ירמיהו כו-ל: להרוג את השליח

פרקי השבוע בפרויקט 929 הם פרקים כו-ל בירמיהו. הלימוד עוסק בסיטואציה שבה אדם הנושא בשורה חברתית קשה וביקורתית, זוכה, במקום להקשבה לתוכן דבריו ותיקון הליקויים שעליהם הצביע, ליחס של רדיפה אישית וסיכון חיים.

דיון
מבוא
דף זה עוסק בסיטואציה שבה כאשר אדם המטיף בשער ונושא בשורה חברתית קשה וביקורת, זוכה, במקום להקשבה לתוכן דבריו ותיקון הליקויים שהצביע עליהם, ליחס של רדיפה וסכנת חיים.

דיון
מדוע מנבא ירמיהו על חורבן בית המקדש וירושלים? מהי מטרת הנבואה?
מה מציע הנביא כדי למנוע את החורבן הצפוי?
מהי התגובה שמעוררים דברי הנבואה של ירמיהו?
האם מקשיבים לדבריו במלואם?
מי רוצה להרוג אותו? מדוע?
מי מציל אותו? מדוע?
מה דעתכם על חלוקת התפקידים הזו?
האם נתקלתם במצבים דומים בחייכם - שבה רצו לפגוע במי שאמר דברים שלא רוצים לשמוע, במקום להתייחס אל תוכן הדברים?

במחזה הידוע 'אדיפוס המלך' שכתב סופוקלס, קורא המלך אדיפוס לנביא העיוור טירסיאס, שיגלה לו מי הוא רוצח המלך הקודם של תביי. טיריסיאס, היודע את האמת - שאדיפוס עצמו הוא הרוצח - מנסה להתחמק מלענות. אדיפוס מתעקש וטיריסאס רומז לאדיפוס שזה הוא עצמו אבל משאדיפוס לוחץ ומאיים עליו ,הוא מגלה לו את כל האמת. בשלב זה עולה חרונו של אדיפוס והוא מאשים את הנביא העיוור בקשירת קשר לרצח המלך ההרוג ומגרש אותו מעל פניו בבושת פנים.

מכאן ככל הנראה נוצר הביטוי 'להרוג את השליח'. הנה קטע קצר מן המחזה:

סופוקלס, אדיפוס המלך, תרגום: שאול טשרניחובסקי
קטע מן המחזרה אדיפוס המלך
המקהלה
הִנֵּה הָאִישׁ יַרְאֶנּוּ! שָׁם הֵם נוֹהֲגִים
אֶת הַנָּבִיא הַאֱלֹהִי, שֶׁאֵין
בִּלְתּוֹ בִבְנֵי אָדָם לָדַעַת הָאֱמֶת.
אידיפוס
טֵירֶסִיאַס, יוֹדֵעַ כָּל הַתַּעֲלוּמוֹת,
רָזֵי הָאָרֶץ וּמִסְתְּרֵי שָׁמָיִם,
אֵינְךָ רוֹאֶה הָעִיר, אֲבָל יוֹדֵעַ
אַתָּה מְצוּקָתָהּ. אַתָּה מוֹשִׁיעַ
לָהּ וּמִפְלָט, וְאֵין אַחֵר בִּלְתֶּךָ.
כִּי פֶבּוֹס הוּא (אִם לֹא מִפִּי צִירַי שָׁמַעְתָּ)
שָׁלַח דְּבָרוֹ כִּי לוֹ דָרַשְׁנוּ כָּכָה:
לֹא תַּעֲמֹד הַמַּגֵּפָה, בִּלְתִּי
אִם יִמָּצֵא לוֹקֵחַ נֶפֶשׁ לַיוֹס
וּנְמִיתֵהוּ אוֹ יִגְלֶה מִן הַקִּרְיָה.
אַל תַּעֲלֵם מִמֶּנּוּ אֶת אָמְרָה צִפּוֹר
אוֹ דֶרֶך נְחָשִׁים אַחֵר יָדָעְתָּ,
פַּלֵּט רֹאשְׁךָ, פַּלֵּט הָעִיר, פַּלְּטֵנִי,
הָסֵר מִמֶּנּוּ אֶת עֲוֹן הַדָּם הַזֶּה!
בְּךָ בָטַחְנוּ; לַעֲזֹב עִם אָח
בְּכָל מְאֹדְךָ הֵן אֵין עָמָל יָפֶה מִזֶּה.
...
טירסיאס
שַׁלְּחֵנִי אֶל בֵּיתִי, וְיֵקַל לָשֵׂאת אָז לִי
שֶׁלִּי וּלְךָ שֶׁלָּךְ, אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמַע.
אידיפוס
לֹא בְּחִבָּה וְלֹא כַחֹק דִּבַּרְתָּ.
עִיר זֹה גִדְּלָה אוֹתְךָ, וּנְבוּאָתְךָ תִכְלָא?
טירסיאס
רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ לְרָעָה
לְךָ, וְלֹא יְהִי חֶלְקֵי כְּחֶלְקֶךָ.
[רוֹצֶה לָלֶכֶת]
אידיפוס
בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲךָ, נָא אַל תִכְלָא
אֶת עֲצָתְךָ, כֻּלָּנוּ נְחַנְּנֶךָּ.
טירסיאס
חִסְרֵי-בִינָה כֻלְּכֶם! וּלְעוֹלָם אֶדֹּם,
כִי אִם פָּתַחְתִּי פִי וְאָבְדָנְךָ יָבוֹא.
אידיפוס
מָה זֹּאת? יָדַעְתָּ וְתַחֲרֵשׁ? הֲלֹא
רָעָה אַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ וְעַל הָעִיר.
טרסיאס
נַפְשִׁי אֵין לְהָרֵעַ גַּם לְךָ גַּם לִי.
מַה בִּי תִפְצֹר לַשָּׁוְא, כִּי לֹא אֶפְתָּח שְׂפָתָי.
אידיפוס
זָקֵן נִקְלֶה, אַתָּה אֵינְךָ עוֹנֶה הֲלֹא
תַּרְגִּיז גַּם אֶת הָאָבֶן! תַּחֲרֵשׁ
בְּקַשִׁיוּת עָרְפְּךָ וּבְרֹעַ לְבָבְךָ?
טירסיאס
תֹּאמַר אֲנִי כוֹעֵס; אוּלָם חֲרוֹן אַפְּךָ
אוֹתוֹ אֵינְךָ רוֹאֶה וְתוֹכִיחֵנִי.
...
אידיפוס
לֹא אַחֲרִישׁ! אֲשֶׁר גִּלִּיתִי בְּאַפִּי
אוֹתָה אַגִּיד; רְאֵה, הִנֵּה אֲנִי אוֹמֵר:
לִבְּךָ חָרַשׁ כָּל זֹאת, אַךְ לֹא אַתָּה
אוֹתוֹ הָרַגְתָּ, וְלוּלֵא עִוֵּר אַתָּה,
כִּי אָז אָמַרְתִּי: גַּם יָדְךָ שָׁלַחַתָּ!
...
טירסיאס
אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ.
אידיפוס
לֹא לְטוֹבָה לְךָ נְאַצְתַּנִי פַעֲמָיִם.
טירסיאס
הַעוֹד אַגִּיד, וַחֲרוֹנְךָ עוֹד יָעַל?
אידיפוס
דַּבֵּר כְּאַוַת נַפְשֶׁךָ! אֵין שׁוֹמֵעַ לָךְ.
טירסיאס
בְּלֹא יוֹדְעִים כָּרַתָּ בְּרִית מַחְפִּירָה
עִם בְּשָׂרְךָ שֶׁלְּךָ וְלֹא תִרְאֶה אָוֶן.
אידיפוס
הַאִם תִּבְטַח, כִּי לֹא יְבוֹאֲךָ כָּל רָע?
טירסיאס
גַּם לֹא יָבוֹא, אִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ בָּאֱמֶת.
אידיפוס
בָּהּ יֵשׁ, אֲבָל בְּךָ אֵינֶנּוּ, כִּי עִוְרוֹת
אָזְנֶיךָ, בִּינָתְךָ וְגַם עֵינֶיךָ.
טירסיאס
אֻמְלָל, אוֹתִי תְנָאֵץ, וּבִמְהֵרָה
יְנָאֲצוּךָ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָי.
אידיפוס
אַךְ לַיְלָה לְלֹא-הַפְסֵק גִּדְּלֶךָ, וּמַה לִּי
וּלְרוֹאֵי-שֶׁמֶשׁ כִּי נִירָא אוֹתְךָ.
טירסיאס
גַּם לֹא נִגְזַר אֲשֶׁר תִּפֹּל, וּמִיָּדִי,
עַז אַפּוֹלוֹן, וְזֶה נוֹגֵעַ לוֹ.
אידיפוס
דְּבָרֶיךָ הֵם, אוֹ קְרֵיאוֹן שָׂם אוֹתָם בְּפִיךָ?
טירסיאס
לֹא קְרֵיאוֹן עוֹכֶרְךָ, כִּי אִם אַתָּה אַךְ אָתָּה.
אידיפוס
הוֹי, עֹשֶׁר וְשִׁלְטוֹן וְאַתְּ, חָכְמָה, אֲשֶׁר
דּוֹמָה אֵין לָךְ בְּתוֹךְ חַיִּים מְלֵאֵי קִנְאָה,
כַּמָּה רַבָּה צָרוּת-הָעַיִן בְּכַנְפֵיכֶם,
אִם בְּשֶׁל זֶה שִׁלְטוֹנִי מַתְּנַת עִירִי
וּמֵרְצוֹנָם הַטּוֹב אֲנִי הֵן לֹא בִקַּשְׁתִּי
אוֹרֵב לִי קְרֵיאוֹן זֶה הַנֶּאֱמָן בַּשֶּׁלִי,
הַטּוֹב בִּמְיֻדָּעַי לִי מִתְנַכֵּל לְגָרְשֵׁנִי
וְהִנֵּה גַּם שָׁלַח קוֹסֵם נוֹכֵל
רַב-מְזִמּוֹת, אֲשֶׁר לִבּו הוֹלֵךְ
רֵק אַחֲרֵי בִצְעוֹ וְרֵיק מֵחָכְמָתוֹ.
הַגֵּד, מָתַי כְּבָר נֶאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ?
בִּהְיוֹת מִפְלֶצֶת-הַשִּׁירָה בָאָרֶץ,
מַדּוּעַ לֹא הוֹדַעְתָּ אִמְרֵי-פְדוּת?
הֲלֹא לֹא כָל הַבָּא יִפְתֹּר אֶת הַחִידָה,
אִם לֹא תְפַעֲמוֹ גַּם רוּחַ נְבוּאָה.
אֲבָל הַצִּפֳּרִים הֵן לֹא גִלּוּ אָזְנֶיךָ,
קוֹל-אֵל לֹא בָא, וּבָאתִי אָנֹכִי
אֵידִיפּוּס אִישׁ לְלֹא-דַעַת וּפָתָרְתִּי,
רוּחִי אוֹתָהּ מָצְאָה, לּא בְצִפּוֹר נִחָשְׁתִּי.
וְאוֹתִי תֹּאמַר מַגֵּר, כִּי בְלִבְּךָ תׂאמַר,
שֶׁלַּמַּלְכוּת קָרוֹב תִּהְיֶה, לְכִסְאוֹ שֶׁל קְרֵיאוֹן.
לַפִּיד לְךָ וְלַאֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתְךָ
גַּם אֲמַרְתֶּם גָּרֵשׁ הָרָשַׁע, וְלוּלֵא
נָשָׂאתִי פְנֵי זָקֵן וְיָדַעְתָּ אֶת תְּנוּאָתִי.
למקור השלם

מושגים

• סופוקלס - מגדולי מחזאי יווני שחי במאה החמישית לפני הספירה באתונה.
• אדיפוס המלך - אחת מן הטרגדיות היווניות הקלסיות הידועות והמשפיעות על התרבות המערבית בכלל ועל הפסיכואנליזה הפרוידיאנית בפרט.

דיון
האם דברי טירזיאס היו יכולים להועיל לעיר תביי?
מדוע כועס אדיפוס על הנביא טירסיאס?
השוו בין סיפור זה לפסוקים שלעיל מספר ירמיהו:
מהו תפקידו של הנביא?
מדוע אין מקשיבים לו?
מדוע מאשימים אותו בצרות?

יאיר גולן, נאום ליום השואה, 2016
קטעים מנאום
השואה, בעיניי, חייבת להביא אותנו להרהורים עמוקים בדבר טיבו של האדם, גם כשאדם זה הוא אנו עצמנו ; היא צריכה להביא אותנו להרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות, ובדבר איכותה של חברה, והיא חייבת להוביל אותנו לחשיבה יסודית, על איך אנו - כאן ועכשיו - נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה, ובאלו שדומים להם. השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול - ולא רק את מי שרוצה - לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה, ובגרמניה בפרט אז לפני 70, 80 ו90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו ב2016.

הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר. אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים. אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות .
ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית. למעשה, יום השואה הוא הזדמנות לחשבון נפש. אם יום הכיפורים הוא יום חשבון הנפש הפרטי, אז ראוי ואף הכרחי, שיום השואה יהיה, גם, יום חשבון הנפש הלאומי, ובחשבון הנפש הלאומי אנו חייבים לכלול תופעות עוכרות שלווה. לפני מספר שבועות עלה לדיון הציבורי עניין טוהר הנשק, וברצוני לומר מספר מילים בסוגיה זו .

חריגות בשימוש בנשק, ופגיעה בטוהר הנשק, אירעו בתולדות צה"ל מאז היווסדו. גאוותו של צה"ל מאז ומעולם נסובה סביב יכולתנו לתחקר אירועים קשים, ללא משוא פנים, לתחקר התנהלות בעייתית באומץ, וליטול אחריות מלאה על הטוב, אך גם על הרע ועל הפסול .לא הצטדקנו .לא כיסינו . לא טייחנו, לא קרצנו עין. לא פלבלנו עיננו למרום, ולא תירצנו. דרכנו הייתה ותהיה דרך האמת והנשיאה באחריות, גם אם האמת קשה והאחריות כבדה. אנו מאמינים מאוד בצדקת דרכנו - אך לא כל דבר שאנו עושים צודק. אנו בוטחים ברמתו המוסרית של צה"ל כארגון, אך איננו מתעלמים מחריגות של פרטים. אנו דורשים מחיילינו בדיוק את מה שאנו דורשים מעצמנו, ועומדים על כך, שדוגמה אישית תהיה טבע שני לכל מפקד.
למקור השלם

מושגים

• אלוף יאיר גולן - סגן הרמטכ"ל

דיון

• מי הם 'הגר' 'היתום' ו'האלמנה' והדומים להם היום? כיצד אנחנו נוהגים בהם? תנו דוגמאות.
• אילו הרהורים בדבר אחריותה של מנהיגות ואיכותה של חברה מזמֵן לנו זיכרון השואה?
• האם אכן אפשר לזהות בחברה הישראלית תהליכים המזכירים תהליכים שקרו באירופה במאה שעברה לפני השואה? אם כן, מנו אותם ותנו דוגמאות.
• האם יש תופעות של שנאת הזר, חרדות התבהמות, התקרנפות והתחסדות בחברה הישראלית?
• האם החרדות והשנאה מוצדקות לאור המציאות הישראלית?
• מה משמעות ההקבלה בין יום הכיפורים ליום השואה? מה דעתכם על כך?
• מה ההבדל בין "צדקת דרכנו" ל"מה שאנחנו עושים"? האם ייתכן שלמרות "צדקת דרכנו" אנו לפעמים עושים מעשים לא צודקים? האם אין כאן סתירה פנימית?
• מהי אחריותנו הציבורית?
• האם המסר של נאום זה הוא מופרך? האם יכולה להיות תועלת להקשבה למסר?
• האם יש בקטעים אלה "זילות של זיכרון השואה" כפי שנאמר עליו?
• הנואם הוא איש צבא בכיר. הביקורת על נאום זה הייתה בעיקר מן הדרג המדיני: האם יש בכך כדי להזכיר את מה שקרה לירמיהו כשהתנבא על חורבן בית המקדש וירושלים?
• האם ראוי שאיש צבא ידבר כמו נביא?

לסיום אפשר לקרא ולהאזין לביצוע של השיר של יונה וולך (אישית ממליצה על הביצוע של נינט טייב).
האם יונה וולך ראתה את עצמה כנביאה?
מדוע היא מגמגמת?
מדוע התגובה של הנמען מתסכלת אותה כל כך?

יונה וולך, לא יכולתי לעשות כלום, מתוך שני גנים, הוצאת דגה, 1969
לא יכולתי לעשות כלום/ יונה וולך

לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים
לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il