הדף מאת: עומרי בן דור / 929- תנ"ך ביחד
דף זה עוסק במצב גבולי ומיוחד של עמידה בשער. במהלך הדברים יתגלה רגע קט זה כעולם ומלואו נפשי הטומן בחובו תקווה, ציפייה, אכזבה ועוד. רגעים רבים ושערים רבים בחיי אדם, לא בכולם הוא נכנס או דופק, כדברי השיר: 'טוק טוק טוק על דלתי מרום..'.
השער, החוץ והבית הם דימויים הלקוחים מהעולם הארכיטקטוני - מה משמעותם? כיצד הארכיטקטורה החיצונית מבטאת את זו הפנימית?
במרכז הלימוד נשאל, מה משמעות העמידה לפני השער והרצון להגיע ל"מקום אחר". נעודד שיח נפשי על המתח בין הרצון להיכנס אל הארץ המובטחת לבין הרצון להמשיך להיות בקרבת הבית, להישאר בשער שהוא מרחב בפני עצמו. מכאן נפתחת היריעה למספר כיוונים: האם ההשתהות בשער היא טרגית או ממלאת השראה? מהו הלך הרוח שבעמידה בשער וההצצה החטופה פנימה? מה היא מאפשרת ומה מונע מהאדם העומד בשער להיכנס בתוכו? לבסוף נשאל, היכן עומד משורר תהלים כאשר הוא מבקש את הכניסה.
לדוד ה' אורי וישעי
(א) לְדָוִד: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי - מִמִּי אִירָא;
ה' מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי:
צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
(ג) אִם-תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה - לֹא יִירָא לִבִּי:
אִם-תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה - בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.
(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:
שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי;
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה:
יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי.
(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה;
אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לה'.
למקור השלם
(א) לְדָוִד: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי - מִמִּי אִירָא;
ה' מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי:
צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
(ג) אִם-תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה - לֹא יִירָא לִבִּי:
אִם-תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה - בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.
(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:
שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי;
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה:
יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי.
(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה;
אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לה'.
למקור השלם
[A Psalm] of David. The LORD is my light and my salvation; whom shall I fear? The LORD is the stronghold of my life; of whom shall I be afraid? When evil-doers came upon me to eat up my flesh, Even mine adversaries and my foes, they stumbled and fell. Though a host should encamp against me, My heart shall not fear; Though war should rise up against me, Even then will I be confident. One thing have I asked of the LORD, that will I seek after: That I may dwell in the house of the LORD all the days of my life, To behold the graciousness of the LORD, and to visit early in His temple. For He concealeth me in His pavilion in the day of evil; He hideth me in the covert of His tent; He lifteth me up upon a rock. . And now shall my head be lifted up above mine enemies round about me; And I will offer in His tabernacle sacrifices with trumpet-sound; I will sing, yea, I will sing praises unto the LORD.
דיון
באיזה מצב נתון המשורר? מדוע הוא מייחל כל כך לשבת בבית ה'? האם מדובר בפתרון או שמא במחסה?
שימו לב לדימויי המקום (הארכיטקטורה) שבהם הוא משתמש: אנו פוגשים כאן לראשונה דימוי שילווה אותנו בלימוד - אריכטיקטורה שיש לה משמעויות רחבות יותר מהמשמעות הפיזית. מה ההבדלים בין המקומות השונים: בית, היכל, סוכה, אוהל? מה כל אחד מהם מספק?
באיזה מצב נתון המשורר? מדוע הוא מייחל כל כך לשבת בבית ה'? האם מדובר בפתרון או שמא במחסה?
שימו לב לדימויי המקום (הארכיטקטורה) שבהם הוא משתמש: אנו פוגשים כאן לראשונה דימוי שילווה אותנו בלימוד - אריכטיקטורה שיש לה משמעויות רחבות יותר מהמשמעות הפיזית. מה ההבדלים בין המקומות השונים: בית, היכל, סוכה, אוהל? מה כל אחד מהם מספק?
פרנץ קפקא, גזר הדין וסיפורים אחרים (תרגום: אילנה המרמן), הוצאת עם עובד 1997
לפני שער החוק - פרנץ קפקא
לפני החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא בן כפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק.
אבל שומר הסף אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס.
האיש חושב רגע ושואל אם יורשה לו להיכנס אחר כך. "אולי", אומר השומר,"אבל עכשיו לא". מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד והשומר זז הצידה, האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת והוא צוחק ואומר: "אם זה מושך אותך כל כך נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי.אבל שים לב: אני חזק מאוד. ואני איני אלא אחרון השומרים, ובין אולם לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד חזק מחברו. וכבר השומר השלישי מראו קשה מנשוא אפילו לי".
קשיים כאלה לא צפה בן הכפר: החוק הרי חייב להיות פתוח לפני כל ובכל עת, הוא אומר בליבו. אבל עכשיו, כשהוא בוחן ביתר עיון את שומר הסף במעיל הפרווה שלו, את אפו המחודד הגדול, את זקנו הטאטרי השחור, הארוך והקלוש, הוא מחליט בכל זאת שמוטב לו לחכות עד שירשה לו להיכנס.
שומר הסף נותן לו שרפרף ומושיבו בצד הפתח. שם הוא יושב ימים ושנים. פעמים רבות הוא מנסה לקבל רשות להיכנס ומלאה את שומר הסף בהפצרותיו. לא פעם השומר חוקר אותו קצרות, שואל אותו על מולדתו ועל דא ועל הא, אבל מתוך שוויון נפש, כדרכם של אדונים רמי מעלה, ובסוף הוא שב ואומר לו תמיד שעדיין אינו יכול להרשות לו להכנס.
האיש, שהצטייד היטב לקראת מסעו, משתמש בכל מה שיש לו, יקר ככל שיהיה, כדי לשחד את שומר הסף, והשומר אמנם אינו מסרב לקחת כלום, אבל כבכל פעם הוא אומר: "אני מסכים לקחת את זה רק כדי שלא תחשוב שהיה משהו שיכולת לעשות ולא עשית".
במשך השנים הרבות האיש מתבונן בשומר הסף כמעט בלי הרף. הוא שוכח את שאר השומרים והשומר הראשון הזה הוא בעיניו המכשול היחיד החוסם בפניו את הכניסה אל החוק. הוא מקלל את מזלו הביש, בשנים הראשונות בקול רם ובלי מעצורים, ואחר כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבין עצמו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת השנים בשומר הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו ולהזיז את השומר מדעתו.
לבסוף ראייתו נחלשת ושבאין הוא יודע אם באמת החושך רב יותר סביבו או רק עיניו הן שמתעתעות בו. אבל עכשיו אין ספק שהוא רואה באפלולית כמין זוהר המפציע בעד שער החוק ואינו כבה. ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הניסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר הסף.
הוא רומז לו, משום שאינו יכול עוד לזקוף את גופו המאובן. השומר נאלץ להתכופף אליו הרבה, כי הפרש הגובה ביניהם השתנה מאוד לרעת האיש. "מה עוד אתה רוצה לדעת?" השומר שואל, "אינך יודע שבעה" - "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק," האיש אומר, "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים אליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני סוגר אותה"
© כל הזכויות שמורות לעם עובד - הוצאת ספרים, תל אביב
www.am-oved.co.il
מושגים
לפני שער החוק - פרנץ קפקא
לפני החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא בן כפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק.
אבל שומר הסף אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס.
האיש חושב רגע ושואל אם יורשה לו להיכנס אחר כך. "אולי", אומר השומר,"אבל עכשיו לא". מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד והשומר זז הצידה, האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת והוא צוחק ואומר: "אם זה מושך אותך כל כך נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי.אבל שים לב: אני חזק מאוד. ואני איני אלא אחרון השומרים, ובין אולם לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד חזק מחברו. וכבר השומר השלישי מראו קשה מנשוא אפילו לי".
קשיים כאלה לא צפה בן הכפר: החוק הרי חייב להיות פתוח לפני כל ובכל עת, הוא אומר בליבו. אבל עכשיו, כשהוא בוחן ביתר עיון את שומר הסף במעיל הפרווה שלו, את אפו המחודד הגדול, את זקנו הטאטרי השחור, הארוך והקלוש, הוא מחליט בכל זאת שמוטב לו לחכות עד שירשה לו להיכנס.
שומר הסף נותן לו שרפרף ומושיבו בצד הפתח. שם הוא יושב ימים ושנים. פעמים רבות הוא מנסה לקבל רשות להיכנס ומלאה את שומר הסף בהפצרותיו. לא פעם השומר חוקר אותו קצרות, שואל אותו על מולדתו ועל דא ועל הא, אבל מתוך שוויון נפש, כדרכם של אדונים רמי מעלה, ובסוף הוא שב ואומר לו תמיד שעדיין אינו יכול להרשות לו להכנס.
האיש, שהצטייד היטב לקראת מסעו, משתמש בכל מה שיש לו, יקר ככל שיהיה, כדי לשחד את שומר הסף, והשומר אמנם אינו מסרב לקחת כלום, אבל כבכל פעם הוא אומר: "אני מסכים לקחת את זה רק כדי שלא תחשוב שהיה משהו שיכולת לעשות ולא עשית".
במשך השנים הרבות האיש מתבונן בשומר הסף כמעט בלי הרף. הוא שוכח את שאר השומרים והשומר הראשון הזה הוא בעיניו המכשול היחיד החוסם בפניו את הכניסה אל החוק. הוא מקלל את מזלו הביש, בשנים הראשונות בקול רם ובלי מעצורים, ואחר כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבין עצמו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת השנים בשומר הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו ולהזיז את השומר מדעתו.
לבסוף ראייתו נחלשת ושבאין הוא יודע אם באמת החושך רב יותר סביבו או רק עיניו הן שמתעתעות בו. אבל עכשיו אין ספק שהוא רואה באפלולית כמין זוהר המפציע בעד שער החוק ואינו כבה. ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הניסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר הסף.
הוא רומז לו, משום שאינו יכול עוד לזקוף את גופו המאובן. השומר נאלץ להתכופף אליו הרבה, כי הפרש הגובה ביניהם השתנה מאוד לרעת האיש. "מה עוד אתה רוצה לדעת?" השומר שואל, "אינך יודע שבעה" - "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק," האיש אומר, "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים אליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני סוגר אותה"
© כל הזכויות שמורות לעם עובד - הוצאת ספרים, תל אביב
www.am-oved.co.il
מושגים
- קפקא פרנץ - פרנץ קפקא (1883 - 1924), סופר יהודי-צ'כי יליד פראג, נחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20. בכתיבתו חזה כמה מן הרעיונות ותפיסות העולם שהפכו רלוונטיים עד מאוד לחייו ומקומו של הפרט בחברה המודרנית. (מתוך אנציקלופדיה YNET)
דיון
גם בסיפורו של קפקא מוצעת ארכיטקטורה: שער בתוך שער בתוך שער. אחד הדברים המעניינים הוא שלא ברור האם יש בכלל טרקלין או מקום שבו שוכן החוק. במובנים רבים, השומר ובן הכפר הופכים בגופם להיות השער של המתחם, הם מתאבנים אליו.
מה המשמעות של הארכיטקטורה הזאת? למה בן הכפר מאמין לשומר שאכן יש עוד שערים ועוד שומרים? גם אם לא נותנים לו להיכנס - מדוע הוא איננו שואל על מה שיש בפנים אם לשם כך בא?
מה מונע ממנו להיכנס? ואם כן מדוע הוא נשאר שם? מה המשמעות של "לא עכשיו" - מה מצפה בן הכפר שיקרה אחר כך?
מה היחס בין 'לקבל רשות' לבין להיכנס ללא רשות? האם אתם יכולים להזדהות עם בן הכפר והימנעותו מלהיכנס? האם אנחנו נוהגים כמותו בעומדנו לפני שער?
גם בסיפורו של קפקא מוצעת ארכיטקטורה: שער בתוך שער בתוך שער. אחד הדברים המעניינים הוא שלא ברור האם יש בכלל טרקלין או מקום שבו שוכן החוק. במובנים רבים, השומר ובן הכפר הופכים בגופם להיות השער של המתחם, הם מתאבנים אליו.
מה המשמעות של הארכיטקטורה הזאת? למה בן הכפר מאמין לשומר שאכן יש עוד שערים ועוד שומרים? גם אם לא נותנים לו להיכנס - מדוע הוא איננו שואל על מה שיש בפנים אם לשם כך בא?
מה מונע ממנו להיכנס? ואם כן מדוע הוא נשאר שם? מה המשמעות של "לא עכשיו" - מה מצפה בן הכפר שיקרה אחר כך?
מה היחס בין 'לקבל רשות' לבין להיכנס ללא רשות? האם אתם יכולים להזדהות עם בן הכפר והימנעותו מלהיכנס? האם אנחנו נוהגים כמותו בעומדנו לפני שער?
רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.
התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין
התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין
Rabbi Jacob said: this world is like a vestibule before the world to come; prepare yourself in the vestibule, so that you may enter the banqueting-hall.
דיון
כאן הארכיטקטורה פשוטה - בית ובתוכו פרוזדור וטרקלין. האם הפרוזדור הוא דבר כשלעצמו או שהוא משמש רק למעבר? במובן הזה, האם 'התקן עצמך בפרוזדור' הוא כמו לעבור בפרוזדור? מהי פעולת ההתקנה?
כאן הארכיטקטורה פשוטה - בית ובתוכו פרוזדור וטרקלין. האם הפרוזדור הוא דבר כשלעצמו או שהוא משמש רק למעבר? במובן הזה, האם 'התקן עצמך בפרוזדור' הוא כמו לעבור בפרוזדור? מהי פעולת ההתקנה?
מאיר אריאל, מתוך האלבום: שירי חג מועד ונופל
טרמינל לומינלט
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה
לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל
טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן
לוקח את עצמי לשירותים להרגע
גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר
ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה
יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה
רמקולים מנומסים נותנים לי התראה
כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה
הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -
איי לאב יו טרמינל בלה מיה!
רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל
חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל
אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל
רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף
אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף
כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף
כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה
בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה
בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם
דרך הדמעה של הליצן המשתומם
טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
טרמינל לומינלט
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה
לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל
טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן
לוקח את עצמי לשירותים להרגע
גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר
ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה
יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה
רמקולים מנומסים נותנים לי התראה
כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה
הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -
איי לאב יו טרמינל בלה מיה!
רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל
חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל
אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל
רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף
אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף
כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף
כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה
בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה
בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם
דרך הדמעה של הליצן המשתומם
טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
Error loading media...
שירי חג מועד ונופל
טרמינל לומינלט
למקור השלם
מושגים
טרמינל לומינלט
למקור השלם
מושגים
- מאיר אריאל - 1942 -1999, משורר, פזמונאי, מלחין וזמר, בן קיבוץ משמרות.
דיון
נמל התעופה כדימוי - לְמה? גם כאן מוצעת לנו ארכיטקטורה מאוד מסוימת ושונה: נמל תעופה, דלתות, שירותים, ולבסוף המעקה, שממנו הוא משקיף.
ישנה איזו נחיצות עצומה בהגעה לראות את המטוס הממריא, ולאחר מכן הקלה עצומה, מדוע? היכן בחייכם תוכלו לזהות את הדימוי של להגיע למקום שהוא שער, רק כדי להיווכח שאכן נכנסים ויוצאים בו? מה זה מספק בנפש והאם זו תרופה (כדברי השיר) או מחלה?
נמל התעופה כדימוי - לְמה? גם כאן מוצעת לנו ארכיטקטורה מאוד מסוימת ושונה: נמל תעופה, דלתות, שירותים, ולבסוף המעקה, שממנו הוא משקיף.
ישנה איזו נחיצות עצומה בהגעה לראות את המטוס הממריא, ולאחר מכן הקלה עצומה, מדוע? היכן בחייכם תוכלו לזהות את הדימוי של להגיע למקום שהוא שער, רק כדי להיווכח שאכן נכנסים ויוצאים בו? מה זה מספק בנפש והאם זו תרופה (כדברי השיר) או מחלה?
דברים פרק ל"ב
(מח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר (מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה (נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
(מח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר (מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה (נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
And the LORD spoke unto Moses that selfsame day, saying:
דיון
כיצד מתפרש בעיניכם הציווי למשה להישאר בשערי הארץ ולא להיכנס אליה - האם מדובר בטריקת דלת או בחציצה בין דורות?
איך הייתם אתם מגיבים לאמירה מסוג כזה?
כיצד מתפרש בעיניכם הציווי למשה להישאר בשערי הארץ ולא להיכנס אליה - האם מדובר בטריקת דלת או בחציצה בין דורות?
איך הייתם אתם מגיבים לאמירה מסוג כזה?
רחל, מנגד, מתוך: שירת רחל,הוצאת דבר, עמוד 115, 1966
מנגד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה
מנגד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה
ליאור לביד, ויויאן חפיף-דיגמי ואמיר פלג, ראיון עם חיים גורי, מתוך: ישראלים - כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל, כרך 2, עמודים 6-7
חיים גורי בהתייחסות לשיר 'מנגד' לרחל המשוררת
מעלה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו, הנביא הראשון, מנהיג האומה, על הר נבו שבעבר הירדן ואומר לו:
'מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא'.
רחל המשוררת משתמשת בסיפור הזה בכתיבת שירה 'מנגד'. היא אישה בודדה המייחלת לאהוב לבה שיבוא, אך כבר בראשית השיר היא יודעת ש'בכל ציפייה יש עצב נבו', היא יודעת שהיא מצפה לשווא.
שורה זו היא מן היפות בשירת העולם לדורותיה . אמרתי לתלמידים שאילו שימשתי שופט פרס נובל לשירה הייתי מעניק שני פרסים לשתי שורות בשיר המיוסר והנפלא הזה. השיר מסתיים במשפט החקוק על קברה בפנתאון של תנועת העבודה בכינרת: 'איש ונבו לו על ארץ רבה', כלומר כל אדם והלא מושג שלו.
למקור השלם
חיים גורי בהתייחסות לשיר 'מנגד' לרחל המשוררת
מעלה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו, הנביא הראשון, מנהיג האומה, על הר נבו שבעבר הירדן ואומר לו:
'מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא'.
רחל המשוררת משתמשת בסיפור הזה בכתיבת שירה 'מנגד'. היא אישה בודדה המייחלת לאהוב לבה שיבוא, אך כבר בראשית השיר היא יודעת ש'בכל ציפייה יש עצב נבו', היא יודעת שהיא מצפה לשווא.
שורה זו היא מן היפות בשירת העולם לדורותיה . אמרתי לתלמידים שאילו שימשתי שופט פרס נובל לשירה הייתי מעניק שני פרסים לשתי שורות בשיר המיוסר והנפלא הזה. השיר מסתיים במשפט החקוק על קברה בפנתאון של תנועת העבודה בכינרת: 'איש ונבו לו על ארץ רבה', כלומר כל אדם והלא מושג שלו.
למקור השלם
דיון
האם "הלא-מושג" הוא טרגדיה דווקא? מה יש בו בהר נבו שממלא אותו בקסם?
האם "הלא-מושג" הוא טרגדיה דווקא? מה יש בו בהר נבו שממלא אותו בקסם?
דיון
לקראת סיכום אציע לשוב לפתיחה ולהתבונן מחדש בפסוק מרכזי:
'אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל-יְמֵי חַיַּי. לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ'.
מה היא משאלתו האחת של המשורר? האם מדובר במשאלה אחת למעשה או במציאות אחרת? האם לדעתכם הוא מצפה להתגשמותה?
לקראת סיכום אציע לשוב לפתיחה ולהתבונן מחדש בפסוק מרכזי:
'אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל-יְמֵי חַיַּי. לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ'.
מה היא משאלתו האחת של המשורר? האם מדובר במשאלה אחת למעשה או במציאות אחרת? האם לדעתכם הוא מצפה להתגשמותה?
תהילים כ"ז יג-יד
(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים.
(יד) קַוֵּה אֶל ה': חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.
למקור השלם
(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים.
(יד) קַוֵּה אֶל ה': חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.
למקור השלם
If I had not believed to look upon the goodness of the LORD In the land of the living!— Wait on the LORD; Be strong, and let thy heart take courage; Yea, wait thou for the LORD.
דיון
האם אמירה זו משתלבת עם המשאלה בפסוקנו - להיכנס לבית, או שהיא משאירה אותו בשער כמי שמקווה?
האם תוכלו למצוא בלבכם משאלה אחת כזו, או מציאות כזו, שבה הייתם רוצים לשהות? האם תרצו לראות בהתגשמותה או רק לחיות מאור התקווה שהיא מאירה?
האם אמירה זו משתלבת עם המשאלה בפסוקנו - להיכנס לבית, או שהיא משאירה אותו בשער כמי שמקווה?
האם תוכלו למצוא בלבכם משאלה אחת כזו, או מציאות כזו, שבה הייתם רוצים לשהות? האם תרצו לראות בהתגשמותה או רק לחיות מאור התקווה שהיא מאירה?
דף הנחיות למנחה:
תהלים כד-כח דף למנחה.doc
תהלים כד-כח דף למנחה.doc
דף מספר 102 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161