ויקרא א-ה: "והשב את העבודה לדביר ביתך"
1א
הדף מאת: רוני אלדד / אתר מדרשת
2ב
פרקיו הראשונים של ספר ויקרא הם תמצית מרוכזת מאוד של החומש כולו, שהתמה המרכזית שלו היא העיסוק בקורבנות. לא מדובר במליצה או במטפורה; הרבה דם ואש ותימרות עשן יעלו מהפרקים שלפנינו; שיירות של בקר, צאן ומנחות יעלו על המזבח. נושא זה אינו פשוט לבחינה בעין מודרנית, ובוודאי שלא בהקשר התרבותי-ישראלי העכשווי, שבו כלל לא מורגשת נוכחותו של פולחן מקדשי. במהלך הלימוד ננסה להרחיב את המבט ונתהה על מהותו המקורית של הפולחן, בהשוואה למשמעות שקיבל בשנות הקיום שלאחר החורבן, עד ימינו. בדף הלימוד הזה נבקש לבחון גם אפשרויות פרשנות והתייחסות אחרות, המבקשות לשמר איזו נאמנות למהותו ולצורתו המקורית של הפולחן, וגם כאלה המנסות לתרגם אותו למושגים עכשוויים יותר, ולהישיר אליו מבט חדש.
3ג
א. 'פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי ה'' – האם אנחנו רוצים להקריב?
4ד
(ד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. (ה) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה'; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת-הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (ו) וְהִפְשִׁיט אֶת-הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ. (ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל-הָאֵשׁ. (ח) וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ. (ט) וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם. וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לה'. (י) וְאִם-מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ, מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן-הָעִזִּים לְעֹלָה - זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ. (יא) וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'; וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת-דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. (יב) וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת-רֹאשׁוֹ וְאֶת-פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ. (יג) וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה - עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה'. (יד) וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לה' - וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת-קָרְבָּנוֹ. (טו) וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. (טז) וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ; וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה - אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן. (יז) וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה'.
And he shall lay his hand upon the head of the burnt-offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him. And he shall kill the bullock before the LORD; and Aaron’s sons, the priests, shall present the blood, and dash the blood round about against the altar that is at the door of the tent of meeting. And he shall flay the burnt-offering, and cut it into its pieces. And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar, and lay wood in order upon the fire. And Aaron’s sons, the priests, shall lay the pieces, and the head, and the suet, in order upon the wood that is on the fire which is upon the altar; but its inwards and its legs shall he wash with water; and the priest shall make the whole smoke on the altar, for a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD. And if his offering be of the flock, whether of the sheep, or of the goats, for a burnt-offering, he shall offer it a male without blemish. And he shall kill it on the side of the altar northward before the LORD; and Aaron’s sons, the priests, shall dash its blood against the altar round about. And he shall cut it into its pieces; and the priest shall lay them, with its head and its suet, in order on the wood that is on the fire which is upon the altar. But the inwards and the legs shall he wash with water; and the priest shall offer the whole, and make it smoke upon the altar; it is a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD. And if his offering to the LORD be a burnt-offering of fowls, then he shall bring his offering of turtle-doves, or of young pigeons. And the priest shall bring it unto the altar, and pinch off its head, and make it smoke on the altar; and the blood thereof shall be drained out on the side of the altar. And he shall take away its crop with the feathers thereof, and cast it beside the altar on the east part, in the place of the ashes. And he shall rend it by the wings thereof, but shall not divide it asunder; and the priest shall make it smoke upon the altar, upon the wood that is upon the fire; it is a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD.
5ה
ראובן נמדר, הבית אשר נחרב, כנרת זמורה ביתן 2013, עמ' 51-52
אבּי רוזנטל עלתה אל הבמה אוחזת בידה סידור תפילה ישן, מוזהב שוליים, מסקרן למראה. 'אני רוצה לחלוק אתכם השנה,' פתחה אבּי את הדרשה אחרי רגע ארוך של שקט, 'חוויה טקסטואלית יוצאת דופן: תיאור, ממש פירוט טכני, של הפקה תיאטרלית המונית מדהימה [...] המקום: המקדש בירושלים. הזמן: התקופה הרומית. לגיבור שלנו יש תואר במקום שם: הכהן הגדול [...] בטון קצת אחר, פחות תיאטרלי ויותר אישי [אמרה]: 'אני יודעת שחלק מכם התכווץ עכשיו כששמע אותי אומרת "המקדש בירושלים". אני יודעת שלגבי רובנו, וזה כולל גם אותי, השם הזה מעורר תגובה אינסטינקטיבית של ניכור. [...] כנראה שהייתי צריכה לעבור דרך ארוכה, להרגיש מספיק מבוצרת בעכשוויות שלי, כדי שאוכל סוף סוף להתעכב ולהקשיב לקול העתיק הזה...
© כל הזכויות שמורות לכנרת זמורה ביתן
www.kinbooks.co.il
6 ו
פרנסיסקו דה סורבראן, "שה האלוהים". נולד מחדש, מוזיאון פראדו

© כל הזכויות שמורות ל
commons.wikimedia.org
7ז
דיון
  • בעקבות הקריאה בפסוקים מייצגים אלה (שכמותם יש רבים בפרקינו) איזה רגש מעורר בכם התיאור המפורט של הקרבת הקורבנות?
  • בקטע המצוטט מתוך ספרו של נמדר מתוארת איזו הכרה חדשה ביופיו ובעוצמתו של הפולחן במקדש, וזאת חרף המיקום העכשווי [הפוסט-מודרני] העמוק שממנו הדוברת דורשת את דרשתה. משהו בממשות ובטקסיות מוליך עליה קסם, ומושך אותה להטות אוזן ולהקשיב. האם אתם מזדהים עם התחושה הזאת, לאחר העיון בפרטי טקסי הקורבן השונים?
  • התבוננו ביצירתו הטעונה של פרנסיסקו סורבראן, המתאפיינת בעמידה פשוטה מול הקורבן העקוד. האם ההתבוננות ביצירה מעוררת בכם רגשות אחרים? האם העוצמה או דווקא החמלה מתעוררות אצלכם נוכח ההגשמה הוויזואלית הזאת של הקורבנות וסדריהם? ואולי מתעורר בכם רגש אחר?
8ח
ב. "ונפש כי תקריב קורבן": על קורבנות וסובלימציה
9ט
אמר הקב"ה: מי שיש לו פר יביא פר, מי שיש לו איל יביא איל, ומי שיש לו שה יביא שה, ומי שיש לו יונה יביא יונה, ומי שאין לו אחד מכל אלו יביא סולת, ומי שאין לו סולת ולא כלום יביא דברים. שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה'', ותאמר שהוא מקובל? אמר הקב"ה: הן, 'נשלמה פרים שפתינו'. למה? שאין תשובה לפני הקב"ה יותר מן הודיה. לכך נאמר 'אם על תודה יקריבנו'.
(Lev. 7:12:) “If he offers it for a thanksgiving, and he shall sacrifice.” See how the Holy One, blessed be He, forgives the sins of Israel. See what did they offer to the Holy One, blessed be He? It is simply that the Holy One, blessed be He, said, “Whoever has a bull, let him bring a bull; and whoever has a calf let him bring a calf. Whoever has a lamb, let him bring a lamb. Whoever has a dove, let him bring a dove. Whoever has not one of all these, let him bring fine flour; and whoever has neither flour nor anything at all, let him bring words.” Thus it is stated (in Hos. 14:3), “Take your words with you and return unto the Lord.” And do you say that it is accepted? Said the Holy One, blessed be He, (as in Hos. 12:3, cont.), “and we shall pay with our lips for the bulls.” Why? As there is no greater repentance in front of the Holy One, blessed be He, than confession. It is therefore stated (in Lev. 7:12), “If he offers it for a thanksgiving” (as the word for thanksgiving can also be understood as confession).
10י
כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.
Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), and: “This is the law of the guilt offering” (Leviticus 7:1)? These verses teach that anyone who engages in studying the law of the sin offering is ascribed credit as though he sacrificed a sin offering, and anyone who engages in studying the law of a guilt offering is ascribed credit as though he sacrificed a guilt offering.
11יא
"ונפש כי תקריב" - לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו.
ונפש כי תקריב AND WHEN A PERSON (or “A SOUL”) WILL OFFER — Nowhere is the word נפש employed in connection with free-will offerings except in connection with the meal-offering. For who is it that usually brings a meal-offering? The poor man! The Holy One, blessed be He, says, as it were, I will regard it for him as though he brought his very soul (נפש) as an offering (Menachot 104b).
12יב
דיון
  • לפנינו מקורות המצביעים על זיקה ומערכת יחסים שבין קורבנות ודיבור, לימוד או כוונה. מה דעתכם על האמירה הנובעת מכל אחד מהם? האם אפשר למקם אותם על רצף כלשהו, מצד החדשנות המתקיימת בהם?
  • כיצד אתם מבינים את האמירה של רש"י: 'מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו'? האם אתם מסכימים עמה? מה מלמדת אמירה זו על יתר הקורבנות, ועל המוטיבציה הרצויה בהקרבתם?
  • ומעבר לזה, כיצד אתם מבינים את ההתרחקות הכמעט גורפת מהעיסוק בהקרבת קורבנות כפשוטה? מה חולל ומה עומד בשורשה של התופעה הזאת לדעתכם?
  • האם אתם רואים בתופעה זו תהליך טוב ורצוי?
13יג
ג. 'חדש ימינו כקדם': על הקורבנות לעתיד לבוא
14יד
(טו) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל-הַכְּסָלִים, וְאֶת-הַיֹּתֶרֶת עַל-הַכָּבֵד, עַל-הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה. (טז) וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל-חֵלֶב לַה'. (יז) חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.
and the two kidneys, and the fat that is upon them, which is by the loins, and the lobe above the liver, which he shall take away by the kidneys.
15טו
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דויד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל המצות האמורה בתורה.
The King Messiah will arise and re-establish the monarchy of David as it was in former times. He will build the Sanctuary and gather in the dispersed of Israel. All the earlier statutes will be restored as they once were. Sacrifices will be offered, the Sabbatical and Jubilee years will be observed, as commanded in the Torah. Anyone who does not believe in him or one who does not anticipate his coming not only denies the Prophets, but also the Torah and Moses our Teacher. For the Torah has given testimony about him saying, “And the Lord your G-d will turn your captivity and have compassion with you. He will return and gather you from all the peoples…If any of you should be dispersed at the ends of Heaven, from there G-d will gather you, from there He will fetch you. And the Lord, your G-d will bring you…” (Deut. 30:3-4). These matters are explicit in the Torah and include everything said by all the Prophets. It is even written in the Chapter of Balaam who prophesized about both the Messiahs. The first Messiah was David who saved Israel from her adversities. The final Messiah will be from his sons and will deliver Israel from the hands of the descendants of Esau. There it says, “I shall see him, but not now” (Numbers 24:17) - this refers to David; “I behold him, and not soon” (ibid.) - this is the King Messiah; “A star from Jacob shall step forth” (ibid.) - this is David; “and a scepter shall arise out of Israel” (ibid.) - this the King Messiah; “and shall smite through the corners of Moab” - this is David; and so it says, “And he smote Moab and measured them with a rope” (II Samuel 8:2); “and break down all the sons of Seth” (Numbers 24:17) - this is King Messiah of whom it says, “and his dominion shall be from sea to sea” (Zechariah 9:10); “and Edom shall be a possession” (Numbers 24:18) - this is David, as it says, “And Edom shall become slaves to David” (see II Samuel 8:6 and II Samuel 8:14); “Seir also, even his enemies, shall be a possession” (Numbers 24:18) - this is King Messiah, as it says, “And the saviors shall come upon Mount Zion to judge the mount of Esau…” (Obadiah 1:21).
16טז
הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום, ט"ו
אמנם בהגיע תור האנושות לצעדים היותר רמים, בהרפא כליל מהנפילה המוסרית, שגרמה את הצורך של שימת איבה בין הגזעים, כמקום שהיתה ראויה להתכונן דרך סלולה, של יחש אהבה ואחוה, בין האדם לכל החי אז מברכת הטבע, מיתרון המוסר וטוב ההנהגה, ויותר מכל, מעונג החכמה, משמחת הצדק והמישרים התמידית מאור דעת ד' והתענג על טובו, ימלא האדם אמץ וחיל, ער לאין צורך לשימוש אכילת בשר מצד העמדת חוזק כחות גופו. ותכונת המוסר תתרומם כ"כ עד כדי הערת הצד החיובי של משפט הבע"ח ביחשו של האדם אליהם, על העת ההיא שהיא ראש פסגת הגעת הקולתורה הטהורה, אמרו חז"ל דברם הגדול, שהוא גדול ומפליא "כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא" (תנחומא אמור יט) והכתוב אומר על קץ החזון "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי ג) הבליט מנחה מן הצמחים, במקום הקרבנות.
17יז
דיון
  • העיון בפסוקים, כמו גם ברמב"ם, מעלה קול מובהק ביותר הנוגד במידה רבה את הקו שנוקט הרב קוק. עם מי אתם מרגישים הזדהות גדולה יותר?
  • מה החיסרון ומה היתרון של כל שיטה, לדעתכם?
  • אילו היה נבנה בימינו בית מקדש איזה בית מקדש הייתם רוצים? איזה סוג של עבודה הייתם רוצים שתתקיים בו?
  • האם אתם יכולים לחשוב על תחליף הולם ועכשווי לקורבנות?
18יח
דיון
לסיום
  • בעקבות הלימוד, מה אתם חשים כלפי העובדה הפשוטה שבתשתית התרבות היהודית ישנה מסורת חזקה מאוד של הקרבת קורבנות למעשה?
  • האם הנטייה של הפרשנים ושלנו לסובלימציה של הפולחן ומצית תחליפים אחרים לו מכילה בתוכה עוצמה דומה?
  • האם ישנו צד כלשהו בפולחן הקורבנות המעשי, שחסרונו מהותי ומורגש ונוכחותו נצרכת כיום, בעיניכם?
19יט
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
20כ
דף הנחיות למנחה:
ויקרא א-ה למנחה.docx