יחזקאל כד-כח: על מה ולמה מת 'מחמד עינו' של יחזקאל הנביא?
1א
הדף מאת: איריס יניב / תמורה – יהדות ישראלית
2ב
בדף זה נבחן מי מת ליחזקאל ומדוע. נעסוק בדיני אבלות ביהדות ובסיפורים על אבלות בתנ"ך. נלמד על נביאים ששילמו מחיר יקר על היותם נביאים ונדון בשאלה האם זה מוצדק לצפות ממנהיגים לשלם מחיר על היותם מנהיגים.
3ג
פתיחה: מי מת?
4ד
וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה, פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ, וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

מילים
  • בְּמַגֵּפָה - מוות פתאומי
  • תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ - תֵרֵד דִּמְעָתֶךָ
  • הֵאָנֵק דֹּם - השְתֵק את נאקתך
  • מֵתִים אֵבֶל - סמיכות הפוכה: אֵבֶל מתים
  • פְּאֵרְךָ - לפי הפשט: כיסוי ראש מפואר. לפי הדרש: הנחת תפילין
  • וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם - לא תכסה את השפם. המנהג מוזכר בוויקרא י"ג 45 ובבמדבר ג' 7
Also the word of the LORD came unto me, saying: ’Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke; yet neither shalt thou make lamentation nor weep, neither shall thy tears run down. Sigh in silence; make no mourning for the dead, bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thine upper lip, and eat not the bread of men.’ So I spoke unto the people in the morning, and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded.
5ה
דיון
יחזקאל מתבשר על ידי ה', ש"מחמד עינו" ימות במגיפה. מי, לדעתכם, עומד למות? מדוע, לדעתכם, ה' לא אומר ליחזקאל מי עתיד למות?
6ו
האם ואיך מתאבלים?
7ז
דיון
בתורה אין חוקים המורים כיצד יש להתאבל.
מדוע, לדעתכם, אין חוקים כאלה בתורה?
את מה שחסר בתורה השלימה ההלכה. ב"שולחן ערוך" מופיעות הלכות אבלות. רוב ההלכות הן תמונת תשליל של מה שה' מצווה על יחזקאל. כלומר: כמעט כל מה שה' מצווה על יחזקאל לעשות הלכות אבלות אוסרות:
8ח
שולחן ערוך, יורה דעה
מצווה גדולה להספיד על המת כראוי (סימן שדמ, א).
האָבל, ביום הראשון, אסור לו לאכול סעודה הראשונה משלו. ומצווה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה, ונקראת סעודת הבראה (סימן רה, א).
אֵלו דברים שהאָבל אסור בהם כל שבעה: במלאכה, ברחיצה, בסיכה [מריחת הגוף בשמן], בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה [יחסי מין]. ואסור לקרות [לקרוא] בתורה, ואסור בשאלת שלום, ואסור בגיהוץ ובתספורת ובכל מיני שמחה. ואסור להניח תפילין ביום הראשון (סימן רח, א).
יש לנהוג בעטיפה קצת, דהיינו למשוך את הכובע למטה לפני העיניים כל שבעה (שם, ג).
אסור לגלח שערו כל שלושים, בין שער ראשו, בין שער זקנו, בין שער שעל כל מקום. (שם, יב)
9ט
דיון
מדוע, לדעתכם, נאסר על יחזקאל להתאבל על "מחמד עינו"?

גם על אהרון נאסר להתאבל לאחר מות בניו:
10י
וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד. וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו: רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן-תָּמֻתוּ כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם, וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה.
And Nadab and Abihu, the sons of Aaron, took each of them his censer, and put fire therein, and laid incense thereon, and offered strange fire before the LORD, which He had not commanded them. And there came forth fire from before the LORD, and devoured them, and they died before the LORD. Then Moses said unto Aaron: ‘This is it that the LORD spoke, saying: Through them that are nigh unto Me I will be sanctified, and before all the people I will be glorified.’ And Aaron held his peace. And Moses called Mishael and Elzaphan, the sons of Uzziel the uncle of Aaron, and said unto them: ‘Draw near, carry your brethren from before the sanctuary out of the camp.’ So they drew near, and carried them in their tunics out of the camp, as Moses had said. And Moses said unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons: ‘Let not the hair of your heads go loose, neither rend your clothes, that ye die not, and that He be not wroth with all the congregation; but let your brethren, the whole house of Israel, bewail the burning which the LORD hath kindled. And ye shall not go out from the door of the tent of meeting, lest ye die; for the anointing oil of the LORD is upon you.’ And they did according to the word of Moses.
11יא
דיון
במה דומים ובמה שונים שני מקרי המוות הללו (זה של "מחמד עינו" של יחזקאל וזה של בני אהרון)?

לעומת זאת, דוד נוהג מנהגי אבלות לפני שבנו שנולד לו מחטאו עם בת שבע מת:
12יב
"וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל-בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף ה' אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ. וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת-הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה. וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן-הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא-בָרָא אִתָּם לָחֶם. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי-מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ: הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא-שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה? וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-עֲבָדָיו: הֲמֵת הַיֶּלֶד? וַיֹּאמְרוּ: מֵת. וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו וַיָּבֹא בֵית-ה' וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה? בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם? וַיֹּאמֶר: בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי: מִי יוֹדֵעַ יחנני (וְחַנַּנִי) ה' וְחַי הַיָּלֶד? וְעַתָּה מֵת. לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי.

מילים
  • וַיֵּאָנַשׁ - נעשה חולה אנוש
  • וְלֹא-בָרָא - לא אכל
And Natan departed to his house. And the Lord struck the child that Uriyya’s wife bore to David, and it was very sick. David therefore besought God for the child; and David fasted, and went in, and lay all night upon the ground. And the elders of his house arose, and went to him, to raise him up from the ground: but he would not, neither did he eat bread with them. And it came to pass on the seventh day, that the child died. And the servants of David feared to tell him that the child was dead: for they said, Behold, while the child was yet alive, we spoke to him, and he would not hearken to our voice; how then shall we tell him that the child is dead, and he will do himself a mischief? But when David saw that his servants whispered, David understood that the child was dead: therefore David said to his servants, Is the child dead? And they said, He is dead. Then David arose from the ground, and washed, and anointed himself, and changed his apparel, and came into the house of the Lord, and bowed down: then he came to his own house, and asked them to set bread before him, and he did eat. Then his servants said to him, What thing is this that thou hast done? thou didst fast and weep for the child, while it was alive; but when the child was dead, thou didst rise and eat bread. And he said, While the child was yet alive, I fasted and wept: for I said, Who can tell? God may be gracious to me, and the child may live? But now he is dead, why should I fast? Can I bring him back again? I shall go to him, but he will not come back to me.
13יג
דיון
כיצד מסביר דוד לעבדיו את התנהגותו?
סיכום ביניים:
למי מיועדים, לדעתכם, מנהגי האבלות? מה מטרתם?

חזרה ליחזקאל
אנחנו עומדים לגלות מי הוא "מחמד עינו" של יחזקאל, שמת. נכון יותר: מתה.
14יד
וָאֲדַבֵּר אֶל-הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב, וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם: הֲלֹא-תַגִּיד לָנוּ מָה-אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה? וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: דְּבַר-ה' הָיָה אֵלַי לֵאמֹר: אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה': הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם, וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם - בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, עַל-שָׂפָם לֹא תַעְטוּ וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ. וּפְאֵרֵכֶם עַל-רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל-אָחִיו. וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת. כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה תַּעֲשׂוּ. בְּבוֹאָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'. וְאַתָּה, בֶן-אָדָם, הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת-מָעוּזָּם, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם, אֶת-מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת-מַשָּׂא נַפְשָׁם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם - בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת-הַפָּלִיט, וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד, וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'.

מילים
  • וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד - בפרק ג', פסוק 26, נגזר על יחזקאל להיאלם
  • לְמוֹפֵת - לדוגמה
And the people said unto me: ‘Wilt thou not tell us what these things are to us, that thou doest so?’ Then I said unto them: ‘The word of the LORD came unto me, saying: Speak unto the house of Israel: Thus saith the Lord GOD: Behold, I will profane My sanctuary, the pride of your power, the desire of your eyes, and the longing of your soul; and your sons and your daughters whom ye have left behind shall fall by the sword. And ye shall do as I have done: ye shall not cover your upper lips, nor eat the bread of men; and your tires shall be upon your heads, and your shoes upon your feet; ye shall not make lamentation nor weep; but ye shall pine away in your iniquities, and moan one toward another. Thus shall Ezekiel be unto you a sign; according to all that he hath done shall ye do; when this cometh, then shall ye know that I am the Lord GOD. And thou, son of man, shall it not be in the day when I take from them their stronghold, the joy of their glory, the desire of their eyes, and the yearning of their soul, their sons and their daughters, that in that day he that escapeth shall come unto thee, to cause thee to hear it with thine ears? In that day shall thy mouth be opened together with him that is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb; so shalt thou be a sign unto them; and they shall know that I am the LORD.’
15טו
דיון
כיצד אתם מבינים את שאלת העם "הֲלֹא-תַגִּיד לָנוּ מָה-אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה"? על מה, לדעתכם, העם מבקש הסבר?

ממה שקראנו מסתבר שמות אשתו של יחזקאל הוא סמל למה שעתיד להתרחש לעם.

מה מסמל מותה של אשת יחזקאל, לפי הכתוב?
מה דעתכם על כך שה' משתמש במותה של אשת יחזקאל כסמל למה שעתיד לקרות לעם?
16טז
אמר רבי יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר: בֶּן-אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה (יחזקאל כ"ד, י"ח), וכתיב: וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב (יחזקאל, כ"ד, י"ח) וכתוב : הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם (יחזקאל, כ"ד, כ"א)
17יז
דיון
מה לומד רבי יוחנן מהקשר בין מותה של אשת יחזקאל לבין דברי הנביא על בית המקדש?
18יח
חייו האישיים של הנביא הם סמל לנבואתו
19יט
דיון
יחזקאל הוא לא הנביא היחידי שחייו האישיים שימשו סמל למה שעתיד לקרות לעם. נביא עוד שתי דוגמאות.
20כ
דוגמה ראשונה: הושע
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים, כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'. וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת-גֹּמֶר בַּת-דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד-לוֹ בֵּן. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי-עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי-נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים. וַתִּגְמֹל אֶת-לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַיֹּאמֶר: קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי, כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.
So he went and took Gomer the daughter of Diblaim; and she conceived, and bore him a son. And the LORD said unto him: ‘Call his name Jezreel; for yet a little while, and I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will cause to cease the kingdom of the house of Israel. And it shall come to pass at that day, that I will break the bow of Israel in the valley of Jezreel.’ And she conceived again, and bore a daughter. And He said unto him: ‘Call her name Lo-ruhamah; for I will no more have compassion upon the house of Israel, that I should in any wise pardon them. But I will have compassion upon the house of Judah, and will save them by the LORD their God, and will not save them by bow, nor by sword, nor by battle, nor by horses, nor by horsemen.’ Now when she had weaned Lo-ruhamah, she conceived, and bore a son.
21כא
דיון
מה מצווה ה' על הושע לעשות? כיצד הוא מסביר את בקשתו?
מה דעתכם על הוראה זו של ה'?
22כב
ירמיה, פרק טז, פסוקים א-ד
דוגמה שניה: ירמיה
וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר: לֹא-תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא-יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. כִּי-כֹה אָמַר ה' עַל-הַבָּנִים וְעַל-הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל-אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת. מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ, לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.

מילים
  • דֹמֶן - אשפה
23כג
דיון
מה אוסר ה' על ירמיהו לעשות? כיצד הוא מסביר את דרישתו?
מה דעתכם על הוראה זו של ה'?

לסיכום:
האם אתם מכירים מנהיגים ומנהיגות ששילמו מחיר אישי כבד על שליחותם? ספרו על כך.
האם, לדעתכם, יש גבולות לשליחותו של אדם? האם כאשר השליחות פוגעת בו ובמשפחתו עליו להמשיכה?
25 כה
26כו
דף הנחיות למנחה:
יחזקאל כד-כח.docx