תהלים צט-קג: 'לפני ה' ישפוך שיחו' - עיון בשיחה אישית מאוד בתהלים ק"ב
הדף מאת: עדי בן-זאב / 929- תנ"ך ביחד
'תפילה', במובן של שיחה אישית עם האל, אינה שכיחה בעולמנו היום. גם כשאנו מעוניינים לפנות לאל בעת צרה, נדמה שהכול כבר נכתב בספר תהלים, ולכן אך טבעי הוא לחזור אליו ולקרוא בו, להתפלל ממנו. לימוד זה מבקש לפרק את אחד המזמורים בתהלים המציגים שיחה אישית כזאת, ולבחון אותו. חז"ל למדו ממנו על הכלל, אך אנו נחזור לעיון האישי ולחיבור הפרטי. העיון ייעשה בעזרת שאלות מנחות ובעזרת אסוציאציות לשיחות אישיות אחרות עם אלוהים.
דיון
פתיחה
'תפילה', במובן של שיחה אישית עם האל, אינה שכיחה בעולמנו היום. גם כשאנו מעוניינים לפנות לאל בעת צרה, נדמה שהכול כבר נכתב בספר תהלים, ולכן אך טבעי הוא לחזור אליו ולקרוא בו, להתפלל ממנו. לימוד זה מבקש לפרק את אחד המזמורים בתהלים המציגים שיחה אישית כזאת, ולבחון אותו. חז"ל למדו ממנו על הכלל, אך אנו נחזור לעיון האישי ולחיבור הפרטי. העיון ייעשה בעזרת שאלות מחברות ובעזרת אסוציאציות לשיחות אחרות עם אלוהים.
דיון
פסוק א: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ
מהי נקודת הפתיחה לתפילה?
מה משמעות הפעולות "יעטוף" ו"ישפוך"?
באיזה מצב נתון המתפלל?
מיהו ה'עני'?
האם אתם יכולים לחשוב על סיטואציה בחייכם שבה הרגשתם את חוויית העיטוף הזו? את הצורך 'לשפוך שיח'?
ספר הזוהר, פרשת בלק, דף קצ"ה ע"א, תרגום הסולם
תפילה לעני
אבל ג' הם הנקראים תפילה: "תפילה למשה איש האלקים", תפילה זו שאין כמוה באדם אחר. "תפילה לדוד", שאין כמוה במלך אחר. "תפילה לעני", תפילה היא. מאלו ג' התפילות, מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפילה לעני. תפילה זו קודמת לתפילה של משה וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת מכל שאר תפילות העולם. [...]
שואל, מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד). והעני עושה תמיד ריב עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקשיב, ושומע דבריו, כיון שכשהעני מתפלל פותח כל חלונות רקיע. וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני שבור הלב, שכתוב תפילה לעני כי יעטוף. והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפילה שלו נכנסת. עטופא, פירושו איחור מלשון "והעטופים ללבן" (בראשית ל).
למקור השלם
דיון
פסוקים ב-ג: ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר-לִי הַטֵּה-אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי.
החלק הראשון הוא מעין הקדמה. המתפלל מקדים ומבקש שלא תהיה הסתרת פנים ושתפילתו תיענה מהר - משום שמדובר ביום צרה. אנו מוצאים בתלמוד הבבלי:
תפילה מתוך שמחת מצוה
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה
On the topic of proper preparation for prayer, the Sages taught: One may neither stand to pray from an atmosphere of sorrow nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of conversation, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of purposeless matters. Rather, one should approach prayer from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva.
דיון
מדוע אין להתפלל מתוך עצבות?
האם יש הבדל בין תפילה מתוך עצבות לבין תפילה מתוך צרה?
איך ניתן ליישב את הסתירה לכאורה, בין התלמוד לספר תהלים?

הנה עוד שיחה מוכרת של אשה לאל מתוך כעס וכאב גדול:
תראה בעני אמתך, ואשפוך את נפשי לפני ה'
(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה'. (י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה. (יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. (יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. (יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. (יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. (טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'. (טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. (יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ.
So Ĥanna rose up after they had eaten in Shilo, and after they had drunk. Now ῾Eli the priest sat upon a seat by the gate post of the temple of the Lord. And she was in bitterness of soul, and prayed to the Lord, and wept bitterly. And she vowed a vow, and said, O Lord of hosts, if Thou wilt indeed look on the affliction of Thy handmaid, and remember me, and not forget Thy handmaid, but wilt give to Thy handmaid a man child, then I will give him to the Lord all the days of his life, and no razor shall come upon his head. And it came to pass, as she continued praying before the Lord, that ῾Eli marked her mouth. Now Ĥanna spoke in her heart; only her lips moved, but her voice was not heard: therefore ῾Eli thought she was drunk. And ῾Eli said to her, How long wilt thou be drunken? put away thy wine from thee. And Ĥanna answered and said, No, my lord, I am a woman of a sorrowful spirit: I have drunk neither wine nor strong drink, but have poured out my soul before the Lord. Take not thy handmaid for a worthless woman: for out of the greatness of my complaint and grief have I been speaking. Then ῾Eli answered and said, Go in peace: and the God of Yisra᾽el grant thee thy petition which thou hast asked of him.
דיון
עמדו על הדמיון בין הפסוקים מתהלים לתפילת חנה.
דיון
פסוקים ד-ו: כִּי-כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ. הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי-שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי. מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי.
המתפלל במזמור משתמש בדימויים של אברי גוף יבשים (מוטיב היובש חוזר שוב בהמשך), לתיאור הקושי שבו הוא שרוי, ומתאר את מצבו כגרוע כל כך עד ששכח לאכול ודבקה עצמו לבשרו מרוב אנחה.
וצום ובכי ומספד
א ומרדכי ידע את-כל-אשר נעשה ויקרע מרדכי את-בגדיו וילבש שק ואפר וייצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. ב ויבוא עד לפני שער-המלך כי אין לבוא אל-שער המלך בלבוש שק. ג ובכל-מדינה ומדינה מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים.
Now when Mordecai knew all that was done, Mordecai rent his clothes, and put on sackcloth with ashes, and went out into the midst of the city, and cried with a loud and a bitter cry; and he came even before the king’s gate; for none might enter within the king’s gate clothed with sackcloth. And in every province, whithersoever the king’s commandment and his decree came, there was great mourning among the Jews, and fasting, and weeping, and wailing; and many lay in sackcloth and ashes.
דיון
גם מרדכי, בהיוודע לו הגורל שהוטל ועל השמדת היהודים, חיבר בין אבל לצום. מהו הקשר בין הימצאות במצב קשה לבין אכילה או אי-אכילה? איזו תקשורת מתאפשרת מתוך תענית?
פסוקים ז-ח: דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת. שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל-גָּג.
"דמיתי לקאת מדבר" - לקאת שם עוף הוא
"ככוס חרבות" - שם עוף כמו (ויקרא יא) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף
"חרבות" - מדברות דמיתי לקאת מדבר כך אנו נדודים ממקומנו ללכת בגולה
דיון
המדרש הבא מדבר על תפילה. גם כאן, כמו בפסוקים, מוזכרת חורבה וציפור. על פי רוב, הציפור, ובעיקר היונה, היא סמל לשכינה. ר' יוסי נכנס לחורבה על אף האיסור והסכנה שבה, על מנת להתפלל ופוגש שם את אליהו הנביא. מה יש במקומות של עזובה והרס שמעורר את הצורך לשוחח עם האל?
אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל.

בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי!

ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי!

ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?

אמרתי לו: להתפלל.

ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך!

ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים.

ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה.

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה.

ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות.

ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

לסוגיה המלאה באתר פשיטא

Incidental to the mention of the elevated significance of the night watches, the Gemara cites a related story: It was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: I was once walking along the road when I entered the ruins of an old, abandoned building among the ruins of Jerusalem in order to pray. I noticed that Elijah, of blessed memory, came and guarded the entrance for me and waited at the entrance until I finished my prayer. When I finished praying and exited the ruin, Elijah said to me, deferentially as one would address a Rabbi: Greetings to you, my Rabbi. I answered him: Greetings to you, my Rabbi, my teacher. And Elijah said to me: My son, why did you enter this ruin? I said to him: In order to pray. And Elijah said to me: You should have prayed on the road. And I said to him: I was unable to pray along the road, because I was afraid that I might be interrupted by travelers and would be unable to focus. Elijah said to me: You should have recited the abbreviated prayer instituted for just such circumstances. Rabbi Yosei concluded: At that time, from that brief exchange, I learned from him, three things: I learned that one may not enter a ruin; and I learned that one need not enter a building to pray, but he may pray along the road; and I learned that one who prays along the road recites an abbreviated prayer so that he may maintain his focus. And after this introduction, Elijah said to me: What voice did you hear in that ruin?
I responded: I heard a Heavenly voice, like an echo of that roar of the Holy One, Blessed be He (Maharsha), cooing like a dove and saying: Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations.
And Elijah said to me: By your life and by your head, not only did that voice cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, any time that God’s greatness is evoked, such as when Israel enters synagogues and study halls and answers in the kaddish prayer, May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in his house. When the Temple stood, this praise was recited there, but now: How great is the pain of the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table, as their pain only adds to that of their father (Rabbi Shem Tov ibn Shaprut). The Sages taught, for three reasons one may not enter a ruin: Because of suspicion of prostitution, because the ruin is liable to collapse, and because of demons. Three separate reasons seem extraneous, so the Gemara asks: Why was the reason because of suspicion necessary? Let this halakha be derived because of collapse.
דיון
המשך הפרק עוסק בביטחון בגאולת העם, ובפנייה של האדם לישועה.
אנחנו נמשיך בטיול שלנו לשיחות אינטימיות נוספות עם האל.
שני השירים הבאים, של משוררים ישראליים מודרניים, כוללים פניות ישירות למדי אל האל.
עם איזה שיר אתם מזדהים? האם גם אתם מוצאים עצמכם מתפללים בסיטואציות יומיומיות?
כיצד מסכמים שירים אלו את הלימוד שלנו על הדיבור הישיר עם האל?
אלחנן ניר, בתוך: תחינה על האינטימיות, 2008, הוצאת הקיבוץ המאוחד
יה הצילני
אֱלֹהֵי אֶלְחָנָן
יָהּ הַצִּלֵנִי מִמַסְגֵר,
מֵעֲזוּבָה, מֵרוּחוּת כּבֵדוֹת,
מִשְׁמוּעוֹת רַבּוֹת הַבָּאוֹת לְאַט.
יָהּ הַצִּילֵנִי מִגּוּר עַל עָנָן,
מִפַּחַד פֶּרָח פּוֹרֵחַ מִפַּחַד פֶּרַח נוֹבֵל
מִדּמִיוֹנוֹת לְבָנִים.
אַל תַּעֲנֶה, עֲשֵׂה דְּבָרִים שְׁבִּיכָלְתְּךָ,
תֵּן לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת
(אֶלְחָנָן נֵרְיָה בֶּן רָחֵל, לְהַצָּלָה)
תֵּן מִתּוֹךְ יָהּ
אֶלְחָנָן אֱלֹהִים אֵיפֹה
אֲבָל לָמָּה הַטְּרָגֶדְיָה רֶגַע לִפְנֵי
יָהּ הַצִּילֵנִי מֵהַצֵּל, מֵהַצַּלְמָוֶת, מֵהַצְּלוֹתָא הַצְּלוּיָה,
מֵרַוָּקוּת שֶׁבּכָל הָעוֹלָמוֹת,
יָהּ אוֹמְרִים שֶׁהַחַיִּים לֹא קָשִׁים, מִשְׂחָק קוֹרְאִים לָזֶה
אָז מָה אֲנִי
צוֹעֵק
יָהּ הַצִּילֵנִי
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
רוחמה וייס, בתוך: אחטא ואשוב, הקיבוץ המאוחד, עמ' 13, 2013
תפילה לעומדת בתור בבנק
אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב
אֱלֹהֵי חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק
אֵל רַחוּם וְחַנּוּן הַשּׁוֹכֵן בְּעֵינֵי הַפְּקִידָה
הַנּוֹזְפוֹת בִּי כָּרֶגַע.
אֱלֹהֵי הַמִּינוּס
אֱלֹהֵי חֶרְדוֹת הַיּוֹמְיוֹם.
רִבּוֹן הָעוֹלָם הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתִי
לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ,
לְהוֹצִיא אֶת עַצְמִי בַּזְּמַן מֵהַמִּשְׂרָד,
לְהוֹצִיא אוֹתָם מִבֵּית הַסֵּפֶר.
אֱלֹהִים הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתִי גַּם הַיּוֹם
לְאַלְתֵּר אֲרוּחַת צָהֳרַיִם.

אֱלֹהֵי הַצָּרִיךְ, אֱלֹהֵי הַחַיֶּבֶת
אֱלֹהֵי הַלֹּא הִסְפַּקְתִּי
אֱלֹהִים, לֹא הִסְפַּקְתִּי. אַתָּה שׁוֹמֵעַ
פָּשׁוּט לֹא הִסְפַּקְתִּי
הִסְתַּבַּכְתִּי
הִסְתַּבֵּךְ לִי
אֱלֹהִים, כַּמָּה הִסְתַּבֵּךְ.

אֱלֹהַי
עֲשֵׂה סְיָג לְעַצְמְךָ
הַנַּח לִי מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ
הַנַּח לִי מָקוֹם לְהֵאָנַח
וְלִמְצֹא מְנוּחָה נְכוֹנָה
בְּטֶרֶם אִישַׁן הַמָּוֶת.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
דיון
מילות המזמור 'תפילה לעני' הולחנו והושמעו רבות בהקשרים שונים. לפניכם שני ביצועים לשיר - אחד מוכר מאוד מפינוי גוש קטיף, והשני של ארז לב ארי, פטריק סבג וברי סחרוף.
האזינו לביצועים השונים והרשו לעצמכם להתמכר לעוצמת הפסוקים, הלחן והביצוע.

מה מוסיף הלחן על מה שפיענחנו בלימוד?
מה מוסיף הביצוע?
https://www.youtube.com/watch?v=2-tJBQVr-eE
תפילה לעני לפני הפינוי בגוש קטיף
תפילה לעני, מילים: תהלים ק"ב, לחן ועיבוד: ארז לב ארי, פטריק סבג וברי סחרוף, מתוך האלבום: העץ הבודד, 2013
תפילה לעני
דף הנחיות למנחה:
תהלים צט-קג למנחה.docx