ישעיהו כ"ב-כ"ו: 'אכול ושתו כי מחר נמות'
הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
הביטוי 'אכול ושתו כי מחר נמות' חדר אל השפה העברית כביטוי של נהנתנות ואסקפיזם מחוסר דאגות ונטול אחריות. בפרק כ"ב בישעיהו אנחנו פוגשים את הביטוי הזה בהקשרו המקורי, כמייצג ניגודיות למנהגי האבלות - שק ואפר, בכי ומספד. ה' מצפה שנבואות ישעיהו יגרמו לעם ישראל להגיב בחרטה ולקיחת אחריות, אך העם מגיב בצורה הפוכה - חגיגה נהנתנית והדוניסטית. 'אכול ושתו כי מחר נמות' מבטא אם כן ייאוש וחוסר משמעות. בדף זה נבדוק ממה נובע הייאוש והאם אפשר לחשוב על משמעות החיים באופן אחר.
דיון
מבוא
הביטוי 'אכול ושתו כי מחר נמות' חדר אל השפה העברית כביטוי של נהנתנות ואסקפיזם מחוסר דאגות ונטול אחריות. בפרק כ"ב בישעיהו אנחנו פוגשים את הביטוי הזה בהקשרו המקורי, כמייצג ניגודיות למנהגי האבלות - שק ואפר, בכי ומספד. ה' מצפה שנבואות ישעיהו יגרמו לעם ישראל לחרטה ולקיחת אחריות, אך העם מגיב בצורה הפוכה - בחגיגה נהנתנית, הדוניסטית. "אכול ושתו כי מחר נמות" מבטא אם כן ייאוש וחוסר משמעות. בדף זה נבדוק ממה נובע הייאוש והאם אפשר לחשוב על משמעות החיים באופן אחר.
ישעיהו כ"ב
(יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. (יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת.
And in that day did the Lord, the GOD of hosts, call To weeping, and to lamentation, and to baldness, and to girding with sackcloth;
קהלת פרק (ט)
(ז) לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. (ח) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. (ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (י) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.
Go thy way, eat thy bread with joy, And drink thy wine with a merry heart; For God hath already accepted thy works.
דיון
בשני הקטעים שלעיל יש שמחה, אכילה, שתייה ויין.
מהי משמעות השמחה, האכילה והשתייה בפסוקי ישעיהו?
מהי משמעות השמחה, האכילה והשתייה בפסוקי קוהלת?
מה ההבדל?
'הדוניזם' הוא גישה פילוסופית הגורסת שמטרת העל של הקיום האנושי היא ההנאה ולכן ההנאה מגדירה את המוסר. מה משתי הגישות שלעיל דומה יותר להדוניזם? מדוע?
עם מה אתם מזדהים יותר? מדוע?

נעיין כעת בקטע שכתב הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס, המתאר את העבירות שבין אדם למקום בשונה מעבירות שבין אדם לחבירו. לוינס סבור שכל עבירה שבין אדם לחבירו כוללת גם מרכיב של עבירה כלפי המקום (אלוהים).
עמנואל לוינס, אל עבר האחר, עמ' 13, מחברת שדמות מס' 10
כיצד נבדלות עבירות שבין אדם למקום מעבירות שבין אדם לחברו? לכאורה אין פשוט יותר מהבחנה זו: כל מה שמביא נזק חומרי או מוסרי לזולת, אך גם כל פגיעה מילולית בו, מהווה עבירה שבין אדם לחברו; עבירה על איסורים ומצוות פולחניות, עבודה זרה וייאוש, אלה עבירות שבין אדם למקום. אי-שמירת השבת ודיני כשרות, אי-האמונה בניצחון הטוב, ואי-העמדת דבר מעל לממון, או אפילו מעל לאמנות, אלה הם חטאים לאלוהים. אלה החטאים שיום הכיפורים מוחק בעזרת התשובה. מובן מאליו, שחטאים שחוטאים לזולת הם בהכרח גם חטאים לאל... כאשר חטאנו למקום, כלום לא חפרנו תחת יסודות התודעה המוסרית בתור שכזו? העבירה הריטואלית שבכוונתי למחוק בלי להיעזר בזולת, היא זו שתובעת את כל אישיותי, היא מעשה ה"תשובה", החזרה, שאיש אינו יכול לעשותה במקומי.
© כל הזכויות שמורות למחבר


מושגים
  • עמנואל לוינס - לוינס (1906 – 1995) פילוסוף יהודי-צרפתי. הגותו עסקה בעיקר בעקרון ה"אחריות לאחר", במחויבות מוסרית לאחר באשר הוא. בין ספריו: אתיקה והאינסופי, אלוהים והפילוסופיה, תשע קריאות תלמודיות.
דיון
מדוע סבור לוינס שייאוש ואי אמונה בניצחון הטוב הן עבירות שבין אדם למקום?
איך זה קשור ל"אכול ושתו כי מחר נמות"?
מה אפשר לעשות כדי שלא להיות מיואש?
איך אפשר שלא לאבד את האמונה בניצחון הטוב בעולם הרע שלנו?

נקרא כעת קטעים מספרו של ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות", המראים שגם בלא שמחה, אוכל ושתייה, יש אנשים המוצאים משמעות לחייהם או מעניקים משמעות לחייהם.
ויקטור פרנקל, מתוך "האדם מחפש משמעות",הוצאת דביר, ע"מ 85-86, 98-99
"אנחנו שחיינו במחנות- ריכוז, זוכרים את האנשים שהיו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים. כדי לפרוס להם מפרוסת- לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח,כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש- לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
ותמיד היו הזדמנויות לבחירה, יום- יום, שעה- שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך, את חירותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור- משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך על הדרת- כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי. "

"צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על- ידי החיים- יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה. חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד. תפקידים אלה- פשר החיים- שונים בכל אדם ואדם ובכל רגע ורגע. לפיכך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי.
© כל הזכויות שמורות להוצאת דביר
www.kinbooks.co.il
דיון
מהי משמעות החיים לפי אותם אנשים שמתאר ויקטור פרנקל בקטע הראשון?
מהי משמעות החירות בנסיבות נעדרות חירות?
מדוע חשוב או כדאי לקחת אחריות על משמעות החיים שלנו, לפי פרנקל?
מה דעתכם על כך?
מהו פשר החיים שלכם?
יוטיוב
כנפי רוח
למקור השלם

הסברים
  • כעת שמעו את השיר שמילותיו מופיעות כאן.
    מהו הכוח שלכם?
    מהן כנפי הרוח שלכם?
הראי"ה קוק, אורות הקודש, חלק א סימן סד
בן אדם, עלה למעלה עלה,
כי כח עז לך.

יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.

אל תכחש בם פן יכחשו לך.

דרוש אותם - וימצא לך מיד.
למקור השלם
לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים
שירי סוף הדרך של לאה גולדברג

א.

הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
דיון
מה מאפשר לאדם להגיע לסוף דרכו מפויס?
האם "אכול ושתו כי מחר נמות" הוא האמצעי לכך? באיזה מובן?
מה אתם לוקחים לעצמכם מן הלימוד הזה להמשך דרככם?
דף הנחיות למנחה:
ישעיהו כב-כו למנחה.doc