף למנחה.docx
דף מספר 65 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161