הדף מאת: הרב אבי פסקל / תמורה – יהדות ישראלית
דף הלימוד עוסק בגלגולו של מושג 'הנביא' בתרבות היהודית - החל מישעיהו עצמו המדבר על הנבואה; דרך הדורות שלאחר התנ"ך המציגים תפיסה משיחית; ועד לעת המודרנית שבה 'הנביא' הוא איש הרוח. הלימוד מאפשר שיחה על דמות הנביא בגלגוליה השונים.
נבואה על הכשדים (בבלים)
{א} רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל שְׁבִי לָאָרֶץ אֵין כִּסֵּא בַּת כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה
{ה} שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת
{ט} וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד
{א} רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל שְׁבִי לָאָרֶץ אֵין כִּסֵּא בַּת כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה
{ה} שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת
{ט} וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד
Come down, and sit in the dust, O virgin daughter of Babylon, Sit on the ground without a throne, O daughter of the Chaldeans; For thou shalt no more be called Tender and delicate.
הכשדים כמכשיר ביד ה' להענשת עמו
{ו} קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד
{יד} הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה יְהוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים
{טו} אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ
{ו} קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד
{יד} הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה יְהוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים
{טו} אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ
I was wroth with My people, I profaned Mine inheritance, And gave them into thy hand; Thou didst show them no mercy; Upon the aged hast thou very heavily Laid thy yoke.
דיון
מדוע מתנבא ישעיהו על הכשדים? האם הכשדים מהווים כלי? אם כן - בידי מי ולשם מה? אם לא - לאוזני מי מיועדת הנבואה?
האם תפקידו של הנביא הוא להתנבא גם על הגויים?
מדוע מתנבא ישעיהו על הכשדים? האם הכשדים מהווים כלי? אם כן - בידי מי ולשם מה? אם לא - לאוזני מי מיועדת הנבואה?
האם תפקידו של הנביא הוא להתנבא גם על הגויים?
יואל בן נון ובנימין לאו, ישעיהו: כציפורים עפות, תל אביב 2013, עמ' 21-22
אל מול דמות הנביא הקורא לשלום העולם יש המעדיפים להדגיש את ישעיהו כמנחם הלאומי. זה המצליח להוליד בנפש נדכאה של אומה שבורה מרוב גלויות ומשברים את התקווה לשיבה ולשגשוג. כבר חכמי התלמוד ראו את ישעיהו כספר שעיקרו נחמה. לפי הנאמר בתלמוד הבבלי (בבא בתרא יד ע"ב) היה סדר הנביאים שבידם: ירמיהו, יחזקאל וישעיהו. לשאלה, מדוע ישעיהו הקודם לשניהם מופיע אחרון, עונה התלמוד את התשובה הבאה:
כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.
(תרגום: כיוון שספר מלכים סופו חורבן, ירמיהו כולו חורבן, יחזקאל ראשו חורבן וסופו נחמה, וישעיהו כולו נחמה - סומכים חורבן לחורבן ונחמה לנחמה)
הקריאה של ישעיהו ש"כולו נחמה" מבוססת כמובן על התפיסה המאחדת את כל חלקי הספר ורואה אותו כמקשה אחת. גם בפרקי ההפטרה של השבתות שאחרי תשעה באב נוהגים לקרוא שבעה פרקי נחמה של ישעיהו.
אל מול דמות הנביא הקורא לשלום העולם יש המעדיפים להדגיש את ישעיהו כמנחם הלאומי. זה המצליח להוליד בנפש נדכאה של אומה שבורה מרוב גלויות ומשברים את התקווה לשיבה ולשגשוג. כבר חכמי התלמוד ראו את ישעיהו כספר שעיקרו נחמה. לפי הנאמר בתלמוד הבבלי (בבא בתרא יד ע"ב) היה סדר הנביאים שבידם: ירמיהו, יחזקאל וישעיהו. לשאלה, מדוע ישעיהו הקודם לשניהם מופיע אחרון, עונה התלמוד את התשובה הבאה:
כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.
(תרגום: כיוון שספר מלכים סופו חורבן, ירמיהו כולו חורבן, יחזקאל ראשו חורבן וסופו נחמה, וישעיהו כולו נחמה - סומכים חורבן לחורבן ונחמה לנחמה)
הקריאה של ישעיהו ש"כולו נחמה" מבוססת כמובן על התפיסה המאחדת את כל חלקי הספר ורואה אותו כמקשה אחת. גם בפרקי ההפטרה של השבתות שאחרי תשעה באב נוהגים לקרוא שבעה פרקי נחמה של ישעיהו.
דיון
מדוע בין נבואות הזעם יש גם נבואות נחמה?
מה בין גאולה לתקווה?
מדוע בין נבואות הזעם יש גם נבואות נחמה?
מה בין גאולה לתקווה?
נבואה עממית ונבואה קלאסית, אבי ורשבסקי , הספריה של מט"ח
בספרי המקרא אפשר להבחין בקבוצה של נביאים הנזכרת בספרות המקראית ההיסטוריוגרפית, כמו שמואל, אליהו ואלישע. נביאים אלה הם גיבורים של סיפורים שונים המספרים על חייהם של נביאים אלה ועל מעשים שונים שעשו. לעומת זאת יש בספרי המקרא מעט נאומים ודברי נבואה המיוחסים להם.
בצד נביאים אלה אנו פוגשים נביאים אחרים, כמו מיכה או ישעיהו, שעל חייהם ומעשיהם המקרא מספר מעט יחסית, אולם נשתמרו נבואות רבות המיוחסות להם. נבואות אלה כונסו בספרים הנושאים את שם הנביאים. נביאים אלה, כותבי הנבואות, זכו לכינוי "נביאי הכתב" או "נביאי הספר". בעקבות חוקרי המקרא אופיינו הנביאים הראשונים (גיבורי הסיפורים) כנביאים עממיים, והנביאים האחרונים (נביאי הכתב) אופיינו כנביאים קלאסיים.
נבואה עממית
הנביא העממי אינו שליח הפונה לכלל העם אלא נושא עמו מסרים בדרך כלל לאנשים בודדים. לעתים אדם בודד פונה לנביא כדי שיעזור לו בעניינים יום יומיים שונים. יכולתו של הנביא לראות דברים שאדם אחר אינו רואה, כמו ראיית העתידות, מאפשרת לו לסייע בתחומים שונים. למשל, שאול (המלך לעתיד) מחפש את האתונות של אביו וכשלא מוצא אותן , הוא פונה לנביא שיעזור לו (שמואל א ט ,6).
מסיפור האתונות של שאול אפשר ללמוד על תכונה אופיינית נוספת של הנביא העממי - הנביא מקבל תשלום עבור נבואותיו (שמואל א ט 7 8 ).
הנביא העממי גם מחולל נסים אליהו החיה ילד מת (מלכים א יז 17 24 ), אלישע ריפא את המים הרעים של העיר יריחו (מלכים ב ב,19 22), ואיש האלוהים מקפיא באוויר את זרועו של ירבעם (מלכים א יג, 1 5 ).
נבואה קלאסית
הנביא הקלאסי מהווה היפוך של כל התכונות האלה: בעיניהם של נביאים קלאסיים ,כמו מיכה (ג, 11) נטילת תשלום בעבור "שירותים נבואיים" היא מעשה שלא ייעשה. הנביא עמוס מדגיש כי הוא אינו נביא "מקצועי", אלא אדם מהשורה שחווה לפתע התגלות ונקרא לשליחות: "ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים: ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר אלי ה' לך הנבא אל עמי ישראל" (עמוס ז' 14 15). הנביא הקלאסי, בדרך כלל אינו מחולל נסים, אלא לכל היותר מציג מעשים סמליים שונים.
הנביא השליח הוא נביא שבעקבות התגלות, מתמסר למען השליחות שהאל הטיל עליו. במסגרת תפקידו זה הוא מוכיח את העם, מנחם אותו, מתפלמס עם מתנגדיו ומטיף לשינוי במגוון של תחומים בין אדם לחברו, בפולחן הדתי ובמדיניות החוץ.
© כל הזכויות שמורות להמרכז לטכנולוגיה חינוכית
www.home.cet.ac.il
בספרי המקרא אפשר להבחין בקבוצה של נביאים הנזכרת בספרות המקראית ההיסטוריוגרפית, כמו שמואל, אליהו ואלישע. נביאים אלה הם גיבורים של סיפורים שונים המספרים על חייהם של נביאים אלה ועל מעשים שונים שעשו. לעומת זאת יש בספרי המקרא מעט נאומים ודברי נבואה המיוחסים להם.
בצד נביאים אלה אנו פוגשים נביאים אחרים, כמו מיכה או ישעיהו, שעל חייהם ומעשיהם המקרא מספר מעט יחסית, אולם נשתמרו נבואות רבות המיוחסות להם. נבואות אלה כונסו בספרים הנושאים את שם הנביאים. נביאים אלה, כותבי הנבואות, זכו לכינוי "נביאי הכתב" או "נביאי הספר". בעקבות חוקרי המקרא אופיינו הנביאים הראשונים (גיבורי הסיפורים) כנביאים עממיים, והנביאים האחרונים (נביאי הכתב) אופיינו כנביאים קלאסיים.
נבואה עממית
הנביא העממי אינו שליח הפונה לכלל העם אלא נושא עמו מסרים בדרך כלל לאנשים בודדים. לעתים אדם בודד פונה לנביא כדי שיעזור לו בעניינים יום יומיים שונים. יכולתו של הנביא לראות דברים שאדם אחר אינו רואה, כמו ראיית העתידות, מאפשרת לו לסייע בתחומים שונים. למשל, שאול (המלך לעתיד) מחפש את האתונות של אביו וכשלא מוצא אותן , הוא פונה לנביא שיעזור לו (שמואל א ט ,6).
מסיפור האתונות של שאול אפשר ללמוד על תכונה אופיינית נוספת של הנביא העממי - הנביא מקבל תשלום עבור נבואותיו (שמואל א ט 7 8 ).
הנביא העממי גם מחולל נסים אליהו החיה ילד מת (מלכים א יז 17 24 ), אלישע ריפא את המים הרעים של העיר יריחו (מלכים ב ב,19 22), ואיש האלוהים מקפיא באוויר את זרועו של ירבעם (מלכים א יג, 1 5 ).
נבואה קלאסית
הנביא הקלאסי מהווה היפוך של כל התכונות האלה: בעיניהם של נביאים קלאסיים ,כמו מיכה (ג, 11) נטילת תשלום בעבור "שירותים נבואיים" היא מעשה שלא ייעשה. הנביא עמוס מדגיש כי הוא אינו נביא "מקצועי", אלא אדם מהשורה שחווה לפתע התגלות ונקרא לשליחות: "ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים: ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר אלי ה' לך הנבא אל עמי ישראל" (עמוס ז' 14 15). הנביא הקלאסי, בדרך כלל אינו מחולל נסים, אלא לכל היותר מציג מעשים סמליים שונים.
הנביא השליח הוא נביא שבעקבות התגלות, מתמסר למען השליחות שהאל הטיל עליו. במסגרת תפקידו זה הוא מוכיח את העם, מנחם אותו, מתפלמס עם מתנגדיו ומטיף לשינוי במגוון של תחומים בין אדם לחברו, בפולחן הדתי ובמדיניות החוץ.
© כל הזכויות שמורות להמרכז לטכנולוגיה חינוכית
www.home.cet.ac.il
דיון
מה תורמת החלוקה בין נביאים קלאסיים לנביאים עממיים להבנה על התפקיד והאופי של הנביא?
מה תורמת החלוקה בין נביאים קלאסיים לנביאים עממיים להבנה על התפקיד והאופי של הנביא?
הרב דוד הכהן (הרב הנזיר), מגילת סתרים ג2, תרפ"ג, י
השירה, הרוח, היא אופי מחשבתם של ישראל.
הנבואה היא שירה, והתורה כולה נקראת שירה, רוח, רוח הקודש.
בגלות נשתתקה שירתנו, תלינו כינורותינו (תהילים קל"ז, ב).
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?
ונסתלקה רוח הקודש.
במקומה בא המחקר... הלימוד הפלפולי, הלימוד המסודר...
שוב, שוב אל השירה, אל הרוח, רוח הקודש.
זו היא הדרך בהתחדש נעורינו כקדם
השירה, הרוח, היא אופי מחשבתם של ישראל.
הנבואה היא שירה, והתורה כולה נקראת שירה, רוח, רוח הקודש.
בגלות נשתתקה שירתנו, תלינו כינורותינו (תהילים קל"ז, ב).
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?
ונסתלקה רוח הקודש.
במקומה בא המחקר... הלימוד הפלפולי, הלימוד המסודר...
שוב, שוב אל השירה, אל הרוח, רוח הקודש.
זו היא הדרך בהתחדש נעורינו כקדם
אלי הירש, דוד אבידן, כל השירים 1, 1951-1965, מתוך הבלוג: אלי הירש קורא שירה, 3.4.2009
"ומה זה משורר? מי שפיענח את סוד השירה. ומה הסוד הזה? קשה לומר, זה סוד, אבל הוא קשור לכך ששירה היא טכנולוגית הזיכרון המוצלחת ביותר שהגה המין האנושי.
הרומן של אבידן עם האלמוות היה רומן עם העתיד. הוא נשם עתיד, חלם עתיד, ריחף בעולם מופלא שכולו עתיד, עולם שבו טכנולוגיה לשונית כל-יכולה תתפוס את מקומן של המגבלות האנושיות, וביניהן המוות והתלות בזולת. הצדדים המדע-בדיוניים בשירתו ותשוקתו למשחקי אדם-מכונה או שירה-מחשב ולמסעות בזמן ובחלל, הרחיקו מעליו לא מעט משוררים ופרשני שירה כבדי ראש, שרואים בשירה כלי פוליטי או פסיכולוגי. אבל האמת היא שהקשר בין שירה ועתידנות הרבה יותר בסיסי ממה שנדמה.
אבידן הוא לא המשורר העתידני הראשון. קדמו לו הנביאים. גם להם היה רומן גדול עם העתיד, עם זעמו הצפוי של האל וחזון אחרית הימים. משוררים אחרים העדיפו להותיר את חיזוי העתיד למומחים, לכוהנת האורקל מדלפי או למפריחי יונים, אבל גם הם זיהו את הקשר בין שירה ועתיד: הם חשבו שלכתוב שיר פירושו להלל את גיבורי העבר גיבורי מלחמה כמו אכילס או האל שהוציאנו ממצרים כדי שתהילתם תיוודע לדורות הבאים...
למקור השלם
"ומה זה משורר? מי שפיענח את סוד השירה. ומה הסוד הזה? קשה לומר, זה סוד, אבל הוא קשור לכך ששירה היא טכנולוגית הזיכרון המוצלחת ביותר שהגה המין האנושי.
הרומן של אבידן עם האלמוות היה רומן עם העתיד. הוא נשם עתיד, חלם עתיד, ריחף בעולם מופלא שכולו עתיד, עולם שבו טכנולוגיה לשונית כל-יכולה תתפוס את מקומן של המגבלות האנושיות, וביניהן המוות והתלות בזולת. הצדדים המדע-בדיוניים בשירתו ותשוקתו למשחקי אדם-מכונה או שירה-מחשב ולמסעות בזמן ובחלל, הרחיקו מעליו לא מעט משוררים ופרשני שירה כבדי ראש, שרואים בשירה כלי פוליטי או פסיכולוגי. אבל האמת היא שהקשר בין שירה ועתידנות הרבה יותר בסיסי ממה שנדמה.
אבידן הוא לא המשורר העתידני הראשון. קדמו לו הנביאים. גם להם היה רומן גדול עם העתיד, עם זעמו הצפוי של האל וחזון אחרית הימים. משוררים אחרים העדיפו להותיר את חיזוי העתיד למומחים, לכוהנת האורקל מדלפי או למפריחי יונים, אבל גם הם זיהו את הקשר בין שירה ועתיד: הם חשבו שלכתוב שיר פירושו להלל את גיבורי העבר גיבורי מלחמה כמו אכילס או האל שהוציאנו ממצרים כדי שתהילתם תיוודע לדורות הבאים...
למקור השלם
קטעים מתוך: דוד אבידן, הפוליטיקאים של הלשון, מתוך: כל השירים 4, הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2012
אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וְלֹא כָּמוֹךָ
קוֹבְעִים אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
בְּכָל מָקוֹם בַּגָּלַקְסְיָה הַסֶּמַנְטִית,
בְּכָל מָקוֹם עַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ
וּמִחוּצָה לוֹ...
אֲנַחְנוּ אַחֲרָאִים לְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּלָּשׁוֹן בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע,
כי אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ הֵם הַפּוֹלִיטִיקָאִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים, אֵיךְ יְדַבְּרוּ בְּעוֹד עֶשֶׂר, עֶשְׂרִים, מֵאָה, מָאתַיִם,
עֲשֶׂרֶת-אֲלָפִים שָׁנָה...
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן וְאֶת הַלָּשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים אֶת הַלָּשׁוֹן כְּפּוֹלִיטִיקָה וְאֶת הַפּוֹלִיטִיקָה כְּלָשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים, אֵיךְ אַתָּה תָּבִין
מַצְּבֵי-לַחַץ, מַצְּבֵי-רַכּוּת, מַצְּבֵי-הֲבָנָה,
מַצְּבֵי-שְׁטוּת, מַצְּבֵי-גְּאֻלָּה,
בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן וְהַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן,
כִּי אֲנַחְנוּ הַפּוֹסְקִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים
בִּתְחוּם הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן...
בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן הַחוּץ-לְשׁוֹנִית וְהַפּוֹלִיטִיקָה הַחוּץ-פּוֹלִיטִית
אֲנַחְנוּ גַּם מְיַצְּגִים וְגַם מְיֻצָּגִים,
מִחוּץ לְמֹחֲךָ וּמִחוּץ לְמֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל
אֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת-אֲבוֹתֶיךָ וִילָדֶיךָ וּנְכָדֶיךָ וְנִינֶיךָ.
כִּי אֲנַחְנוּ הַפּוֹלִיטִיקָאִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן,
הַפּוֹסְקִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים בִּתְחוּם הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
וַאֲנַחְנוּ אֲחוּזִים בְּאֹשֶר הִיסְטֶרִי עַל הֱיוֹתֵנוּ מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ.
אֲבָל הִיסְטֶרְיָה הִיא רַק מִלָּה, וְכָל מִלָּה נִבְדֶּקֶת אֶצְלֵנוּ מֵחָדָשׁ, מִדֵּי חֶלְקִיק- שְׁנִיָּה.
אֲנַחְנוּ הַהִיסְטֶרִים שֶׁל הַבִּטָּחוֹן, אֲנַחְנוּ הַשְּׁלֵוִים שֶׁל הַהִיסְטֶרְיָה.
אֲנַחְנוּ הַהִיסְטֶרִים שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַהִיסְטֶרִית הַבִּלְתִּי-הִיסְטֶרִית,
אֲנַחְנוּ הַיַּצִּיבִים הַקְּבוּעִים שֶׁל הַהִיסְטֶרְיָה...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וְלֹא כָּמוֹךָ
קוֹבְעִים אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
בְּכָל מָקוֹם בַּגָּלַקְסְיָה הַסֶּמַנְטִית,
בְּכָל מָקוֹם עַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ
וּמִחוּצָה לוֹ...
אֲנַחְנוּ אַחֲרָאִים לְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּלָּשׁוֹן בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע,
כי אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ הֵם הַפּוֹלִיטִיקָאִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים, אֵיךְ יְדַבְּרוּ בְּעוֹד עֶשֶׂר, עֶשְׂרִים, מֵאָה, מָאתַיִם,
עֲשֶׂרֶת-אֲלָפִים שָׁנָה...
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן וְאֶת הַלָּשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים אֶת הַלָּשׁוֹן כְּפּוֹלִיטִיקָה וְאֶת הַפּוֹלִיטִיקָה כְּלָשׁוֹן.
אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים, אֵיךְ אַתָּה תָּבִין
מַצְּבֵי-לַחַץ, מַצְּבֵי-רַכּוּת, מַצְּבֵי-הֲבָנָה,
מַצְּבֵי-שְׁטוּת, מַצְּבֵי-גְּאֻלָּה,
בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן וְהַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן,
כִּי אֲנַחְנוּ הַפּוֹסְקִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים
בִּתְחוּם הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן...
בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן הַחוּץ-לְשׁוֹנִית וְהַפּוֹלִיטִיקָה הַחוּץ-פּוֹלִיטִית
אֲנַחְנוּ גַּם מְיַצְּגִים וְגַם מְיֻצָּגִים,
מִחוּץ לְמֹחֲךָ וּמִחוּץ לְמֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל
אֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת-אֲבוֹתֶיךָ וִילָדֶיךָ וּנְכָדֶיךָ וְנִינֶיךָ.
כִּי אֲנַחְנוּ הַפּוֹלִיטִיקָאִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן,
הַפּוֹסְקִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים בִּתְחוּם הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
וַאֲנַחְנוּ אֲחוּזִים בְּאֹשֶר הִיסְטֶרִי עַל הֱיוֹתֵנוּ מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ.
אֲבָל הִיסְטֶרְיָה הִיא רַק מִלָּה, וְכָל מִלָּה נִבְדֶּקֶת אֶצְלֵנוּ מֵחָדָשׁ, מִדֵּי חֶלְקִיק- שְׁנִיָּה.
אֲנַחְנוּ הַהִיסְטֶרִים שֶׁל הַבִּטָּחוֹן, אֲנַחְנוּ הַשְּׁלֵוִים שֶׁל הַהִיסְטֶרְיָה.
אֲנַחְנוּ הַהִיסְטֶרִים שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַהִיסְטֶרִית הַבִּלְתִּי-הִיסְטֶרִית,
אֲנַחְנוּ הַיַּצִּיבִים הַקְּבוּעִים שֶׁל הַהִיסְטֶרְיָה...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
באיזה מובן הייתם מגדירים את המשוררים כסוג של נביאים?
באילו מקרים המשוררים או הנביאים הם כביטויו של אבידן - 'פוליטיקאים של הלשון'?
האם לדעתכם ניתן להגדיר את דוד אבידן כנביא? הסבירו.
באיזה מובן הייתם מגדירים את המשוררים כסוג של נביאים?
באילו מקרים המשוררים או הנביאים הם כביטויו של אבידן - 'פוליטיקאים של הלשון'?
האם לדעתכם ניתן להגדיר את דוד אבידן כנביא? הסבירו.
אליעזר שבייד, לקראת תרבות יהודית מודרנית, עם עובד, 1995
מצד אחד קיימת רציפות. העם אותו העם, הלשון היא אותה לשון, המסורת הספרותית היא אותה מסורת, התרבות היא אותה תרבות. אבל מצד שני הכל שונה. אפילו הלשון משתנה הרבה באוצר המילים, במושגים וביטויים וגם בכללי הדיבור. למשל, כשאנו מסתכלים בהבדל שבין תקופת בית ראשון לתקופת בית שני בתולדות עם ישראל נוכל לראות מיד את ההבדלים האיכותיים כמעט בכל תחום. די בכך שניתן את דעתנו להעלמות הנבואה כמוסד, ולהופעת ה"חכמה" כמוסד במקום הנבואה...אין שום יסוד לטענה המדרשית של חז"ל שדברי המשנה ואח"כ התלמוד, כבר נאמרו כמות שהם בחיבורים הללו למשה בסיני, ואח"כ נמסרו לתלמידיו הכהנים והנביאים כתורה שבעל פה, אלא שזו יצירתם של חכמי המשנה המדברים בלשונם המיוחדת, במושגיהם המיוחדים ובזיקה שלא התקיימו בימי הנביאים.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.am-oved.co.il
מצד אחד קיימת רציפות. העם אותו העם, הלשון היא אותה לשון, המסורת הספרותית היא אותה מסורת, התרבות היא אותה תרבות. אבל מצד שני הכל שונה. אפילו הלשון משתנה הרבה באוצר המילים, במושגים וביטויים וגם בכללי הדיבור. למשל, כשאנו מסתכלים בהבדל שבין תקופת בית ראשון לתקופת בית שני בתולדות עם ישראל נוכל לראות מיד את ההבדלים האיכותיים כמעט בכל תחום. די בכך שניתן את דעתנו להעלמות הנבואה כמוסד, ולהופעת ה"חכמה" כמוסד במקום הנבואה...אין שום יסוד לטענה המדרשית של חז"ל שדברי המשנה ואח"כ התלמוד, כבר נאמרו כמות שהם בחיבורים הללו למשה בסיני, ואח"כ נמסרו לתלמידיו הכהנים והנביאים כתורה שבעל פה, אלא שזו יצירתם של חכמי המשנה המדברים בלשונם המיוחדת, במושגיהם המיוחדים ובזיקה שלא התקיימו בימי הנביאים.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.am-oved.co.il
דיון
האם נגמר תור 'מוסד' הנבואה, ושמא הוא עדיין קיים? מי הוא 'הנביא' העכשווי? האם יש בו צורך היום?
האם אתם מכירים נביאה או נביא?
האם נגמר תור 'מוסד' הנבואה, ושמא הוא עדיין קיים? מי הוא 'הנביא' העכשווי? האם יש בו צורך היום?
האם אתם מכירים נביאה או נביא?
רחל אליאור, "הצו הציוני כמו הצו היהודי הוא צדק צדק תרדוף", מתוך: מחשבות ישראל, שיחות עם הוגים וסופרים על יהדות ציונות וישראל (בעריכת המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית לארץ ישראל), ירושלים תשס"ד: עמודים 103—116
הקהילה היהודית בתפיסתה האידיאלית חיה סביב אמות מידה של צדק חברתי: שיוויון, חירות, שלום, אמת וצדק, אחריות וצדקה, חינוך, דעת והשכלה. מוסר אידיאלי שכונן תפיסת מציאות שינקה מחזון הנביאים ועוגן בביטויים שונים בחיי המעשה. ביום יום נבחנת שוב ושוב השאלה האם יש צדק בפועל ולא רק בחזון,האם קיים שיוויון, האם יש מהלך של אחריות חברתית משותפת, לקהילה, לקהל, ליחיד, האם מוענק חינוך ונרכשת דעת במובנים הרחבים.
© כל הזכויות שמורות למחברת
הקהילה היהודית בתפיסתה האידיאלית חיה סביב אמות מידה של צדק חברתי: שיוויון, חירות, שלום, אמת וצדק, אחריות וצדקה, חינוך, דעת והשכלה. מוסר אידיאלי שכונן תפיסת מציאות שינקה מחזון הנביאים ועוגן בביטויים שונים בחיי המעשה. ביום יום נבחנת שוב ושוב השאלה האם יש צדק בפועל ולא רק בחזון,האם קיים שיוויון, האם יש מהלך של אחריות חברתית משותפת, לקהילה, לקהל, ליחיד, האם מוענק חינוך ונרכשת דעת במובנים הרחבים.
© כל הזכויות שמורות למחברת
דיון
האם המוסר הנבואי התנ"כי הוא ציוני? אוניברסלי? ושמא גם וגם?
האם המוסר הנבואי התנ"כי הוא ציוני? אוניברסלי? ושמא גם וגם?
אביעד קליינברג, "המוסר החילוני יורשו של הזרם הנבואי ביהדות, בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית, ירושלים, כתר, 2006, ע"מ 335-348
אמרתי שדמות הנביא היא פרדוכסלית, משום שהנביא אינו תוקף את המימסד הדתי מבחוץ, כי אם דווקא מבפנים.יש לו הזכות והחובה לומר דברים לא פופולאריים בשם האל עצמו, הקם לכאורה כנגד מייצגיו הממסדיים... במקום ריכוז של הפולחן בבית המקדש הפכו החכמים את חיי היהודי כולו לאקט פולחני אינסופי.לכאורה הציעו החכמים תפיסה שרירותית ומכניסטית של האל. למעשה נותרו תפיסות חתרניות חזקות גם ביהדות הפוסט מקראית.
היכולת להמשיך את הזרם המתסיס, היצירתי, הייחודי ביהדות, את הזרם הנבואי, עברה דווקא ליהדות החילונית.יהדות שאין בה התבטלות עצמית בפני איש,אפילו לא בפני אל, יהדות התובעת ממך להיות אדם, גם במקום שאין בו אנשים.יהדות המקדשת את הצדק ותובעת בשמו, ולא בשם הפולחן, מסירות של הגוף והנפש, היא יהדות חילונית.המהפכה הציונית היתה בנוסף לביטוי של שחרור לאומי, גם ניסיון לקחת את החילוניות ברצינות, לבנות אדם מוסרי שיהיו בו שילוב של חומרים יהודיים עם הצטיינות מוסרית שאינה נחבאת האחורי ההלכה.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אמרתי שדמות הנביא היא פרדוכסלית, משום שהנביא אינו תוקף את המימסד הדתי מבחוץ, כי אם דווקא מבפנים.יש לו הזכות והחובה לומר דברים לא פופולאריים בשם האל עצמו, הקם לכאורה כנגד מייצגיו הממסדיים... במקום ריכוז של הפולחן בבית המקדש הפכו החכמים את חיי היהודי כולו לאקט פולחני אינסופי.לכאורה הציעו החכמים תפיסה שרירותית ומכניסטית של האל. למעשה נותרו תפיסות חתרניות חזקות גם ביהדות הפוסט מקראית.
היכולת להמשיך את הזרם המתסיס, היצירתי, הייחודי ביהדות, את הזרם הנבואי, עברה דווקא ליהדות החילונית.יהדות שאין בה התבטלות עצמית בפני איש,אפילו לא בפני אל, יהדות התובעת ממך להיות אדם, גם במקום שאין בו אנשים.יהדות המקדשת את הצדק ותובעת בשמו, ולא בשם הפולחן, מסירות של הגוף והנפש, היא יהדות חילונית.המהפכה הציונית היתה בנוסף לביטוי של שחרור לאומי, גם ניסיון לקחת את החילוניות ברצינות, לבנות אדם מוסרי שיהיו בו שילוב של חומרים יהודיים עם הצטיינות מוסרית שאינה נחבאת האחורי ההלכה.
© כל הזכויות שמורות למחבר
עמוס עוז, עגלה מלאה וריקה? הרהורים על תרבות ישראל, בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית, ירושלים, כתר, 2006, ע"מ 21-32
לאורך תולדותיו עם ישראל לא אוהב לציית. תשאלו את משה רבנו, תשאלו את הנביאים. אלוהים עצמו מתלונן כל הזמן על כך שעם ישראל לא ממושמע אלא מתווכח עם משה, משה מתווכח עם אלוהים, אפילו מגיש התפטרות, בסוף משה חוזר בו מהתפטרותו - אבל רק לאחר משא ומתן, ורק לאחר שאלוהים נכנע ומקבל את עיקר תביעותיו (שמות ל"ב, ל"ג). אברהם עומד עם אלוהים על המקח בעניין סדום כמו סוחר מכוניות משומשות, חמישים צדיקים, ארבעים, שלושים ואף מטיח באלוהים את ההאשמה הנוקבת "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח 25-33), ולא שמענו שיצאה אש משמים ואכלה אותו על דברי הכפירה הנוראים הללו. העם רב עם הנביאים, הנביאים רבו עם אלוהים, המלכים רבו עם העם ועם הנביאים, איוב הטיח כלפי שמיא. השמים סרבו להודות שחטאו לאיוב ואף על פי כן העניקו לו פיצויים אישיים, ואפילו בדורות אחרונים היו רבנים חסידיים שתבעו את האל לדין תורה.
דווקא בספרות העברית החדשה אפשר למצוא עמידות רליגיוזיות עמוקות מול רצח העם היהודי ומול הקמת המדינה. בעצם, קיבלו עליהם כמה סופרים ומשוררים את מה שבעלי ההלכה נמלטו מפניו. כמעט אפשר לדבר על הפרדת הדת - לא, לא הפרדת הדת מן המדינה, אלא על הפרדת הדת מן הדתיים: עובדה מסעירה היא, שההתמודדות התיאולוגית לא נעלמה, אלא עברה בעיקרה מידי שומרי המצוות לידי הכוח היצירתי ביותר בעם ישראל בדורות האחרונים - הספרות העברית החדשה, בשירה, בפרוזה, בהגות. אלה לא "עזבו במנוחה" את האל, כי אם התעקשו למשוך בשרוולו, לרדת אל מקצת כוונותיו, או לתבוע אותו לדין.
© כל הזכויות שמורות למחבר
לאורך תולדותיו עם ישראל לא אוהב לציית. תשאלו את משה רבנו, תשאלו את הנביאים. אלוהים עצמו מתלונן כל הזמן על כך שעם ישראל לא ממושמע אלא מתווכח עם משה, משה מתווכח עם אלוהים, אפילו מגיש התפטרות, בסוף משה חוזר בו מהתפטרותו - אבל רק לאחר משא ומתן, ורק לאחר שאלוהים נכנע ומקבל את עיקר תביעותיו (שמות ל"ב, ל"ג). אברהם עומד עם אלוהים על המקח בעניין סדום כמו סוחר מכוניות משומשות, חמישים צדיקים, ארבעים, שלושים ואף מטיח באלוהים את ההאשמה הנוקבת "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח 25-33), ולא שמענו שיצאה אש משמים ואכלה אותו על דברי הכפירה הנוראים הללו. העם רב עם הנביאים, הנביאים רבו עם אלוהים, המלכים רבו עם העם ועם הנביאים, איוב הטיח כלפי שמיא. השמים סרבו להודות שחטאו לאיוב ואף על פי כן העניקו לו פיצויים אישיים, ואפילו בדורות אחרונים היו רבנים חסידיים שתבעו את האל לדין תורה.
דווקא בספרות העברית החדשה אפשר למצוא עמידות רליגיוזיות עמוקות מול רצח העם היהודי ומול הקמת המדינה. בעצם, קיבלו עליהם כמה סופרים ומשוררים את מה שבעלי ההלכה נמלטו מפניו. כמעט אפשר לדבר על הפרדת הדת - לא, לא הפרדת הדת מן המדינה, אלא על הפרדת הדת מן הדתיים: עובדה מסעירה היא, שההתמודדות התיאולוגית לא נעלמה, אלא עברה בעיקרה מידי שומרי המצוות לידי הכוח היצירתי ביותר בעם ישראל בדורות האחרונים - הספרות העברית החדשה, בשירה, בפרוזה, בהגות. אלה לא "עזבו במנוחה" את האל, כי אם התעקשו למשוך בשרוולו, לרדת אל מקצת כוונותיו, או לתבוע אותו לדין.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
מה דעתכם, האם הזרם החילוני על "נביאיו", המשוררים, האמנים, החוזים... הם בין ממשיכיו של המוסר הנבואי התנ"כי?
מה דעתכם, האם הזרם החילוני על "נביאיו", המשוררים, האמנים, החוזים... הם בין ממשיכיו של המוסר הנבואי התנ"כי?
דף הנחיות למנחה:
ישעיהו_מז-_נא_דף_למנחה.docx
ישעיהו_מז-_נא_דף_למנחה.docx
דף מספר 60 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161