שופטים טו-יט: פרשת פילגש בגבעה
הדף מאת: חיים גרבר / 929- תנ"ך ביחד
מתוך חמשת פרקי השבוע נתמקד בסיפור מחריד המתואר בפרק יט. הפרק מתאר מקרה נורא ומזעזע באופן חריג - פילגש בגבעה. ננסה להבין האם יש לנו, ועד כמה, אחריות חברתית כוללת למעשים כגון זה שמתואר בפרק - אז ובימינו. **שימו לב: הפרק עוסק באונס ופגיעה מינית ויש לתת את הדעת כי הוא עלול להוות 'טריגר' לבעלי ובעלות רקע טראומטי**
וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף-אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן. וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן-מַעֲשֵׂהוּ מִן-הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא-גָר בַּגִּבְעָה. וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, בְּנֵי יְמִינִי. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר.

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן: אָנָה תֵלֵךְ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא? וַיֹּאמֶר אֵלָיו: עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית-לֶחֶם יְהוּדָה עַד-יַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם. מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וְאֶת-בֵּית ה' אֲנִי הֹלֵךְ, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה. וְגַם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ, וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ-לִי וְלַאֲמָתֶךָ, וְלַנַּעַר עִם-עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל-דָּבָר. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ, רַק כָּל-מַחְסוֹרְךָ עָלָי, רַק בָּרְחוֹב אַל-תָּלַן. וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם, וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת, מִתְדַּפְּקִים עַל-הַדָּלֶת, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא אֶל-בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-אַחַי, אַל-תָּרֵעוּ נָא. אַחֲרֵי אֲשֶׁר-בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל-בֵּיתִי אַל-תַּעֲשׂוּ אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת. הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וְלֹא-אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ, וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ. וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ-בָהּ כָּל-הַלַּיְלָה עַד-הַבֹּקֶר, וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר, וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד-הָאוֹר. וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל-הַסַּף. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה.
וַיִּקָּחֶהָ עַל-הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ, לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים, וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה כָל-הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא-נִהְיְתָה וְלֹא-נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂימוּ-לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ.
למקור השלם

הסברים
  • מצודת דוד "וידעו אותה" - במשכב "ויתעללו בה" - בשאר עניני ניאוף
And they passed on and went their way; and the sun went down upon them when they were by Giv῾a, which belongs to Binyamin. And they turned aside there to go in and to lodge in Giv῾a: and when he went in, he sat down in the open place of the city: for there was no man that took them into his house to lodge the night. And, behold, there came an old man from his work out of the field at evening, who was also of mount Efrayim; and he sojourned in Giv῾a: but the men of the place were Beneyamini. And he lifted up his eyes, and saw a traveller in the open place of the city: and the old man said, Where dost thou go, and where hast thou come from? And he said to him, We are passing from Bet-leĥem-yehuda and on to the far side of mount Efrayim; I am from there: and I went to Bet-leĥem-yehuda, but I am now going to the house of the Lord; and there is no man that receives me in his house. Yet there is both straw and provender for our asses; and there is bread and wine also for me, and for thy handmaid, and for the young man who is with thy servants: there is no want of any thing. And the old man said, Peace be with thee; only let all thy wants lie upon me; but lodge not in the street. So he brought him into his house, and gave fodder to the asses: and they washed their feet, and did eat and drink. Now as they were gladdening their hearts, behold, the men of the city, worthless men, beset the house round about, and beat at the door, and spoke to the master of the house, the old man, saying, Bring out the man that came into thy house, that we may have our desire of him. And the man, the master of the house, went out to them, and said to them, No, my brethren, no, I pray you, do not so wickedly; seeing that this man is come into my house, do not carry out this vileness. Behold, here is my daughter a virgin, and his concubine; them I will bring out now; ravish them, and do with them what seems good to you: but to this man do not so vile a thing. But the men would not hearken to him: so the man seized his concubine, and brought her out to them; and they had their desire of her, and abused her all the night until the morning: and when the day began to spring, they let her go. Then came the woman in the dawning of the day, and fell down at the door of the man’s house where her lord was, till it was light. And her lord rose up in the morning, and opened the doors of the house, and went out to go his way: and, behold, the woman his concubine was fallen down at the door of the house, and her hands were upon the threshold. And he said to her, Up, and let us be going. But there was no answer. Then the man took her up upon an ass, and the man rose up, and went to his place. And when he was come to his house, he took a knife, and laid hold of his concubine, and divided her, together with her bones, into twelve pieces, and sent her into the whole territory of Yisra᾽el. And it was so, that all that saw it said, No such deed has been done or seen from the day that the children of Yisra᾽el came up out of the land of Miżrayim to this day: consider of it, take counsel, and speak your minds.
דיון
  • מהו סולם הערכים של האיש המוציא את הפילגש החוצה?
  • מה התרחש לדעתכם מסיום ההתעללות ועד הבוקר? היכן היה האיש אז?
  • מה מנסה ללמד אותנו התיאור המפורט על אופן הגילוי שלו את מה שקרה (מציאתה על סף הדלת)?
  • איזה מסר ביקש האיש להעביר במעשה ביתור הגופה ושליחתה ל-12 שבטי ישראל? מה מטרתו? מה הוא מלמד על יחסו לפילגשו?
  • קראו את הפסוק החותם את הפרק - מה הוא מלמד על מטרות הביתור והאם הצליח בהעברת המסר?
השוואת פרשת פילגש בגבעה לסיפור אורחי לוט (בראשית יט)
בראשית יט שופטים יט
(א) ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם, וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה. (יד) ... ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימין.
(ב) ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם, ויאמרו לא, כי ברחוב נלין. (טו) ויסרו שם לבוא ללון בגבעה, ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון...
(ג) ... ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו. (כא) ויביאהו לביתו ויבל לחמורים, וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו.
(ד) טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן, כל העם מקצה. (כב) המה מיטיבים אל לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת, ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר, הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו.
(ו) ויצא אליהם לוט הפתחה, והדלת סגר אחריו.
(ז) ויאמר, אל נא אחי תרעו.
(כג) ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אליהם אל אחי, אל תרעו נא, אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו את הנבלה הזאת.
(ח) הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם, רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי. (כד) הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם, ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת.
(ט) ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם... (כה) ולא אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ...


הסברים
  • ניתן להבחין בהקבלה מוחלטת ובעיצוב סיפור אחד על פי השני: הן מבחינת תוכנם של האירועים ואופן התרחשותם, והן מבחינת השימוש באותן מטבעות לשון ובדמיון הספרותי.
And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth; and he said: ‘Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant’s house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.’ And they said: ‘Nay; but we will abide in the broad place all night.’ And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat. But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter. And they called unto Lot, and said unto him: ‘Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.’ And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him. And he said: ‘I pray you, my brethren, do not so wickedly. Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.’ And they said: ‘Stand back.’ And they said: ‘This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.’ And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door.
דיון
  • חשבו, מה מטרתה של יצירת ההקבלה בין שני הסיפורים הללו?
  • אף שהסיפורים דומים, סופם שונה. האם יש הסבר בתוך הכתובים המרמז על ההבדלים ביניהם, והמרמז על ההבדל בסיום?
  • סדום ועמורה היו מקום של רשע מוחלט ועיוות הדין. מה באה ההקבלה הזאת לומר על תקופת השופטים?
באחריות מי?
עפרה שניידר, עיתון יסודות, גיליון 11, מאי 2010
דינאמיקה של אונס קבוצתי: הסברים תיאורטיים
לפי גישת הלמידה החברתית, אונס הוא התנהגות נלמדת, אשר מושפעת מארבעה תהליכים. חיקוי של אלימות ואונס כפי שנצפו במציאות או בתקשורת, קישור בין אלימות ומין - עקב הופעתם יחד באותו ההקשר, חזרה על מיתוסי האונס ("נשים רוצות/ מגיע להן להיאנס") והורדת רגישות (דה-סנסיטיזציה) לכאב, לפחד, להשפלה הקשורים באונס...

מעמד חברתי מופיע כמרכיב מכריע בחקר פשעים אלימים... עובדה היא שרוב הנוטלים חלק באלימות פלילית אנטי-חברתית (רצח, תקיפה, שוד ואונס) באים ממעמדות נמוכים מבחינה חברתית וכלכלית, ותורמים לפשע האלים בכמויות שאינן עומדות בשום יחס למספרם בקרב האוכלוסייה. בתת התרבות של האלימות, הוכחת הגבריות דורשת תרגול קשיחות, תגובות אגרסיביות מהירות, וניצול של נשים.
© כל הזכויות שמורות למחברת
www.yesodot3.co.il


מושגים
  • עפרה שניידר - עובדת סוציאלית וקרימינולוגית, מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל-אביב
  • יסודות - עיתון יסודות מפורסם מידי רבעון ועוסק במגוון תחומים: הורים וילדים, הורים ומתבגרים, מגדר, מניעת מצבי סיכון, בניית תקשורת טובה יותר ומיניות וגיל הנעורים.
ילקוט שמעוני ספר משלי, פרק י"ט, פירוש על פסוק י"ט
אחריות ההנהגה
(ג) "...היה להם, לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עמהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם... ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל יום אחד ללכיש... יום אחד לחברון... ויום אחד לירושלים (וכן לכל מקומות ישראל) וילמדו אותם דרך ארץ, בשנה ובשתים ובשלש... עד שיתישבו ישראל בארצם יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה... והם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו, לזיתו ולשדהו ואומר: 'שלום עלי, נפשי!', כדי שלא להרבות הטורח...".
(ד) "'ויהי בימי שפוט השופטים': הדיין אומר לאדם - טול קיסם מבין שיניך, והוא אומר - טול קורה מבין עיניך".

הסברים
  • כלומר, הדור הראשון של כובשי כנען השתקע לגמרי בבניין הארץ, הזניח את העיסוק הרוחני-חברתי. כלומר בירידה רוחנית זו של התקופה אשמה המנהיגות המדינית והרוחנית, שלא עמדה על הרמה הדרושה!
מושגים
  • ילקוט שמעוני - לקט מדרשי אגדה קדומים על התנ"ך. המדרשים הם אוסף מספרות המדרש הקדומה ביותר, ביניהם מתוך מדרשים קדומים שלא הגיעו לידינו. זמן חיבורו המדויק של הילקוט אינו ידוע, אך מניחים שאינו מוקדם מן המאה ה-11.
דיון
העמדה המיוצגת על ידי שני המקורות לעיל היא שהאחריות על מעשים חריגים מוטלת בראש ובראשונה על ההנהגה הציבורית, החברה והתרבות שהיא בונה בתוכה. חינוך, שימור הלכידות והסולידריות, ורמה רוחנית גבוהה הכרחיים במיוחד בתקופה שבה כל אחד עסוק בענייניו.
  • מה תפקידו של מנהיג במציאות כזו? האם אכן הוא מסוגל לייצר שינוי? מדוע?
  • איזה תפקיד ממלאת החברה במציאות הזאת ובעיצוב תרבותה?
  • למי יש יכולת לשנות את המציאות החברתית-תרבותית כאשר זו מעודדת מעשי פשיעה? כיצד?
  • כיצד אתם רואים את המציאות התרבותית-חברתית בישראל של היום? האם היא מעודדת פשיעה בכלל ואלימות מינית בפרט? נסו לתת דוגמאות מהמציאות הישראלית.
  • מה חלקם של מנהיגי ישראל בראשית המאה ה-21 בכך? האם יש בידם מה לעשות?
יעל לוין, "תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה", דעות 39 (תשס"ט), עמ' 17–20. וכן החומר מוצב באתר האינטרנט של דעות.
תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה
קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק, קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי.
שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. אַל תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי.

שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'.
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי. בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט.
שִׁמְעָה תְפִלָתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱ-לֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.


את הרעיון לחבר "תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה" הגיתי ביוני 2008. אחת ההתרחשויות ששימשו כוח מאיץ ומדרבן בהכרה בדבר נחיצותה של כתיבת תפילה בנושא זה, הייתה ידיעה שראתה אור בחלק החדשות של עיתון "מעריב" ביום שישי, 20 ביוני, על אודות אונס מזעזע שאירע ביפו. ארבעה נערים כלאו נערה בת 13 במקלט, ואנסוהָּ במשך ימים אחדים. המחשבה בעניין התפילה הבשילה בקרבי במהלך השבת שלמחרת, שבת פרשת "שלח לך", ובמוצאי שבת העליתי על הכתב קווי מִתְאַר כלליים של מוטיבים אשר היו ראויים לדידי להיכלל בה. ההכרה בחשיבות הנושא הוסיפה ללוותני ולהיות חרותה עמוק בתודעתי...

אונס נערות ונשים בישראל היא תופעה חוצה גבולות המצויה בכל המגזרים. מצד אחד התפילה ביסודה אמונית ודתית, אולם מצד אחר, לנוכח הבלבול וקהות החושים העשויים לאפוף אישה שנאנסה ולהתלוות לחוויה שחוותה, כמדומה שדרושים הכוונה, עידוד והמלצה לאמירה מודעת של התפילה. קשה קמעה להעלות על הדעת שנערה או אישה יחברו תפילה שתביע את הרהוריהן סמוך לאירוע עצמו. נשיאת תפילה מוכנה, למי שתהיה חפצה ומעוניינת לאומרהּ, עשויה להעניק ולנסוך תחושת ביטחון גם בקרב מי שאינה מגדירה את עצמה שומרת מצוות. אזכור מוטיב היותו של הקב"ה משגב לעתות בצרה, פותח פתח ואפשרות שתפילה זו תיאמר בידי מי שאינה נוהגת להתפלל.


© כל הזכויות שמורות למחברת
toravoda.org.il
דיון
קראו את התפילה ועיינו בה:
  • אילו רגשות התפילה מעוררת בך?
  • יצירה זו מנסה לתת מרחב מסוים לאשה שעברה אונס, ולהעניק לה אפשרות לתמיכה. כלפי מי מופנית האחריות בתפילה הזאת? האם זה רלוונטי?
  • במקורות הקודמים ראינו ניסיון לשנות את המציאות ולנתח את הגורמים לבעיה. מדוע כיוון זה נעדר בתפילה זו?
דף הנחיות למנחה:
שופטים טו-יט למנחה.rtf