במדבר ט-יג: חטא המציאותיות
1א
הדף מאת: רונן אחיטוב / המדרשה באורנים
2ב
התכונה 'מציאותי' נתפסת היום כתכונה חיובית. אדם מציאותי הוא זה שמתבונן סביבו ומעריך את יכולותיו בהתאם למציאות שרואות עיניו, מבלי לייפות אותה או להשחיר אותה. לא כן בתורה: לפי התורה נתבע האדם שלא לתור אחרי עיניו כי הן משקרות ומטעות. זה המסר העיקרי של פרשת הציצית: 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲריהם' (במדבר טו, לט) בהקשר זה של ראיית המציאות מול קפיצת האמונה, נדון בלימוד זה בגישתו של משה ובמשברי המנהיגות שלו.
3ג
דיון
מה אומרת לכם המילה 'מציאותי'? האם זוהי תכונה שמאפיינת אתכם?
האם תכונה זו נתפסת כחיובית בעיניכם?

בתחילת הלימוד נחרוג מעט מגבולות היחידה, ונעיין בפרק טו, שם מופיעה מצוות הציצית. הנימוק לה הוא: 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (במדבר טו, לט). מהו האיסור ואיזה תחליף לו מציעה הציצית?
4ד
מתוך "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט אקזופרי
הנסיך הקטן
אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין!
5ה
דיון
  • מה דעתו של הנסיך הקטן על "מציאותיות"?
  • מה מנסה התורה לומר לנו על כך בפרשת הציצית?
  • האם היציאה ממצרים הייתה אפשרית לפי הגישה המציאותית?
  • האם השהייה במדבר הייתה אפשרית לפי הגישה המציאותית?
  • האם הקמת מדינת ישראל הייתה אפשרית לפי הגישה המציאותית?
ניתן אולי להגדיר את חג הפסח כחג האמונה הלא מציאותית.
אולי משום כך קיים גם 'פסח שני' - הזדמנות שנייה לחגוג (במדבר פרק ט).
6ו
משה
7ז
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם? וַיֹּאמֶר: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ!
And Moses said unto God: ‘Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?’ And He said: ‘Certainly I will be with thee; and this shall be the token unto thee, that I have sent thee: when thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.’
8ח
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה': בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי - גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ; כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי! וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר? - הֲלֹא אָנֹכִי ה'!
And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’ And the LORD said unto him: ‘Who hath made man’s mouth? or who maketh a man dumb, or deaf, or seeing, or blind? is it not I the LORD?
9ט
דיון
לפי הפסוקים הללו:
  • היכן הייתם ממקמים את גישתו של משה רבנו על הרצף שבין מציאותיות ואמונה?
  • כיצד משכנע אותו ה'?
  • האם משה מאמין לה' שיהיה עמו?
נקרא את הפסוקים הבאים וננסה להסביר לאור תובנה זו את בקשתו של משה מיתרו:
10י
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר, אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם.
And Moses said: ‘Thou hast spoken well; I will see thy face again no more.’
11יא
דיון
גישתו המציאותית (והפסימית) של משה מופיעה גם בפרק יא, בוויכוח שלו עם ה' ובדאגתו כיצד יאכיל את העם במדבר. השוו ויכוח זה עם הוויכוח בשמות פרק ד:
12יב
מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה? ... הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם? אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם? וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: הֲיַד ה' תִּקְצָר?
Whence should I have flesh to give unto all this people? for they trouble me with their weeping, saying: Give us flesh, that we may eat. I am not able to bear all this people myself alone, because it is too heavy for me. And if Thou deal thus with me, kill me, I pray Thee, out of hand, if I have found favour in Thy sight; and let me not look upon my wretchedness.’ And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee. And I will come down and speak with thee there; and I will take of the spirit which is upon thee, and will put it upon them; and they shall bear the burden of the people with thee, that thou bear it not thyself alone. And say thou unto the people: Sanctify yourselves against to-morrow, and ye shall eat flesh; for ye have wept in the ears of the LORD, saying: Would that we were given flesh to eat! for it was well with us in Egypt; therefore the LORD will give you flesh, and ye shall eat. Ye shall not eat one day, nor two days, nor five days, neither ten days, nor twenty days; but a whole month, until it come out at your nostrils, and it be loathsome unto you; because that ye have rejected the LORD who is among you, and have troubled Him with weeping, saying: Why, now, came we forth out of Egypt?’ And Moses said: ‘The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot; and yet Thou hast said: I will give them flesh, that they may eat a whole month! If flocks and herds be slain for them, will they suffice them? or if all the fish of the sea be gathered together for them, will they suffice them?’ And the LORD said unto Moses: ‘Is the LORD’S hand waxed short? now shalt thou see whether My word shall come to pass unto thee or not.’
13יג
וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'. ויֹּאמֶר אֵלָיו ה' מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ? וַיֹּאמֶר מַטֶּה. וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
And Moses answered and said: ‘But, behold, they will not believe me, nor hearken unto my voice; for they will say: The lord hath not appeared unto thee.’ And the LORD said unto him: ‘What is that in thy hand?’ And he said: ‘A rod.’ And He said: ‘Cast it on the ground.’ And he cast it on the ground, and it became a serpent; and Moses fled from before it. And the LORD said unto Moses: ‘Put forth thy hand, and take it by the tail—and he put forth his hand, and laid hold of it, and it became a rod in his hand— that they may believe that the LORD, the God of their fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, hath appeared unto thee.’
14יד
דיון
  • לאחר ויכוחים חוזרים ונשנים בין משה לה', ותלונתו של משה 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי' (במדבר פרק יא, פסוק יד) - מצווה עליו ה' למנות שבעים זקנים לצדו: 'וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ' (פסוק יז). כיצד אפשר להסביר הוראה זו?
  • בהמשך הפרק, לאחר שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, אומר משה ליהושע: 'וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים'. מדוע נעלמים שבעים הזקנים אחרי סיפור זה ואינם מופיעים בהמשך?
15טו
חטא המרגלים - פרק (יג)
עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר, וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ: מַה הִוא? וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ: הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה? הַמְעַט הוּא אִם רָב? וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא ישֵׁב בָּהּ: הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה? וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה: הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים? וּמָה הָאָרֶץ: הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה? הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן?
And Moses sent them to spy out the land of Canaan, and said unto them: ‘Get you up here into the South, and go up into the mountains; and see the land, what it is; and the people that dwelleth therein, whether they are strong or weak, whether they are few or many; and what the land is that they dwell in, whether it is good or bad; and what cities they are that they dwell in, whether in camps, or in strongholds; and what the land is, whether it is fat or lean, whether there is wood therein, or not. And be ye of good courage, and bring of the fruit of the land.’—Now the time was the time of the first-ripe grapes.—
16טז
דיון
  • נסו לאפיין את ההנחיות שמוסר משה לשנים עשר המרגלים.
  • מה היה חטאם של המרגלים? מי גרם להם לחטוא בחטא זה?
  • כיצד הגיב משה כאשר קיבל מהם דיווח על הארץ?
  • מי ניסה להציג גישה שונה?
  • שימו לב גם להודאה של משה, כאשר הוא שב ומספר את סיפור המרגלים: 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם, לֵאמֹר: גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם' (דברים א, לז). מדוע על פי פסוק זה משה לא נכנס לארץ ישראל?
  • האם הגישה של משה כאשר הוא שולח ומקבל את המרגלים מאפיינת את גישתו המציאותית בדרך כלל?
17יז
דיון
יהושע וכלב מציגים בפני העם תמונה שונה של הארץ הנובעת מאמונה בה'. לאיזה צד בוויכוח המתמיד בין משה לה' הם קרובים יותר? האם הנימוק שלהם הוא מציאותי?
18יח
אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' - וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ! אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ! וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, וַה' אִתָּנוּ! אַל תִּירָאֻם!
If the LORD delight in us, then He will bring us into this land, and give it unto us—a land which floweth with milk and honey. Only rebel not against the LORD, neither fear ye the people of the land; for they are bread for us; their defence is removed from over them, and the LORD is with us; fear them not.’
19יט
דיון
המעפילים
אחרי חטא המרגלים מסופר על ניסיון של העם להעפיל לארץ, למרות הכול. משה אינו משתף פעולה עמם ואומר: 'כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב; כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם!' (במדבר יד, מג).
  • מניין למשה שהעמלקי והכנעני נמצאים שם? את מי הוא מצטט? ומדוע הוא מדגיש שה' לא יעזור למעפילים? מה ברצונו להגיד בהדגשה זו?
הכינוי 'מעפילים' התחדש בדור הקמת המדינה, והפך לכינוי שבח לעולים הבלתי לגאליים שבאו לארץ מ-1934 ואילך. גם אליהם היה ניתן לפנות בדבריו של משה 'אל תעלו...', וגם הם סירבו לשמוע ועלו, למרות האזהרות, ולמרבה ההפתעה הצליחו!
בשיר שכתב לוין קיפניס ב-1919 (כנראה בעקבות השיר 'מתי מדבר' של ח"נ ביאליק), נכללות רמיזות אחדות לסיפור המעפילים שבתורה, שהעפילו 'לעלות אל ראש ההר' (במדבר יד, מד).
אף שהשיר נכתב זמן רב לפני שהחלה תנועת ההעפלה הציונית, ממנו הם שאבו את השם:
20כ
לוין קיפניס
אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
21כא
דיון
לסיכום: דונו בקבוצה בתכונת המציאותיות - מהן סכנותיה ויתרונותיה?

בר כוכבא הנהיג מרד חסר סיכוי נגד הרומאים. תוצאותיו של המרד היו עגומות וכשליש מיהודי ארץ ישראל נהרגו בעקבותיו. בכל זאת נתפס בר כוכבא בהיסטוריוגרפיה היהודית כגיבור ורבי עקיבא אף ראה בו את המלך המשיח. נשווה בין משה ובר כוכבא ונשאל, עד כמה עלינו להיות מציאותיים? האם יש קנה מידה אחיד בתכונה זו?
23 כג
24כד
דף הנחיות למנחה:
במדבר ט-יג.docx