תהלים יט-כג: 'יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת'
הדף מאת: אפרת רותם / 929- תנ"ך ביחד
בלימוד זה נקרא שניים מפרקי השירה של תהלים, פרק יט ופרק כב, כפרקים המציעים קריאה אמונית של רגשות, ביקור במעמקי הרגש. חלקו הראשון של פרק יט נוגע בים השמחה, ופרק כב נוגע במעמקי הייאוש והופך להודיה. מטרת הלימוד היא לבקר בעולמות הרגש מתוך ההבנה כי רגשות הם כמו גלי הים, מופיעים ונעלמים, ונמשכים זמן קצר בלבד. הדיון שואב מתפיסת העולם החסידית, מתפיסת העולם הבודהיסטית, ומעולמות השירה והתפילה. ננסה לתת מסגרת רעיונית למה שנדיר לדבר בו, בשל מעורפלותו - עולם הרגש של הלומדים והלומדות.
תהלים (כב) (בדילוגים)
(ב) אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי, רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. (ג) אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי. [...] (ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. (ח) כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. [...] (יא) עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. (יב) אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה כִּי-אֵין עוֹזֵר. (יג) סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. (יד) פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. (טו) כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. (טז) יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. (יז) כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. (יח) אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי. (יט) יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. (כ) וְאַתָּה (ה) אַל-תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. (כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי. (כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.
My God, my God, why hast Thou forsaken me, and art far from my help at the words of my cry? O my God, I call by day, but Thou answerest not; and at night, and there is no surcease for me. Yet Thou art holy, O Thou that art enthroned upon the praises of Israel. In Thee did our fathers trust; they trusted, and Thou didst deliver them. Unto Thee they cried, and escaped; in Thee did they trust, and were not ashamed. But I am a worm, and no man; a reproach of men, and despised of the people. All they that see me laugh me to scorn; they shoot out the lip, they shake the head: 'Let him commit himself unto the LORD! let Him rescue him; let Him deliver him, seeing He delighteth in him.' For Thou art He that took me out of the womb; Thou madest me trust when I was upon my mother's breasts. Upon Thee I have been cast from my birth; Thou art my God from my mother's womb. Be not far from me; for trouble is near; for there is none to help. Many bulls have encompassed me; strong bulls of Bashan have beset me round. They open wide their mouth against me, as a ravening and a roaring lion. I am poured out like water, and all my bones are out of joint; my heart is become like wax; it is melted in mine inmost parts. My strength is dried up like a potsherd; and my tongue cleaveth to my throat; and Thou layest me in the dust of death. For dogs have encompassed me; a company of evil-doers have inclosed me; like a lion, they are at my hands and my feet. I may count all my bones; they look and gloat over me. They part my garments among them, and for my vesture do they cast lots. But Thou, O LORD, be not far off; O Thou my strength, hasten to help me. Deliver my soul from the sword; mine only one from the power of the dog. Save me from the lion's mouth; yea, from the horns of the wild-oxen do Thou answer me.
דיון
בקריאה ראשונית את חלקו הראשון של מזמור כב - מה המצב הנפשי של הדובר? באילו דימויים הוא משתמש כדי להדגיש את מצבו הנפשי? מאילו עולמות לקוחים אותם דימויים? מהי מערכת היחסים בין פנימיות הדובר לבין העולם החיצוני (אנשים סביבו, חיות, העולם בכללו)?
רבי דב בער ממזריטש, תורת המגיד, נ"ך, תהלים, פרק יט
"תורת המגיד ממזריטש" על תהלים יט
שמעתי בשם הרב ה"מ זצ"ל על הפסוק לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ (תהלים, יט, ה ו). שידוע שיש בתורה פשטיות ופנימיות, שפנימיות הוא בחיבור נשמה לנשמה. וזהו פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' (דברים ה, ד). וכמו שבן אדם מפשיט עצמו מן החומריות כן נתגלתה לו התורה, וזהו לשמש שם אוהל בהם ממש, רצונו לומר כשהאוהל הוא הגוף מפסיק, אינו רואה רק פשטיות התורה. וכשיצא מן החומר אז נתגלה לו פנימיות התורה. וכשיוצא עוד יותר אז נתגלתה לו פנימיות דפנימיות, וזהו "והוא כחתן יוצא מחופתו".
דיון
המגיד מנגיד בין הישיבה באוהל לבין היציאה השמחה ממנו. את הניגוד הזה הוא מקביל לפנימיות ולפשטות. כדי לראות מעבר לפשטות, לפשט של התורה, צריך דווקא לצאת בשמחה מהאוהל, לקראת האחר או האחרת (במקרה זה, החתן שיוצא לקראת הכלה). וכמנהג הקריאה החסידית, דווקא כאשר יוצאים, אפשר להיכנס עוד יותר פנימה, אל המשמעות הנסתרת של הדברים. היציאה הזאת, הקריאה הנכנסת פנימה ויוצאת החוצה, מאפשרת קריאה נפשית ואינטימית של הטקסטים מתהלים.
האם אלוהים הוא חלק מהדיאלוג עם העולם החיצוני במזמור זה? נסו לקרוא את הדיאלוג שבמזמור כדיבור עם קול פנימי אחר, או כדיבור עם אדם אחר, ברוחו של המגיד ממזריטש. אילו קריאות של הדיאלוג תוכלו להציע?
פמה צ'ודרון, מתוך: כשדברים מתפרקים, הוצאת פראג, עמ' 20-21, 2001
כשדברים מתפרקים
המסע הרוחני, אין משמעו הגעה לגן עדן ומציאת מקום, ששווה להתמקם בו אחרי כל המאמץ. למעשה, צורת ההסתכלות הזאת על הדברים היא זו שמשאירה אותנו אומללים. המחשבה שנוכל למצוא איזה עונג מתמיד ולהימנע מכאב היא מה שקרוי בבודהיזם סמסרה, מעגל נטול תקווה שמסתובב ומסתובב בלי סוף וגורם לנו סבל רב. [...] מנקודת מבט זאת, הזמן היחיד, שבו אנו באמת יודעים מה הולך, הוא כשהשטיח נמשך לפתע תחתינו, ואיננו מוצאים שום מקום להניח את כף רגלנו. אנחנו משתמשים במצבים האלה כדי להעיר את עצמנו או להרדים את עצמנו. ברגע הזה בדיוק כשנשמטת הקרקע היציבה טמון הגרעין לגילוי טוב הלב שלנו ודאגתנו למי שזקוק לה.

[...] להישאר עם הרעיעות הזאת עם לב שבור, עם בטן מקרקשת, עם תחושת חוסר האונים והרצון להתנקם זהו הנתיב להתעוררות אמיתית. דבקות בחוסר הוודאות, פיתוח המיומנות להירגע בעיצומו של הכאוס, עמידה איתנה בפני החרדה זהו הנתיב הרוחני. סיגול היכולת לתפוס את עצמנו, בעדינות ובחמלה לתפוס את עצמנו, זהו נתיב הלוחם.
© כל הזכויות שמורות להוצאת פראג
prag.co.il
דיון
חלקו הראשון של מזמור כב צולל למעמקי הייאוש, קראו את הטקסט של פמה צ'ודרון ודונו באפשרות הרוחנית שהיא מציעה. "להישאר עם הרעיעות הזאת". האם זו תגובה מוכרת לכם להתמודדות עם רגשות של ייאוש, דיכאון, חוסר תקווה, אובדן דרך? כיצד בדרך כלל אתם מתמודדים עם רגשות כאלו, אם אתם מרגישים בנוח, חלקו זאת עם הקבוצה, אם לא, ניתן לקחת כמה דקות של שקט ולכתוב לעצמנו מה אנחנו עושות ועושים כשאנחנו מרגישים כמו "תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ"?
דיון
להעשרה
אלי, למה עזבתני, ביצועו של ברי סחרוף לפיוט של ר' דוד בוזגלו, המתבסס על הפסוק הפותח את מזמור כב, העוסק בנטישה של אלוהים את ישראל בגלות.
רבי דוד בוזגלו, אלי למה עזבתני
אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָנִי / רבי דוד בוזגלו
אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָנִי שׁוֹכֵן בָּר,
נָע בַּמִּדְבָּר
רְאֵה כִּי אָזְלַת יָדִי וְאֵין דָּן דִּינִי

נִעְנַעְתִּי רֹאשִׁי לְכָל גַּל וּמִשְׁבָּר,
עַד כִּי עָבַר
כֻּלִּי עָלְמָא קָא מְפַלְגֵּי בְעַם עָנִי
לָא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְשׁוֹד גָּבַר,
מִלְּגָו וּלְבָר
לֹא זוֹ אַף זוֹ קָאַתְנִי וְרַב יְגוֹנִי

גְּזֵרָה שָׁוָה מוּפְנָה מוּל עַם נָבָר,
נָקִי וּבַר
קַל וָחֹמֶר שְׁנֵיהֶם אָמְצוּ מִמֶּנִּי

צוּר לְבָבִי עַד מָתַי בִּי תִּתְעַבָּר,
קַיֵּם דָּבָר
אָז דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לְהוֹשִׁיעֵנִי
למקור השלם
Error loading media...
אלי למה עזבתני. מילים: רבי דוד בוזגלו, לחן: עממי ממסורת מרוקו, ביצוע: ברי סחרוף
אלי למה עזבתני / ברי סחרוף
ברכת המפיל, מתוך העבודה שבלב, סידור התפילה הרפורמי הישראלי, הוצאת התנועה ליהדות מתקדמת, תשמ"ב
ברכת המפיל מתוך קריאת שמע שעל המיטה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינָי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפָּי, וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי ואִימותַי, שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַעֲמִידֵנִי לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְאַל יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי וַחֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמֵּאִיר לְעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ.
© כל הזכויות שמורות להתנועה ליהדות מתקדמת
www.reform.org.il
דיון
תפילת המפיל נאמרת בסופו של יום, רגע לפני השינה. אילו קשיים בזמן השינה ורגשות הסובבים את סוף היום, עולים מהתפילה? מהן הבקשות בתפילה? נסו לקשור בין הברכה ובין הרגשות והמחשבות העולים מתהלים כב.
תהלים (כב)
(כג) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. (כד) יִרְאֵי (ה) הַלְלוּהוּ כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל. (כה) כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. (כו) מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. (כז) יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ (ה) דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. (כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-ה כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. (כט) כִּי לַה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. (ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה. (לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. (לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.
I will declare Thy name unto my brethren; in the midst of the congregation will I praise Thee. 'Ye that fear the LORD, praise Him; all ye the seed of Jacob, glorify Him; and stand in awe of Him, all ye the seed of Israel. For He hath not despised nor abhorred the lowliness of the poor; neither hath He hid His face from him; but when he cried unto Him, He heard.' From Thee cometh my praise in the great congregation; I will pay my vows before them that fear Him. Let the humble eat and be satisfied; let them praise the LORD that seek after Him; may your heart be quickened for ever! All the ends of the earth shall remember and turn unto the LORD; and all the kindreds of the nations shall worship before Thee. For the kingdom is the LORD’S; and He is the ruler over the nations. All the fat ones of the earth shall eat and worship; all they that go down to the dust shall kneel before Him, even he that cannot keep his soul alive. A seed shall serve him; It shall be told of the Lord unto the next generation. They shall come and shall declare His righteousness Unto a people that shall be born, that He hath done it.
דיון
חלקו הראשון והמיואש של מזמור כב מסתיים בפסוק כב, במילה 'עֲנִיתָנִי'. חוקרי תהלים רבים טוענים כי זו מילת המפנה, ומעתה והלאה המזמור הופך ממזמור תלונה ונטישה, למזמור הודיה והלל. קראו את המשך המזמור, ודונו בשאלה, מה בדברי התודה של הדובר יכול להיחשב כסיבה לשינוי הנימה והדגש? ניתן לשים לב לחזרה הגדולה על שמו המפורש של האל, שבחלק הראשון הופיע רק פעם אחת. מה לדעתכם שיפר את מצבו הנפשי של הדובר?
פמה צ'ודרון, מתוך: כשדברים מתפרקים, הוצאת פראג, עמ' 32, 2001
כשדברים מתפרקים
לפעמים אנחנו מרגישים אשמים, לפעמים יהירים. לפעמים המחשבות והזכרונות מבעיתים ומאמללים אותנו לגמרי. מחשבות חולפות במוחנו כל הזמן, ובזמן הישיבה אנחנו מספקים להן מרחב לעלות. כמו עננים בשמים גדולים או גלים בים רחב, לכל המחשבות ניתן מרחב להופיע. אם אחת המחשבות מתעכבת וסוחפת אותנו, נעימה או לא-נעימה, ההנחיה היא לתייג אותה כ'חשיבה' במירב הפתיחות והנדיבות שנוכל לגייס, ולהניח לה להתמוסס בחזרה אל השמים הגדולים. כשהעננים והגלים חוזרים מיד, זאת לא בעיה. אנחנו רק מכירים בקיומם שוב ושוב בידידותיות ללא תנאים, מתייגים אותם כ'חשיבה' ומרפים מהם שוב ושוב ושוב.
© כל הזכויות שמורות להוצאת פראג
prag.co.il
אתי הילסום, מתוך: השמים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגום: שולמית במברגר, הוצאת כתר, עמ' 37-38, 2002
השמים שבתוכי
יום שישי, 9 בבוקר. אני מרגישה כמו מי שמחלים ממחלה קשה. הראש קליל והרגליים חלושות. לא היה קל אתמול. נדמה לי שהחיים שלי אינם פשוטים דיים. אני מתכוונת לחיי הרוח. אני מתמכרת יותר מדי לדברים קיצוניים, להילולות של הנפש. ייתכן גם שאני מזדהה יותר מדי עם כל מה שאני קוראת ולומדת. דוסטויבסקי, למשל, עדיין מצליח איכשהו לשבור את לבי. אני באמת חייבת לחשוב ביתר פשטות. להניח לעצמי לחיות. לא לרצות לראות לאלתַר את תוצאות חיי. והתרופה ידועה לי. אני צריכה להשתופף על הרצפה בפינה, ובתנוחה הזאת להקשיב למה שמתחולל בתוכי. בעזרת חשיבה בין כך ובין כך לא אצא מזה. החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים. במקרה כזה צריך לקרות משהו אחר. במקרה כזה האדם צריך להיעשות פאסיבי ולהקשיב. לקשור שוב קשר זה או אחר עם איזו פיסת נצח.

להיות באמת פשוטה יותר ופחות בומבסטית, גם בעבודה. [...] נדמה לי שמצד אחד אני דורשת מעצמי דרישות גבוהות מאוד, וברגעים של השראה אני מאמינה שאגיע להישגים של ממש, אבל ההשראה אינה נמשכת לנצח, וברגעים של שגרה תוקפת אותי פתאום החרדה שלעולם לא אצליח לממש את מה שאני חשה ברגע ההתעלות. אבל למה אני צריכה לממש משהו בכלל? כל מה שאני צריכה הוא פשוט "להיות" ולחיות ולנסות להיות בן אדם. [...] אבל אלוהים, אני מעדיפה שתיתן לי תבונה במקום ידע. או מוטב לומר: רק הידע המוליך אל התבונה מביא לנו או מכל מקום לי אושר, ולא הידע שפירושו כוח. מעט שלווה, הרבה רוחב לב ומעט תבונה; כשאני חשה בתוכי את אלה, הכול בסדר אתי.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il


מושגים
  • אתי הילסום - אתי הילֶסוּם (הולנד 1914 - אושוויץ 1943) יהודייה-הולנדית, מחברת יומנים אשר ראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ואשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. ככל שהחריפה הסכנה וטבעת החנק התהדקה סביב הילסום, כך גדלה אמונתה בטיבו של האל וגדלו תובנותיה לגבי משמעות הקיום וחיי האדם. בת 29 היתה בהירצחה.
  • השמיים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום - אתי הילסום הייתה פסיכולוגית ומתרגמת יהודייה שחיה שבאמסטרדם בזמן מלחמת העולם השנייה, תחת הכיבוש הגרמני. היא נרצחה באושוויץ בגיל 29. היא כתבה יומן ייחודי שהתפרסם רק בשנות השמונים, ובו היא מציעה תפיסה רוחנית ותיאולוגית ייחודית ועכשווית מאוד. היומן שלה מלא בשאלות רוחניות, רגשיות ובהתעמקות בנבכי נפשה.
דיון
יומן הוא אינו בדיה ספרותית; דרך הקריאה ביומן מתאפשרת לנו הצצה לתנודות הרגשיות שאנחנו חווים כל הזמן. אילו מחשבות ורגשות מעלה אתי הילסום בקטע הקצר הזה? האם ניתן לראות את המעבר ממחשבות קשות לעיבוד שלהן ואז לניסיון לפתור את הדברים? האם תוכלו למצוא מקבילות בין הקטע לבין מזמור כב?
תהלים, פרק יט, פסוקים ב-ז
תהלים יט
ב הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. ג יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת. ד אֵין-אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם. ה בְּכָל-הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם. ו וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח. ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.
דיון
מה האווירה העולה מחלקו הראשון של מזמור יט? מהו מצבו הנפשי של הדובר? במה הוא מבחין? מי משתתף בהלל? לאן מופנה מבטו? מהם הרגשות העיקריים העולים מהמזמור?
קראו את ברכת 'יוצר אור' מתוך תפילת השחרית, אילו רגשות מביעה התפילה בבוקר? האם לדעתכם יש כאן תשובה מסוימת לניסיון הרוחני שעולה מתוך מזמור כב, למצוא פתרון לייאוש נפשי?
ברכת יוצר אור, מתוך העבודה שבלב, סידור התפילה הרפורמי הישראלי, הוצאת התנועה ליהדות מתקדמת, תשמ"ב
ברכת יוצר אור
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל:

הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז. הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵׁא מִימות עוֹלָם: אֱלֹהֵי עוֹלָם. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ. אֲדוֹן עֻזֵּנוּ. צוּר מִשגַּבֵּנוּ. מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. מִשגָּב בַּעֲדֵנוּ:

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת:
© כל הזכויות שמורות להתנועה ליהדות מתקדמת
www.reform.org.il
דליה רביקוביץ, יום ליום יביע אומר, מתוך: כל השירים עד כה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 167, 2007
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
כְּמוֹ בִּיעָרוֹת עַל הַכַּרְמֶל
שֶׁבָּם כָּלְתָה נַפְשִׁי
עִם רוּחַ יוֹם,
הָאֳרָנִים הִשִּׁירוּ מְחָטִים
אִצְטְרֻבָּלִים הָיוּ נוֹפְלִים לָאֲדָמָה.
בֵּיתִי הָיָה מוּגָף בְּוִילוֹנוֹת
אֲשֶׁר תָּפַרְתִּי לִי מִמֶּשִׁי סִין,
אֲבָל הָאוֹר הָיָה בּוֹקֵעַ בַּפְּתָחִים
הָאוֹר הָיָה מֵצִיף אֶת הַסִּפִּים.
שָׁם עָבְרוּ עָלֵינוּ הַחַיִּים
מִבְּלִי מֵשִׂים,
נֶעְלַם מִמֶּנִּי לוּחַ הַשָּׁנִים.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִצְטָרֵף אֵלַי
אַחֲרֵי שֶׁקָּם לָשׁוּב מִן הַמֵּתִים.
כָּל הַיָּמִים הָיָה יוֹשֵׁב אִתִּי
כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ נִגֵּן זְמִירוֹת:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל.

כְּמוֹ בִּיעָרוֹת עַל הַכַּרְמֶל
אִצְטְרֻבָּלִים הָיוּ נוֹשְׁרִים שָׁם לְאֵין סְפוֹר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
Error loading media...
אצטרובלים (יום ליום יביע אומר), מילים: דליה רביקוביץ', לחן וביצוע: ערן כרמלי, מתוך "ביתן הזכוכית", מופע שירי דליה רביקוביץ'
ניתן להקשיב ללחן המקסים של ערן כרמלי לשיר:
דיון
קראו את שירה של דליה רביקוביץ, השואב את השראתו ואף מצטט ממזמור יט.
מהלך השיר מתאר הסתגרות, דכאונית אפילו, שאינה מצליחה לחלוטין, בשל האור הבוקע לתוך הבית. כמו מזמור כב השקוע בייאוש וממנו מטפס למעלה, כך גם האור שבוקע מפתחי הבית אינו מאפשר שקיעה לתהומות הייאוש, וכמו במזמור יט, האור הוא סממן לתקווה. הדיכאון שמתואר בשיר, למשל דרך הזמן שעובר מבלי משים, מחובר לאמנות הגבוהה של השירה והזמירות של דוד המלך, הנחשב למשורר תהלים, וזו של דליה רביקוביץ עצמה. מהם הימים והלילות המדברים, המביעים אומר בשיר? איזה תפקיד משחק הטבע בשיר? כיצד האצטרובלים, דרכי ההישרדות והרבייה של האורנים, מכניסים לתוך השיר את העתיד?