הושע א-ה: עניין אישי
1א
הדף מאת: אפרת ואורי וייל / מסע ח"י
2ב
"והיה ביום ההוא... תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי". בנבואת נחמה מדמה הושע את היחסים בין האל לעם ליחסים בין גבר ואישה, ומתאר את התפתחותם. בדף זה נלמד על תיאורי הזוגיות בנבואה ומשם נצא ללימוד על הזוגיות בחיינו. דף לימוד זה נכתב במסגרת פרוייקט 929.
3ג
דיון
בתוך נבואות הפורענות של הושע על ממלכת ישראל, בפרק ב', נמצאים גם פסוקים שמדברים על אפשרות של נחמה וגאולה. בפרק זה הושע מפתח את הדימוי של עם ישראל כאישה ושל האל כאיש, ומנבא כי בתקופה של גאולה ישתנה דפוס היחסים הזוגי ביניהם.
בדף הלימוד נתמקד בטיב השינוי בקשר הזוגי וננסה לשתף וללמוד ממנו על קשרים זוגיים שאנו מכירים מחיינו.
4ד
(ד) רִיבוּ בְאִמְּכֶם, רִיבוּ--כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ. (ה) פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה--וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה, וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. (ו) וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם: כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה. (ז) כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי. (ח) לָכֵן הִנְנִי-שָׂךְ אֶת-דַּרְכֵּךְ, בַּסִּירִים; וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ, וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא. (ט) וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן--כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה. (י) וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב, עָשׂוּ לַבָּעַל. (יא) לָכֵן אָשׁוּב--וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ, וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ; וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, לְכַסּוֹת אֶת-עֶרְוָתָהּ. (יב) וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת-נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאִישׁ לֹא-יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי. (יג) וְהִשְׁבַּתִּי, כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ--וְכֹל, מוֹעֲדָהּ. (יד) וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ-לִי מְאַהֲבָי; וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. (טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ, אֶת-יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם, וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאֹתִי שָׁכְחָה, נְאֻם-ה.
(טז) לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ. (יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם. (יח) וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי. (י)(ט) וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. (כ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. (כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. (כב) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת-ה.
(כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶעֱנֶה נְאֻם-ה--אֶעֱנֶה, אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם, יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ. (כד) וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל. (כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי.

(א) וַיֹּאמֶר (ה) אֵלַי, עוֹד לֵךְ אֱהַב-אִשָּׁה, אֲהֻבַת רֵעַ, וּמְנָאָפֶת: כְּאַהֲבַת (ה) אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם פֹּנִים אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. (ב) וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף; וְחֹמֶר שְׂעֹרִים, וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים. (ג) וָאֹמַר אֵלֶיהָ, יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי--לֹא תִזְנִי, וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ; וְגַם-אֲנִי, אֵלָיִךְ. (ד) כִּי יָמִים רַבִּים, יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד, וּתְרָפִים. (ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת-ה אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל-ה וְאֶל-טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
Plead with your mother, plead; For she is not My wife, neither am I her husband; And let her put away her harlotries from her face, And her adulteries from between her breasts; Lest I strip her naked, And set her as in the day that she was born, And make her as a wilderness, And set her like a dry land, And slay her with thirst. And I will not have compassion upon her children; For they are children of harlotry. For their mother hath played the harlot, She that conceived them hath done shamefully; For she said: ‘I will go after my lovers, That give me my bread and my water, My wool and my flax, mine oil and my drink.’ Therefore, behold, I will hedge up thy way with thorns, And I will make a wall against her, That she shall not find her paths. And she shall run after her lovers, but she shall not overtake them, And she shall seek them, but shall not find them; Then shall she say: ‘I will go and return to my first husband; For then was it better with me than now.’ For she did not know that it was I that gave her The corn, and the wine, and the oil, And multiplied unto her silver and gold, Which they used for Baal. Therefore will I take back My corn in the time thereof, And My wine in the season thereof, And will snatch away My wool and My flax Given to cover her nakedness. And now will I uncover her shame in the sight of her lovers, And none shall deliver her out of My hand. I will also cause all her mirth to cease, Her feasts, her new moons, and her sabbaths, And all her appointed seasons. And I will lay waste her vines and her fig-trees, Whereof she hath said: ‘These are my hire That my lovers have given me’; And I will make them a forest, And the beasts of the field shall eat them. And I will visit upon her the days of the Baalim, Wherein she offered unto them, And decked herself with her ear-rings and her jewels, And went after her lovers, And forgot Me, saith the LORD. Therefore, behold, I will allure her, And bring her into the wilderness, And speak tenderly unto her. And I will give her her vineyards from thence, And the valley of Achor for a door of hope; And she shall respond there, as in the days of her youth, And as in the day when she came up out of the land of Egypt. And it shall be at that day, saith the LORD, That thou shalt call Me Ishi, And shalt call Me no more Baali. For I will take away the names of the Baalim out of her mouth, And they shall no more be mentioned by their name. And in that day will I make a covenant for them With the beasts of the field, and with the fowls of heaven, And with the creeping things of the ground; And I will break the bow and the sword and the battle out of the land, And will make them to lie down safely. And I will betroth thee unto Me for ever; Yea, I will betroth thee unto Me in righteousness, and in justice, And in lovingkindness, and in compassion. And I will betroth thee unto Me in faithfulness; And thou shalt know the LORD. And it shall come to pass in that day, I will respond, saith the LORD, I will respond to the heavens, And they shall respond to the earth; And the earth shall respond to the corn, and the wine, and the oil; And they shall respond to Jezreel.
5ה
דיון
  • כיצד אתם מבינים את פסוק י"ח? מהו ההבדל בין "אישי" ל"בעלי"?
  • מהו הקשר בין קריאת ה' בכינוי "בעל" לבין "הבעל" ו"הבעלים" (פסוקים י, יט)?
  • האם יש קשר בין פסוק י"ח לתיאורי הטבע והחקלאות בהמשך הפרק?
  • האם יש קשר לאירוסין ב'צדק ומשפט.. חסד ורחמים.. אמונה'?
6ו
אהבה ויראה
"תקראי אישי וגו'" - תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים
"בעלי" - לשון אדנות ומורא
7ז
קניין
"והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי - שם "בעל" מורה על הממשלה והקנין שמושל על הדבר מפני שהוא שלו וקנינו, ושם "איש" מורה על האהבה והקורבה והאישות, ועד עתה שלא היה לה' קורבה עמהם, והשגחתו היתה נסתרת ומעוטפת במסך טבעי היו עובדים מצד היראה וקוראים לו בעלי מצד ממשלתו עליהם, שבזה יביטו לפעמים אל משרתיו אשר הם אמצעיים אל השפע המגיע להם מאתו על ידם וייראו ויכבדו גם אותם, אבל לעתיד יתהלך בתוכם ויתן להם ברכותיו מבלי אמצעי כאשר יתיחד איש עם אשתו...
8ח
דיון
  • האם הדרך שבה הבנתם את פסוק י"ח דומה לדבריהם של רש"י והמלבי"ם?
  • מה ההבדל בין הפירושים של שני הפרשנים? עם איזה פירוש אתם מזדהים יותר?
  • מה התיקון לקלקול ביחסים שהיו בין האל לבין עם ישראל?
  • האם התיאור של היחסים בין האל לעם ישראל מתאים גם לתיאור של יחסים בין איש ואישה?
9 ט
מכתב של דוד בן גוריון לשר האוצר, 1953

© כל הזכויות שמורות למחבר
hebrew-academy.org.il


הסברים
  • בתמונה: מכתב מדוד בן גוריון לשר האוצר משנת 1953.
    תוכן המכתב: "לשר האוצר, חתמתי היום על "הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: והיה ביום ההוא-תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב' 18).
    בכבוד רב, ד. בן גוריון".
10י
דיון
  • האם אתם תומכים בעמדתו של בן גוריון?
  • באיזה כינוי לדעתכם ראוי לכנות את הבעל\האיש כשמדברים עליו בחיי היום יום? (כמובן, אפשר להציע גם כינויים נוספים מלבד אישי\בעלי)
  • ובאיזה כינוי ראוי שיכונה הבעל\האיש במסמכים רשמיים? האם יש הבדל בכינוי הראוי לבעל\לאיש בהתאם לנסיבות השימוש בו?
11יא
הרב אלישע אבינר, מתוך סיכומי שיעור של תלמידים, "כי טובים דודיך מיין"
...אין אלו שתי חלופות, או "אישי" או "בעלי", או מורא או חיבה, אלא יש כאן שתי קומות: קומת ה"בעלי", ומעליה קומת ה"אישי". כל מי שלומד מסכת כתובות, רואה שבנישואין, בבנין המשפחה, יש צד של "בעלי", צד של חובות בין בני הזוג, אחד כלפי רעהו - חובות כספיות, חובות אינטימיות. לכאורה יחסים של התחשבנות: מזונותיה כנגד מעשי ידיה, תכשיטים כנגד המותר וכו'. הוא חייב, היא חייבת, הכל הכל חובות וחישובים. אולם יש גם צד אחר - אישות וחיבת נעורים, ואז כלל לא שייך כל החלק של החישובים והחובות. חובות ניתן להגדיר, אך חיבה אי אפשר להגדיר, זה דבר אינסופי, לכם אנו מוצאים את מסכת כתובות כמסכת "בעלי", אך לא נמצא מסכת "אישי"...
© כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה, מעלה אדומים
www.ybm.org.il


הסברים
  • פרשנות של הרב אלישע אבינר לדברי ר' יוחנן במסכת כתובות עא.
12יב
דיון
  • מה היחס בין הכינויים "אישי" ו"בעלי" על פי הרב אלישע אבינר?
  • מה אומר הרב אבינר בזכות היחס המבוטא בכינוי "בעלי"?
  • האם ביחסים זוגיים כפי שאתם מכירים אותם, היחסים מסוג "אישי" ו"בעל"י מופיעים במקביל, זה לצד זה, מחליפים זה את זה כשלבים הכרחיים בקשר, או שמא בכלל המצב הקיים/הראוי הוא שייתקיים רק אחד מהם?
13יג
יהודה עמיחי, קטע מתוך מחזור השירים לשון אהבה ותה על שקדים קלויים, מתוך: פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמוד 96, 1998
...
אבל האוהבים אומרים את אותם הדברים בלהט ובשמחה:
אני רוצֶה, נצלי אותי, אני רוצָה, נצל אותי
עד תֹם.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il


הסברים
  • יהודה עמיחי מסביר שהטענה "את\ה מנצל\ת אותי" מקבלת משמעות חיובית בפיהם של אוהבים
14יד
דיון
אני שלך ואת שלי
  • נצלי אותי... נצל אותי...- האם בהחלפת "בעלי" ב"אישי" אין משום איבוד של ההתמסרות שבקשר? האם יש מקום להתמסרות כזו בקשר מודרני, ואם כן, מהו?
16 טז
17יז
דף הנחיות למנחה:
הושע א-ה.docx