איוב יח-כב: הרעות - רעי איוב באים לנוד לו ולנחמו
1א
הדף מאת: הרב אבי פסקל / תמורה – יהדות ישראלית
2ב
דף הלימוד מתמקד ברעות, בידידות, ומבקש להבדיל בינה לבין האהבה. מהי הרעות שמבטאים רעי איוב? האם זו אכן רעות בעינינו? כיצד תפסו יוצרים והוגים אחרים את הרעות הזאת? איך המקרא מתייחס ליחסי רעות בין אנשים ואילו חובות מוטלות עליהם? במה נבדלות ידידות ורעות מיחסי אהבה?
3ג
(יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. (יב) וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה. (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.
Now when Job’s three friends heard of all this evil that was come upon him, they came every one from his own place, Eliphaz the Temanite, and Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite; and they made an appointment together to come to bemoan him and to comfort him. And when they lifted up their eyes afar off, and knew him not, they lifted up their voice, and wept; and they rent every one his mantle, and threw dust upon their heads toward heaven. So they sat down with him upon the ground seven days and seven nights, and none spoke a word unto him; for they saw that his grief was very great.
4ד
דיון
מה עושים רעיו של איוב בפרק ב'?
איך הם תופסים את תפקידי הָרֵעַ?
5ה
דברי הרעים:
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר.
(ה) גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא-יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ.
(ו) אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ.
Then answered Bildad the Shuhite, and said:
6ו
(א) וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר.
(יד) לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ.
(כט) זֶה חֵלֶק-אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל.
Then answered Zophar the Naamathite, and said:
7ז
(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר.
(ה) הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין-קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ.
(כב) קַח-נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ.
(כג) אִם-תָּשׁוּב עַד-שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ.
Then answered Eliphaz the Temanite, and said:
8ח
דיון
מהם טיעוני הָרֵעִים לסבלו של איוב?
כיצד היית נוהג/ת במצב דומה?
9ט
רחל, תנ"כי, מתוך: לנצח אנגנך, הוצאת ידיעות אחרונות, עמוד 340, 2005
תנ"כי פתוח - רחל
תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב.
אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ
לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב
בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי
לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,
וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי
אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.
10י
דיון
קראו את דברי רעי איוב במחזה "ייסורי איוב" מאת חנוך לוין, בפרק החמישי (מטעמי זכויות יוצרים אנו מנועים מלהביא כאן את הטקסט). שימו לב לאמירותיהם: "גם אנחנו נתונים לזעם האלוהים או לחסדו... פשפש מעט בעצמך... אתה יהיר מאוד... חלמת חלום..."

מה ההבדל בהתייחסות לאיוב בין צופר, בלדד ואליפז על פי לוין?
מה ההבדל בין הדמויות של הרעים על פי לוין ועל פי הכתוב?
מדוע מזכיר צופר את האב / אלוהים?
איך רחל תופסת את תפקידיהם של הָרֵעִים?
האם אתם רואים קשר בין שירה של רחל לבין הקטע מהטקסט של לוין? אם כן מהו?
11יא
קיקרו, מרקוס טוליוס, על הידידות, תרגום: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2013
רבות אפוא וגדולות עד מאוד ברכותיה של הידידות, אך זו בוודאי עולה על כולן, שהיא מאירה את העתיד באור תקווה טובה ואינה מניחה לרוח האדם כי תיחלש או תיפול. הרי המתבונן בידיד אמת כאילו מתבונן במעין בבואה של עצמו. ומכאן נובע כי ידידים, אף שיֵעדרו, הריהם כנוכחים, אף שיֵדעו מחסור, בכל זאת יש להם שפע, ואם יֵחָלשו הריהם כחזקים וכן, הגם שיקשה לומר זאת, אפילו הלכו לעולמם, עודם בחיים; מה רענן זכרם שנותר אצל ידידיהם, מה רב כבודם, מה עמוקה הערגה אליהם... אך אם תיטול מן העולם את קשר הרצון הטוב, אזי שום בית ושום עיר לא יוכלו לעמוד על תִלם...
© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים
www.nahar.co.il


מושגים
  • מרקוס טוליוס קיקרו - (3 בינואר 106 לפנה"ס - 7 בדצמבר 43 לפנה"ס) היה נואם, מדינאי, סופר ופילוסוף ברפובליקה הרומית המאוחרת. הוא נחשב לאמן הפרוזה בשפה הלטינית.
12יב
דה מונטיין, מישל, המסות (כרך א), שוקן, 2007, עמ' 230
אין מקום להשוות בין הידידות לבין האהבה למרות שהאש שלה עזה, צורבת וחריפה יותר, אבל אש זו נמהרת היא ובלתי יציבה כאש הקדחת, מתפרצת ושוכחת חליפות ואין היא מחממת אותנו אלא בקרן זווית אחת. בידידות יש חום כללי וחובק כול, אחיד ומאוזן, חום קבוע ויציב, רווי רוך ועדנה, חום שאינו דוקר ואינו צורב. יתר על כן, האהבה אינה אלא תשוקה תזזיתית להשיג את מה שחומק מאיתנו [...]. התענוג המיני מביא עליה את אובדנה יען כי יש לו תכלית גופנית שאפשר להשביעה. היפוכו של דבר בידידות: אנו נהנים ממנה ככל שאנו חושקים בה. אין היא ממריאה ואין היא ניזונה ואין היא מתעצמת אלא מהנאה רוחנית והנפש מתעדנת ונצרפת כשהיא עוסקת בה דבר יום ביומו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il


מושגים
  • מישל דה מונטיין - מישל דה מונטיין, מחשובי הפילוסופים הצרפתים (1592-1533), הומניסט, ספקן וצופה חד עין, החליט בשלב מסוים בחייו להסתלק מכל פעילות ציבורית ולהקדיש את חייו לקריאה, להגות ולפנאי. בהשראת רעיונות שקרא בספרים שהיו בספרייתו ועל סמך נסיונו האישי הוא החל בכתיבתן של מסות, ובכך יצר למעשה סוגה חדשה של כתיבה ספרותית.
    ביצירתו משלב מונטיין אנקדוטות, סיפורים היסטוריים, ציטוטים קלאסיים והבחנות לגבי מנהגיהם ואופיים של בני האדם. אלה מתחברים לכדי פסיפס עשיר של הקיום האנושי, הנכון במידה רבה גם לזמננו.
    מונטיין עוסק בנושאים כגון שירה ופוליטיקה, מין ודת, אמת ושקר, אהבה וידידות, מלחמה והיסטוריה, התבודדות, גורל, טבע ונביבותן של המילים. אך מעל לכול, הוא חוקר את עצמו במטרה להבין מתוך תכונותיו שלו את טבע בני האדם בכללותו.
    מסות אלה, המאירות את חשיבתו המקורית של הוגה דעות מתקופת הרנסנס, הן מהאישיות והמרתקות שנכתבו.
13יג
ג'ובראן חליל ג'ובראן, הנביא, תרגום: נועה זאלוד, מודן, 1980
על הידידות
ידידך הוא מענה למאוויך
הוא שדך, בו תזרע באהבה ותקצור בהודיה.
הוא השולחן לסעודותיך, והאח למולו תחם.
הן אליו תבוא ברעבך, ולמען מצוא שלווה תחפשנו.
עת ירצה רעך מחשבתו,
לא תחשוש מפני "לאו" הגיגיך
ולא תעצור את ה"הן"
ועת יחריש לא יחדל לבך להקשיב ללבבו.
עת תפרד מרעך אל תאבל
כי הדבר אשר תאהב ברע, יהא זוהר כגביש ממרחק,
כמו ההר למטפס, עת יביט בו תחתית השפלה.
ואל תהא מטרה לידידות אלא עמקות הרוח.
כי אהבה, החותרת לדבר,
לבד מגילוי מסתריה היא, אינה אהבה,
אלא רשת פרושה,
אשר רק דברים פחותים עולים בה,
יהא המיטב אשר לך, לרעך
ואם עליו לדעת את שפל חייך, תן וידע את גאותם.
כי מהו ידיד, אם תחתור אליו בשעות דועכות?
חפשהו עת חיות השעות, לחלק חיותן עמו.
כי, אכן, עליו למלא מאוויך, אך לא את זמנך הריק.
המתיקות שבידידות, יהא בה צחוק ועונג
של היות יחדיו
כי עם אגלי הטל של הפכים הקטנים,
יגע הלב רענן בשחר.

מושגים
  • ג'ובראן חליל ג'ובראן - (6 בינואר 1883 - 10 באפריל 1931), משורר לבנוני-אמריקאי נוצרי, מהעדה המארונית. שירתו נחשבת יוצאת דופן, בשל השימוש בשפה הגבוהה והבחנה בנושאי החיים בשימוש במושגים רוחניים. הוא למד אמנות בבוסטון, וצרפתית וערבית בלבנון.
14יד
אילוז, אווה, חברות היא הרגש הנשגב באמת, הארץ, 13.2.16
חברות היא הרגש הנשגב באמת
חשבו על ראשיתן של האהבה והחברות. החברות אינה מתחילה באירוע דרמטי: אדם לא מוכה חברות כפי שהוא מוכה אהבה. נדיר שחברות ניצתת כמו רעם ביום בהיר; והיא אינה נחווית, כמו שהאהבה נחווית פעמים רבות, כהתגלות. זוהי הסיבה שחבר נמצא בדרך כלל רק בתפאורת חיינו, בניגוד למישהו שאנו כרוכים אחריו. ובעוד אנו כמעט תמיד מזהים את תחושת ההתאהבות, דרוש לנו לא מעט זמן להבין שמצאנו במישהו חבר. חברות, אם כן, היא נטולת התחלות דרמטיות, נטולת טקסים חברתיים ברורים וחוקי משחק מוגדרים (בניגוד לפעולת החיזור). היא מתקדמת עם תנועת חיינו וזרימתם וחסרה את המבנה הדרמטי, התיאטרלי, של האהבה.
החברות אם כן אינה ממציאה את מושאיה או שוגה באשליות לגביהם, מפני שאינה נגרמת מהתלקחות התשוקה. היא נובעת מראיית נשמתו של הזולת ומהכרתה כפי שהיא. אמירה מפורסמת של מונטיין על ידידו האהוב לה בואסי היא כי הם היו חברים "parce que cetait lui, parce cetait moi" בשל היותו מי שהוא, בשל היותי מי שאני. פשטותו של המשפט הזה, המסביר מדוע ניצתה בין שני אלה חברות כה מופלאה, התמיהה אותי זמן רב, אך בהשוואה לאהבה משמעותו נעשית ברורה: התשוקה המינית בוחרת את מושאה בדרך בלתי צפויה, שרירותית, שלעתים קרובות אינה תואמת את מהותנו. אבל נדמה כי החברות היא הכרחית, מפני שהיא קורית בין שני אנשים הרואים ומכירים זה את זה, החולקים הבנה עמוקה של העולם, מה שהופך את המשיכה בין נפשותיהם לבלתי־נמנעת והכרחית.
זכרו את דוד ויהונתן: "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד. ויאהבהו יהונתן כנפשו... ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו". ואת מילותיה של רות לנעמי: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר". מילים המבטאות בפשטות, בישירות וללא כאב את התשוקה העזה לדבוק באדם אחר. כוחן של מילים אלה אינו פחוּת מכוח מילותיהם של נאהבים משתוקקים ועורגים.
למקור השלם

מושגים
  • פרופ' אווה אילוז - (נולדה ב-30 באפריל 1961) היא סוציולוגית ישראלית. נשיאת בצלאל היוצאת, פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שבאוניברסיטה העברית ומופקדת על הקתדרה לסוציולוגיה על שם רוז אייזק
15טו
דיון
מהי הידידות על פי קיקרו, דה מונטיין, גו'בראן חליל ג'ובראן ואילוז?
אלו מאפיינים שלה קיימים בּרֵעֶי איוב?
מה בין ידידות לאהבה על פי ארבעת המקורות הללו?
16טז
(יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. (יב) וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה. (יג) לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. (יד) לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה. (טו) לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה. (יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (יח) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה.
Ye shall not steal; neither shall ye deal falsely, nor lie one to another. And ye shall not swear by My name falsely, so that thou profane the name of thy God: I am the LORD. Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning. Thou shalt not curse the deaf, nor put a stumbling-block before the blind, but thou shalt fear thy God: I am the LORD. Ye shall do no unrighteousness in judgment; thou shalt not respect the person of the poor, nor favour the person of the mighty; but in righteousness shalt thou judge thy neighbour. Thou shalt not go up and down as a talebearer among thy people; neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbour: I am the LORD. Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
17יז
"אני ה'" - נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע.

הסברים
  • כלומר: אני ה' נאמן לשלם שכר למי שיקיים אזהרה זו (והקודמות לה), ונאמן להיפרע ולהעניש את מי שיעבור עליהן.
‎'אני ה‎‎ I AM THE LORD — Who am faithful in paying reward to those who obey My commandments and Who am certain to punish those who transgress them.
18יח
מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".
GEMARA: The Sages taught in a baraita: From where is it derived that with regard to one who pursues another in order to kill him, the pursued party may be saved at the cost of the pursuer’s life? The verse states: “You shall not stand idly by the blood of another” (Leviticus 19:16); rather, you must save him from death. The Gemara asks: But does this verse really come to teach us this? This verse is required for that which is taught in a baraita: From where is it derived that one who sees another drowning in a river, or being dragged away by a wild animal, or being attacked by bandits [listin], is obligated to save him? The Torah states: “You shall not stand idly by the blood of another.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so that this verse relates to the obligation to save one whose life is in danger.
19יט
דוגמאות נוספות למצבים בהם יש לקיים "לא תעמוד על דם רעך":
כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו.
Anyone who can save and does not save transgresses 'do not stand by the blood of your neighbour'. So too one who sees his friend drowning in the sea, bandits attacking him or a bad animal attacking him and he is able himself to save him or he could hire others to save him but he does not; one who hears idol worshippers or informers plotting harm for him or laying a trap for him and he doesn't tell his friend and inform him; or if he knows that an idol worshipper or a thug are on their way to his friend and he could appease them on behalf of his friend to change their intention and he doesn't appease him; and so too any similar case; One who does any of these transgresses 'do not stand idly by your neighbour's blood'.
20כ
רבי עקיבא אומר: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי.
Rabbi Tanchuma said in the name of Rabbi Eliezer and Rabbi Menachem in the name of Rav said... Ben Azzai said: “These are the generations of Adam" is a great principle in the Torah. Rabbi Akiva said: This is a great principle of the Torah: "You shall love your neighbor as yourself" (Lev. 19:18). Thus, one should not say, “Since I am scorned, I should scorn my fellow as well; since I have been cursed, I will curse my fellow as well.” Rabbi Tanchumah said, if you act thus, realize who it is that you are willing to have humiliated - "the one who was made in the likeness of God." Rabbi Tanchuma says, “If you do so, you should know who are you scorning — ‘in the likeness of God He created him.’”
21כא
דיון
  • במקור מספר ויקרא מוזכרות, בתוך שבעה פסוקים בלבד, חמש הטיות של המילה 'רֵעַ' או 'עמית'. מדוע לדעתכם הפסוקים מפרטים הוראות/תקנות/הנחיות להתנהגות נאותה עם ידידים? נסו לסווג אותן לפי תחומים.
  • מהי החובה במקרה של רעך הטובע?
  • מהי המצווה לאהוב את רעך? האם ניתן לצוות על אהבה? ואם לא, למה הכוונה באהבת הרע המוזכרת בפסוקים אלה?
  • האם המונח 'רעך' במקורות אלה זהה למשמעותו בביטוי 'רעי איוב'?
  • האם האהבה והרעות מתאחדות כאן? השוו נא את הגישה במקורות הללו לגישותיהם של אווה אילוז, דה מונטיין, ג'ובראן וקיקרו, שהזכרנו קודם. נסו לנסח את התפיסה שלכם על אהבה, חברות וידידות.
  • מה משמעות הרֵעות בספר איוב? ומה משמעותה בעבורנו?
23 כג
24כד
דף הנחיות למנחה:
איוב יח-כב.docx