בראשית מו-נ: 'כל סוף הוא התחלה' - חתימת בראשית
הדף מאת: אדוה הכהן בומנדיל ונעמה סדן / אתר מדרשת
יחידת לימוד זו מלווה את הקורא בהגיעו לפרקים האחרונים של ספר בראשית. היא פותחת בתיאור ירידת משפחת יעקב למצרים, ממשיכה בפרידת יעקב מבניו ומסתיימת, יחד עם הספר כולו, בתיאור מות יעקב ומות יוסף. הראשון בספרי המקרא מגיע כעת לחתימתו ונקודת הסיום מאפשרת להקיף במבט כולל את הספר כולו: מבריאת העולם, דרך סיפורי האבות ועד למעבר ממשפחה לעם. בדרכים אל כנען וממנה, מתיאורי הראשית האוניברסליים והצדקת שושלת הבחירה – חומש בראשית מגיע כעת לחתימתו. דף הלימוד מציע לעיין בפרקי החתימה מתוך התמקדות בנושא "הסיום" התואם לא רק את ההקשר אלא גם את התוכן - חתימות וסיומים. דף הלימוד בנוי מפתיחה וסיום כלליים, וביניהם יחידה קצרה המוקדשת לסיפורים הבאים: איחוד משפחת יעקב, תום שנות השפע, מות יעקב ומות יוסף.
פתיחה: על הסיום
ריצ'ארד באך, תעתועים, תרגום נורית יהודאי, הוצאת כנרת 1977, עמ' 114, סעיף 19
מה שהזחל מכנה 'קץ העולם', מכנה המשיח 'פרפר'.
אתי אנקרי, מתוך השיר "מיכאל"
ואמא אומרת שככה אנשים, כשקשה להם לגמור, הם מושכים את הסופים.
מיוחס לאלכסיס דה-טוקוויל, המאה התשע-עשרה
במהפכה (כמו ברומן) הכי קשה להמציא את הסיום
לאה נאור, מתוך השיר "סוף זה תמיד התחלה"
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
מתוך הפיוט "לכה דודי", הרב שלמה אלקבץ, המאה השש-עשרה, סדר קבלת שבת, סידור התפילה
סוף מעשה במחשבה תחילה.
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole man.
פתגם עממי, תרגום שם מחזה מאת שייקספיר
סוף טוב הכל טוב.
פתגם עממי
תם ולא נשלם
דיון
  • אילו מבין הציטוטים לעיל מוצאים חן בעיניכם? מאילו תיאורי סוף אתם מסתייגים? האם יש ביניהם תיאור מתאים לסיומים בחייכם?
  • מדוע ומתי עולה הצורך להגדיר את הסיום, לדעתכם?
  • מה מאפיין לדעתכם סיומי ספרים? מה סיומי הספרים עשויים להעיד עליהם?
  • מהם לדעתכם היתרונות והחסרונות של סיומים מפויסים, בחיים ובספרים?
1. איחוד המשפחה – "סוף טוב הכול טוב"?!
(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. (ג) וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.
...
(ו) וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם, וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה: יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ.
...
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד. (ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.
And Israel took his journey with all that he had, and came to Beer-sheba, and offered sacrifices unto the God of his father Isaac. And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said: ‘Jacob, Jacob.’ And he said: ‘Here am I.’ And He said: ‘I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation.
דיון
  • האם פסוקי איחוד המשפחה הם לדעתכם סיום פרשיית יוסף ואחיו? מדוע?
  • כיצד נראים בדמיונכם יחסי יוסף ואחיו ויחסי יעקב ובניו, לאחר איחוד המשפחה?
2. תֹּם שנות השפע: "סוף מעשה במחשבה תחילה"
(יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיו--לֶחֶם, לְפִי הַטָּף. (יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב מְאֹד; וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֶרֶץ כְּנַעַן, מִפְּנֵי, הָרָעָב.
...
(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ כָל-מִצְרַיִם אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה-לָּנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ: כִּי אָפֵס, כָּסֶף. (טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם--אִם-אָפֵס, כָּסֶף.
...
(יח) וַתִּתֹּם, הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי, כִּי אִם-תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל-אֲדֹנִי: לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. (יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ--קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם. (כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה.
And Joseph sustained his father, and his brethren, and all his father’s household, with bread, according to the want of their little ones. And there was no bread in all the land; for the famine was very sore, so that the land of Egypt and the land of Canaan languished by reason of the famine.
דיון
  • תום האוכל והכסף מוביל לסיומים נוספים. מהם השינויים הנגרמים עקב אזלת האוכל?
  • אילו אינטרסים פועלים ברצון להגדיר את הסיום בכלל, וברצון להגדיר את תום הכסף בפרט?
  • מה דעתכם על השינוי הכלכלי בחברה המצרית, ועל מקומו של יוסף בשינוי זה?
אתי אנקרי, מיליונים, מתוך אתר YouTube
מיליונים, אתי אנקרי, 2004 הוצאת NMC
מיליונים/ אתי אנקרי
אני יודעת שהכסף לא חשוב
אני יודעת אם הלך אולי יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום
אני יודעת שאתה יודע - השׂתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו להוציא לפועל אצלי בדירה
לקחו ת'טלויזיה ת'ארון ת'מגירה שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק ואין לי הוכחה
ניסיתי להגיד שהמיסים הורגים כל הגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים הם לוקחים ברישיון
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי לא יכולתי לקום
יש כמוני מיליונים מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מיליונים בכל מיני צורות
יש כמוני מיליונים אנשים בני תמותה
בלי כסף, לא שווים פרוטה
אני יודעת שהבריאות חשובה יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר אסור בשום פנים ואופן לוותר
אני יודעת יש חובות מגלגולים מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי אולי מחר אני אקום
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום
ויש כמוני מיליונים ... בלי כסף לא שווים פרוטה
אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה נגעתי לליבה
זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין לשנות את הגישה שלה אלי
היא הבינה שאין לי מזומן והפשיטה את כבודי מעליי
יש כמוני מיליונים ... בלי כסף לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה.
בלי כסף לא שווים פרוטה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
"סוף עידן התמימות"
  • האם לדעתכם תום השפע הוא סיום אפשרי או הכרחי?
  • האם ניתן למנוע את השפעתו על פער המעמדות?
3. מות יעקב: "מושכים את הסופים"?
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. (ל) וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. (לא) וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה.
And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: ‘If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt. But when I sleep with my fathers, thou shalt carry me out of Egypt, and bury me in their burying-place.’ And he said: ‘I will do as thou hast said.’ And he said: ‘Swear unto me.’ And he swore unto him. And Israel bowed down upon the bed’s head.
(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ.
Now the eyes of Israel were dim for age, so that he could not see. And he brought them near unto him; and he kissed them, and embraced them. And Israel said unto Joseph: ‘I had not thought to see thy face; and, lo, God hath let me see thy seed also.’
(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. (ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה...
(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם...
(ח) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ...
(יג) זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן...
(יד) יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם...
(טז) דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל...
(יט) גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ...
(כא) נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה..
(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף...
(כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל. (כח) כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם. (כט) וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי: אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי...
(לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה...
(לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.
And Jacob called unto his sons, and said: ‘Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days. Assemble yourselves, and hear, ye sons of Jacob; And hearken unto Israel your father. Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power. Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father’s bed; Then defiledst thou it—he went up to my couch. Simeon and Levi are brethren; Weapons of violence their kinship. Let my soul not come into their council; Unto their assembly let my glory not be not united; For in their anger they slew men, And in their self-will they houghed oxen. Cursed be their anger, for it was fierce, And their wrath, for it was cruel; I will divide them in Jacob, And scatter them in Israel Judah, thee shall thy brethren praise; Thy hand shall be on the neck of thine enemies; Thy father’s sons shall bow down before thee. Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? The sceptre shall not depart from Judah, Nor the ruler’s staff from between his feet, As long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be. Binding his foal unto the vine, And his ass’s colt unto the choice vine; He washeth his garments in wine, And his vesture in the blood of grapes; His eyes shall be red with wine, And his teeth white with milk. Zebulun shall dwell at the shore of the sea, And he shall be a shore for ships, And his flank shall be upon Zidon. Issachar is a large-boned ass, Couching down between the sheep-folds. For he saw a resting-place that it was good, And the land that it was pleasant; And he bowed his shoulder to bear, And became a servant under task-work Dan shall judge his people, As one of the tribes of Israel. Dan shall be a serpent in the way, A horned snake in the path, That biteth the horse’s heels, So that his rider falleth backward. I wait for Thy salvation, O Lord. Gad, a troop shall troop upon him; But he shall troop upon their heel. As for Asher, his bread shall be fat, And he shall yield royal dainties. Naphtali is a hind let loose: He giveth goodly words. Joseph is a fruitful vine, A fruitful vine by a fountain; Its branches run over the wall. . The archers have dealt bitterly with him, And shot at him, and hated him; But his bow abode firm, And the arms of his hands were made supple, By the hands of the Mighty One of Jacob, From thence, from the Shepherd, the Stone of Israel, Even by the God of thy father, who shall help thee, And by the Almighty, who shall bless thee, With blessings of heaven above, Blessings of the deep that coucheth beneath, Blessings of the breasts, and of the womb. The blessings of thy father Are mighty beyond the blessings of my progenitors Unto the utmost bound of the everlasting hills; They shall be on the head of Joseph, And on the crown of the head of the prince among his brethren. Benjamin is a wolf that raveneth; In the morning he devoureth the prey, And at even he divideth the spoil.’ All these are the twelve tribes of Israel, and this is it that their father spoke unto them and blessed them; every one according to his blessing he blessed them. And be charged them, and said unto them: ‘I am to be gathered unto my people; bury me with my fathers in the cave that is in the field of Ephron the Hittite, in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre, in the land of Canaan, which Abraham bought with the field from Ephron the Hittite for a possession of a burying-place. There they buried Abraham and Sarah his wife; there they buried Isaac and Rebekah his wife; and there I buried Leah. The field and the cave that is therein, which was purchased from the children of Heth.’ And when Jacob made an end of charging his sons, he gathered up his feet into the bed, and expired, and was gathered unto his people.
דיון
  • מה מאפיין לדעתכם את פרידת יעקב מבניו? איזה סוג של סיום יעקב בוחר לחייו, ומדוע דווקא סיום כזה?
  • האם פרידת יעקב מבניו היא סיום מפויס בעיניכם? מדוע?
  • מה לדעתכם תפקיד הברכות ברגעי הסיום של חיי יעקב? איזו השפעה יש למילות הסיכום על מיתתו? מדוע לדעתכם עולה השאיפה למוות "מסודר" כעין זה?
'ויחי יעקב בארץ מצרים', למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה?
אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל.
דבר אחר, למה הוא סתומה? מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו.
דבר אחר, למה היא סתומה? מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם.
96:3 "And Israel approached the time of dying" (Gen 47:29). It is written, "No one rules over the wind to restrain the wind, and there is no ruling over the day of death" (Eccles 8:8). Rabbi Yehoshua of Sichnin said in the name of Rabbi Levi: The trumpets which Moses made in the wilderness were hidden by the Holy One, who is blessed, when Moses neared death so that no one else would sound them while they were coming to him, as it is written, "Gather to me all the elders of your tribes" (Deut 31:28), in order to fulfill what is stated, "And there is no ruling over the day of death"....And so too when Jacob neared death he began to lower himself before Joseph and said to him, "Please, if I have found favor in your eyes" (Gen 47:29). When [did he say this]? As he was approaching death, as it is stated, "And Israel drew near to the time of dying" (ibid.).
דיון
פתוח סתום פתוח:
חלוקת התורה לפרשיות פתוחות וסתומות היא חלוקה צורנית-פשוטה: פרשה המתחילה בשורה חדשה נקראת 'פרשה פתוחה', ואילו פרשה שראשיתה באמצע שורה נקראת 'פרשה סתומה'.
אך המדרש מציע משמעות מופשטת יותר למושג 'פרשה סתומה'.
  • איזו מבין הצעות המדרש מובנת לכם, או מוצאת חן בעיניכם? מדוע?
4. מות יוסף – "סוף דבר הכול נשמע"
(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. (טז) וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. (יז) כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו. (יח) וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. (כ) וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. (כא) וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם. (כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. (כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף. (כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה. (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
And when Joseph’s brethren saw that their father was dead, they said: ‘It may be that Joseph will hate us, and will fully requite us all the evil which we did unto him.’ And they sent a message unto Joseph, saying: ‘Thy father did command before he died, saying: So shall ye say unto Joseph: Forgive, I pray thee now, the transgression of thy brethren, and their sin, for that they did unto thee evil. And now, we pray thee, forgive the transgression of the servants of the God of thy father.’ And Joseph wept when they spoke unto him. And his brethren also went and fell down before his face; and they said: ‘Behold, we are thy bondmen.’ And Joseph said unto them: ‘Fear not; for am I in the place of God? And as for you, ye meant evil against me; but God meant it for good, to bring to pass, as it is this day, to save much people alive. Now therefore fear ye not; I will sustain you, and your little ones.’ And he comforted them, and spoke kindly unto them. And Joseph dwelt in Egypt, he, and his father’s house; and Joseph lived a hundred and ten years. And Joseph saw Ephraim’s children of the third generation; the children also of Machir the son of Manasseh were born upon Joseph’s knees. And Joseph said unto his brethren: ‘I die; but God will surely remember you, and bring you up out of this land unto the land which He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.’ And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence.’ So Joseph died, being a hundred and ten years old. And they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt.
הפרדוקס של ז'ק דרידה בניסוחו של אריאל סרי-לוי בבלוג 'הוי אריאל'
פרדוקס הסליחה
ככל שהעוול חמור יותר, גדֵל הצורך בסליחה,
אך באותה מידה קְטֵנָה ההצדקה לסליחה.
למקור השלם
דיון
  • האם אתם מאמינים ביכולת לסלוח באמת ובתמים? באילו מצבים?
  • האם מובנת לכם הנימה השלווה, המשלימה, בה מדבר יוסף עם אחיו? האם תיתכן לדעתכם סליחה שלמה בסיפור יוסף ואחיו?
לסיום: "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר..."
דיון
  • מה לדעתכם מלמדת חתימת בראשית על הספר עצמו?
  • אילו התחלות או מעברים טמונים בפרקי הסיום? אילו מעגלים נסגרים ונפתחים?
קריאה שיש נוהגים לומר בסיום כל אחד מחמישה חומשי תורה
חֲזַק חֲזַק ונתחזק
ארבעה צריכין חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ.
Connected to the emphasis on the need to bolster one’s effort in prayer, the Gemara notes that the Sages taught in a baraita: Four things require bolstering, constant effort to improve, and they are: Torah, good deeds, prayer, and occupation.
דיון
  • מדוע לדעתכם יש קהילות הנוהגות לקרוא בקול "חזק חזק ונתחזק" בסיום כל אחד מחומשי התורה? מהי הזיקה בין "סיום" ל"חיזוק"?
  • את מי מחזקים, לדעתכם, ומדוע?
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
דף הנחיות למנחה:
בראשית מו-נ למנחה.docx