בראשית לא-לה: 'אולי עתה' - על האדם כנותן שמות
1א
הדף מאת: רוני אלדד / אתר מדרשת
2ב
בתוך המהומה הרבה שברצף הפרקים שלפנינו (בריחת יעקב ומחנהו מפני לבן, המפגש המחודש עם עשו, אונס דינה, הנקמה בבני שכם, ועוד) - ישנה פעולה החוזרת שוב ושוב, בהקשרים שונים, והיא מתן שמות לילדים, למקומות ולאבנים. מוטיב זה מלווה את הסיפורים במעין קול שני הנשמע בתדר נמוך אך נוכח; במידה מסוימת, הוא מחבר בין הסיפורים בתפר סמוי. אף שברצף הסיפורים מתגלה מוטיב הקריאה בשם במופעים רבים ושונים, בכולם הוא מבטא יכולת אנושית מופלאה, כמו גם צורך יסודי מאוד, [להעניק משמעות ושייכות]. בדף לימוד זה ננסה לעקוב אחר מופעיה של נתינת השם בפרקים, לדלות מהם קווים משותפים, ולאפיין אותה באמצעותם.
3ג
פתיחה: 'אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה'
4ד
מאדם הראשון, מה היתה חכמתו? את מוצא כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו (תהלים ח') 'מה אנוש כי תזכרנו'. אמר להם, אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם, מה עשה? כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהן, אמר להם מה שמותן של אלו? לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו, אמר לו, מה שמותן של אלו? אמר לו לזה נאה לקראות שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה חמור, ולזה גמל, ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב) 'ויקרא שמות'. אמר לו ואתה מה שמך? אמר לו אדם, למה שנבראתי מן האדמה. אמר לו הקב"ה, אני מה שמי? אמר לו ה', למה שאתה אדון על כל הבריות. היינו דכתיב (ישעיה מ"ב) 'אני ה' הוא שמי', הוא שמי שקרא לי אדם הראשון...
3 (Numb. 19:2) “This is the statute of the Torah”: R. Isaac began [his discourse] (with Eccl. 7:23), “All this I tested with wisdom; I thought I could fathom it, but it eludes me.” It is written (in I Kings 5:9), “So God gave Solomon wisdom [...].” What is the meaning of (I Kings 5:9, cont.,) “As vast as the sand of the sea.” The rabbis say, “[This] teaches that He gave him as much wisdom as all Israel, who are compared to the sand, as stated (in Hos. 2:1), ‘The number of the Children of Israel shall be like that of the sands of the sea. R. Levi said, “Just as sand is a wall and a fence for [the sea], that it not go out and flood the world; so was wisdom a fence for Solomon.” The proverb says, “If you lack knowledge, what have you gained? If you have gained knowledge, what do you lack?” Like (in Prov. 25:28) “A city broken into with no walls,” so “is a person who does not restrain his spirit.” (I Kings 5:10) “Now Solomon's wisdom surpassed the wisdom of all the people of the East”: And what was the wisdom of the peoples of the East?29Above, Gen. 7:24; PR 14:9. [In that] they were astute at divination (from birds). Rabban Simeon ben Gamaliel said, “I like three things, etc.” (I Kings 5:10, cont.) “From all the wisdom of Egypt”: What was the wisdom of Egypt? You find that when Solomon wanted to build the Temple, he sent to Pharaoh Necho and said to him, “Send me craftsmen [to work] for a wage, for I want to build the Temple.” What did Pharaoh do? He gathered all his astrologers30Gk.: astrologoi. and said to them, “Foresee which people are going to die this year and send them to him.” When they came to Solomon, he foresaw through the holy spirit that they would die during that year. He [therefore] gave them shrouds and sent them [back] to [Pharaoh]. He sent to him, saying, “Do you not have shrouds to bury your dead? Here they are for you with their shrouds.” (I Kings 5:11) “And he was wiser than any man (literally, than all of Adam),” than the first Adam. And what was his wisdom? You find that, when the Holy One, blessed be He, wanted to create the first Adam, He consulted with the ministering angels. He said to them (in Gen. 1:26), “Let us make humankind (Adam) in Our image.” They said to him (in Ps. 8:5), “What is a human that You are mindful of him?” He said to them, “This Adam that I want to create Adam shall have wisdom greater than yours.” What did He do? He gathered all cattle, wild beasts, and fowl to pass before them. He said to them, “What are the names of these [beings]?” They, however, did not know. When He had created Adam, He made them pass before him. He said to him, “What are the names of these [beings]?” He said, “It is fitting to call this one an ox, this one a lion, this one a horse, [...]” and so on for all of them. It is so stated (in Gen. 2:20), “So Adam recited names”31The understanding of the midrash is that the creatures implicitly already possessed names. He said to him, “And you, what is your name?” Adam said to him, “Adam, because I was created out of the ground (adamah).” The Holy One, blessed be He, said to him, “I, what is My name?” He said to him, “The Lord, because you are Lord over all creatures,” namely as written (in Is. 42:8), “I am the Lord, that is My name,” which the first Adam gave me. It is the one which I have agreed to [for use] between Me and Myself; it is the one which I have agreed to [for use] between Me and My creatures. (I Kings 5:11, cont.) “[Wiser] than Ethan the Ezrahite”: This is Abraham, of whom it is stated (in Ps. 89:1), “A maskil (a psalm of erudition) of Ethan the Ezrahite.”32It is assumed, of course that Abraham wrote the Psalm, an assumption based on a comparison of Ps. 89:1 and Is. 41:2: WHO HAS RAISED UP RIGHTEOUSNESS FROM THE EAST?. See BB 15a. The Ezrahite (‘ezrahi) of Ps. 89:1 is understood in the sense of “Easterner,” and Ethan (which means “steadfast”) is regarded as equivalent to “righteous.” For another argument identifying Ethan and Abraham, see PR 6:5. (I Kings 5:11, cont.) “And Heman (rt.: 'mn)”: This is Moses, of whom it is stated (in Numb. 12:7 with reference to Moses), “[… he is trusted (rt.: 'mn) in all My house].” (I Kings 5:11, cont.) “Calcol (klkl)”: This is Joseph, of whom it is stated (in Gen. 47:12), “And joseph sustained (rt.: klkl) [his father and his brothers].” The Egyptians said, “Has this slave come to rule over us for any reason but because of his wisdom?” What did they do to him? They brought seventy tablets33Gk.: piyyakia; Lat.: pittacia. and wrote on them in seventy tongues. Then when they cast them before him, he read each and every one in its own tongue. And not only that, but he spoke in the holy tongue, which they did not have the ability to understand, as stated (in Ps. 81:6), “He made it a statute upon Joseph, when he went out over the land of Egypt. I hear a language I had not known.” (I Kings 5:11, cont.) “Darda (drd')]:” This is the generation (dor) of the desert, which had knowledge (de'ah). (I Kings 5:11, cont.) “The children of Mahol,” i.e., the Children of Israel whom the Divine Presence forgave (rt.: mhl) for the deed of the calf. (I Kings 5:12) “Moreover he composed three thousand proverbs”: R. Samuel bar Nahmani said, “We have gone over all of the scriptures and have found that Solomon only uttered prophetically close to eight hundred verses.34See Cant. R. 1:1:11. Then what is meant by three thousand? [This number] teaches that each and every verse that he spoke contains two [or] three interpretations, just as it says (in Prov. 25:12), ‘Like an earring of gold, a necklace of fine gold, [so is a wise reprover to a listening ear].’”35The midrash understands the WISE REPROVER TO BE Solomon himself, who is likened to both a golden earring and a golden necklace. But the rabbis say, “Every verse has three thousand proverbs, while each and every proverb has a thousand and five interpretations.” [(I Kings 5:12, cont.) “And his song numbered a thousand and five”:] “His songs” is not written here, but “his song,” the song of the proverb. (I Kings 5:13) “And he spoke with/concerning ('al)36The point of the midrash in this and in the following chapter concerns whether to understand ‘al as “with” or “concerning.” the trees”: Is it possible that a person would speak with the trees? Solomon merely said, “For what reason is a leper cleansed through the tallest among the trees (the cedar) and through the lowest of the low (the hyssop); through (according to Lev. 14:4) cedar wood, [crimson stuff,] and hyssop?’ It is simply because he had exalted himself like the cedar, that he was stricken with leprosy. As soon as he humbled himself like the hyssop, he was therefore cured through hyssop”. (I Kings 5:13, cont.) “He also spoke with/concerning ('al) the cattle and the fowl”: Is it possible that [a person] would speak with cattle and with fowl? Rather [the passage is concerned with] why the cattle are permitted [as food] with [the cutting of] two organs37Gk.: semeia (“signs,” “omens”). (the gullet and the windpipe); but the fowl, with [the cutting of] one organ (i.e., the gullet or the windpipe).38See Hul. 2:1; Hul. 27b. Because cattle were created from the dry land. But in regard to fowl, one text says [they came] from the dry land, while another text says [they came] from the sea. [The text stating fowls came] from the dry land is what is written (in Gen. 2:19), “So from the ground the Lord God formed every beast of the field and every fowl of the heavens.” The other text says (in Gen. 1:20), “Let the waters swarm with swarms of living creatures and the fowl fly above the earth.”39This unusual translation of Gen. 1:20 is required by the midrash. Bar Qappara said, “They were created from the mud which is in the sea.” R. Abbin said the name of R. Jose the Galilean said, “Nevertheless, the feet of the cock resemble the scaly skin40Reading HSPNYT’ with the parallel in Yalqut Shim‘oni, Kings, 178, for Buber’s HRTsPYTYH. of the fish.”41A fish of the genus anthias. (I Kings 5:13, cont.) “And with/concerning ('al) the creeping things”: Is it possible that one would speak with a creeping thing? Solomon simply said, “What is the reason that in the case of the eight swarming creatures which are in the Torah, one is culpable for hunting or injuring them (on the Sabbath)42Shab. 14:1.; but in the case of the rest of the swarming creatures, one is exempt?43Shab. 14:1. For the reason that they (i.e. the former) have skins.”44Shab. 107ab, explains that in the case of skin, as distinct from the flesh, a wound does not completely heal but leaves a scar. Thus part of the animal’s life is lost. See yShab. 14:1 (14b); also Hul. 9:2. Cf. Rashi on Shab. 14:1, according to whom cutting the skin causes blood to color it in a form of dying, an act forbidden on the Sabbath. (I Kings 5:13 cont.) “And with/concerning ('al) the fish”: Is it possible that one would so speak? Solomon merely said, “For what reason do cattle, beasts, and birds require ritual slaughtering, while fish do not require ritual slaughtering?” Rather it is from this verse (in Numb. 11:22), “Are there enough flocks and herds to slaughter for them; [are there enough fish in the sea to gather for them]?” Jacob the man of Kefar Nibburayya taught in Tyre with respect to fish, that they do require ritual slaughtering. When R. Haggai heard, he sent for him to come. He said to him, “On what basis did you decide this?” He said to him, “From here (in Gen. 1:20), ‘Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let the fowl fly.’ Just as fowl require ritual slaughtering, so do the fish require ritual slaughtering.” He said to them (i.e., those standing by), “Lay him down to receive lashes.” He said to him, “Shall a person who speaks words of Torah be lashed?” He said to him, “You did not decide [the law] well.” He said to him, “On what basis?” He said to him, “From here (in Numb. 11:22), ‘Are there enough flocks and herds to slaughter for them; are there enough fish in the sea to gather for them?’ The former require ritual slaughtering, while the latter [is taken] through gathering.” He said to him, “Give [me] your beating, as it is good for retention.” And again did Jacob the man of Kefar Nibburayya teach in Tyre, [this time] with respect to an Israelite man, who came upon a foreign woman and had her bear him a son, that he should be circumcised on the Sabbath. When R. Haggai heard, he sent for him to come. He said to him, “On what basis do you hold this?” He said to him, “[From this which is written] (in Numb. 1:18) ‘then they registered their lineages according to their families according to the house of their fathers.’” He said to them (i.e., those standing by), “Lay him down to receive lashes.” He said to him, “Shall a person who speaks words of Torah be lashed?” He said to him, “You did not decide [the law] well.” He said to him, “From where can you show me?” He said to him, “If one of the gentiles came to you in order to become a proselyte on condition that you circumcise him on the Sabbath day or on the Day of Atonement, would you profane the Sabbath on account of him or not? Is it not true that one does not profane the Sabbath or the Day of Atonement for him but only for the son of an Israelite woman.” He said to him, “On what basis do you hold this?” He said to him (in Ezra 10:3), “So now let us make a covenant with our God to put away all (foreign) wives and (anyone] born of them […].” He said to him, “Would you lash me on the basis of [a non-Mosaic text]?” He said to him, “It is written (ibid.), ‘let it be done [according to] the Torah.’” He said to him, “From which [piece of] Torah?” He said to him, “From that of R. Johanan, when he said in the name of R. Simeon ben Johay, ‘It is written (in Deut. 7:3), “You shall not intermarry with them; do not give your daughters to their sons.” Why? (As in Deut. 7:4,) “Because they will turn your children away from following me.” Your child that comes from an Israelite woman is called "your child"; but that which comes from a foreign woman is called, not "your child," but "her child,” as stated (in Gen. 21:13), “And I will also make the son of the maidservant into a nation.”’" He said to him, “Give [me] your beating, as it is good for retention.” Solomon said, “About all these things I have knowledge; but in the case of the parashah on the red heifer, I have investigated it, inquired into it, and examined it. [Still] (at the end of the verse in Eccl. 7:23), ‘I thought I could fathom it, but it eludes me.’”
5ה
דיון
  • אילו יכולות נדרשות לדעתכם מן האדם כדי להצליח לבחור שם? מדוע המדרש רואה ביכולות אלו חוכמה גדולה?
  • מה דעתכם על ההתפתחות במדרש, מתיאור האדם כנותן שם לחיות, דרך נתינת שם לעצמו ועד להענקת שם לאלוהים. מהו ההבדל בין כל אחת מהפעולות, אם ישנו?
6ו
א. 'על כן קראה שמו' – מתן שמות כתפילה
7ז
(ה) וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן; עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. (ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. (ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי. (ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת; וַתִּקַּח אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. (י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן. (יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה, בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד. (יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. (יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר.
And Bilhah conceived, and bore Jacob a son. And Rachel said: ‘God hath judged me, and hath also heard my voice, and hath given me a son.’ Therefore called she his name Dan. And Bilhah Rachel’s handmaid conceived again, and bore Jacob a second son. And Rachel said: ‘With mighty wrestlings have I wrestled with my sister, and have prevailed.’ And she called his name Naphtali. When Leah saw that she had left off bearing, she took Zilpah her handmaid, and gave her to Jacob to wife. And Zilpah Leah’s handmaid bore Jacob a son. And Leah said: ‘Fortune is come! ’ And she called his name Gad. And Zilpah Leah’s handmaid bore Jacob a second son. And Leah said: ‘Happy am I! for the daughters will call me happy.’ And she called his name Asher.
8ח
(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל-לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. (יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. (יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב. (כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. (כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ דִּינָה. (כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. (כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר, יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר.
And God hearkened unto Leah, and she conceived, and bore Jacob a fifth son. And Leah said: ‘God hath given me my hire, because I gave my handmaid to my husband. And she called his name Issachar. And Leah conceived again, and bore a sixth son to Jacob. And Leah said: ‘God hath endowed me with a good dowry; now will my husband dwell with me, because I have borne him six sons.’ And she called his name Zebulun. And afterwards she bore a daughter, and called her name Dinah. And God remembered Rachel, and God hearkened to her, and opened her womb. And she conceived, and bore a son, and said: ‘God hath taken away my reproach.’ And she called his name Joseph, saying: ‘The LORD add to me another son.’
9ט
סיון הר שפי, פחד רחל, מתוך גלות הלוויתן, הקיבוץ המאוחד, עמ' 60
פחד רחל / סיון הר שפי
הַשָּׁנָה הוֹצִיא הָעֵץ אֶתְרוֹג יָחִיד
שַׁלְהֶבֶת נֵר בְּגַן אֲפוּף רוּחוֹת.
הַפַּחַד מֵעֲקָרוּת שְׁנִיָּה, שְׁמוֹ יוֹסֵף
לֵאמֹר יוֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר.
אֶת כָּל כֹּחוֹ הוֹצִיא הָעֵץ עַל פִּרְיוֹ
בְּשָׁנָה זוֹ לֹא הָיוּ לוֹ עָלִים וְלֹא רֵיחַ
הַגֶּזַע תָּשַׁשׁ וּסְמָכוּהוּ אֶל קוֹרוֹת
וְלֹא הָיָה לוֹ צֵל
וְלֹא הָיְתָה בּוֹ רוּחַ.
אַחַר יָצָא מִמֶּנּוּ בֶּן אוֹנָיו
כְּצֵאת חַמָּה עַל הָאָרֶץ
וּכְהָקִיץ הַקֵּץ
הָעֵץ גָּוַע עַל דֶּרֶךְ הַזְּרָעִים
אֲשֶׁר פִּזְּרוּ אֶחָיו בַּעֲשִׁירוּת
עַל דֶּרֶךְ הַפִּרְיוֹן
הַפַּחַד מֵעֲקָרוּת שְׁלִישִׁית, שְׁמוֹ אַיִן
וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי
מוּטָל שָׂרוּעַ עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ
יָדוֹ פְּתוּחָה וּבָהּ שַׁלְהֶבֶת נֵר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
10י
דיון
  • כיצד מנמקות רחל ולאה את שמות ילדיהן? מה המשותף לרוב הנימוקים?
  • מה דעתכם על התפקיד הנפשי שמייחסת המשוררת סיוון הר שפי לקריאה בשם?
  • מה משמעותה של הקריאה העמוקה: 'הפחד מעקרות שלישית שמו אין' בהקשר של השיר, של הכתוב, ושל המציאות שאליה מכוונת המשוררת, לדעתכם?
  • האם אתם מכירים אדם ששמו ניתן לו ממקום נפשי דומה (של תפילה, או הנכחה של רגש דומיננטי של הוריו, ועוד)?
  • מה דעתכם על בחירת שם כזאת, בפסוקים, בשיר ובחייכם?
11יא
ב. 'וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד' - על ריבוי שמות
12יב
(מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. (מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. (מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו, לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל. וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל-הַגָּל. (מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד
And now come, let us make a covenant, I and thou; and let it be for a witness between me and thee.’ And Jacob took a stone, and set it up for a pillar. And Jacob said unto his brethren: ‘Gather stones’; and they took stones, and made a heap. And they did eat there by the heap. And Laban called it Jegar-sahadutha; but Jacob called it Galeed.
13יג
אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקב"ה, אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר 'בהר ה' יראה' (בראשית כב, יד), יצחק קראו שדה, שנאמר 'ראה ריח בני כריח שדה' (שם כז, כז), יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר 'אין זה כי אם בית אלהים' (שם כח, יז), אמר ליה הקב"ה, חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב'.
... Another explanation. Why does the verse (Psalms 81:2) mention Yaakov and not all of the forefathers? Our rabbis taught: a man is measured with the measure by which he measures, as it says “In that measure (b’saseah), when they sent them out, it strove with it…” (Isaiah 27:8) A seah with a seah. I only know seah, from where do I learn tirkav and a half tirkav, kab and a half kav, rovah and a half rovah, a tuman and an uchlah? Scripture says “For every victory shout (s’on soein) sounds with clamor…” (Isaiah 9:4) Here there are many measures. I only know about something which comes by measure, from where do I learn little bits that add up to a large amount? Scripture says “…adding one to another to find out the account.” (Ecclesiastes 7:27) This is like a king who had three people that loved him, and sought to build himself a palace. He brought the first one and said to him: I want to build a palace for myself. His love replied to him: I recall that it was a mountain in the beginning. He called to the second love and said to him: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a field in the beginning. He called to the third love and said: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a palace in the beginning. He said to him: by your life! I will build that palace and call it by your name. So too Avraham, Yitzchak and Yaakov were lovers of the Holy One. Avraham called the Holy Temple ‘mountain,’ as it says “On the mountain, the Lord will be seen.” (Genesis 22:14) Yitzchak called it field, as it says “…the fragrance of my son is like the fragrance of a field…” (Genesis 27:27) Yaakov called it ‘house’ even before it was built, as it says “This is none other than the house of God…” (Genesis 28:17) The Holy One said to him: by your life! You called it a house before it was built and I will call it by your name, as it says “Come, let us go up to the Lord's mount, to the house of the God of Jacob…” (Isaiah 2:3) So too Jeremiah said “So said the Lord: Behold I am returning the captivity of the tents of Jacob…” (Jeremiah 30:18) So too Asaf decorated his words and only recalled the God of Yaakov with a trumpet blast, as it says “…sound the shofar to the God of Jacob.” (Psalms 81:2)
14יד
דיון
  • מה דעתכם על הנטייה האנושית לקרוא שם למקום, לאור מה שעולה מהפסוקים כאן ומהמדרש?
  • מה ניתן ללמוד מריבוי השמות למקום אחד, כפי שעולה מהפסוקים, וביתר חריפות, מן המדרש? ולגוף הלימוד שלנו: מה מלמדת אותנו הכפילות בשם המצבה של יעקב ולבן? מה רוצה לומר המדרש כשהוא מפרט את השמות השונים שקראו האבות למקדש: הר, שדה, בית?
  • על איזה צורך ריבוי כזה עונה? איזו נטייה אנושית עשויה להוליד אותו, לדעתכם?
15טו
ג. 'לא יעקב יאמר עוד שמך'
16טז
(לא) יעקב יאמר עוד שמך
(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. (כט) וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. (ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. (לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day. And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him. And he said: ‘Let me go, for the day breaketh.’ And he said: ‘I will not let thee go, except thou bless me.’ And he said unto him: ‘What is thy name?’ And he said: ‘Jacob.’ And he said: ‘Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.’ And Jacob asked him, and said: ‘Tell me, I pray thee, thy name.’ And he said: ‘Wherefore is it that thou dost ask after my name?’ And he blessed him there. And Jacob called the name of the place Peniel: ‘for I have seen God face to face, and my life is preserved.’
17יז
דיון
  • חשבו על הסצנה מנקודת מבטו של יעקב מאבק פיזי לילי עם איש מסתורי, שמסתיים בסצנה מסתורית לא פחות בעלות הבוקר. כיצד אתם מבינים את תפקידם של השמות בדרמה הגדולה שנגלית כאן? מה הם מבטאים?
  • איך הייתם אתם מגיבים לסצנה כזו? האם הייתם מקבלים את השם החדש?
18יח
חלק ג – התפתחות (שמו) של כל אדם

…שלשה שמות נקראו לו לאדם:
אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד- מה שקוראין לו בני אדם
ואחד - מה שקונה הוא לעצמו,
טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו…
19יט
לכל איש יש שם, שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 155, תשמ"ה
לכל איש יש שם/ זלדה
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
© כל הזכויות שמורות ללמחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
20כ
דיון
  • בשונה מאברם שהפך לאברהם, ושרי שהפכה לשרה, יעקב נותר עם שמו הקודם גם אחרי שהוענק לו השם החדש, ישראל, והוא מופיע בכתובים בשני השמות לסירוגין. גם אנחנו נוטים להתייחס אליו בשני השמות גם יחד.
  • מדוע לדעתכם ממשיכים שני השמות להתקיים בו זה לצד זה?
  • האם בין "נותני השם" שמונה זלדה, ניתן למצוא גם את מי שהעניק ליעקב את שמותיו? אם לא, כיצד הייתם מכנים את המקור שממנו הוא קיבל אותם?
21כא
ד. לסיכום הלימוד:
22כב
רבקה מרים, אמר החוקר, 2005, עמ' 31
פרשתי לפני את שמות אלהי
על רצפת חדרי הקרירה.
שֵׁם שקראתיו בו כשרוחו נפח בי.
ושם שקראתיו בו בהיותי נערה.
שם שקראתיו בו כשלאיש נמסרתי.
ושם כשלכֹּל שוב אני מותרה.
שם שקראתיו בו כשהורי היו גג לי. ושם באין לי תקרה.
שם שקראתיו בו למען איראנו. ושם בו קראתיו למען לא אירא.
שם שקראתיו בו למען יזכרני. ושם כדי שימנע מזכירה.
כחום היום אשתטח אפים
על רצפת חדרי הקרירה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
23כג
דיון
  • מהי תחושתכם כלפי הפעולה שמתארת המשוררת: 'פרשתי לפניי את שמות אלוהיי על רצפת חדרי הקרירה'?
  • כמו במדרש שעמו פתחנו את הלימוד, גם כאן השמות האלוהיים ניתנים על ידי האדם. אך כאן שמותיו הם רבים, ומשתנים על פי התנועות והשינויים שחווה המשוררת בחייה. מה דעתכם על ריבוי כזה ביחס לאלוהים, ולנוכח מה שלמדנו על פעולת הקריאה בשם - על פניה השונים (ריבוי הקוראים, שינויי השם, הטענת השם בתקוות ותפילות, ועוד)?
  • האם הקריאה של הפרקים דרך קריאת השמות מאירה אותם באור חדש?
  • האם הייתם מוכנים, או יכולים, להוסיף עוד שורות לשיר בנוסח 'שם שקראתיו', הלקוחות מתחנות חייכם?
24כד
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
25כה