יחזקאל ד-ח: 'אמרתי לך בן אדם' - על דיבורו הישיר של יחזקאל
הדף מאת: ליאורה אזרחי ורד / בית תפילה ישראלי
בפרקים ד-ח יחזקאל מנבא הנביא יחזקאל נבואות קשות ואלימות, המופנות למאזיניו באופן אישי וישיר, תוך שימוש חוזר בביטוי 'בן אדם'. דף לימוד זה יבחן את הנבואות, את השימוש בביטוי 'בן אדם' וישאל, האם יעיל לנבא נבואות זעם למי שכבר נמצא בגלות; אל מי יחזקאל פונה למעשה; ומה ניתן ללמוד מחדירת הביטוי 'בן אדם, מה לך נרדם' לליטורגיה של הימים הנוראים.
דיון
מה יחזקאל מנסה לומר לנו
פרקים ד-ח ביחזקאל נפתחים בסדרה של דימויים חזקים ובדיבור ישיר של נבואה. אחד הביטויים המאפיינים את הנבואות הוא הקריאה 'בן אדם!' או 'אתה, בן אדם'. זהו דיבור ישיר, "דוגרי", ובאמצעותו מצליחה הנבואה לגעת ולומר דברים קשים ביותר.
(א) וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת-יְרוּשָׁלִָם. (ב) וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים-עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב. (ג) וְאַתָּה קַח-לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת-פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל. {פ}
(ד) וְאַתָּה שְׁכַב עַל-צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת-עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת-עֲוֹנָם. (ה) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת-שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל.
Thou also, son of man, take thee a tile, and lay it before thee, and trace upon it a city, even Jerusalem; and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about. And take thou unto thee an iron griddle, and set it for a wall of iron between thee and the city; and set thy face toward it, and it shall be besieged, and thou shalt lay siege against it. This shall be a sign to the house of Israel. Moreover lie thou upon thy left side, and lay the iniquity of the house of Israel upon it; according to the number of the days that thou shalt lie upon it, thou shalt bear their iniquity. For I have appointed the years of their iniquity to be unto thee a number of days, even three hundred and ninety days; so shalt thou bear the iniquity of the house of Israel. And again, when thou hast accomplished these, thou shalt lie on thy right side, and shalt bear the iniquity of the house of Judah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto thee.
דיון
מה עלינו לדמיין?
יחזקאל היושב בגולה מתבקש לדמיין את ירושלים כפי שהייתה לפני החורבן. כנביא שחווה את הגלות ויושב הרחק מביתו, פונה יחזקאל לשומעו, שככל הנראה היה בן זמנו, או אפילו פונה אלינו היום, ואומר: ואתה בן אדם, בוא, דמיין, ראה, חשוב על מה שהיה ומה שיש עכשיו.
  • מדוע לדעתכם יחזקאל רוצה לדמיין את ירושלים ואת מבצריה? הרי מצבה השתנה לאחר החורבן.
  • מה היתרון בדיבורו הישיר של יחזקאל?
"קח לך לבנה" - הורה בזה כי ירושלים אין הוייתה ומציאותה [אלא] רק על ידי השגחת ה' ורצונו, כי היא בעצמה זולתו היא לבנה היולאנית גולמיית בלי שום צורה, רק על ידי "שתתן אותה לפניך" שזה רמז על ששם ה' אותה לפניו וישים עיני השגחתו עליה, על כן "וחקות עליה עיר" נבנית על תילה עליה עיר מושב ולהיותה "ירושלים" קרית מלך רב:
take a brick for yourself – This instruction teaches that the reality and existence of Jerusalem comes solely at the hands of the Lord, and through His will, because in and of herself she is just a raw, amorphous brick without any form. By placing it before you, you hint at the fact that the Lord has placed her before Him and keeps His eyes and providence upon her. Through this ‘and engrave upon it a city’ she will be rebuilt a settled city upon her mound. Then Jerusalem will be “the city of a great king.” (Psalms 48:3)
דיון
פרשנותו של המלבי"ם
המלבי"ם מביא פרשנות מעניינת ואף הפוכה למילותיו של יחזקאל. נבואתו של יחזקאל היא נבואת זעם קשה, המתארת את הדברים הרעים והמזעזעים שיקרו לעם ישראל, בנוסף לגלות, כלומר שהגלות איננה העונש הסופי.

אבל המלבי"ם בפרשנותו הופך את ירושלים לחומר היולי, שלא ניתן להגדירו, ראשית דבר. נדמה אולי שהוא ממתן את נבואת הזעם.
שאלות לדיון:
  • האם יחזקאל מתכוון לירושלים אמיתית או סמלית?
  • אל מי בכלל יחזקאל מדבר?
  • האם העם בגולה בכלל מסוגלים לשמוע כרגע נבואות זעם?
  • מה מוסיפה פרשנותו של המלבי"ם?
(א) וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל-רֹאשְׁךָ וְעַל-זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם. (ב) שְׁלִשִׁית בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצוֹר וְלָקַחְתָּ אֶת-הַשְּׁלִשִׁית תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. (ג) וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם מְעַט בְּמִסְפָּר וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ. (ד) וּמֵהֶם עוֹד תִּקָּח וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל-תּוֹךְ הָאֵשׁ וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ מִמֶּנּוּ תֵצֵא-אֵשׁ אֶל-כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל. {פ}
And thou, son of man, take thee a sharp sword, as a barber’s razor shalt thou take it unto thee, and cause it to pass upon thy head and upon thy beard; then take thee balances to weigh, and divide the hair. A third part shalt thou burn in the fire in the midst of the city, when the days of the siege are fulfilled; and thou shalt take a third part, and smite it with the sword round about her; and a third part thou shalt scatter to the wind, and I will draw out a sword after them. Thou shalt also take thereof a few by number, and bind them in thy skirts. And of them again shalt thou take, and cast them into the midst of the fire, and burn them in the fire; therefrom shall a fire come forth into all the house of Israel.
דיון
אל מי יחזקאל מתנבא?
בפרקים ד-ח מתוארת סדרה של מראות, חזיונות שראה הנביא יחזקאל. תחילה הוא ראה את ירושלים. אחר כך הוא נקרא לגלח את ראשו ולהקריב את שערותיו. הוא ראה את עמו סובל, מת ברעב. את הרי ישראל והתנבא עליהם ועוד.
לא ברור כלל - אל מי יחזקאל מתנבא? הרי אין מלוכה או הנהגה יהודית בבבל; האם הוא מדבר אל העם מוכה הטראומה שיושב ובוכה על נהרות בבל? ושמא הוא מדבר אל עצמו?

למי נועדו נבואותיו של יחזקאל?
Francisco Collantes: The Vision of Ezekiel, 1630
Francisco Collantes: The Vision of Ezekiel, 1630
© כל הזכויות שמורות לfrom the collection of Museo del Prado
www.museodelprado.es
דיון
מדרש חזותי
בציורו של אמן הבארוק הספרדי פרנסיסקו קולנטס, יחזקאל מתנבא ותחתיו שרועים אנשים, ספק חיים ספק מתים.
חומות ירושלים הפרוצות קמו לתחייה סביבו.
  • אל מי יחזקאל מדבר ב'מדרש' חזותי זה?
  • האם הוא מדבר עם האנשים או עם עצמו?
  • מה מטרת נבואותיו?
  • מי מקשיב ליחזקאל?
(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי ה'. (ב) וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה-אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה-זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה. (ג) וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר-שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה. (ד) וְהִנֵּה-שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה. (ה) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן-אָדָם שָׂא-נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה. (ו) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן-אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה מהם (מָה הֵם) עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית-יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת. {פ}
And it came to pass in the sixth year, in the sixth month, in the fifth day of the month, as I sat in my house, and the elders of Judah sat before me, that the hand of the Lord GOD fell there upon me. Then I beheld, and lo a likeness as the appearance of fire: from the appearance of his loins and downward, fire; and from his loins and upward, as the appearance of brightness, as the colour of electrum. And the form of a hand was put forth, and I was taken by a lock of my head; and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem, to the door of the gate of the inner court that looketh toward the north; where was the seat of the image of jealousy, which provoketh to jealousy. And, behold, the glory of the God of Israel was there, according to the vision that I saw in the plain. Then said He unto me: ‘Son of man, lift up thine eyes now the way toward the north.’ So I lifted up mine eyes the way toward the north, and behold northward of the gate of the altar this image of jealousy in the entry. And He said unto me: ‘Son of man, seest thou what they do? even the great abominations that the house of Israel do commit here, that I should go far off from My sanctuary? but thou shalt again see yet greater abominations.’
דיון
דמות איש האש
בנבואתו האחרונה בפרקי השבוע, יחזקאל ממשיך לראות את הלא מובן והעל-טבעי ורואה דמות שכולה אש.
נדמה שהוא מתרחק יותר ויותר אל עבר האפוקליטפי והמפחיד.

האם אנשי השורה היו יכולים להבין את יחזקאל? האם הוא דיבר אליהם או שכל הזמן דיבר אל עצמו או שהיה בדו שיח עם אלוהים?

בנבואות יחזקאל בפרקי השבוע אין טיפת נחמה; רק אלימות, פחד ואימה.
אז מדוע יחזקאל פונה אלינו באופן אישי: 'בן אדם!' ?
בן אדם מה לך נרדם, פיוט
בן אדם מה לך נרדם
בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים

רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים
אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים
עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים

יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים
כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים

וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים
הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים
למקור השלם
דיוואן הלב, בן אדם
בן אדם מה לך נרדם
למקור השלם
דיון
בן אדם- מנבואות זעם לקריאה לסליחות
נבואות הזעם של יחזקאל קשות לקריאה וקשות לעיכול. מדוע הוא היה חייב לדבר במילים כל כך קשות לעם שכבר סבל כל כך הרבה ודווקא זקוק עכשיו לנחמה? ייתכן שהוא מבין שלעתים, גם כשקשה לנו, אנחנו צריכים להתעורר ולהתמודד עם המציאות, להסתכל עליה בעינים פקוחות ולקרוא לעצמנו להתעורר ולעשות.

הפיוט, "בן אדם, מה לך נרדם" הנו פיוט לסליחות ולימים הנוראים. הוא קורא לנו לקום ולעשות. להתחיל לבקש ולדרוש סליחה, לתקן את מעשינו. דווקא כשקשה לנו, יחזקאל והפיוט מאתגרים אותנו לא להתבוסס בעצב, ברגשות אשם או ברחמים עצמיים, אלא לקום ולעשות.
  • מה דעתכם על קריאתו של יחזקאל - 'וגם אתה בן אדם' - האם הפנייה האישית מסייעת להקשבה או לקבלה של נבואותיו?
  • מה המקום של ביטוי זה בפיוט ובתהליך הסליחות?
  • מה מוסיף לנו הפיוט לפרשנות על נבואתו של יחזקאל?
דף הנחיות למנחה:
יחזקאל ד-ח למנחה.docx