קהלת ד-ח: מה עושים עם קהלת?
הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
בדף זה נתבונן במגילת קהלת ממעוף הציפור. קהלת עתיר סתירות, דבר והיפוכו; עוסק בשאלות פילוסופיות אך לא תמיד משיב עליהן בצורה משביעת רצון. מיהו קהלת ומה משמעות כל הסתירות שבו?
קהלת, לקט פסוקים
מקצת סתירותיו של קהלת
על משמעות החיים
רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. (א, יד)
וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. (ב, י)
וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ב, יא)
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ח, טו)

על הכעס
טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב. (ז,ג)
כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. (ז,ט)
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב. (א,יח)
וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ. (יא י)

על החוכמה
וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. (ב, יג-יד)
כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל. כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל. (ב, טו- טז)
טוֹבָה חָכְמָה. (ז, יא)
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב. (א, יח)

על המוות
שַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. (ד, ב)
כִּי-לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן-הָאַרְיֵה הַמֵּת. (ט,ד)
כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. (ט,ה)

על האישה
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא, יִלָּכֶד בָּהּ. (ז,כו)
רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ט,ט)
דיון
לפי מקבץ הפסוקים לעיל, נסו לשרטט את דעתו של קהלת על משמעות החיים, על הכעס, על החוכמה, על המוות ועל האישה.

גם אם לא ברורה עמדתו של קהלת בנושא מסוים, האם לכל פסוק בנפרד יש משמעות? האם יש מצבים במציאות שבהם נזדהה עם מה שכתוב בכל פסוק?
כיצד אם כן אפשר להבין את משמעות הספר?
האם לדעתכם זו יצירה של אדם אחד, בעל מצבי רוח שונים (ולמי מאיתנו אין מצבי רוח שונים...)? או שמא זו אנתולוגיה לא ערוכה של דברי חוכמה?
ואם כך, אולי אפשר לעיין בכל פסוק או קבוצת פסוקים בנפרד, ולחשוב למה הם מתייחסים.

המסורת מייחסת את כתיבת קהלת לשלמה המלך, יחד עם שיר השירים ומשלי. המחקר טוען שזמן כתיבתו של קהלת מאוחר הרבה יותרף ולכל המוקדם בשיבת ציון, וזאת בגלל השפעות ארמיות שניכרות בשפתו (למשל, מילים כמו 'פרדס' ו'פתגם') - פער הקרוב לאלף שנים בין שני התיארוכים.
מה דעתכם על מחלוקת התארוך? האם היא משנה את משמעות הספר?

כבר חז"ל נוכחו בריבוי הסתירות בקהלת והתלבטו אם הוא ספר קדוש ואם מקומו בתנ"ך. ספרי קודש 'מטמאים את הידיים', כלומר שיש ליטול ידיים לפני ואחרי נגיעה בהם. לכן הדיון בשאלת קדושתו של קהלת מתקיים במונחים אלה.
האם קהלת הוא ספר קדוש?
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, קֹהֶלֶת אֵינָהּ מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֵחָכְמָתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה.
אָמְרוּ לוֹ: וְכִי לֹא כָתַב אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (מְלָכִים א ה, יב) "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף." וְאוֹמֵר, (מִשְׁלֵי ל, ו) "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ."
Amon and Moab—they tithe poor tithe in the seventh year. And in all lands on other years of the seven-year cycle: if [they do] poor tithe, poor tithe; if second tithe, second tithe. Said Rabbi Yose ben Durmaskit: I was with the early elders when they came from Yavneh to Lod and I found Rabbi Eliezer sitting in the baker's shop in Lod. He said to me: What new learning do you have in the study house today? I said to him: We are your students and we drink from your waters! He said to me: It is impossible there was no new learning! I told him the laws, the answers and everything. But when I came to this, his eyes flowed with tears. He said, "God's secret is for those who fear Him and He makes known His covenant to them" (Psalms 25:14); and it says, "Does the Lord God do anything without revealing His secret to His servants the prophets?" (Amos 3:7). Go and say to them: Do not pay attention to your number [i.e. the court]! Thus I received from Rabban Yohanan ben Zakkai, he received it from the Pairs, and the Pairs from the prophets, from Moses, a law from Sinai, that Amon and Moab they tithe the poor tithe in the seventh year!
דיון
  • מה זאת אומרת "נאמרה ברוח הקודש"?
  • מדוע חוכמה מנוגדת לרוח הקודש?
  • כיצד מיישבים הפסוקים את הקושי?
איך בכל זאת לקרוא את קהלת
אמר רב יהודה בריה [בנו של] דרב שמואל בר שילת משמיה [משמו של] דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
תחילתו דברי תורה, דכתיב, (קוהלת א) "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" ואמרי דבי [ואומרים תלמידי] ר' ינאי, תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו.
סופו דברי תורה, דכתיב (קוהלת יב) "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". מאי [מה פירוש] כי זה כל האדם? אמר רבי אלעזר, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ר' אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו. שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה [ויש אומרים] שמעון בן זומא אומר: לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה.
ומאי דבריו סותרין זה את זה? כתיב (קוהלת ז) "טוב כעס משחוק" וכתיב (קוהלת ב) לשחוק אמרתי מהלל. כתיב (קוהלת ח) "ושבחתי אני את השמחה" וכתיב (קוהלת ב) "ולשמחה מה זה עושה". לא קשיא [לא קשה (אין סתירה)]. "טוב כעס משחוק" טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה, "ולשחוק אמרתי מהלל" זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא." ושבחתי אני את השמחה", שמחה של מצוה "ולשמחה מה זה עושה" זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה".

מילים
  • קודם שמש - רש"י: אם יעמול בתורה שקדמה לשמש
What did David do? Every Shabbat he would sit and learn all day long to protect himself from the Angel of Death. On that day on which the Angel of Death was supposed to put his soul to rest, the day on which David was supposed to die, the Angel of Death stood before him and was unable to overcome him because his mouth did not pause from study. The Angel of Death said: What shall I do to him? David had a garden [bustana] behind his house; the Angel of Death came, climbed, and shook the trees. David went out to see. As he climbed the stair, the stair broke beneath him. He was startled and was silent, interrupted his studies for a moment, and died. Since David died in the garden, Solomon sent the following question to the study hall: Father died and is lying in the sun, and the dogs of father’s house are hungry. There is room for concern lest the dogs come and harm his body. What shall I do? They sent an answer to him: Cut up an animal carcass and place it before the dogs. Since the dogs are hungry, handling the animal carcass to feed them is permitted. And with regard to your father, it is prohibited to move his body directly. Place a loaf of bread or an infant on top of him, and you can move him into the shade due to the bread or the infant. And is it not appropriate what Solomon said: “For a living dog is better than a dead lion.” The ultimate conclusion of this discussion is that life is preferable to death. And now, with regard to the question that I asked before you; Rav Tanḥum spoke modestly, as, actually, they had asked him the question. A lamp is called ner and a person’s soul is also called ner, as it is written: “The spirit of man is the lamp [ner] of the Lord” (Proverbs 20:27). It is preferable that the lamp of a being of flesh and blood, an actual lamp, will be extinguished in favor of the lamp of the Holy One, Blessed be He, a person’s soul. Therefore, one is permitted to extinguish a flame for the sake of a sick person. Since contradictions in Ecclesiastes were mentioned, the Gemara cites additional relevant sources. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: The Sages sought to suppress the book of Ecclesiastes and declare it apocryphal because its statements contradict each other and it is liable to confuse its readers. And why did they not suppress it? Because its beginning consists of matters of Torah and its end consists of matters of Torah. The ostensibly contradictory details are secondary to the essence of the book, which is Torah. The Gemara elaborates: Its beginning consists of matters of Torah, as it is written: “What profit has man of all his labor which he labors under the sun?” (Ecclesiastes 1:3), and the Sages of the school of Rabbi Yannai said: By inference: Under the sun is where man has no profit from his labor; however, before the sun, i.e., when engaged in the study of Torah, which preceded the sun, he does have profit. Its ending consists of matters of Torah, as it is written: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, and keep His mitzvot; for this is the whole man” (Ecclesiastes 12:13). With regard to this verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: For this is the whole man? Rabbi Eliezer said: The entire world was only created for this person. Rabbi Abba bar Kahana said: This person is equivalent to the entire world. Shimon ben Azzai says and some say that Shimon ben Zoma says: The entire world was only created as companion to this man, so that he will not be alone. And to the essence of the matter, the Gemara asks: What is the meaning of: Its statements that contradict each other? It is written: “Vexation is better than laughter” (Ecclesiastes 7:3), and it is written: “I said of laughter: It is praiseworthy” (Ecclesiastes 2:2), which is understood to mean that laughter is commendable. Likewise in one verse it is written: “So I commended mirth” (Ecclesiastes 8:15), and in another verse it is written: “And of mirth: What does it accomplish?” (Ecclesiastes 2:2). The Gemara answers: This is not difficult, as the contradiction can be resolved. Vexation is better than laughter means: The vexation of the Holy One, Blessed be He, toward the righteous in this world is preferable to the laughter which the Holy One, Blessed be He, laughs with the wicked in this world by showering them with goodness. I said of laughter: It is praiseworthy, that is the laughter which the Holy One, Blessed be He, laughs with the righteous in the World-to-Come. Similarly, “So I commended mirth,” that is the joy of a mitzva. “And of mirth: What does it accomplish?” that is joy that is not the joy of a mitzva. The praise of joy mentioned here is to teach you that the Divine Presence rests upon an individual neither from an atmosphere of sadness, nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of idle conversation, nor from an atmosphere of idle chatter, but rather from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva. As it was stated with regard to Elisha that after he became angry at the king of Israel, his prophetic spirit left him until he requested: “But now bring me a minstrel; and it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him” (II Kings 3:15). Rav Yehuda said: And, so too, one should be joyful before stating a matter of halakha. Rava said: And, so too, one should be joyful before going to sleep in order to have a good dream. The Gemara asks: Is that so, that one should introduce matters of halakha joyfully? Didn’t Rav Giddel say that Rav said: Any Torah scholar who sits before his teacher and his lips are not dripping with myrrh due to fear of his teacher, those lips shall be burnt, as it is stated: “His lips are as lilies, dripping with flowing myrrh [shoshanim notefot mor over]” (Song of Songs 5:13)? He interpreted homiletically: Do not read mor over, flowing myrrh; rather, read mar over, flowing bitterness. Likewise, do not read shoshanim, lilies; rather, read sheshonim, that are studying, meaning that lips that are studying Torah must be full of bitterness. The Gemara explains: This is not difficult, there is no contradiction here, as this, where it was taught that one should introduce matters of halakha joyfully, is referring to a rabbi, and that, where it was taught that one must be filled with bitterness, is referring to a student, who must listen to his teacher with trepidation. And if you wish, say instead that this and that are referring to a rabbi, and it is not difficult. This, where it was taught that he must be joyful, is before he begins teaching, whereas that, where it was taught that he must be filled with bitterness and trepidation, is after he already began teaching halakha. That explanation is like that which Rabba did. Before he began teaching halakha to the Sages, he would say something humorous and the Sages would be cheered. Ultimately, he sat in trepidation and began teaching the halakha. And, the Gemara continues, the Sages sought to suppress the book of Proverbs as well because its statements contradict each other. And why did they not suppress it? They said: In the case of the book of Ecclesiastes, didn’t we analyze it and find an explanation that its statements were not contradictory? Here too, let us analyze it. And what is the meaning of: Its statements contradict each other? On the one hand, it is written: “Answer not a fool according to his folly, lest you also be like him” (Proverbs 26:4), and on the other hand, it is written: “Answer a fool according to his folly, lest he be wise in his own eyes” (Proverbs 26:5). The Gemara resolves this apparent contradiction: This is not difficult, as this, where one should answer a fool, is referring to a case where the fool is making claims about Torah matters; whereas that, where one should not answer him, is referring to a case where the fool is making claims about mundane matters. The Gemara relates how Sages conducted themselves in both of those circumstances. As in the case of that man who came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: Your wife is my wife and your children are my children, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Would you like to drink a cup of wine? He drank and burst and died. Similarly, the Gemara relates: There was that man who came before Rabbi Ḥiyya and said to him: Your mother is my wife, and you are my son. He said to him: Would you like to drink a cup of wine? He drank and burst and died. Rabbi Ḥiyya said with regard to the incident involving Rabbi Yehuda HaNasi: Rabbi Yehuda HaNasi’s prayer that his children will not be rendered mamzerim, children of illicit relations, was effective for him. As when Rabbi Yehuda HaNasi would pray, he said after his prayer: May it be Your will, O Lord, my God, that You will deliver me today from impudent people and from insolence. Insolence, in this case, refers to mamzerut. It was due to his prayer that that man burst and was unsuccessful in disparaging Rabbi Yehuda HaNasi’s children. In matters of Torah, what is the case with regard to which the verse said that one should respond to a fool’s folly? As in the case where Rabban Gamliel was sitting and he interpreted a verse homiletically: In the future, in the World-to-Come, a woman will give birth every day, as it says: “The woman with child and her that gives birth together” (Jeremiah 31:7), explaining that birth will occur on the same day as conception. A certain student scoffed at him and said: That cannot be, as it has already been stated: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9). Rabban Gamliel said to him: Come and I will show you an example of this in this world. He took him outside and showed him a chicken that lays eggs every day. And furthermore: Rabban Gamliel sat and interpreted a verse homiletically: In the future, in the World-to-Come, trees will produce fruits every day, as it is stated: “And it shall bring forth branches and bear fruit” (Ezekiel 17:23); just as a branch grows every day, so too, fruit will be produced every day. A certain student scoffed at him and said: Isn’t it written: There is nothing new under the sun? He said to him: Come and I will show you an example of this in this world. He went outside and showed him a caper bush, part of which is edible during each season of the year. And furthermore: Rabban Gamliel sat and interpreted a verse homiletically: In the future, the World-to-Come, Eretz Yisrael will produce cakes and fine wool garments that will grow in the ground, as it is stated: “Let abundant grain be in the land.” A certain student scoffed at him and said: There is nothing new under the sun. He said to him: Come and I will show you an example in this world. He went outside and showed him truffles and mushrooms, which emerge from the earth over the course of a single night and are shaped like a loaf of bread. And with regard to wool garments, he showed him the covering of a heart of palm, a young palm branch, which is wrapped in a thin net-like covering. Since the Gemara discussed the forbearance of Sages, who remain silent in the face of nonsensical comments, it cites additional relevant examples. The Sages taught in a baraita: A person should always be patient like Hillel and not impatient like Shammai. The Gemara related: There was an incident involving two people
דיון
שיטתם של חכמים ביישוב סתירות בפסוקים הוא לייחס כל פסוק למצב אחר.
הציעו פירושים משלכם לפסוקים השונים המצוטטים בקטע התלמוד.
האם יש להם משמעות?
כיצד אתם מציעים לפתור את הסתירות בקהלת?

נצפה במדרש מודרני (ומחויך) על קהלת, בתכנית הטלוויזיה הסאטירית "היהודית באים":
היהודים באים, מגילת קהלת, מתוך: עונה 3, פרק 4
דיון
מה דעתכם על הסאטירה: האם ספר קהלת אינו אלא גיבוב "חוכמות" של נער מפונק הנוטה לדיכאון?
בנימה אישית אוכל לומר שמגיל ההתבגרות, קהלת נמצא לידי ואני שבה ומעיינת בו ומוצאת בו הד לנפשי ולשאלותיי הטורדות ועוכרות השלווה. אני מוצאת בו נחמה.

שני המקורות הבאים נתבו על ידי שני כותבים עכשוויים שמצאו אף הם הד לנפשם בקהלת ומתייחסים לשאלת הסתירות במגילה. מה דעתכם?
חיים שפירא, קהלת הפילוסוף המקראי, כנרת זמורה ביתן, עמ' 32 -33, 2011.
אני רוצה להוסיף רעיון נוסף שלפי דעתי יעזור לבטל את מירב הסתירות שבספר. הרעיון לא שייך לי, אלא לסופר הגרמני תומס מאן... הרעיון פשוט להפליא ועמוק ביותר. הנה הוא:
אמת טריוויאלית זו אמת שהיפוכה שקר, אמת עמוקה זו אמת שהיפוכה אמיתי לא פחות...
אם אינכם משוכנעים לגמרי, אתם מוזמנים לעצור לרגע ולחשוב על כל הדברים הנפלאים והנוראים שהם מנת חלקנו תחת השמש. קהלת עצר וחשב, וכתב מסכת פילוסופית מרגשת...
© כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת
www.kinbooks.co.il
זלי גורביץ', חשבונו של קהלת, בבל, עמ' 64 -65, 2008.
אפשר לתלות את ההיפוכים במצבי רוח משתנים; הוא פעם ככה ופעם ככה; על ידי כך הסתירה מתיישבת - לא במובן לוגי, ולא כשני צדדים של אותה משוואה, אלא במובן נפשי-אנתרופולוגי - לאדם יש צדדים רבים שאינם בהכרח עקביים, ואף סותרים זה את זה; אפשר להפריד ביניהם, ולהקציב לכל צד את הזמן שלו, אלא שזה לא תמיד מצליח, ואנחנו מוצאים את עצמינו לא פה ולא שם ... אפשר להבין את רוחב היריעה של קהלת, הכולל סתירות, כממחיש את הרעיון שאין הכרעה, שהחשבון פתוח, שאין יתרון ברור או חיסרון ברור, וכי בפועל יש סתירה בין הדברים. השאלה אינה איך לפתור את הסתירה אלא איך לקבל אותה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת בבל
www.babel.co.il
דיון
בעקבות קהלת
שירים רבים נוצרו ונוצרים בשיחה עם קהלת. הנה מדגם לא מייצג. אתם מוזמנים לבחור ולהאזין בהתאם לטעם המוזיקלי שלכם ולשאול במה קהלת מוסיף לתוכן של השיר והאם וכיצד המוזיקה משוחחת עם התוכן.
The Byrds, Turn! Turn! Turn!, מתוך האלבום: Turn! Turn! Turn!, 1965
כלום זה לא סתם, מילים: עמיר לב וברי סחרוף, לחן וביצוע: ברי סחרוף, מתוך האלבום: אתה נמצא כאן, 2011
אין זמן תחת השמש, מילים, לחן וביצוע: אביב גפן, מתוך האלבום: עם הזמן, 2006
לכל זמן, מילים וביצוע: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב, מתוך האלבום: אוהב להיות בבית, 1986
דיון
השירים מבטאים מגוון של רעיונות וביטויים שמשמשים יוצרים עכשוויים.
חשבו באילו אופנים השפיעה מגילת קהלת על היוצרים השונים בשירים השונים. האם אתם מכירים יצירות מוזיקליות או אחרות שנכתבו בהשראת קהלת? חשבו באילו אופנים נוספים הושפעו יוצרים מן המגילה.
דף הנחיות למנחה:
קהלת ד-ח למנחה.doc