איכה ד-קהלת ג: מגילת איכה בראי זמנה והשתקפותה במהלך הדורות
1א
הדף מאת: דבורה גולדמן גולן / עתיד במידבר
2ב
דף לימוד זה ממקם את מגילת איכה בתוך ההקשר של קינות (לאו-דווקא יהודיות) על חורבן ערים וקהילות לאורך ההיסטוריה. הלימוד מעודד לשאול כיצד שימור זיכרון החורבן והגלות מעצב תודעה וזהות. השאלה המרחפת מעל כל המקורות ונשאלת בסופם גלומה בפסוק הפותח את איכה: "איכה ישבה בדד?" – מה מייחד ומבדיל את היהודים משאר העמים? האם הייחוד היהודי נשען רק על אסונות העבר או גם על ייעוד לעתיד? האם מה שמעצב את זהותנו היהודית הייחודית הוא זכר החורבן, הרדיפה והגלות, או גם זכר היצירה והתושייה היהודית ואולי גם הייעוד ותודעת השליחות? וכיצד כל אחת משתי גישות אלו יכולה להשפיע על הבנתנו את בחירותינו אל מול ההווה והעתיד?
3ג
"קינה על העיר אור", בתוך: עולם התנ"ך, מגילות, דברי הימים הוצאה לאור, עמ' 113, 1996
קינה שומרית על חורבן העיר אור ומקדשה
...הגבירה אשר ביתה שודד גם עירה,
עמדה, תמרר בבכי,
ננה אשר ארצו אבדה עמדו [יחד עמו]
גם אור [העיר] תקונן יחדיו.
האשה הנאמנה למען ייאנח האדון על עירו,
נינגל, למען לא יתן תנומה לעפעפיו בעבור ארצו,
למען עירו תקרב אליו, בכה תבכה מרה,
למען ביתו אשר שודד, תקרב אל האדון, בכה תבכה מרה,
למען עירו אשר חרבה תקרב אליו בכה תבכה מרה,
למען ביתו אשר שודד תקרב אליו קינתם המרה תישא לפניו,
האישה תציב את אדני "נבל הדמעות", על הארץ,
תישא קולה בילל חרישי על הבית אשר נדם:
יום-הסער אשר יועד (לי) ויגונו אפפני
מפני יום-הסער ירבו אנחותיי
אנכי האישה, יום הסער אשר יועד (לי),
יום הסער אשר יועד (לי) ויגונו אפפני,
יום הסער, היום המר, אשר יועד לי,
אף כי אנכי נמלאתי חרדה מפני היום ההוא
מאימת יום-הסער לא מילטתי נפשי,
לפתע פתאום לא ראיתי יום טובה במלכותי, יום טובה במלכותי!
בלילה מספד מר יועד לי,
אף כי אנכי נמלאתי חרדה מפני הלילה ההוא
מאימת ליל-הסער לא מילטתי נפשי!
אימת היום ההוא, המשחית כסופה, נפול נפלה עלי,
מפניו על משכבי בלילות, על משכבי בלילות לא אמצא מנוח,
לפתע פתאום לא ידעתי עוד מרגוע על משכבי, מרגוע על משכבי!
כי גורל מר יועד לארצי,
אף אם אנוד על פני ארץ כפרה אחר עגלתה
שוב לא אשיב אלי את בני ארצי!
כי עמל מר יועד לעירי,
אף אם כציפור-שמיים אניד כנפיי,
ואלי עירי אנכי אעוף
תחרב עירי על יסודה,
אור במקום מרבצה תיספה!
כי יד הסערה נחתה עלי ממעל,
אף אם ארעים בקול, 'שובי סערה המדברה!' לה אנכי כה אקרא
לא ירום מעלי (כובד) חזה של הסערה הלזו!
אנכי, האישה, באגרנכג, בית מלוכתי,
אשר מלכות בו לאורך ימים נכונה לי
הן בכי ומספד לי ילינו בו.
והבית אשר היה משוש ליבם של שחורי הראש,
תחת חגיו ירבו לו כעס על דאגה.
לפתע פתאום בביתי, בית נעימות,
ביתי הנאמן (ביתי) השדוד, אשר אין בל תשורנו
ברוח נכאה, קינות מרות,
קינות מרות ישאו בו.
ביתי אשר כונן ביד איש אמונים
כסוכה בכרם רוע התרועע.
האכשנגל בית מלכותי,
ביתי הנאמן, הבית אשר ימרר בבכי
כי ייבנה בשווא, כי ייחרב באמונה,
מנת חלקי כה הונחל לי.
כאוהל, נווה אשר נעקר בשדה קציר,
כנווה אר נעקר בשדה קציר, נפרץ לרוח ולגשם
אור, חדר משכבי, כליל התפארת.
ביתי גם עירי אשר נדמו תמו, נכרתו,
כמכלאת הרועה נכרתו.
כל אוצרותיי אשר נאגרו בעיר בלעה מצולה!
אור תמרר בבכי.
© כל הזכויות שמורות להוצאת דברי הימים


הסברים
  • ננה, הוא אל הירח, ואשתו נינגל, היו פטרוני העיר אור.
4ד
השיר האחד עשר, בתוך: בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, ש. שפרה ויעקב קליין, הוצאת עם עובד, עמ' 443, 1996.
קטע קינה על חורבן אור ומקדשה
...למען האיש אשר אמר תפילה עליה ישקוט נא ליבך!
בעל התפילות העומד לפניך למענה אחר אשר תיתן בו עניים נאמנות,
(אתה) ננה, מי יתן ולפני עיניך הבוחנות, היורדות חדרי בטן
יטהר לפניך לב אנשיה, (ליבם) הרשע!
מי יתן ולב (העם) השוכן בארץ יטהר לפניך!
ננה, מי יתן ובעירך אשר תשוב אל מכונה יגידו תהילתך!"
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
5ה
דיון
  • מהם הביטויים והמוטיבים המשותפים לקינה השומרית ולמגילת איכה?
  • אילו מוטיבים או רעיונות שמופיעים באיכה אינם מופיעים בקינה השומרית - ולהפך?
6ו
ישעיהו לייבוביץ', "מדרש איכה רבתי", מתוך: שיחות על חגי ישראל ומועדיו, הוצאת ליאור שרף-הפצות, ירושלים
איכה ישבה בדד - החורבן, בדידות/בידוד העם והגלות
היצירה הספרותית ההגותית הגדולה ביותר והראשונה מבחינת הזמן שנוצרה כיצירה קולקטיבית של העם ההוגה בגלותו שלאחר החורבן, מוצאת ביטוייה באוסף המדרשים והאגדות "איכה רבתי" על מגילת איכה, אולם אין היא יצירה של תאריך מסוים, אלא עניין של כמה וכמה דורות לאורך מאות שנים אחר החורבן.
במדרש מופלא זה, מובאים לידי ביטוי בניסוחים שונים, הסובבים על מילות הפתיחה "איכה ישבה בדד", כל אותם תכנים הגותיים הקשורים לחורבן, שנעשה סמל למצבו ומעמדו של עם-ישראל בגולה בכל הדורות, ואין לנו חומר קריאה והאזנה מתאים יותר ליום זה מאשר הבאת קטעים מתוך המבוא הגדול ה"פתיחתא לאיכה רבתי", שיש להם משמעות לא רק לגבי ההיסטוריה הארוכה של הגלות, חשבון הנפש והחרטה על העבר, ההגות בהווה והציפיה לעתיד הקשורים כולם לתשעה באב, אלא מבחינות רבות יש להם משמעות אף למציאות האקטואלית של עם ישראל.
© כל הזכויות שמורות להוצאה
7ז
דיון
  • בדקו את הטענה של לייבוביץ' לנוכח שלוש הדוגמאות מאיכה ואיכה רבה שלפניכם.
  • האם אתם מסכימים עם הניסיון של מדרש איכה רבה לעשות אקטואליזציה למגילת איכה בשנות הגלות שלאחר חורבן הבית השני?
  • מה דעתכם על אקטואליזציה לימינו? מה, אם בכלל, יכולה להיות המשמעות של איכה למציאות חיינו היום?
8ח
הייתי זוללה
"סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים" (איכה ג, מה). "כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מחמודיהם (מַחֲמַדֵּיהֶם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה" (איכה א, יא).
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עוֹבָדָא הֲוָה בְּתַרְתֵּין נָשִׁין זַנְיָין בְּאַשְׁקְלוֹן, דְּהַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, אֲמָרָה חָדָא לַחֲבֶרְתָּהּ כַּד הַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, לֵית אַתְּ אָזְלָא מֵהָכָא דְּחַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא. לְבָתַר יוֹמִין אִתְרַצֵּית דָּא לְדָא, אֲמָרָה לָהּ עַל כּוֹלָא שָׁרֵי וְשָׁבֵיק לִיךְ, אֶלָּא עַל דַּאֲמַרְתְּ לִי חַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא, לָא שָׁרֵי וְלָא שָׁבֵיק לִיךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר: רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.

תרגום: מעשה היה בשתי נשים זונות באשקלון שהיו רבות זו עם זו. בשעת מריבה אמרה האחת לחברתה: הסתלקי מכאן שנראין פנייך כפני יהודיה! וכשנתפייסו לאחר ימים אמרה לה חברתה: על הכל מחול לך, אך על מה שאמרת לי "נראין פנייך כפני יהודיה" לא מחול לך; ועל כך נאמר: רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.
9ט
דיון
  • כיצד הסיפור של רבי פנחס על שתי הזונות באשקלון מפרש את הפסוקים מאיכה?
  • מדוע הזונה שנעלבה לא סלחה לחברתה על האמירה שיש לה פנים "כמו של יהודיה"?
  • מה עשוי לרמוז מעמדן של אותן שתי זונות, על היחס של שאר החברה הלא-יהודית כלפי היהודים?
10י
בגוים לא מצאה מנוח - גלותם גלות
"גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג)

"גָּלְתָה יְהוּדָה" - אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן גּוֹלִים, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁגּוֹלִים אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאוֹכְלִים מִפִּתָּם וְשׁוֹתִים מִיֵּינָם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִפִּתָּם וְאֵין שׁוֹתִין מִיֵּינָם, גָּלוּתָם גָּלוּת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְהַלְּכִים בְּאִסְקַפְטִיּוֹת [עגלות מקורות, עם כיסוי] שֶׁלָּהֶם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מְהַלְּכִין יְחֵפִין, גָּלוּתָם גָּלוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר: "גָּלְתָה יְהוּדָה".

"וּמֵרֹב עֲבֹדָה" - אָמַר רַבִּי אַחָא עַל שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּעֶבֶד עִבְרִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה לד, יד): "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ".

"הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ" - רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת, וְדִכְוָתֵיהּ (בראשית ח, ט): "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ". וְדִכְוָּתָהּ (דברים כח, סה): "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ".
11יא
דיון
  • מהם ההבדלים בין גלות היהודים לגלות עמים אחרים?
  • איזו סיבה מציע רבי יודן (בשם רבי נחמיה בשם רבי שמעון בן לקיש) לקשיי הגלות?
  • מה דעתך לגבי סיבה זו?
  • כיצד משתלבת הציונות המדינית עם גישה זו?
12יב
כי אתה עשית
"שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי" (איכה א, כא)

כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא לְמַטְרוֹנָה [אשה חשובה], אָמַר לָהּ אַל תָּשִׂיחִי עִם חַבְרוֹתַיִךְ וְאַל תִּשְׁאֲלִי מֵהֶן וְאַל תַּשְׁאִילִי לָהֶן. לְיָמִים כָּעַס עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וּטְרָדָהּ חוּץ לַפָּלָטִין [התגרש ממנה], וְחָזְרָה עַל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתָהּ, וְחָזְרַת לַפָּלָטִין. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַקְשֵׁית אַפֵּיךְ [הקשית אפך]. אָמְרָה הַמַּטְרוֹנָה לַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי אִלּוּלֵי הָיִיתִי מַשְׁאִילָה לָהֶן, וְשׁוֹאֶלֶת מֵהֶן מָנָא, וַהֲוָה עֲבִידְתִּי גַבָּהּ, אוֹ עֲבִידְתָּהּ גַּבִּי, לָא הֲווֹן מְקַבְּלִין לִי [והיו מעשיי אצלה או מעשיה אצלי, לא היו מקבלות אותי?]. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן] [הקשיתם אפכם]. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לֹא כָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (דברים ז, ג): "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּהֶם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ"? אִלּוּלֵי הֲוֵינַן מַשְׁאֲלִין לְהוֹן, וְנַסְבוּן מִינְּהוֹן וְאִינוּן מִינַן, וַהֲוֵית בְּרַתֵּיהּ גַּבִּי אוֹ בְּרַתִּי גַּבֵּיהּ, לָא הֲווֹ מְקַבְּלִים לִי [אילו היינו משאילים להם ומתחתים איתם,..והיתה בתי אצלם ובתם אצלי לא היו מקבלים אותי?] הֱוֵי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי בְּצָרָה, וְלֹא כָמוֹנִי בִּרְוָחָה.
13יג
דיון
  • איזו סיבה נותן המדרש לבדידותו ובידודו של עם ישראל בגלות?
  • מהם היתרונות והסכנות/החסרונות בקיום יחסים קרובים ('בתי אצלם ובתם אצלי') בין יהודים לשאינם יהודים?
14יד
דיון
עם תחילת מסעי הצלב בשנת תתנ"ו (1096), נערכו פרעות ביהודים באירופה, בערים שפיירא (שפייר), מגנצא (מיינץ) וורמייזא (וורמס) - קהילות שו"ם. יהודים רבים הוטבלו לנצרות בעל כורחם, חלקם עלו על המוקד כי סירבו להתנצר וחלקם העדיפו להמית את ילדיהם ואת בני משפחותיהם ולהתאבד ובלבד שלא להתנצר.

בעקבות הגזרות והפרעות נתחברו קינות שונות (כמה עשרות מהן נשתמרו עד ימינו). הפיוט "מי יתן ראשי מים", שחיבר רבי קלונימוס בן יהודה, פייטן בן התקופה ואיש מגנצה שהיה עד לפרעות, מופיע בקינות ט' באב נוסח אשכנז.
15טו
קלונימוס בן יהודה, "מי יתן ראשי מים" - קינה על הרוגי שפיירא, וורמייזא ומגנצא, המאה ה-11
מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי,
וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי,
עַל חַלְלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי,
וִישִׁישֵׁי קְהָלַי,
וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי,
וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בוֹכִים,
וַאֲבַכֶּה עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים,
עַל בְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת וִילָדִים הָרַכִּים
בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים,
וְלַטֶּבַח נִמְשָׁכִים,
אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּירִים וְנוֹפְכִים,
כְּמוֹ טִיט חוּצוֹת נִדָּשִׁים וְנִשְׁלָכִים,
סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ מִלְּקָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

...

שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה,
כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה,
כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה,
וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה,
וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ,
תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה,
וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה,
וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

...

וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר,
וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים לַהֲפֹךְ וּלְקָרֵר
מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר,
חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר, אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַצַּר הַצּוֹרֵר,
שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר,
סִלָּה כָּל אַבִּירַי הַטַּבּוּר וְהַשָׁרֵר,
רְטִיָּה וּמָזוֹן אֵין לְבָרֵר,
מַכָּתִי אֲנוּשָׁה בְּאֵין מַתְעִיל וּמְזוֹרֵר,
עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מֶנִּי אֲמָרֵר,
בִּבְכִי דִמְעָתִי עַל לֶחֱיִי לְצָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
למקור השלם
16טז
דיון
  • נסו לזהות את הפסוקים ממגילת איכה המשובצים בקינה זו.
  • השוו את המוטיבים והדימויים המופיעים בקינה זו למגילת באיכה ולקינה השומרית.
  • מהי לדעתכם הסיבה להקבלות הרבות בתיאורים בין איכה לבין הקינה?
  • מה דעתכם על האקטואליזציה של המגילה בקינה זו?
17יז
תפילת אב הרחמים, מתוך תפילת שחרית של שבת, נוסח אשכנז
אב הרחמים
אָב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ (שמואל ב א, כג) לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם. וְיִנְקֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים (דברים לב, מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר (יואל ד, כא) וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַיְהֹוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר (תהלים עט, י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאוֹמֵר (תהלים ט, יג) כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאוֹמֵר (תהלים קי, ו-ז) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:

הסברים
  • תפילת "אב הרחמים" ובה קריאה לאלוהים לנקום את מותם של היהודים, התחברה בקהילת וורמייזא בעקבות הפרעות שנערכו ביהודים שם ובקהילות הסמוכות שפיירא (שפייר) ומגנצא (מיינץ).
18יח
וויקיפדיה, הערך "אב הרחמים"
התפילה נאמרת בכל תפוצות וקהילות אשכנז. היא נאמרת בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה, יקום פורקן ותפילות נוספות ולפני אמירת אשרי יושבי ביתך והכנסת ספר התורה לארון הקודש. נמנעים מלומר תפילה זו בימים של שמחה, כגון ימים שאין אומרים בהם תחנון, בשבתות ארבע פרשיות (שקלים, זכור, פרה והחודש), כשיש ברית מילה או חתן בבית הכנסת או בשבתות מברכים (השבת שלפני ראש חודש). בשבתות החלות בספירת העומר נוהגים לומר את אב הרחמים כחלק ממנהגי האבלות בימי הספירה, גם אם זו שבת מברכין או שיש ברית מילה או חתן, זאת מפני שגזרות תתנ"ו התרחשו בימי ספירת העומר. בקהילות שונות נהגו לומר אב הרחמים גם בשבת שלפני ראש חודש אב. לפי מנהג יהודי גרמניה, תפילה זו נאמרת רק בשתי שבתות בשנה: בשבת לפני שבועות ובשבת לפני תשעה באב. בשאר שבתות השנה התפילה אינה נאמרת כלל.
על פי עדות שמשו, הרב יוסף בדיחי, לאחר השואה נהג הרב צבי יהודה קוק לומר תפילה זו בכל שבת משבתות השנה, ואף בשבתות שהוזכרו מעלה, שבהן לא נהגו לומר את התפילה, כיוון שהכיר אישית הרבה מגדולי ישראל שנספו בשואה. מנהגו זה היה מנהג אישי ולא כהנהגה לכלל.
למקור השלם
19יט
דיון
  • שני הטקסטים נכתבו בעקבות הפרעות בקהילות שו"ם - במה שונה לדעתכם הקינה של רבי קלונימוס בן יהודה "מי יתן ראשי מים" מתפילת "אב הרחמים"?
  • כיצד לדעתכם מתיישב התיאור הפותח את תפילת "אב הרחמים" עם הדרישה לנקמה?
  • היכן מופיעה דרישה לנקמה במגילת איכה / בקינה על חורבן אור / בפיוט "מי יתן ראשי מים"?
  • האם דרישה לנקמה היא חלק בלתי נפרד מהאבל על החורבן?
  • תפילת "אב הרחמים" נכתבה במאה ה-11, לזכר חורבן קהילות שו"ם, והפכה לתפילה לזכר השואה במאה העשרים. מהו, אם בכלל, הערך המוסף שנוצר מהקישור בין שני האסונות חורבן קהילות שו"ם והשואה?
20כ
קינה לנשמות שש מאות ריבוא קדושינו שנספו בשואת תרצ"ט-תש"ה, הרב אברהם רוזנפלד, 1965. פורסם ב: A. Rosenfeld, Tisha B'av Compendium, Judaica Press, New York 1983, pp. 173-175
קינה על קרבנות השואה

איכה תפארתנו מראשינו השלכת.
איכה פניך ממנו הסתרת.
איכה קצפת ולא חמלת:

בלב נשבר ונדכה ביום צום ועצרה.
באנו לפניך לספוד ולבכות בקינה וביללה.
בזכרנו את קדושי השואה תרצ"ט-תש"ה:

גאון יעקב אשר אהבת שברת.
גדעת רמי הקומה והגבהים השפלת.
גפננו לשמה ותאנתנו לקצפה שמת:

דבקו עצמינו לעורנו ובשרנו.
דכה דכית לארץ חיינו.
דלפה מתוגה ואנחה נפשנו:

הנאהבים והנעימים הישרים והתמימים.
הטענו בקרונות ככבשים ובקרים.
החם מחנק והפתחים חתומים:

ותיקים יושבים על הארץ דוממים.
ומה היתה חטאתם הם שואלים.
ולמה נגזר הדין בלי רחמים:

זכר תזכר את-צעקת הענוים.
זעקת היתומים הגלמודים והנעזבים.
זלזול חכמים ותלמידיהם האהובים:

חילים ראשי בית-אבות גבורים.
חללים ומדקרים נפלו מליונים.
חרפת ומשמה היתה לגוים:

טפחנו ורבינו, האכזר כילם והשמם.
טרף טרפו כזאבים לשפך דמם.
טבח שש-מאות רבוא מי זמם:

ירדו חיים שאולה בשמע-ישראל ובאני-מאמין.
יצאו נשמותיהם מעטרין בטלית ותפלין.
יבשו ויכלמו ויהיו כאין הרוצחין:

כלה שארנו ולבבנו על שבר חלקנו.
כלנו נושאים קינה באבדן חצי עמנו.
כי שקולה השואה כשרפת בית אלהינו:

לאושויץ בוכנולד ברגן-בלזן, דאכו מידנק טרבלינקה.
לקחו והדחקו בחדרי-גז ונשרפו במוקדות הכבשנים בחרפה.
לחמו הקדושים הטהורים ונפלו כגבורים בגיטו ורשה:

מכל פנה זועקים דמיהם הקרושים.
מתי יבא קץ לפגעים האנושים.
מספד-מר וקינה שאו על הקדושים:

נאצו הנואצים את הברית ואת תורתנו.
נפלו עלינו מחורפיך ונבכה בצום נפשנו.
נפלה עטרת ראשנו, אוי נא לנחלתנו:

ספרי תורה לגזרים קרעו וטמאו בידיהם.
סרקו בשר שארינו, ועורם הפכו לקשוטיהם.
ספדו וחגרו שק, והילילו עליהם ועל-טפיהם:

עינינו זולגות דם דמעות.
על שרפת בתי כנסיות.
על הריסת ישיבות ובתי-מדרשות:

פרצו קהלותנו והרסו עדתנו.
פחד קראנו ורעדה אחזתנו.
פנינו כסתה כלמה בצרותינו:

ציה ערקו בחסר ובכפן.
צנועות בנפשן שלחו ידן.
צעקה בים-סוף נשמע קולן:

קרובים וידידים חביבים, חסידים וישרים.
קדושים וטהורים, כזהר הרקיע מזהירים.
קבלם והסתירם בסתר כנפיך לעולמים:
רחום, זכר ברחמיך את שרידי נחלתך.
רבון העולמים, הסר דאגה ותוגה מעמך.
רשעת הגוים ושונאי ישראל תעקר בזעמך:

שבוים הדרר, ופקח קוח לאסורינו.
שמן ששון תחת אבל תעטרנו.
שלום ושלוה תשים לנו ולארצנו:

תרים קרננו ותחיש גאולתנו במהרה בימינו.
תגל ערבה ותפרח כחבצלת ישראל מדינתנו.
תברכנו בברכת אברהם יצחק ויעקב אבותינו.
21כא
דיון
  • במה שונה ובמה דומה קינה זו על השואה לקינה על חורבן קהילות שו"ם ולמגילת איכה?
  • אילו תחושות מעוררת בך הקינה הזו?
  • כיצד נפתחת הקינה וכיצד מסתיימת?
22כב
סיום
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
Turn Thou us unto Thee, O LORD, and we shall be turned; Renew our days as of old.
23כג
דיון
  • לאחר פירוט זוועות החורבן במגילת איכה, מופנה לכאורה המבט בסיומה קדימה למצב טוב יותר אבל מדוע אם כן הבקשה היא ל"חדש ימינו כקדם" כמו קודם? הלוא ה"קודם" הזה הוביל לחורבן?
  • כיצד הייתם אתם מסיימים את מגילת איכה? באיזה מסר או איזו משאלה?
25 כה
26כו
דף הנחיות למנחה:
איכה למנחה.docx