דברים כג-כז: איך מספרים זיכרון?
הדף מאת: אפרת ואורי וייל / מסע ח"י
כחלק מלימוד 929 נתמקד בפסוקי 'מקרא ביכורים' - הטקסט שאומרים העולים לרגל בהביאם ביכורים בחג השבועות. דרכם נלמד על האופן שבו אנו מספרים זיכרון במישור הלאומי ובמישור האישי. נשאל, מהן מטרותיו של סיפור הזיכרון וחזרה עליו שוב ושוב וכיצד אנו מעצבים זיכרון כזה.
דיון
מתוך חמשת פרקי השבוע בחרנו לעסוק ב'מקרא ביכורים' - הטקסט שאומר עולה הרגל המביא ביכורים למקדש, אשר מתאר בקצרה את קורותיו של עם ישראל. איך מתמצתים סיפור של דורות לכמה משפטים קצרים? מה נשאר על 'רצפת חדר העריכה' ומה נכלל בסיפור הלאומי? ומה אפשר ללמוד מהאופן שבו מתומצת הסיפור הלאומי על האופן שבו אנו מספרים את זכרונותינו האישיים?

* לפני תחילת הלימוד: התנסות. נסו להיזכר בזיכרון אישי מכונן, משמעותי. זיכרון שאתם מספרים לעצמכם על עצמכם. ספרו אותו לחברכם ללימוד, או הקשיבו לסיפורו, וחשבו על הדרך שבה הוא מסופר.
הסיפור של כולנו
מקרא ביכורים
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:
(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ:
(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ:

הסברים
  • מקרא ביכורים – נוסח דברי התודה של מביא הביכורים בהעלותו את מנחתו לבית המקדש, המפרט את תולדות העם ואת הגאולה ממצרים. פסוקים אלה נדרשים בהגדה של פסח.
And it shall be, when thou art come in unto the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and dost possess it, and dwell therein; that thou shalt take of the first of all the fruit of the ground, which thou shalt bring in from thy land that the LORD thy God giveth thee; and thou shalt put it in a basket and shalt go unto the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’ And the priest shall take the basket out of thy hand, and set it down before the altar of the LORD thy God. And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous. And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage. And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression. And the LORD brought us forth out of Egypt with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with great terribleness, and with signs, and with wonders. And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey. And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.’ And thou shalt set it down before the LORD thy God, and worship before the LORD thy God.
דיון
הגדתי היום...
  • הציעו כותרת לסיפורו של מביא הביכורים.
  • מאיזו נקודה היסטורית מתחיל הסיפור הלאומי? (אפשר להיעזר בפירושים המסורתיים המצורפים)
  • מדוע נבחרה דווקא נקודה זו כנקודת ההתחלה של הסיפור?
  • באיזו נקודה היסטורית נגמר הסיפור? מהי חשיבותה?
  • מדוע לדעתכם מביא הביכורים צריך לומר פסוקים אלו, לספר דווקא את הסיפור הזה?
  • האם לדעתכם היה אפשר או רצוי לספר סיפור אחר בעת הבאת הביכורים? האם יש אירועים נוספים שהיה ראוי לכלול בסיפור והושמטו ממנו? האם היה אפשר או ראוי להתחיל לספר את הסיפור מנקודה אחרת בזמן?
פירוש רש"י:
ארמי אֹבד אבי - מזכיר חסדי המקום "ארמי אובד אבי", לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה [רעה] כמעשה.
ארמי אבד אבי A SYRIAN DESTROYED MY FATHER — He mentions the loving kindness of the Omnipresent saying, ארמי אבד אבי, a Syrian destroyed my father, which means: “Laban wished to exterminate the whole nation” (cf. the Haggadah for Passover) when he pursued Jacob. Because he intended to do it the Omnipresent accounted it unto him as though he had actually done it (and therefore the expression אבד which refers to the past is used), for as far as the nations of the world are concerned the Holy One, blessed be He, accounts unto them intention as an actual deed (cf. Sifrei Devarim 301:3; Onkelos).
פירוש אבן עזרא:
אובד אבי - מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה 'ארמי' על לבן, היה הכתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר 'לבן בקש להאביד אבי', וירד מצרימה ולבן לא סבב לרדת אל מצרים? והקרוב, ש'ארמי' הוא יעקב. כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם, היה אובד, והטעם - עני בלא ממון. וכן 'תנו שכר לאובד' (משלי לא, ו). והעד [=הראיה] (שם שם, ז): 'ישתה וישכח רישו [=עוניו]'. והנה הוא ארמי אובד היה אבי, והטעם: כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם, גם גר היה במצרים, והוא היה במתי מעט ואחר כך שב לגוי גדול, ואתה ה' הוצאתנו מעבדות, ותתן לנו את הארץ הטובה.
lost is an intransitive verb. If the Aramean referred to Lavan, then the verb would be in the transitive hif‘il or pi‘el form. Besides, what sense is there to say, “Lavan tried to destroy my forefather, and he went down to Egypt”? Lavan never considered going down to Egypt! The plausible interpretation is that the Aramean refers to Yaaqov, as if Scripture had said, “When my forefather was in Aramea, he was lost” — meaning, he was a pauper, without property. Compare, “give strong drink to him who is lost” [Proverbs 31: 6], where it is immediately followed by, “let him drink, and forget his poverty” [Proverbs 31: 7]. Thus the lost Aramean was my forefather. The intent of this passage is: I did not inherit this land from my forefather, for he was a pauper when he came to Aramea, and he was a stranger in Egypt, where he was few in number. Afterwards, he became a great nation; and you, God , brought us out of slavery, and gave us the good land. Do not object to Yaaqov’s being called an Aramean, since similar apellations can be found. Consider “Yeter the Ishmaelite” [I Chronicles 2: 17], even though he was really an Israelite (for so it is written [II Samuel 17: 25]).
רשב"ם על דברים פרק כו, פסוק ה
פירוש הרשב"ם:
ארמי אובד אבי - אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב (בראשית יב, א) 'לך לך מארצך', וכדכתיב (בראשית כ, יג) 'ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי'. לשון 'אובד' ו'תועה' אחד הם באדם הגולה, כדכתיב (תהלים קיט, קעו) 'תעיתי כשה אובד בקש עבדך', (ירמיהו נ, ו) 'צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום'. כלומר: מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו: 'ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'', כי לא ידי עשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה.
סוף טוב - הכול טוב
מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה.
They mixed him a second cup, and here the son questions his father. If the son lacks the intelligence to ask, his father instructs him: On all other nights we dip once, on this night we dip twice? On all other nights we eat hametz or matzah, on this night only matzah. On all other nights we eat roasted, stewed or boiled meat, on this night only roasted. He begins with shame and concludes with praise; and expounds from “A wandering Aramean was my father” (Deuteronomy 6:20-25) until he completes the whole section.
דיון
מקרא ביכורים הוא החלק המרכזי והחשוב ביותר בהגדה של פסח, כפי שעולה מהמשנה.
  • מדוע המשנה מורה "לדרוש" את הפסוקים ולא לספר אותם או לקרוא אותם, כמו בהבאת הביכורים?
  • מה פירוש המילים "גנות" ו"שבח" בהקשרן במשנה זו? הציעו כמה פירושים.
  • מדוע חשוב לפתוח בגנות ולסיים בשבח?
  • האם הסיפור האישי שאתם סיפרתם מתחיל בגנות ומסיים בשבח? האם זוהי התבנית המומלצת לדעתכם גם בסיפור של זיכרון אישי מכונן?
  • האם תמיד עלינו לכפות תבנית זו על הסיפור?
סיפור כזהות
אוליבר סאקס, האיש שחשב שאשתו היא כובע, הוצאת מחברות לספרות, עמוד 121. 1990
סיפור חיים
לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים. עלילה פנימית שהרציפות שלה, שהמשמעות שלה, היא עצם חיינו. אפשר לומר שכל אחד מאתנו בונה וחי 'עלילה', והעלילה הזו היא עצמנו, הזהות שלנו.
כשאנחנו רוצים להכיר אדם, אנחנו שואלים 'מה הסיפור שלו הסיפור האמיתי הכי פנימי שלו?' כי כל אחד מאתנו הוא ביוגרפיה, סיפור. כל אחד מאתנו הוא עלילה ייחודית, הנבנית ללא הרף, באורח לא מודע, על ידינו, באמצעותנו ובתוכנו באמצעות התפיסות, התחושות, המחשבות והפעולות שלנו; ולא פחות באמצעות הדיבור שלנו, התיאורים המסופרים שלנו. מבחינה ביולוגית ופיסיולוגית אין בינינו הבדלים רבים; מבחינה היסטורית כסיפוריםכל אחד מאתנו יחיד ומיוחד במינו.
כדי שנהיה אנו עצמנו, חייבת העצמיות שלנו להיות בידינו. עלינו להיות בעליו של סיפור החיים שלנו, ואם צריך להחזיר אותו לבעלותנו. אנו חייבים 'לזכור' את עצמנו. לזכור את הדרמה הפנימית, את העלילה של עצמנו. אדם זקוק לעלילה כזו, עלילה פנימית רצופה, על מנת לשמר את זהותו,את עצמיותו.
© כל הזכויות שמורות לכנרת זמורה ביתן
www.kinbooks.co.il
דיון
  • האם נכון לבנות "סיפור חיים" ייחודי כמו זה שמתאר אוליבר סאקס גם לעם, ולא רק ליחידים?
  • מה אנו עלולים להפסיד כאשר אנו בונים לעצמנו סיפור חיים פרטי או לאומי?
  • כיצד משתלב 'מקרא ביכורים' בהבניית סיפורו של העם?
  • חשבו - מהו סיפור החיים שלכם? האם זהו אותו סיפור שסיפרתם בתחילת הלימוד או סיפור אחר? היכן אתם מתחילים לספר אותו ומתי הוא מסתיים?
נצח
מתוך הסרט "סיפורי דגים" דניאל ואלאס, ג'ון אוגוסט וטים ברטון.
The man tells his stories so many times that he becomes the stories. They live on after him. And in that way, he becomes immortal
למקור השלם

הסברים
  • תרגום: הוא מספר את סיפוריו כל כך הרבה פעמים עד שהוא עצמו הופך לסיפורים. הם חיים הרבה אחרי מותו. כך הוא הופך לבן אלמוות.
דיון
  • אם הייתם חיים את חייכם מתוך מודעות לסיפור שיחיה אחריכם - האם זה היה משנה משהו באופן ההתנהלות שלכם?
  • ואיזה סיפור לאומי הייתם רוצים שייזכר?
סיר הבשר
זכרנו את הדגה
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה.
We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic; but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.’—
And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt. And the whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron in the wilderness; and the children of Israel said unto them: ‘Would that we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.’
דיון
אמת או חובה?
  • מה היחס בין הגעגוע שתוקף את ישראל למצרים בלכתם במדבר לבין הזיכרון שמונצח במקרא ביכורים בשבתם בארץ?
  • האם ייתכן שבאמת היה לעם ישראל טוב במצרים, באופן חלקי או מלא, ואם כן, למה לא מתייחסים לכך בעיצוב הזיכרון הלאומי?
  • מה מקומה של האמת בעיצוב זיכרונות, לאומיים או אישיים?
דף הנחיות למנחה:
דברים כג-כז.docx