יואל ב - עמוס ב: יואל וישעיהו - לימוד משווה
הדף מאת: תמרה שיפרין
יואל הוא נביא אנושי, מלא ספקות. בנבואתו הוא מציע שאם נתפלל מהלב, ייתכן שאלוהים יעזור, אבל רק ייתכן, לא הכרחי, כמו שאמר יהודה וקסמן, אביו של נחשון וקסמן ז"ל, "לפעמים אבא אומר לא!!!". בדף זה נשווה בין נבואותיהם של יואל ושל ישעיהו, ונתהה איזו תמונת עתיד שהם חזו היא עתיד אפשרי, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להביא עתיד טוב יותר לעולמנו.
עת מלחמה ועת שלום
יהודה עמיחי, תוספת לחזון השלום, מתוך: שלוה גדולה: שאלות ותשובות, הוצאת שוקן, 1980
מי שירצה לעשות שוב מלחמה
יצטרך לחזור דרך כלי העבודה
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
And He shall judge between the nations, And shall decide for many peoples; And they shall beat their swords into plowshares, And their spears into pruninghooks; Nation shall not lift up sword against nation, Neither shall they learn war any more.
(יג) חִגְרוּ וְסִפְדוּ הַכֹּהֲנִים, הֵילִילוּ מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ, בֹּאוּ לִינוּ בַשַּׂקִּים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי, כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ. (יד) קַדְּשׁוּ צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה, אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְזַעֲקוּ אֶל-ה'. (טו) אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם ה', וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא.
And rend your heart, and not your garments, And turn unto the LORD your God; For He is gracious and compassionate, long-suffering, and abundant in mercy, And repenteth Him of the evil. Who knoweth whether He will not turn and repent, And leave a blessing behind Him, Even a meal-offering and a drink-offering Unto the LORD your God? Blow the horn in Zion, Sanctify a fast, call a solemn assembly;
קִרְאוּ-זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.
כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי.
עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל-הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ שָׁמָּה הַנְחַת ה' גִּבּוֹרֶיךָ.
Proclaim ye this among the nations, Prepare war; Stir up the mighty men; Let all the men of war draw near, Let them come up. Beat your plowshares into swords, And your pruning-hooks into spears; Let the weak say: ‘I am strong.’ Haste ye, and come, all ye nations round about, And gather yourselves together; Thither cause Thy mighty ones to come down, O LORD!
דיון
יואל של פרק ב קרא להתכנסות פנימה, לקריעת הלב.
יואל של פרק ד מדבר על החזרת מלחמה שערה.

חשבו על פי מציאות חיינו כיום - מתי מתאים להתכנס פנימה ולהתאבל; מתי מתאים לשוחח ולדון עם מי שמתנגד לדעה; ומתי צריך לעזוב הכול, "יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ" (יואל ד, ט) - ולצאת למלחמה?

שירו של עמיחי מבוסס על הפסוקים המדברים על כִּתּוּת החרבות לאתים. כיצד אתם מבינים את האמירה של עמיחי, ומה דעתכם עליה? באיזה אופן מתכתבת תפיסתו על עמיחי עם הכיוונים השונים של הנביא יואל (התכנסות בתפילה מול השבת מלחמה)?
חזרה בתשובה - כיצד?
מהי התשובה הנכונה?

ישעיהו פרק (נח) ג-ט יואל פרק (ב) יב-יד
לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ? עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?
הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ
(ה) הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ?
הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ?
הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַה'?
וְגַם-עַתָּה נְאֻם-ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל-לְבַבְכֶם
וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד.
הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת:
כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל-בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל-ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי-חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וְנִחָם עַל-הָרָעָה.
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח;
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ.
אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי:
מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
’Wherefore have we fasted, and Thou seest not? Wherefore have we afflicted our soul, and Thou takest no knowledge?’— Behold, in the day of your fast ye pursue your business, And exact all your labours. Behold, ye fast for strife and contention, And to smite with the fist of wickedness; Ye fast not this day So as to make your voice to be heard on high. Is such the fast that I have chosen? The day for a man to afflict his soul? Is it to bow down his head as a bulrush, And to spread sackcloth and ashes under him? Wilt thou call this a fast, And an acceptable day to the LORD? Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, To undo the bands of the yoke, And to let the oppressed go free, And that ye break every yoke? Is it not to deal thy bread to the hungry, And that thou bring the poor that are cast out to thy house? When thou seest the naked, that thou cover him, And that thou hide not thyself from thine own flesh? Then shall thy light break forth as the morning, And thy healing shall spring forth speedily; And thy righteousness shall go before thee, The glory of the LORD shall be thy rearward. Then shalt thou call, and the LORD will answer; Thou shalt cry, and He will say: ‘Here I am.’ If thou take away from the midst of thee the yoke, The putting forth of the finger, and speaking wickedness;
דיון
ישעיהו עונה לאלו שבאים בטענות כלפי אלוהים. אלו שאומרים: אנחנו עשינו את שלנו, צמנו ועינינו את נפשנו, ואתה לא נענה לתפילותינו.
לנביא יואל יש יחס אחר לתפילה, יחס אחר למה שנדרש מאדם שנמצא בצרה, ואפילו סוג אחר של אמונה:
א. פנייה פנימה מול פנייה החוצה
ב. צדק חברתי מול צדק פנימי
ג. ביטחון בישועה מול תקווה ותפילה

1. איזה רקע היסטורי יכול להביא להבדלים האלה?
2. איזו גישה עדיפה בעיניכם?
מכות מצרים - הארבה והדבר
(ב) שִׁמְעוּ-זֹאת הַזְּקֵנִים, וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם. (ג) עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ; וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר. (ד) יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק; וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.
Hear this, ye old men, And give ear, all ye inhabitants of the land. Hath this been in your days, Or in the days of your fathers? Tell ye your children of it, And let your children tell their children, And their children another generation. That which the palmer-worm hath left hath the locust eaten; And that which the locust hath left hath the canker-worm eaten; And that which the canker-worm hath left hath the caterpiller eaten.
דיון
הנביא יואל מתאר מכת ארבה נוראה, שכמוה לא הייתה. גם ספר שמות מזכיר במכות מצרים מכת ארבה שכמוה לא הייתה. מכת מצרים נוספת היא הדבר, ואף שבמסגרת המכות היא פגעה רק בבהמות, ידוע שמגיפת דבר קטלנית גם לבני אדם.
בספר "הדבר" של אלבר קאמי (הוצאת עם עובד 2001, תרגום אילנה המרמן) מופיע נאום של כומר, האב פאנלו, שאומר למאמיניו:
""אַחַי, צרה גדולה באה עליכם, ואתם ראויים לה אַחַי."
(הדבר, עמ' 86. בתרגום ישן יותר הציטוט הוא: "אחי, ברעה אתם אחי. בדין באה עליכם").

1. האם גישתו של האב פאנלו דומה לזו של הנביא יואל, של הנביא ישעיהו או שדבריו משקפים גישה אחרת לגמרי?
2. איך ירגיש קהל המאזינים של כל אחד מהנביאים או אנשי דת הללו? ומה נדרש מהם בעצם?
3. מהי בקשתם של כל אחד מהנביאים/אנשי הדת מאיתנו בזמן אסון או מצוקה, ולמי מהם נענה?
דף הנחיות למנחה:
יואל ב-עמוס ב דף למנחה.doc