הושע יא-יואל א: אוהבם נדבה
1א
הדף מאת: אפרת ואורי וייל / מסע ח"י
2ב
פרק י"ד בספר הושע נאמר כהפטרה בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, המכונה על ידי רבים 'שבת שובה' בשל מילות הפתיחה של הפרק: 'שובה ישראל'. הפרק מכיל רעיונות מעניינים רבים. דף לימוד זה מציע לימוד שיטתי של הפרק תוך בחינת כמה מרעיונות המפתח שבו. דף הלימוד נכתב כחלק מפרויקט 929.
3ג
דיון
נבואות הושע מסתיימות בפרק מלא אהבה. הנבואה האחרונה היא נבואת נחמה שקיבלה מקום חשוב במסורת היהודית לאורך השנים, כשנבחרה להיקרא כהפטרת השבת שבעשרת ימי תשובה, השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים. לפי חלק מהדעות היא נקראת 'שבת שובה' על שם ההפטרה (לפי דעות אחרות היא נקראת 'שבת תשובה').
פסוקים רבים בפרק זה הפכו להיות בסיס למדרשי הלכה ואגדה, פרשנויות ורעיונות במחשבת ישראל.
לרגל מעמדו הייחודי של הפרק בחרנו ללמוד את כולו, ולא להתמקד ברעיון אחד בלבד העולה ממנו.
4ד
(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד (ה) אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. (ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. (ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ - אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. (ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם - אֹהֲבֵם נְדָבָה: כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. (ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. (ז) יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. (ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. (ט) אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן - מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. (י) מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם: כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.
Return, O Israel, unto the LORD thy God; For thou hast stumbled in thine iniquity. Take with you words, And return unto the LORD; Say unto Him: ‘Forgive all iniquity, And accept that which is good; So will we render for bullocks the offering of our lips. Asshur shall not save us; We will not ride upon horses; Neither will we call any more the work of our hands our gods; For in Thee the fatherless findeth mercy.’ I will heal their backsliding, I will love them freely; For Mine anger is turned away from him. I will be as the dew unto Israel; He shall blossom as the lily, And cast forth his roots as Lebanon. His branches shall spread, And his beauty shall be as the olive-tree, And his fragrance as Lebanon. They that dwell under his shadow shall again Make corn to grow, And shall blossom as the vine; The scent thereof shall be as the wine of Lebanon. Ephraim [shall say]: ‘What have I to do any more with idols?’ As for Me, I respond and look on him; I am like a leafy cypress-tree; From Me is thy fruit found. Whoso is wise, let him understand these things, Whoso is prudent, let him know them. For the ways of the LORD are right, And the just do walk in them; But transgressors do stumble therein.
5ה
מוטיבציה
6ו
" שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ".

כִּי כָשַׁלְתָּ- באו לך מכשולים בעד עווניך.
7ז
פירוש מלבי"ם על הושע, פרק יד, פסוק ב
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ".

כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ - כי אתה לא חטאת במרי ומרד, רק נכשלת על ידי המכשילים אותך שהם מלכי שומרון, והיית כשוגג וכאנוס ויש לך תקנה.
8ח
דיון
  • השוו בין הפירושים של רש"י והמלבי"ם: מהי גישתו של כל אחד מהם כלפי החטא והתשובה?
  • האם לדעתכם, הסתכלות אמפטית יותר על החוטאים כמו שמציע המלבי"ם, מסייעת בתיקון או מעכבת לקיחת אחריות ושינוי?
9ט
מילים
10י
פירוש אברהם אהוביה (תנ"ך צה"ל) על הושע, פרק יד, פסוק ג
"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".

שְׂפָתֵינוּ - כפי שנדרנו
11יא
פירוש רש"י על הושע, פרק יד, פסוק ג
"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".

וּנְשַׁלְּמָה פָרִים - שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו
12יב
אמר הקב"ה: מי שיש לו פר יביא פר, מי שיש לו איל יביא איל, ומי שיש לו שה יביא שה, ומי שיש לו יונה יביא יונה, ומי שאין לו אחד מכל אלו יביא סולת, ומי שאין לו סולת ולא כלום יביא דברים. שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה'', ותאמר שהוא מקובל? אמר הקב"ה: הן, 'נשלמה פרים שפתינו'. למה? שאין תשובה לפני הקב"ה יותר מן הודיה. לכך נאמר 'אם על תודה יקריבנו'.
(Lev. 7:12:) “If he offers it for a thanksgiving, and he shall sacrifice.” See how the Holy One, blessed be He, forgives the sins of Israel. See what did they offer to the Holy One, blessed be He? It is simply that the Holy One, blessed be He, said, “Whoever has a bull, let him bring a bull; and whoever has a calf let him bring a calf. Whoever has a lamb, let him bring a lamb. Whoever has a dove, let him bring a dove. Whoever has not one of all these, let him bring fine flour; and whoever has neither flour nor anything at all, let him bring words.” Thus it is stated (in Hos. 14:3), “Take your words with you and return unto the Lord.” And do you say that it is accepted? Said the Holy One, blessed be He, (as in Hos. 12:3, cont.), “and we shall pay with our lips for the bulls.” Why? As there is no greater repentance in front of the Holy One, blessed be He, than confession. It is therefore stated (in Lev. 7:12), “If he offers it for a thanksgiving” (as the word for thanksgiving can also be understood as confession).
13יג
דיון
  • 'וקח טוב' - האם גם בחיינו יש מקרים שבהם אנו לוקחים טוב או מציעים לתת טוב, מתוך הסך הכול? מתי ואיך?
  • מדוע לדעתכם, דווקא הדיבור, התפילה, מחליף את הקורבנות (על פי התלמוד ופירוש רש"י)?
  • האם יש קשר בין שתי צורות הפולחן?
14יד
רחל בלובשטיין (רחל המשוררת), מתוך הקובץ מנגד, 1930
שי
אעולל כגפן
שארית הרחש
ואשלח מנחה לך
מזמרת לבי
כל שיד העצב
לא עקרה משורש
שקדים-הזעם
לא שדף עוד בי
ארפד הטנא
זכרונות כנרת
ורד שמי הבוקר
בין עצי הגן
זהב הצהרים
במרחב רוגע
ולילך הערב
על הרי גולן

זכר ליל הסהר
על חלקת המים
זו תרועת האושר
בעלות ימי
כבשני תולעת
בה אקשור הטנא
ואשלח אליך
התשמח לשי?
15טו
דיון
  • במה דומה השיר של רחל לנבואת הושע? מצאו כמה קווי דמיון.
  • אילו תחושות מעורר בכם שירה של רחל? האם בחייכם יש סיטואציות שבהן אתם כותבים / מדברים ומבקשים שיקבלו את מילותיכם כמו קורבן או שי?
16טז
כשושנה
17יז
(ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. (ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם--אֹהֲבֵם נְדָבָה: כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. (ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן. (ז) יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. (ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. (ט) אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא.

הסברים
  • אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם- ייתכן שמשפט זה הוא המשך לקודם, חלק ממה שאמר עם ישראל בטעות על מעשה ידיהם (פסלים או הצלחות), ויתכן שמשפט זה מופנה לאל מתוך הכרה בכך שהוא למעשה מושיעו האמיתי של היתום.
    אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד וכו'- אפרים (ישראל) אומר שזנח את הפסלים (עצבים), ובתגובה האל משיב: אני עניתי ואשורנו וכו'
Asshur shall not save us; We will not ride upon horses; Neither will we call any more the work of our hands our gods; For in Thee the fatherless findeth mercy.’ I will heal their backsliding, I will love them freely; For Mine anger is turned away from him. I will be as the dew unto Israel; He shall blossom as the lily, And cast forth his roots as Lebanon. His branches shall spread, And his beauty shall be as the olive-tree, And his fragrance as Lebanon. They that dwell under his shadow shall again Make corn to grow, And shall blossom as the vine; The scent thereof shall be as the wine of Lebanon. Ephraim [shall say]: ‘What have I to do any more with idols?’ As for Me, I respond and look on him; I am like a leafy cypress-tree; From Me is thy fruit found.
18יח
דיון
  • למעיינים ולקוראים את ספר הושע על הסדר: מה הקשר בין פסוקים אלו לפסוקי הנבואה בפרק הקודם (הושע יג)?
  • מה לדעתכם מסמלים כל סוגי השפע הטבעי המוזכרים בפסוקים אלו, הן מצד הדימויים של ישראל והן מצד הדימויים של האל? (טל, פריחה, שורשים, הוד, ריח, צל, חיים, רעננות, פרי)
19יט
דרכים
20כ
פירוש רש"י על הושע, פרק יד, פסוק י
מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם: כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם - בשבילם [=בגללן], על שלא הלכו בהן
21כא
פירוש מצודת דוד על הושע, פרק יד, פסוק י
מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם: כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

הפושעים יכשלו בהם כאלו היה בהם מקום נפתל ועקש כי יצר מחשבות לבם יסלף להם הדרכים ולא כן אל הצדיקים המיישרים ארחותם
22כב
אמר רבא: למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא

הסברים
  • תרגום: אלו שהולכים בתורה בדרך ימין, תהיה להם סם חיים, ואלו שהולכים בה בדרך שמאל תהיה להם סם מוות
and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking. The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei. The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis. The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the three-fold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day. The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai. Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed. Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads. Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.” The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha, and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,
23כג
דיון
  • כיצד לדעתכם קורה שדרכים ישרות הופכות למכשול להולכים בהן, ושהתורה נעשית סם מוות? כיצד ניתן להזהר מכך?
  • מנסיונכם: האם קשה או קל יותר ללכת בדרכים טובות?
25 כה
26כו
דף הנחיות למנחה:
הושע יא-יואל א למנחה.docx