ויקרא כה - במדבר ג: מתורת כהנים לתורת לוויים
הדף מאת: רונן אחיטוב / המדרשה באורנים
ספר ויקרא ידוע גם בשם ספר 'תורת כהנים'. ואכן, רוב המצוות בספר ויקרא מופנות לכהנים, והן מעצבות את דמותם ומכוונות את תפקידם אל עבר ייעודם - ביצוע בפועל של עבודת האל. מתוך הספר הגדוש הזה יוצאת מהכלל פרשת קדושים, שבה נתבעים כל בני ישראל להיות קדושים. ואולם הכהנים קדושים יותר. חומש במדבר מדגיש דווקא את מקומם של הלוויים, וממחיש ומדגים את מטרתו הכוללת של הספר - תיאור המחנה הישראלי כמחנה המכיל את הנוכחות האלוהית, אשר מעניקה טעם לקיומו ותשובה לתהיותיו. המצוות שבהן נדון בפרקים הבאים מדגימות היטב עיקרון זה.
דיון
ספר ויקרא מכונה גם ספר 'תורת הכהנים'. ואכן, רוב פרקיו (מלבד פרקים יט-כ) מופנים לכהנים ומעצבים את ייעודם. במהלך הספר עקבנו אחר ההוראות לבניית המשכן וכליו, לשמירת המרחק מן הקודש, להקפדה על דיני הקורבנות ועל טהרה, להובלת המועדים השונים בלוח השנה ועוד ועוד. רק בסוף הספר משתנה הנמען באופן פתאומי, והופך לעם כולו.
נראה למשל במקורות הבאים:
ספר ויקרא, פרקים כה-כו-כז
ויקרא פרק כה פסוק ב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה':
ויקרא פרק כו, פסוקים ג-יב: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
ויקרא פרק כז, פסוק ב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה':
דיון
עם שינוי הנמען משתנה גם האווירה הכללית, ומהוראות הקורבנות אנו עוברים לשיחה פתוחה יותר בין האל לעמו. ראו למשל בפסוקים הבאים:
וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: וְכִי תֹאמְרוּ: מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת? הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ! - וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים: וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
Wherefore ye shall do My statutes, and keep Mine ordinances and do them; and ye shall dwell in the land in safety. And the land shall yield her fruit, and ye shall eat until ye have enough, and dwell therein in safety. And if ye shall say: ‘What shall we eat the seventh year? behold, we may not sow, nor gather in our increase’; then I will command My blessing upon you in the sixth year, and it shall bring forth produce for the three years. And ye shall sow the eighth year, and eat of the produce, the old store; until the ninth year, until her produce come in, ye shall eat the old store.
דיון
  • מה תפקידם של פסוקים אלה בפרק, לדעתכם?
  • מה הם מלמדים על משמעות וטעם מצוות השמיטה?
  • האם מצווה זו דומה לשאר הדינים בספר?
  • פרק כו עובר להבטחות ואיומים - מה משמעותם כאן?
  • האם לדעתכם השמיטה בקרקע כפשוטה היא משימה אפשרית בלי נס אלוהי, והאם תוכלו למצוא בטקסט שבתורה סימוכין לטענותיכם?
ספר במדבר
דיון
ספר במדבר נפתח במפקד צבאי המחריג מתוכו את בני שבט לוי. פרק ג' כבר מתמקד בלוויים, בעבודתם וייעודם.
נעיין במקורות הבאים, ונחשוב -
  • במה שונה מחנה ישראל המתואר בתחילת ספר במדבר ממחנות צבא אחרים? מה נמצא במרכזו?
  • הציעו קשר בין הסבת כיוון הפניה בסוף ספר ויקרא מן הכהנים לעם, למבנה המחנה המתואר בתחילת ספר במדבר.
  • מדוע 'נזנחים' הכהנים ולטובת מי?
  • מה תפקידם של הלוויים? את מי הם מחליפים ואת מי הם משרתים?
  • האם הייתם רוצים לבנות את החברה היהודית בישראל כחברה שבמרכזה האל?
  • האם משימה כזאת היא אפשרית?
  • האם היא מחייבת יצירת מעמדות או שאולי ניתן להתוות דרך יותר דמוקרטית אליה?
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:
’The children of Israel shall pitch by their fathers’houses; every man with his own standard, according to the ensigns; a good way off shall they pitch round about the tent of meeting.
אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד, וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְאַתָּה - הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ. הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְהֵם יְשָׁרֲתֻהוּ; וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן - יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם; וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן - יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם; וְהַזָּר הַקָּרֵב - יוּמָת: וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם: וְהַלְוִיִּם - יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת:
’Howbeit the tribe of Levi thou shalt not number, neither shalt thou take the sum of them among the children of Israel; but appoint thou the Levites over the tabernacle of the testimony, and over all the furniture thereof, and over all that belongeth to it; they shall bear the tabernacle, and all the furniture thereof; and they shall minister unto it, and shall encamp round about the tabernacle. And when the tabernacle setteth forward, the Levites shall take it down; and when the tabernacle is to be pitched, the Levites shall set it up; and the common man that draweth nigh shall be put to death. And the children of Israel shall pitch their tents, every man with his own camp, and every man with his own standard, according to their hosts. But the Levites shall pitch round about the tabernacle of the testimony, that there be no wrath upon the congregation of the children of Israel; and the Levites shall keep the charge of the tabernacle of the testimony.’
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:
But the Levites were not numbered among the children of Israel; as the LORD commanded Moses.
הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי, וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ: וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ, וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד - לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ - מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:... וַאֲנִי - הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר: בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה - לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה':
’Bring the tribe of Levi near, and set them before Aaron the priest, that they may minister unto him. And they shall keep his charge, and the charge of the whole congregation before the tent of meeting, to do the service of the tabernacle. And they shall keep all the furniture of the tent of meeting, and the charge of the children of Israel, to do the service of the tabernacle. And thou shalt give the Levites unto Aaron and to his sons; they are wholly given unto him from the children of Israel. And thou shalt appoint Aaron and his sons, that they may keep their priesthood; and the common man that draweth nigh shall be put to death.’ And the LORD spoke unto Moses, saying: ’And I, behold, I have taken the Levites from among the children of Israel instead of every first-born that openeth the womb among the children of Israel; and the Levites shall be Mine; for all the first-born are Mine: on the day that I smote all the first-born in the land of Egypt I hallowed unto Me all the first-born in Israel, both man and beast, Mine they shall be: I am the LORD.’ .
מאמר תיאולוגי מדיני, ברוך שפינוזה, עמ' 188-189
על החלפת הבכורים בלוויים, המתוארת בפסוקים דלעיל:

ושינוי זה, ככל שאני מרבה להרהר בו,מאלצני להתפרץ בדבריו של טאקיטוס, כי "בזמן ההוא לא דאג אלוהים לשלומם - אלא להענשתם"... לו נתכוננה המדינה לפי הכוונה הראשונה, או אז היתה זכות שווה וכבוד שווה לכל השבטים, והכל היה שרוי בבטחון גמור, שהרי מי היה רוצה לפגוע בזכות הקדושה של שארי בשרו?
דיון
  • מה דעתכם על דברי שפינוזה שאם 'המדינה' הייתה מוקמת על פי הכוונה הראשונה, דהיינו שהבכורים מכל משפחה (וכל שבט) היו משרתי האל ולא הלוויים - הכול היה שרוי בביטחון גמור?
  • האם לדעתכם בחירת הלוויים לתפקיד זה גרמה לתקלות?
  • אם התפקיד היה נשאר בידי הבכורים, כהצעת שפינוזה, האם המדינה הייתה עשויה להצליח יותר?
  • האם תוכלו להעלות בדעתכם תקלות אחרות שהיו מתבקשות במקרה כזה?
  • איך הייתם מרגישים אם אחד מאחיכם היה בעל קדושה יתרה מכוח היותו בכור?
  • כיצד הייתם פועלים אילו נולדתם אתם בכורים במשטר כזה?
  • נסו לסכם את היתרונות ואת החסרונות בהצעה של שפינוזה.
דיון
ספר במדבר מציע מהפכה: להכיל אל בתוך מחנה אנושי. האם יומרה כזאת יכולה להתממש בלא תקלות? ושמא נגזר על בני ישראל לנסות ולהיכשל שוב ושוב, כמו סיזיפוס:
עלי אלון, נס בערב החג
נס בערב החג מתוך: יחף - תהילי עין-שמר
לָטַעַת וְלִבְנוֹת
וּלְטַפֵּס - עוֹד צַעַד וְעוֹד צַעַד, עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם -
בְּמַעֲלֶה הַחַיִּים שֶׁמֵּעַל לַתְּהוֹם
© כל הזכויות שמורות למחבר