ישעיהו סב-סו: פניו השונות של אלוהים
1א
הדף מאת: תמרה שיפרין / 929- תנ"ך ביחד
2ב
הדימוי של אלוהים הוא לעתים כאב או כאדון, אבל בפרקינו, אלוהים הוא גם חתן לכלתו וגם - בעל זונח, הורה מאוכזב וזועם, אביר שנלחם את מלחמות גבירתו, ויוצר עליון שאנחנו כחומר בידיו. אפילו הצד הנשי של האלוהות מתגלה כאן - כאם מנחמת. בתוך הייאוש והחורבן קשה לעתים להאמין, ואם מאמינים, הרי זה פעמים רבות באל קנא ונוקם. אבל בפרקינו מתגלות הפנים הרבות, האנושיות, של אלוהים. אלוהים שיש לו פנים רבות יכול ליצור בני אנוש שונים וכולם בתבניתו.
3ג
מתוך תפילת מוסף לראש השנה
אם כבנים אם כעבדים
הַיּום הֲרַת עולָם, הַיּום יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט, כָּל יְצוּרֵי עולָם,
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים.
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים.
אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיות, עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוצִיא לָאור מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיוֹם קָדושׁ:
4ד
דיון
1. אילו יחסים בין האל לעמו מוצגים בתפילה זו?
2. האם גם אתם הרגשתם פעם שאתם תולים עיניים במישהו, או שתולים עיניים בכם?
3. האם ייתכנו סוגים אחרים של יחסים בין אלוהים ובין עם ישראל?
5ה
בנים סוררים לאבות
וַיֹּאמֶר אַךְ-עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ.
בְּכָל-צָרָתָם (לא) (לוֹ) צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל-יְמֵי עוֹלָם.
וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם-בָּם.
וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ
כִּי-אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.
For He said: ‘Surely, they are My people, children that will not deal falsely’; so He was their Saviour. In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. . But they rebelled, and grieved His holy spirit; therefore He was turned to be their enemy, Himself fought against them. Then His people remembered the days of old, the days of Moses: ‘Where is He that brought them up out of the sea With the shepherds of His flock? Where is He that put His holy spirit In the midst of them? That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, To make Himself an everlasting name? That led them through the deep, as a horse in the wilderness, without stumbling? As the cattle that go down into the valley, the spirit of the LORD caused them to rest; So didst Thou lead Thy people, To make Thyself a glorious name.’ Look down from heaven, and see, even from Thy holy and glorious habitation; Where is Thy zeal and Thy mighty acts, The yearning of Thy heart and Thy compassions, Now restrained toward me? For Thou art our Father; for Abraham knoweth us not, and Israel doth not acknowledge us; Thou, O LORD, art our Father, Our Redeemer from everlasting is Thy name.
6ו
דיון
1. איזה סוג של יחסים בין אבות ובנים מתואר כאן?
2. האם זה היחס שאנחנו מצפים לו?
3. מה יכול להצדיק יחס כזה?
4. האם גם אתם חוויתם יחס כזה?
7ז
יוצר ויצירה
וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ.
אַל-תִּקְצֹף ה' עַד-מְאֹד וְאַל-לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן ...
But now, O LORD, Thou art our Father; we are the clay, and Thou our potter, and we all are the work of Thy hand. Be not wroth very sore, O LORD, neither remember iniquity for ever; behold, look, we beseech Thee, we are all Thy people.
8ח
פיוט מאת מחבר עלום שם מתוך תפילת ערבית ליום הכיפורים, נוסח אשכנז
כחומר ביד היוצר
כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
למקור השלם
9ט
דיון
1. איזה יחס מתואר כאן בין האל לעם? מה טיבו?
2. עם ישראל נמשל ליצירה. מה היתרונות ומה החסרונות של נמשל זה?
10י
ישיש עליך אלוהיך כמשוש חתן על כלה
לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי-חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל. כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ.
וְקָרְאוּ לָהֶם עַם-הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה.
Thou shalt no more be termed Forsaken, Neither shall thy land any more be termed Desolate; But thou shalt be called, My delight is in her, And thy land, Espoused; For the LORD delighteth in thee, And thy land shall be espoused. For as a young man espouseth a virgin, So shall thy sons espouse thee; And as the bridegroom rejoiceth over the bride, So shall thy God rejoice over thee.
11יא
זלדה, מתוך השיר 'בשעה מהורהרת זו', שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 141
ברכת כלולות / זלדה

יָצָאתִי אֶל מְשֹוֹשֹ חָתָן וְכַלָּה
וְרָאִיתִי
כִּי הֵם שׁוזְרִים תִּקְוָה עֲדִינָה
בִּקַּשְׁתִּי:
יוֹצֵר הָאָדָם -
עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיָנָם
בִּנְיָן עֲדֵיֹּ-עַד
למקור השלם
12יב
דיון
1. הנביא מתאר את יחסי האל ועמו כיחסי חתן וכלה. מה מאפיין יחסים אלה? היעזרו בשירה של המשוררת זלדה.
2. מה עתיד להיות היחס בין האל לעמו, ומה המצב ביניהם בהווה?
13יג
'כך או כך תישאר האביר שלי' (דני סנדרסון)
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.
For Zion’s sake will I not hold My peace, And for Jerusalem’s sake I will not rest, Until her triumph go forth as brightness, And her salvation as a torch that burneth.
14יד
דיון
1. איזה יחס מוצג כאן בין האל לעמו?
2. חשבו על מקרים דומים של מסירות שכזו.
15טו
'בואי אמא' (לאה נאור)
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ.
As one whom his mother comforteth, So will I comfort you; and ye shall be comforted in Jerusalem.
16טז
דיון
לעומת הדימוי השגור של אלוהים כאב כועס ומאוכזב, הוא מוצג כאן באופן מפתיע כאם.
איזה מין טיפוס הורה הוא מייצג כאן?
17יז
עדי קיסר, ממשלת לילה, בתוך שחור על גבי שחור, הוצאת גרילה תרבות, 2014
ממשלת לילה / עדי קיסר
בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֱלוֹהִית תִּבְרָא
אֶת הָעוֹלָם עוֹד אֶלֶף פְּעָמִים
בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
בְּרֵאשִׁית
בָּרְאָה אֱלוֹהִית
אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ
וַיְהִי אוֹר.
בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
כְּבָר לָמַדְתִּי
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב גַּם בַּחֹשֶׁךְ
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיפֹה כָּל אוֹת נִמְצֵאת
גַּם בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל.
כְּבָר לָמַדְתִּי
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב בַּחֹשֶׁךְ.
18יח
דיון
האם 'אלוהית' של עדי קיסר היא האלוהית שהפמינסטיות והפמיניסטיים מייחלים לה?
19יט
פניו השונות של האדם
... לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא.
וכל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא.
ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך .
ושלא יהו מינין אומרים, הרבה רשויות בשמיים.
ולהגיד לך גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו.
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם ...
How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]
20כ
דיון
פניו השונות של האדם
המדרש הזה מדגיש גדולת האל ואת השוויון בין בני האדם למרות האחרות שלהם.
כולנו נבראנו בצלמו ולכן כולנו שווים זה לזה. כל אחד מאיתנו ייחודי ויש לו אור משלו להאיר בעולם.

האם הפרקים האחרונים של ספר ישעיהו יכולים לתת זווית נוספת למדרש זה?
22 כב
23כג
דף הנחיות למנחה:
ישעיהו_סב-סו_דף_למנחה.doc