ירמיהו מו-נ: דרכם של נביאים ואנשי חזון, אז והיום
הדף מאת: הרב סיון מס, אילה שני / תמורה – יהדות ישראלית
לרגל סיום ספר ירמיהו, יעסוק הדף בתיאור דרכם של נביאים: כיצד הם מוקדשים לנבואה, אילו אתגרים מצפים להם בדרכם הנבואית ומאין נובע הדחף להביע את האמת המוסרית שלהם. נשאל על אנשי ונשות חזון בימינו ונבחן במה דרכם דומה ושונה מזו של נביאי קדם.
תחילת דרכו של נביא שגורלו נחתם לנבואה
(ד) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר (ה) בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ: נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. (ו) וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי ה', הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי, כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר. (ח) אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם: כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם-ה'. (ט) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ. (י) רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל-הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס - לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.
THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin, to whom the word of the LORD came in the days of Josiah the son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign. It came also in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, unto the end of the eleventh year of Zedekiah the son of Josiah, king of Judah, unto the carrying away of Jerusalem captive in the fifth month. And the word of the LORD came unto me, saying:
שמות, פרק ג, פרק י-יב
תחילת שליחותו של משה:
י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:
מילים: יורם טהרלב לחן: אלונה טוראל
סיפור שליחותו של יונה:
קום לך אל נינוה:
הלך לו יונה עם תרמיל על השכם,
הלך לו יונה עם כד מים ולחם,
הלך לו עליז כדרכו במשעול,
לפתע שמע מעליו את הקול:
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום לך אל נינוה, יונה!
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום והנבא, יונה!

ברח אז יונה, את הצעד החיש הוא,
ירד בספינה ההולכת תרשישה,
אך פתע נגעש גם הים הכחול
ומן הסופה אז הבקיע הקול:

קום לך אל נינוה...

שלושה ספנים אדירי כתפיים
כמו אבן זרקו את יונה אל המים,
ושמה בלעהו הדג הגדול,
אך גם בקרבו עוד שמע את הקול:

קום לך אל נינוה...

היתה סערה איזה יום או יומיים
לפתע הדג חש בבני המעיים,
ואז הוא הקיא את יונה על החול
ושוב מעליו הוא שמע את הקול:

קום לך אל נינוה....

הלך אז יונה אל נינוה והודיע:
העיר תחרב! אבל זה לא השפיע
ואז הוא אמר: די, אינני נביא,
זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!

קום לך אל נינוה...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il


הסברים
  • השיר "קום לך אל נינוה" של להקת פיקוד מרכז מביא את סיפור יונה באופן קליל, אך תואם לסיפור התנ"כי
דיון
אף שירמיהו הוקדש לנביא עוד טרם לידתו, הוא היסס לקבל על עצמו את התפקיד וטען, "נער ענוכי", "לא ידעתי דבֵּר", ולאחר מכן: "וישלח ה' את ידו ויגע על פי" - והבעיה נפתרה.
1. מדוע לדעתכם היה צריך להכריע את גורלו של ירמיהו כנביא עוד לפני לידתו? ולמה בכל זאת התקשה?
2. מדוע משה ויונה מתנגדים לקבל את תפקידם?
3. במה דומה גורלם של משה ויונה שנועדו לנבואה, לגורלו של ירמיהו הנביא? ובמה הוא שונה?
נאמנות הנביא למסר
ירמיהו נאמן לשליחותו. הוא מנבא את נבואותיו הקשות בתנאים (לא) פשוטים:
(טו) וְעַתָּה--לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר-ה', שְׁאֵרִית יְהוּדָה: כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם-אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם, וּבָאתֶם, לָגוּר שָׁם. (טז) וְהָיְתָה הַחֶרֶב, אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה, שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָרָעָב אֲשֶׁר-אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ, שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם--וְשָׁם תָּמֻתוּ. (יז) וְיִהְיוּ כָל-הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׂמוּ אֶת-פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם--יָמוּתוּ, בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר: וְלֹא-יִהְיֶה לָהֶם, שָׂרִיד וּפָלִיט, מִפְּנֵי הָרָעָה, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם.
now therefore hear ye the word of the LORD, O remnant of Judah: Thus saith the LORD of hosts, the God of Israel: If ye wholly set your faces to enter into Egypt, and go to sojourn there; then it shall come to pass, that the sword, which ye fear, shall overtake you there in the land of Egypt, and the famine, whereof ye are afraid, shall follow hard after you there in Egypt; and there ye shall die. So shall it be with all the men that set their faces to go into Egypt to sojourn there; they shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence; and none of them shall remain or escape from the evil that I will bring upon them.
וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם. כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל.
And it came to pass, that when Jeremiah had made an end of speaking unto all the people all the words of the LORD their God, wherewith the LORD their God had sent him to them, even all these words, then spoke Azariah the son of Hoshaiah, and Johanan the son of Kareah, and all the proud men, saying unto Jeremiah: ‘Thou speakest falsely; the LORD our God hath not sent thee to say: Ye shall not go into Egypt to sojourn there; but Baruch the son of Neriah setteth thee on against us, to deliver us into the hand of the Chaldeans, that they may put us to death, and carry us away captives to Babylon.’
(ד) וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה--כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם, לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה--כִּי אִם-לְרָעָה. (ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, הִנֵּה-הוּא בְּיֶדְכֶם: כִּי-אֵין הַמֶּלֶךְ, יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר. (ו) וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.
Then the princes said unto the king: ‘Let this man, we pray thee, be put to death; forasmuch as he weakeneth the hands of the men of war that remain in this city, and the hands of all the people, in speaking such words unto them; for this man seeketh not the welfare of this people, but the hurt.’ Then Zedekiah the king said: ‘Behold, he is in your hand; for the king is not he that can do any thing against you.’ Then took they Jeremiah, and cast him into the pit of Malchiah the king’s son, that was in the court of the guard; and they let down Jeremiah with cords. And in the pit there was no water, but mire; and Jeremiah sank in the mire.
דיון
כידוע, התנאים הקשים שבהם ניבא ירמיהו הפכו אותו לאדם מיוסר.
עם אילו קשיים מתמודד ירמיהו בפסוקים אלה?
אורי צבי גרינברג, מתוך "שיר אשר זעקתי" רחובות הנהר, כל כתביו, ה', מוסד ביאליק

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
וירג'יניה וולף, תרגום: אהרון אמיר, חדר משלך, שוקן, 1981, עמ' 8-9, עמ' 127
ובכן יושבת הייתי על חופיו של נהר לפני שבוע או שבועיים, במזג אוויר נאה של אוקטובר, שקועה במחשבות. אותו קולר שעליו דברתי, הנשים והספרות, הצורך להגיע לאיזו מסקנה על נושא המעלה כל מיני משפטים קדומים ויצרי לב, השחה את ראשי ארצה. מימין ומשמאל ליהטו שיחים כלשהם, זהובים וארגמניים, בצבע של אש, ודומה היה אפילו שהם בוערים בחומה של זו.... המחשבה - אם נכנה אותה בשם גאה מזה שהייתה ראויה לו - הטילה את חכתה לתןך הנהר. דקות על דקות ניטלטלה לכאן ולכאן בין הבבואות והעשבים השוטים, בעוד המים מרימים אותה ומטבעים אותה, עד אשר - הרי אתם מכירים את הטלטול הקטן - באה ההתגבשות הפתאומית של רעיון בקצה חכה... אך כל כמה שקטנה הייתה, הייתה לה בכל זאת הסגולה המסתורית של בנות מינה - משהוחזרה לנפש פנימה מיד נעשתה מסעירה מאוד, וחשובה; ועם שזינקה וצללה, ויזזה בכאן ובכאן, הקימה מרקחה ומהומה כזאת של רעיונות עד שלא היה אדם יכול לשבת דומם.
אם נתייצב מול העובדה, כי אכן עובדה היא זו, שאין לנו זרוע להיאחז בה אלא שעלינו ללכת לבדנו ושזיקתנו היא אל עולם המציאות ולא רק אל העולם של גברים ונישם, או אז תבוא ההזדמנות והמשוררת המתה שהייתה אחותו של שייקספיר תקרום את הבשר והגוף שלעיתים קרובות כל כך התפרקה מהם. מחייהן של האלמוניות שיצאו חלוצות לפניה תשאב חיים, כאחיה לפניה, וכך תצא לאוויר העולם. אשר לבואה בלי אותה הכנה, בלי אותו מאמץ מצידנו, בלי אותה החלטה נחושה שכאשר תשוב להיוולד יכול תוכל לחיות ולכתוב את שירתה - לזאת לא נוכל לצפות. כי דבר זה יהיה בגדר הנמנע. אבל אני טוענת שהיא תבוא אם נעבוד בשבילה, וכי כדאי לעבוד, אפילו בעוני ובאין רואים.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il


הסברים
  • וירג'יניה וולף, סופרת אנגליה (1941-1882)שעסקה בסוגיות פמיניסטיות. בספר "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) עסקה במכשולים ובדיעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות.
ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, מבוא ללוגותרפיה, דביר, 1981, עמ' 53-54
דשדשנו בחשיכה דרך היציאה האחת מן המחנה, כשאנו מדלגים על אבנים גדולות ובוססים בשלוליות נרחבות. הזקיפים המלווים אותנו לא פסקו מלצרוח כלפינו ומלהאיץ בנו בקתות רוביהם. בעלי רגליים פצועות נשענו על זרועות שכניהם. לא נשמעה כמעט מילה; רוח הכפור לא עודדה את הדיבור. האיש שצעד על ידי הסתיר את פיו מאחורי צווארונו ולחש לי פתאום: "אילו הנשים שלנו יכלו לראותנו עכשיו! אני מקווה, כי טוב להן יותר במחנות שהן נמצאות בהם ואינן יודעות מה עולה בחלקנו."
דברים אלה עורר ברוחי הרהורים על אשתי. דשדשנו הלאה לאורך קילומטרים. רגלינו מועדות על פני מקומות קפואים, ובעוד אנו תומכים איש ברעהו וגוררים זה את זה הלאה, לא נאמרה מילה, אך שנינו ידענו: כל אחד מאיתנו מהרהר באשתו. יש והסתכלתי בשמים, שכוכביהם היו דועכים ואורו החכלילי של השחר היה מתפשט והולך מאחורי עננה קודרת. אולם רוחי דבקה בדמות אשתי וציירה את קוויה בחדות מפליאה. שמעתי אותה משיבה על שאלותיי, ראיתי את חיוכה, את מבטה הגלוי והמעודד. מבטה - ואחת היא אם היה ממשי או לא - היה מזהיר באורו אותה שעה יותר מן השמש העולה.
מחשבה אחת עברתני: זו הפעם הראשונה בחיי ראיתי את האמת כפי ששרו עליה משוררים כה רבים, כפי שתיארוה, כפסגת החכמה, הוגי דיעות כה רבים. ה אמת - שהאהבה היא המטרה הסופית והנעלה אשר אליה ישאף האדם. אותה שעה עמדתי על פשר הסוד העמוק ביותר שעשויות לגלות שירת האדם ומחשבת האדם ואמונתו: האדם נושע על ידי האהבה ובאהבה. נוכחתי לדעת כי אדם שלא נותר לו כלום בעולם הזה, עדיין מסוגל לדעת טעמו של אושר, ולו לרגע קל, בהתבוננו אל דמות הנפש האהובה עליו. בתוך בדידות אין קץ, כשאדם אינו יכול להתבטא בפעולה של ממש, כשהישגו היחידי עשוי להצטמצם בקבלת עול יסורים בדרך הנאותה - בדרך מכובדת, במצב כזה יכול אדם לזכות במילוי-משאלותיו מוך הסתכלות אוהבת בדמות הנפש היקרה לו, אשר הוא נושא בלבבו. זו הפעם הראשונה בחיי הבינותי את פשר המילים: "אשרי המלאכים המתבוננים לעד באהבה אל הוד ותפארת אין קץ."

הסברים
  • ויקטור פרנקל (1997-1905) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי.
    בספרו "האדם מחפש משמעות" (שפורסם לראשונה ב-1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים), תיעד פרנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פרנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה.
דיון
כפי שראינו קודם, ירמיהו היה נביא מיוסר. המנהיגות לא הקשיבה לו, העם זלזל בו, הוא הושלך לכלא, היה על סף מוות, ולמרות זאת המשיך לנבא.
מה בין תחושת הגורל של ירמיהו לתחושות הגורל של המשורר אורי צבי גרינברג, הסופרת וירג'יניה וולף והפסיכולוג ויקטור פרנקל?
מהם המרכיבים הדומים והשונים?
אילו מחירים משלמים נביאים בחייהם?
ירמיהו, כנאמן למונותיאיזם, הוא הראשון שמטיל על הגויים חובה לעבוד את ה', שאם (לא) כן – ייענשו. הוא נאמן למסר זה, ולמרות שמדובר בשלהי החורבן, הוא מחויב להמשיך ולנבא בהתאם לתפיסת עולמו המוסרית.
(לה) חֶרֶב עַל-כַּשְׂדִּים, נְאֻם-ה', וְאֶל-יֹשְׁבֵי בָבֶל, וְאֶל-שָׂרֶיהָ וְאֶל-חֲכָמֶיהָ. (לו) חֶרֶב אֶל-הַבַּדִּים, וְנֹאָלוּ; חֶרֶב אֶל-גִּבּוֹרֶיהָ, וָחָתּוּ. (לז) חֶרֶב אֶל-סוּסָיו וְאֶל-רִכְבּוֹ, וְאֶל-כָּל-הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ--וְהָיוּ לְנָשִׁים; חֶרֶב אֶל-אוֹצְרֹתֶיהָ, וּבֻזָּזוּ. (לח) חֹרֶב אֶל-מֵימֶיהָ, וְיָבֵשׁוּ: כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ. (לט) לָכֵן, יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת-אִיִּים, וְיָשְׁבוּ בָהּ, בְּנוֹת יַעֲנָה; וְלֹא-תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח, וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד-דּוֹר וָדֹר. (מ) כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, וְאֶת-שְׁכֵנֶיהָ--נְאֻם-יְהוָה: לֹא-יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא-יָגוּר בָּהּ בֶּן-אָדָם.
A sword is upon the Chaldeans, saith the LORD, And upon the inhabitants of Babylon, and upon her princes, and upon her wise men. A sword is upon the boasters, and they shall become fools; A sword is upon her mighty men, and they shall be dismayed. A sword is upon their horses, and upon their chariots, And upon all the mingled people that are in the midst of her, And they shall become as women; A sword is upon her treasures, and they shall be robbed. A drought is upon her waters, and they shall be dried up; For it is a land of graven images, And they are mad upon things of horror. Therefore the wild-cats with the jackals shall dwell there, And the ostriches shall dwell therein; and it shall be no more inhabited for ever, Neither shall it be dwelt in from generation to generation. As when God overthrew Sodom and Gomorrah And the neighbour cities thereof, saith the LORD; So shall no man abide there, Neither shall any son of man dwell therein.
יהודה שיף, עולם התנ"ך – ירמיה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ , 1993-1996, עמ' 195
בחזון הקדשתו נאמר לירמיהו , שהוא עתיד להיות "נביא לגוים"... החורבן שחוזים הנביאים לעמי הנכר, אינו בהכרח בחזקת נבואת ישועה עקיפה לישראל, כפי שנטו לחשוב חוקרים אחדים; אדרבא, פעמים רבות משתלבת תוכחת הנביא לישראל בנבואת החורבן לעמי הנכר, ויחד הן יוצרות שלמות המביעה את השקפתו הכוללת של הנביא. כך, למשל, בנבואת ירמיהו על מפלת מצרים לפני נבוכדנאצר אין כל בשורת נחמה לישראל; להיפך, יש בה חיזוק לחזות הקשה, שאין מנוס מפני הכיבוש הבבלי.
© כל הזכויות שמורות לדברי הימים, הוצאה לאור
אחד העם, "כהן ונביא" מתוך כתבי אחד העם בפרויקט בן יהודה
הנביא הוא בעל צד אחד. רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו, עם כל חושיו ורגשותיו, עד שאין ביכלתו להסיח דעתו ממנו אף רגע; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו, וכל חפצו ועמלו הוא להגשים את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידיאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מַגעת, הולך ומפזר כוחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושׂימת־לב לתנאי החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית.
למקור השלם
דיון
נציב את ההגדרה "נבואה ביושרה" - מנהיגות הדורשת הלימה מלאה בין אמת להתנהגות. הנביאים דרשו התנהלות התואמת את אמונתם בה' ובמצוותיו. הנבואה בעם ישראל כללה סוגים שונים של נביאים, אשר לכולם משותפת מנהיגות שיפוטית, המסתמכת על האמונה בראוי, מאתגרת לתיקון המצוי וחוזה את העתיד הנכסף.

מה דעתכם על הגדרה זו?
האם הייתם מאפיינים את ירמיהו כ"נביא ביושרה"? מדוע?
מה מניע את הנביאים ואנשי החזון?
דיון
לפניכם מבחר מקורות של "נביאים ונביאות מודרניים".
עיינו בהם ונסו לאתר את נקודות הדמיון בינם לבין ירמיהו.
סילביה פוגל-ביז'אווי, יפה ברלוביץ, דלי באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גארב, דבורה גריינימן, שרון הלוי ודינה חרובי, ללמוד פמיניזם: מקראה - מאמרים מסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית, הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 33-36
מתוך הצהרת סנקה פולס, יולי 1848:

אנו מתייחסים לאמיתות הבאות כמובנות מאליהן: שכל הגברים והנשים נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסויימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר, שכדי להבטיח זכויות אלה מוקמות ממשלות אשר שואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמת הנמשלים; שבכל מקרה שבו צורת ממשל כלשהי נעשית הרסנית למטרות אלה, זכותם של הסובלים מכך לסרב להיות נאמנים לה, ולהתעקש על ייסוד ממשל חדש שיושתת על עקרונות אלו, ויארגן את סמכויותיו כך, שייראו להם כמבטיחות ביותר את ביטחונם ואת אושרם...
הוחלט כי חובתן של נשים בארץ זו היא להשיג לעצמן את זכותן המקודשת לבחור ולהיבחר...
הוחלט כי השוויון בין זכויות בני אדם נובע בהכרח מהזהות בין בני המין האנושי ביכולתם ובאחריותם...
לפיכך הוחלט, כי בהיותה מחוננת ע"י הבורא באותן יכולות, ובאותה מודעות לאחריות בהפעלתן, זוהי זכותה וחובתה המוכחת של האישה, בשווה לגבר, להיאבק למען כל מטרה צודקת בכל אמצעי צודק;... זוהי זכותה המוכחת מאליה להשתתף עם אחיה בהוראת (מטרות חשובות), הן בבית והן בציבור, לכתוב ולדבר בכל כלי תקשורת הראוי לשימוש, ובכל אסיפה הראויה להתכנסות...
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il


הסברים
  • הצהרה זו נכתבה בכנס הנשים הראשון בארה"ב (שהתקיים בסנקה פולס במדינת ניו יורק) למען זכות בחירה לנשים, ע"י מובילת התנועה דאז, אליזבת קיידי סטנטון (1902-1815) סטנטון שאלה את שפת המסמך מהכרזת העצמאות של ארצות הברית (1776), כדי להמחיש את הפערים בין זכויות הגברים לזכויות הנשים, וכדי לקשור קשר אמיץ בין תביעות הנשים ובין הסמל הגדול של החירות האמריקאית.
צילום הנאום המקורי מ 28 לאוגוסט, 1963
מרטין לותר קינג - בנאומו "יש לי חלום"
למקור השלם

הסברים
  • מרטין לותר קינג (1968-1929) היה כומר בפטיסטי אפרו-אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית, הוגה דעות מרכזי של התנועה הפרוגרסיבית, וזוכה פרס נובל לשלום. את הנאום הזה הוא נשא על מדרגות אנדרטת לינקולן, בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות", מול 250,000 מפגינים. נאום זה היה לרגע מעצב בתולדות התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, ולמאבקם של השחורים בארצות הברית, ונחשב לאחד הנאומים הטובים והידועים ביותר בהיסטוריה.

    בעקבות סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, נאום זה הוכתר כנאום הטוב ביותר במאה העשרים. אחד ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח תיאר את הנאום באומרו, "לד"ר קינג היה את הכוח, היכולת, והקיבולת להפוך את אותן מדרגות של אנדרטת לינקולן למקום שייצרב לעד בתודעה. בנאומו הוא יידע, חינך ונתן השראה, ולא רק האנשים שנכחו שם הקשיבו, אלא גם אנשים לאורך כל ארצות הברית, ואף הדורות שעדיין לא נולדו."
הערך: אמה לאזארוס, אנציקלופדיית ynet
קטע מן "הקולוסוס החדש" של אמה לאזארוס
"תני לי את לאיךְ, תני אביוניךְ
המוניךְ המתקבצים, כמהי חירות כאוויר לשאיפה,
עלובי החיים המתלהקים בחופיך,
שלחי לי את אלה, חסרי-בית, טרופי סערה,
את לפידי אשא לצד השער המוזהב!"...
למקור השלם

הסברים
  • אמה לאזארוס (1849 - 1887), משוררת אמריקאית יהודיה.

    בצעירותה פרסמה ספר שירים ותרגמה שירים משפות שונות. הפרעות נגד הקהילה היהודית שהתחוללו ברוסיה עוררו בה רגשות הזדהות עם בני עמה, ובמאמרים ובשירים שפרסמה לאחריהן קראה להם לעלות לא"י. הייתה ידידתו של המשורר רלף וולדו אמרסון והקדישה לו את ספרה השני.

    סונטה שחיברה, "הקולוסוס החדש", חרותה על בסיסו של פסל החירות בניו יורק.
תיאודור הרצל, אלטנוילנד, בבל, 1997, עמ' 192
ארמון השלום - מרכז עולמי לסעד ולסיוע, מאת הרצל
על חלקת אדמה גדולה ומרובעת עמד ארמון השלום רב הרושם, שאירח כנסים בין-לאומיים של אוהבי שלום ושל אנשי מדע מכל התחומים. העיר העתיקה הייתה אתר בין-לאומי ושימשה מולדת לעמים רבים; היא הייתה ביתו של האנושי מכול: הסבל.
אבל כאן גם התקבצו כל צורות הסעד שהאנושות פיתחה במשך ההיסטוריה כדי להיאבק בסבל: האמונה, האהבה והידע.
© כל הזכויות שמורות להוצאת בבל
www.babel.co.il


הסברים
  • אלטנוְְַַילנד - ארץ ישנה-חדשה, וכפי שתורגם לעברית: "תל אביב", הוא רומן אוטופי מאת בנימין זאב הרצל, אשר ראה אור במקור בגרמנית בלייפציג בשנת 1902. באמצעות הנרטיב, מתאר הרצל את חזונו בנוגע למדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל. הספר יצא לאור לאחר ספרו הציוני הראשון של הרצל, "מדינת היהודים", ואחרי ביקורו של הרצל בארץ ישראל.
דיון
בהמשך להגדרת "נבואה ביושרה", מה המשותף ומה מבדיל בין החוזים והחוזות העתיקים והמודרניים?
מה הקשר בין המוסר הנבואי של ירמיהו למוסר המופיע בדברי הנביאים והנביאות המודרניים? האם יש כאן דמיון מקרי, השפעה, המשכיות? או שמא אין קשר?
האם יש בסביבתכם אנשים ונשים שתוכלו לכנותם כבעלי חזון או נביאי יושרה? ספרו עליהם.
כיצד לבנות חברה המקדמת ומכשירה אנשי ונשות חזון ומקשיבה להם/ן?
דף הנחיות למנחה:
ירמיהו מו-נ דף למנחה.docx