תהילים קיד-קיח: שמים וארץ - בעקבות מזמור קטו
1א
הדף מאת: יאיר טוביאס / 929- תנ"ך ביחד
2ב
דף לימוד זה עוסק, בעקבות מזמור קטו, במתח שבין השמים לארץ. במהלך הלימוד נעקוב אחר סיפורי מקרא שבהם נמתח קו המגע בין השמים לארץ, לעתים תוך מאבק ולעתים בהשלמה. המתח המקראי יוביל ללימוד אגדה תלמודית על משה העולה השמימה להוריד את התורה ונתקל בהתנגדות שמימית מפתיעה. לבסוף נעיין בשיריהן של שתי משוררות דגולות, שימבורסקה וזלדה, המציעות מבט אחר על הקשר שבין השמים לארץ. את הקריאה הזאת נבקש לכרוך בשאלה, היכן אנו פוגשים את המתח הזה בחיינו - אמונה וחירות, רעיון ומעשה, ועוד הצעות שלכם.
3ג
תהלים, פרק קטו
א לֹא לָנוּ ה' לֹא-לָנוּ כִּי-לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל-חַסְדְּךָ עַל-אֲמִתֶּךָ.
ב לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה-נָא אֱלֹהֵיהֶם.
ג וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.
ד עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
ה פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.
ו אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.
ז יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא-יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.
ח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם.
ט יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
י בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יא יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יב ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ
יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית אַהֲרֹן.
יג יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדֹלִים.
יד יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם.
טו בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
טז הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.
יז לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ וְלֹא כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה.
יח וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם
הַלְלוּ-יָהּ.
4ד
דיון
1. מה התמה המרכזית של המזמור?
2. מה ההקשר של פסוק טז בתוך המזמור? כיצד הוא מסתדר עם הפסוקים הבאים אחריו?
3. למה חשובה לבעל המזמור החלוקה המובהקת בין שמים לארץ?
4. מה דעתכם על החלוקה בין שמים לארץ? האם היא חד משמעית כפי שמתאר המזמור?
5ה
יושבי השמים רוצים להתקרב לארץ
(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
(ה) וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
למקור השלם

הסברים
  • זהו אחד מהסיפורים הנשכחים של ראשית פרשת בראשית והוא אף מבוא לפרשת נוח, מסופר בו על בני האלוהים שביקשו לקחת את בנות האדם לנשים. כלומר, יושבי השמים מבקשים את ששייך לארץ.
And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them, that the sons of nobles saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose. And the LORD said: ‘My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.’ The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of nobles came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown. And the LORD saw that the wickedness of man was great in the earth, and that every imagination of the thoughts of his heart was only evil continually.
6ו
יושבי הארץ רוצים להתקרב לשמים
(א) וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. (ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. (ו) וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. (ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

הסברים
  • בהמשך פרשת נח מופיע סיפור מגדל בבל, בעוד בסיפור הראשון יושבי השמים מבקשים לרדת לארץ, בסיפור הזה יושבי הארץ מבקשים להגיע לשמים. גם כאן אלוהים מתמרד נגד הרעיון של ופועל נגדו.
And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed east, that they found a plain in the land of Shinar; and they dwelt there. And they said one to another: ‘Come, let us make brick, and burn them thoroughly.’ And they had brick for stone, and slime had they for mortar. And they said: ‘Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven, and let us make us a name; lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth.’ And the LORD came down to see the city and the tower, which the children of men builded. And the LORD said: ‘Behold, they are one people, and they have all one language; and this is what they begin to do; and now nothing will be withholden from them, which they purpose to do. Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another’s speech.’ So the LORD scattered them abroad from thence upon the face of all the earth; and they left off to build the city.
7ז
דיון
1. מה משמעות המשפט: "לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר"? המילון המקראי BDB מציע שמשמעות המילה 'בשגם' היא שורש שג"ג כלומר, סטייה מדרך הישר.
2. שימו לב שחיברנו את סוף פרשת בראשית עם תחילת פרשת נוח. כיצד מתיישבת בעיניכם החלוקה הזאת? האם יש קשר בין המתחולל בין בני האלוהים לבין יושבי הארץ?
8ח
דיון
1. מה מבקשים בני האדם? מה מטרת המגדל?
2. כמה פעמים בפסוקים אלה מופיעה המילה 'ארץ'? כמה פעמים מופיעה המילה 'שמים'? על מה הדבר עשוי להעיד? מה בעצם מפחיד את בני האדם?
3. מה הקשר בין המילה 'שמים' למילה 'שם'? איזו משמעות יכולה להיות לקרבה בין שתי המילים?
9ט
חלום יעקב: קשר בין שמים לארץ?
(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ.
And Jacob went out from Beer-sheba, and went toward Haran. And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed. And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed. And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’ And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the LORD is in this place; and I knew it not.’ And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’ And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it.
10י
דיון
1. שימו לב לשכיחות צירוף האותיות ש"מ בפסוקים לעיל. האם לדעתכם המתח שראינו בין שמים לארץ נוכח בטקסט?
2. מה הקשר בין "בית אלהים" ל"שער השמים"?
3. איזה סוג של יחסים בין שמים לארץ יעקב מייצג, לעומת שני הסיפורים הקודמים מבראשית?
4. האם יש פה חלוקה דיכוטומית בין שמים לארץ, כפי שראינו במזמור?
11יא
תורה נתנה כדי להישאר בשמים?
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים ח) ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב.
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה - מי הוה ידע?

הסברים
  • התלמוד במסכת שבת מספר על עליית משה לקבל את התורה, ועל התנגדות המלאכים למסירת התורה למשה. משה שמפחד מהמלאכים, נאלץ בכפיית אלוהים לענות להם. הוא בוחן את המלאכים בתורה והם נענים לו תשובות. תשובות אלה מוכיחות שאין למלאכים ברירה אלא לקבל את עדיפותו של משה בקיום התורה ובהורדתה לארץ.
who proceed wholeheartedly and with integrity, it is written: “The integrity of the upright will guide them” (Proverbs 11:3), whereas about those people who walk in deceit, it is written at the end of the same verse: “And the perverseness of the faithless will destroy them.” Rabbi Shmuel bar Naḥamani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “You have ravished my heart, my sister, my bride; you have ravished my heart with one of your eyes, with one bead of your necklace” (Song of Songs 4:9)? At first when you, the Jewish people, merely accepted the Torah upon yourselves it was with one of your eyes; however, when you actually perform the mitzvot it will be with both of your eyes. Ulla said with regard to the sin of the Golden Calf: Insolent is the bride who is promiscuous under her wedding canopy. Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said: What verse alludes to this? “While the king was still at his table my spikenard gave off its fragrance” (Song of Songs 1:12). Its pleasant odor dissipated, leaving only an offensive odor. Rav said: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of the Holy One, Blessed be He, is still upon us, as it is written euphemistically as “gave off its fragrance,” and the verse did not write, it reeked. And the Sages taught: About those who are insulted and do not insult, who hear their shame and do not respond, who act out of love and are joyful in suffering, the verse says: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31). With regard to the revelation at Sinai, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The Lord gives the word; the women that proclaim the tidings are a great host” (Psalms 68:12)? It means that each and every utterance that emerged from the mouth of the Almighty divided into seventy languages, a great host. And, similarly, the school of Rabbi Yishmael taught with regard to the verse: “Behold, is My word not like fire, declares the Lord, and like a hammer that shatters a rock?” (Jeremiah 23:29). Just as this hammer breaks a stone into several fragments, so too, each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, divided into seventy languages. The Gemara continues in praise of the Torah. Rav Ḥananel bar Pappa said: What is the meaning of that which is written: “Listen, for I will speak royal things, and my lips will open with upright statements” (Proverbs 8:6)? Why are matters of Torah likened to a king? To teach you that just as this king has the power to kill and to grant life, so too, matters of Torah have the power to kill and to grant life. And that is what Rava said: To those who are right-handed in their approach to Torah, and engage in its study with strength, good will, and sanctity, Torah is a drug of life, and to those who are left-handed in their approach to Torah, it is a drug of death. Alternatively, why are matters of Torah referred to as royal? Because to each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, two crowns are tied. Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “My beloved is to me like a bundle of myrrh that lies between my breasts” (Song of Songs 1:13)? The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even though my beloved, God, causes me suffering and bitterness, He still lies between my breasts. And Rabbi Yehoshua ben Levi interpreted the verse: “My beloved is to me like a cluster [eshkol] of henna [hakofer] in the vineyards of [karmei] Ein Gedi” (Song of Songs 1:14). He, Whom everything [shehakol] is His, forgives [mekhapper] me for the sin of the kid [gedi], i.e., the calf, that I collected [shekaramti] for myself. The Gemara explains: From where is it inferred that the word in this verse, karmei, is a term of gathering? Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said that it is as we learned in a mishna: A launderer’s chair upon which one gathers [koremim] the garments. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “His cheeks are as a bed of spices, as banks of sweet herbs, his lips are lilies dripping with flowing myrrh” (Song of Songs 5:13)? It is interpreted homiletically: From each and every utterance that emerged from His cheeks, i.e., the mouth of the Holy One, Blessed be He, the entire world was filled with fragrant spices. And since the world was already filled by the first utterance, where was there room for the spices of the second utterance to go? The Holy One, Blessed be He, brought forth wind from His treasuries and made the spices pass one at a time, leaving room for the consequences of the next utterance. As it is stated: “His lips are lilies [shoshanim] dripping with flowing myrrh.” Each and every utterance resulted in flowing myrrh. Do not read the word in the verse as shoshanim; rather, read it as sheshonim, meaning repeat. Each repeat utterance produced its own fragrance. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: From each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the souls of the Jewish people left their bodies, as it is stated: “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). And since their souls left their bodies from the first utterance, how did they receive the second utterance? Rather, God rained the dew upon them that, in the future, will revive the dead, and He revived them, as it is stated: “You, God, poured down a bountiful rain; when Your inheritance was weary You sustained it” (Psalms 68:10). And Rabbi Yehoshua ben Levi said: With each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the Jewish people retreated in fear twelve mil, and the ministering angels walked them back toward the mountain, as it is stated: “The hosts of angels will scatter [yidodun]” (Psalms 68:13). Do not read the word as yidodun, meaning scattered; rather, read it as yedadun, they walked them. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer. And from where is this derived? As it is stated: “He causes him to grasp the front of the throne, and spreads His cloud over it” (Job 26:9), and Rabbi Naḥum said: This verse teaches that God spread the radiance of His presence and His cloud over Moses. Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship
12יב
דיון
1. מה מקומה של התורה ביחסים בין שמים לארץ?
2. מה דעתכם, האם התורה שמימית בתוכנה, או לא? למה? ולמה היא לא יכולה להישאר בשמים?
3. מה תפקידה של התורה לפי הסיפור? האם לעשות את בני האדם לשמימיים? או שמא מטרתה לענות על צרכים ארציים, לתת מענה לבני האדם החיים על הארץ?
13יג
ויסלבה שימבורסקה, שמיים, מתוך: סוף והתחלה, תרגם: רפי וייכרט, הוצאת גוונים, 2009, עמ' 12.
שמיים
מִזֶּה הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל: שָׁמַיִם.
חַלּוֹן לְלֹא אֶדֶן, לְלֹא מִסְגֶּרֶת, לְלֹא שְׁמָשׁוֹת.
פֶּתַח וּמְאוּם מִלְּבַד זֹאת.
אַךְ פָּתוּחַ לִרְוָחָה.

אֵינֶנִּי חַיֶּבֶת לְחַכּוֹת לְלַיְלָה בָּהִיר,
אוֹ לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי,
כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁמַיִם.
יֵשׁ לִי שָׁמַיִם מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי, בְּהֶשֵּׂג יָד וְעַל הָעַפְעַפַּיִם.
הַשָּׁמַיִם מִתְהַדְּקִים מִסְבִיבִי
מְרִימִים מִלְּמַטָּה.

אֲפִלּוּ הֶהָרִים הֲכִי גְּבוֹהִים
אֵינָם קְרוֹבִים לַשָּׁמַיִם יוֹתֵר
מִן הָעֲמָקִים הֲכִי עֲמֻקִּים.
אֵין הֵם נוֹכְחִים בְּשׁוּם מָקוֹם יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר בְּמָקוֹם אַחֵר.
הַשָּׁמַיִם מַכְבִּידִים עַל עָנָן בְּאוֹתוֹ חֹסֶר רַחֲמִים
שֶׁבּוֹ הֵם מַכְבִּירִים עַל קֶבֶר.
הַחֲפַרְפֶּרֶת חָשָׁה הִתְרוֹמְמוּת רוּחַ שְׁמֵימִית
בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַיָּנְשׁוּף הַמְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו.
דָּבָר, הַנּוֹפֵל לִתְהוֹם,
נוֹפֵל מִשָּׁמַיִם לְשָׁמַיִם.

גַּרְגְּרִיִּים, נוֹזְלִיִּים, סַלְעִיִּים,
בּוֹעֲרִים וּמְעוֹפְפִים
מִשְׁטְחֵי הַשָּׁמַיִם, פֵּרוּרֵי הַשָּׁמִַים,
נְשִׁיפוֹת הַשָּׁמַיִם וַעֲרֵמוֹתֵיהֶם.
הַשָּׁמַיִם נוֹכְחִים בַּכֹּל
אֲפִלּוּ בַּמַחְשַׁכִּים שֶׁמִּתַּחַת לָעוֹר.

אֲנִי אוֹכֶלֶת שָׁמַיִם, מַפְרִישָׁה שָׁמַיִם.
אֲנִי מַלְכֹדֶת בְּתוֹךְ מַלְכֹּדֶת,
דַּיָּר שֶׁדָּרִים בּוֹ,
חִבּוּק שֶׁמְּחַבְּקִים אוֹתוֹ,
שְׁאֵלָה בְּתוֹךְ תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה.

הַחֲלֻקָּה לְאֶרֶץ וְשָׁמַיִם
אֵינֶנָה הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לַחֲשֹׁב
עַל הַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת.
הִיא רַק מְאַפְשֶׁרֶת לַעֲבֹר אֶת הָחַיִּים
בִּכְתֹבֶת מְדֻיֶּקֶת,
שֶׁקַּל יוֹתֵר לְאַתְּרָהּ,
אִם יְחַפְּשׂוּ אוֹתִי.
פְּרָטַי הַמְּזַהִים הֵם
הִתְלַהֲבוּת וְיֵאוּשׁ.
© כל הזכויות שמורות למחברת ומתרגם


מושגים
  • ויסלבה שימבורסקה - (1923-2012) משוררת פולניה, מסאית ומתרגמת ספרות צרפתית, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996.
14יד
זלדה, בלילה ההוא, מתוך: פנאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974. עמ' 12
בלילה ההוא
בַּלַּיְלָה הַהוּא
כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בֶּחָצֵר
הַדּוֹמֶמֶת
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַכּוֹכָבִים -
הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי,
כִּמְעַט נָדַרְתִּי נֶדֶר -
לְהַקְדִּישׁ עֶרֶב-עֶרֶב
רֶגַע אֶחָד,
רֶגַע קָט וְיָחִיד
לַיֹּפִי הַזֶּה הַזּוֹרֵחַ.

נִדְמֶה
שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה,
פָּשׁוּט מִזֶּה,
בְּכָל זֹאת לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי.
מַדּוּעַ?
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר
שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי נוֹשֵׂאת אֶל אַרְמוֹנֶיהָ,
אֶת מַרְאֶה עֵינַי,
כְּאוֹתָהּ צִפּוֹר שֶׁנּוֹשֵׂאת בְּמַקּוֹרָהּ
קַשׁ, נוֹצוֹת וּסְחִי לְבֶדֶק הַקֵּן.
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי
נוֹטֶלֶת (אִם אֵין לָהּ דָּבָר אַחֵר)
אֲפִלּוּ אֶת מֵחוֹשַׁי
לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מִגְדָּלִים.
שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת אֶת מֵחוֹשֶׁיהָ
שֶׁל שְׁכֶנְתִּי,
וְאֶת הַנְּיָר שֶׁמִתְגּוֹלֵל בֶּחָצֵר,
וְאֶת פְּסִיעוֹת הֶחָתוּל
וְאֶת מַבָּטוֹ הָרֵיק שֶׁל הַמּוֹכֵר,
וְאוֹתוֹ פָּסוּק שֶׁפִּרְפֵּר בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר
וְעוֹשָׂה מִכָּל זֶה אוֹתִי,
כֵּן מִכָּל זֶה. מִכָּל זֶה.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי?

הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט רֶגַע קָט וְיָחִיד
אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם-מְכֻכָּבִים,
תִּשָּׂא מַּחֲשַׁבְתִּי אֶל הָאַרְמוֹן
אֶת אוֹר הַמַּזָּלוֹת.
הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט כָּךְ
לַיְלָה אַחֵר לַיְלָה,
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
אַט-אַט
לִשְׁכֵנַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִקְרוֹבַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִילָדַי.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי לִי?
כְּלוּם שָׁכָחְתִּי
מַה מְּקַנְאָה הָיִיתִי בְּיוֹרְדֵי-הַיָּם
וּבְאֵלֶּה שֶׁבֵּיתָם עַל חוֹף הָאוֹקְיָנוֹס.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְחַיֵּיהֶם,
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה
חוֹדֶרֶת לְיַחֲסֵיהֶם עִם שְׁכֵנֵיהֶם
וּלְיַחֲסֵיהֶם עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם.
הִיא מְנַצְנֶצֶת בְּעֵינֵיהֶם
וּמְשַׂחֶקֶת בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
אַמַּת-הַמִּדָּה לַמעֲשֵׂיהֶם
הִיא אַמַּת-הַמִּדָּה שֶׁל הַיָּם וְתִפְאַרְתּוֹ
וְלֹא זוֹ שֶׁל הָרְחוֹב הָאֱנוֹשִי
וְלֹא זוֹ שֶׁל הַסִּמְטָה הָאֱנוֹשִית.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
רוֹאִים הֵם עַיִן בְּעַיִן
אֶת מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים
וְחָשִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ
בְּלִי הַמְּחִצּוֹת שֶׁלָּנוּ,
בְּלִי הֶסַּח-הַדַּעַת שֶׁלָּנוּ.
בָּכִיתִי תָּמִיד
שֶׁכְּלוּאָה הִנְנִי
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הַבַּיִת,
בֵּין כָּתְלִי הָרְחוֹב
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הָעִיר,
בֵּין הַכְּתָלִים
שֶׁל הֶהָרִים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא כּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְבַדִּי
בֶּחָצֵר הַדּוֹמֶמֶת
גִּלִּיתִי פִּתְאֹם
שָׁאַף בֵּיתִי בָּנוּי עַל הַחוֹף,
שֶׁחַיָּה אֲנִי עַל שְׂפַת הַיָּרֵחַ
וְהַמַּזָּלוֹת,
עַל שְׂפַת הַזְּרִיחוֹת וְהַשּׁקִיעוֹת.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • זלדה - זלדה מישקובסקי לבית שניאורסון (1914–1984) - הייתה בת יחידה למשפחה חסידית מיוחסת (שושלת חב"ד). בגיל עשר עלתה ארצה עם הוריה, למדה בבית ספר לבנות ואחר כך בסמינר למורות של "המזרחי" בירושלים. לאחר מות אביה עברה עם אמה לתל אביב ולמדה ציור. בגיל 36 התחתנה עם חיים אריה מישקובסקי. לזוג לא נולדו ילדים. ספר שיריה הראשון, "פנאי", התפרסם בשנת תשכ"ז (1967), והיא זכתה לפרסים ספרותיים, בהם פרס ברנר ופרס ביאליק.
15טו
דיון
1. מה שימבורסקה מוסיפה לנו על המתח שבין שמים לארץ?
2. נסו להסביר את הסיום של שימבורסקה ביחס למתח הסימבולי בין שמים לארץ, אלוהים ובני אדם.
3. מהן ההשלכות הערכיות והנורמטיביות של ביטול החלוקה בין שמים לארץ מבחינת שימבורסקה?
16טז
דיון
1. מה מפריע לזלדה בחייה? כיצד היא נחלצת מהקושי?
2. "האמנתי... אמרתי בחפזי..." הם ארמז לפסוקים י-יא בתהלים פרק קטז. למה לדעתכם זלדה משתמשת דווקא בפסוקים אלה? איזה הקשר יש למזמור בשיר של זלדה?
3. זלדה מקנאה באנשים שיש להם שמים בחייהם, מה המשמעות של להיות אדם ארצי עבורה? האם זו משמעות חיובית בעיניה?
4. כיצד זלדה מטפלת בהפרדה בין שמים לארץ? האם היא קרובה יותר לעמדת תהילים קטו או לשימבורסקה? או שמא היא מציעה אפשרות אחרת?
17יז
דיון
סיכום
1. בסיפורי המקרא, הקו המפריד בין שמים לארץ נחצה, אך עדיין נשמרת ההפרדה ביניהם; אצל זלדה ושימבורסקה הוא כמעט מתבטל. נסו לחשוב מהם ה'שמים' וה'ארץ' בחיינו.
2. הפירוש המסורתי לפסוק 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' - הוא שאלוהים העניק לאדם רשות להיות בן חורין על הארץ. לפי פרשנות זו, כיצד ניתן להבין את הסיפורים השונים שבהם השמים והארץ באים במגע וחפיפה?
3. בפירוש אלגורי אפשר להציע שהשמים משולים לעולם הרעיונות והאידאות, והארץ שקולה לעולם המעשה כיצד אתם מבינים את המתח בין השמים לארץ במקורות שקראנו?
19 יט
20כ
דף הנחיות למנחה:
תהלים קיד-קיח למנחה.doc