דברי הימים ב', יח-כב: מרחב הפעולה של המאמין בה'
1א
הדף מאת: דוד ליברמן / בית מדרש קולות
2ב
הלימוד מתמקד בדפוסי ההנהגה של מנהיג מאמין, ושל האדם המאמין בכלל. מנהיג מאמין באלוהים נמצא בפרדוקס: כמנהיג, עליו לתפוס מקום, להפגין נוכחות, לקבוע, להכריע; ואילו כמאמין עליו להשאיר מקום לאלוהים ולשאוף שההכרעות תבואנה ממנו. נבחן דמויות שונות המייצגות דגמים שונים, ונשווה ביניהן.
3ג
(א) מנהיגותו של יהושפט – פינוי מקום
4ד
וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה. (ב) וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי. (ג) וַיִּרָא וַיִּתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַה' וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה. (ד) וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה לְבַקֵּשׁ מֵה' גַּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת ה'. (ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה. (ו) וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב. (ז) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם. (ח) וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר. (ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ. (י) וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם. (יא) וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ. (יב) אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ. (יג) וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי ה' גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם
And it came to pass after this, that the children of Moab, and the children of Ammon, and with them some of the Ammonites, came against Jehoshaphat to battle. Then there came some that told Jehoshaphat, saying: ‘There cometh a great multitude against thee from beyond the sea from Aram; and, behold, they are in Hazazon-tamar’—the same is En-gedi. And Jehoshaphat feared, and set himself to seek unto the LORD; and he proclaimed a fast throughout all Judah. And Judah gathered themselves together, to seek help of the LORD; even out of all the cities of Judah they came to seek the LORD. And Jehoshaphat stood in the congregation of Judah and Jerusalem, in the house of the LORD, before the new court; and he said: ‘O LORD, the God of our fathers, art not Thou alone God in heaven? and art not Thou ruler over all the kingdoms of the nations? and in Thy hand is power and might, so that none is able to withstand Thee. Didst not Thou, O our God, drive out the inhabitants of this land before Thy people Israel, and gavest it to the seed of Abraham Thy friend for ever? And they dwelt therein, and have built Thee a sanctuary therein for Thy name, saying: If evil come upon us, the sword, judgment, or pestilence, or famine, we will stand before this house, and before Thee—for Thy name is in this house—and cry unto Thee in our affliction, and Thou wilt hear and save. And now, behold, the children of Ammon and Moab and mount Seir, whom Thou wouldest not let Israel invade, when they came out of the land of Egypt, but they turned aside from them, and destroyed them not; behold, they render unto us [evil], to come to cast us out of Thy possession, which Thou hast given us to inherit. O our God, wilt Thou not execute judgment on them? for we have no might against this great multitude that cometh against us; neither know we what to do; but our eyes are upon Thee.’ And all Judah stood before the LORD, with their little ones, their wives, and their children.
5ה
דיון
פרק יט מתאר את התמודדותו של יהושפט עם עמֵי עבר הירדן בקרב עין גדי. מה דעתכם על דרכו של יהושפט?
איך לדעתכם הרגישו בני העם כששמעו שהמלך אינו יודע מה לעשות (פסוק יב)?
מה לדעתכם הייתה השפעת עמידתו של המלך בתוך הקהל, על בני עמו (פסוק ה)?

יהושפט מודה בחוסר האונים שלו ומבקש שה' ינהל את המלחמה עבורו (פסוק יא). ניתן לתקוף עמדה זו הן מזווית היחסים בינו לבין ה' והן מבחינת השפעתה על העם. נבדוק תחילה כיצד הגיב העם:
6ו
(יד) וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל. (טו) וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר ה' לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים. (טז) מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל. (יז) לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַה' עִמָּכֶם. (יח) וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי ה' לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה'. (יט) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה.
Then upon Jahaziel the son of Zechariah, the son of Benaiah, the son of Jeiel, the son of Mattaniah, the Levite, of the sons of Asaph, came the spirit of the LORD in the midst of the congregation; and he said: ‘Hearken ye, all Judah, and ye inhabitants of Jerusalem, and thou king Jehoshaphat: thus saith the LORD unto you: Fear not ye, neither be dismayed by reason of this great multitude; for the battle is not yours, but God’s. To-morrow go ye down against them; behold, they come up by the ascent of Ziz; and ye shall find them at the end of the valley, before the wilderness of Jeruel. Ye shall not need to fight in this battle; set yourselves, stand ye still, and see the salvation of the LORD with you, O Judah and Jerusalem; fear not, nor be dismayed; to-morrow go out against them; for the LORD is with you.’ And Jehoshaphat bowed his head with his face to the ground; and all Judah and the inhabitants of Jerusalem fell down before the LORD, worshipping the LORD. And the Levites, of the children of the Kohathites and of the children of the Korahites, stood up to praise the LORD, the God of Israel, with an exceeding loud voice.
7ז
דיון
כשפינה יהושפט את מקומו כמנהיג, קם מישהו אחר למלא את הפונקציה החסרה, והוא נהנה מתמיכה ואמון של כל העם. ומה הייתה תגובת יהושפט, המלך שזה עתה הודה בחוסר אונים?
8ח
(כ) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ. (כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
And they rose early in the morning, and went forth into the wilderness of Tekoa; and as they went forth, Jehoshaphat stood and said: ‘Hear me, O Judah, and ye inhabitants of Jerusalem; believe in the LORD your God, so shall ye be established; believe His prophets, so shall ye prosper.’ And when he had taken counsel with the people, he appointed them that should sing unto the LORD, and praise in the beauty of holiness, as they went out before the army, and say: ‘Give thanks unto the LORD, for His mercy endureth for ever.’
9ט
דיון
מה דעתכם על תגובתו?
האם יש כאן סתירה למעשיו בפסוקים הקודמים? מה היישוב לסתירה?
הפסוקים בהמשך מתארים את תגובת ה' להתנהגותו:
10י
(כב) וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן ה' מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ. (כג) וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית. (כד) וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה.
And when they began to sing and to praise, the LORD set liers-in-wait against the children of Ammon, Moab, and mount Seir, that were come against Judah; and they were smitten. For the children of Ammon and Moab stood up against the inhabitants of mount Seir, utterly to slay and destroy them; and when they had made an end of the inhabitants of Seir, every one helped to destroy another. And when Judah came to the watch-tower of the wilderness, they looked upon the multitude; and, behold, they were dead bodies fallen to the earth, and there were none that escaped.
11יא
דיון
השוו את התנהגותו של יהושפט להתנהגותו של המלך חזקיהו בספר מלכים ב': "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה'. וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל-יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן-אָמוֹץ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל-דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה" (מלכים ב, פרק יט, א-ד).
השוו את התנהגותו של ה' כאן לסיפור תבוסת סנחריב וצבא אשור: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב, פרק יט, פסוק לה). מה ההסבר להבדל בין תגובות ה'?

סיכום ביניים למעשה, יהושפט לא פינה את מקומו כמנהיג, אלא יצר דגם אחר של הנהגה: הנהגה המפנה מקום לאלוהים. בדגם זה, לצד אלוהים, במקום הבכיר ביותר יכולים למצוא מקום בני העם והמלך עצמו.
נעיין עתה בהתנהגותו של דוד, ונראה עד כמה וכיצד הייתה דומה לזו של יהושפט וחזקיהו.
12יב
(ב) מנהיגותו של דוד: פינוי מקום ושיתוף פעולה
13יג
דיון
במשך כמה וכמה שנים נדד דוד המלך, שנמשח בידי שמואל, והיה גיבור מלחמה וחתן המלך שאול - במדבר יהודה בראש צבא של שש מאות איש, הנרדף על ידי שאול. באחד הימים הוא התגנב אל מחנה שאול הישן, אבל סירב לנצל את ההזדמנות שבאה לידיו להורגו ובכך להסיר את האיום, והסתפק בכריתת כנף מעילו של שאול. מאוחר יותר, כשהיה בטווח בטוח ממנו, הוא הסביר את התנהגותו לשאול:
14יד
וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (יב) יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. (יג) כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. [...] . (טו) וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.
Behold, this day thy eyes have seen how the Lord had delivered thee to day into my hand in the cave: and some told me to kill thee: but my eye spared thee; and I said, I will not put out my hand against my lord; for he is the Lord’s anointed. Moreover, my father, see, indeed, see the corner of thy robe in my hand: for in that I cut off the corner of thy robe, and did not kill thee, know thou and see that there is neither evil nor transgression in my hand, and I have not sinned against thee; yet thou huntest my soul to take it. The Lord judge between me and thee, and the Lord avenge me of thee; but my hand shall not be upon thee. As the proverb of the ancients says, Wickedness proceeds from the wicked: but my hand shall not be upon thee. After whom is the king of Yisra᾽el come out? after whom dost thou pursue? after a dead dog, after a single flea.
15טו
דיון
מדוע סירב דוד להרוג את שאול?
האם לדעתכם דוד נמנע מכך כי זה 'אסור' או כי הוא העדיף להימנע מכך?
על כל פנים, דוד השאיר לה' את המשימה לדון ולשפוט את שאול. נבחן את התנהגותו של דוד במקרה נוסף: מול הפלישתים שפשטו על העיר העברית קעילה.
16טז
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת. (ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה. (ג) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. (ד) וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. (ה) וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה.
Then they told David, saying, Behold, the Pelishtim are fighting against Qe῾ila, and are plundering the threshingfloors. Therefore David inquired of the Lord, saying, Shall I go and smite these Pelishtim? And the Lord said to David, Go, and smite the Pelishtim, and save Qe῾ila. And David’s men said to him, Behold, we are afraid here in Yehuda: how much more then if we come to Qe῾ila against the armies of the Pelishtim? Then David inquired of the Lord yet again. And the Lord answered him and said, Arise, go down to Qe῾ila; for I will deliver the Pelishtim into thy hand. So David and his men went to Qe῾ila, and fought with the Pelishtim, and brought away their cattle, and smote them with a great slaughter. So David saved the inhabitants of Qe῾ila.
17יז
דיון
מהי חלוקת התפקידים בין דוד לבין ה' כאן?
במה היא שונה מזו שבפרשת אי-הריגת שאול?
פרשה נוספת שכדאי לבחון היא יציאתו של דוד מהמדבר אחרי מות שאול -
18יח
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה. (ב) וַיַּעַל שָׁם דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי. (ג) וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן. (ד) וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה.
And it came to pass after this, that David inquired of the Lord, saying, Shall I go up into any of the cities of Yehuda? And the Lord said to him, Go up. And David said, Where shall I go up? And he said, To Ĥevron. So David went up there, and his two wives also, Aĥino῾am the Yizre῾elite, and Avigayil, Naval’s wife, the Karmelite. And David brought up his men that were with him, every man with his household: and they dwelt in the cities of Ĥevron. And the men of Yehuda came, and there they anointed David king over the house of Yehuda. And they told David, saying, That the men of Yavesh-gil῾ad were they that buried Sha᾽ul.
19יט
דיון
למה דומה חלוקת התפקידים כאן לדוד במערה או לדוד בקעילה?

סיכום ביניים נראה שזיהינו שני דגמי פעולה שונים אצל דוד. באחד, גם הוא, כיהושפט וחזקיהו, מפנה מקום לפעילות של ה', אם כי מסיבה אחרת: לא מתוך חוסר אונים אלא מתוך אי רצון לעסוק ב'רשע' הריגת חותנו ומלך ישראל, גם כשהוא חייב מיתה. בדגם השני דוד אקטיבי, יוזם פעיל, הוא מבקש מה' ייעוץ ועזרה. ה' פועל כשותפו הסמוי. ואכן באחד ממזמורי התהילים המיוחסים לדוד נאמר: "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי" (תהלים, פרק קמד, פסוקים א-ב)
20כ
(ג) חיזוק הלב – יהונתן ואחאב
21כא
(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. (ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ נְטֵה לָךְ הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ.ח וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם. (ט) אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם. (י) וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ כִּי נְתָנָם ה' בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת.
And Yonatan said to the young man that bore his armour, Come, and let us go over to the garrison of these uncircumcised: it may be that the Lord will perform a deed for us: for there is no restraint upon the Lord to save by many or by few. And his armourbearer said to him, Do all that is in thy heart: turn thee; behold, I am with thee according to thy heart. Then said Yonatan, Behold, we will pass over to these men, and we will reveal ourselves to them.
22כב
דיון
המפרשים המסורתיים הוטרדו מהדמיון בין התנהגותו ליהונתן לבין הניחוש האסור על פי התורה (ראו ויקרא יט,כו איסור "לא תנחשו") קראו נא את הסברו של רד"ק להתנהגותו של יהונתן:
23כג
רד"ק, שמואל א, פרק יד, ט
וזה שאמר יהונתן לאות ולסימן, אמר כמ"ש [=כמו שכתוב] וזה לנו האות כי אם יאמרו עלו עלינו פיהם הכשילם כי אנחנו נעלה והם ירדו, וזה אינו נחש האסור, ואם היה אסור לא היה הקדוש ברוך הוא עוזרו בהליכה ההיא. אבל הוא וכיוצא בו הוא קול דברי' ישמע אדם ויחזק לבו כי הם סי' [=סימן] ואות על המעשה[...]
אם ירצה אדם לעשות מעשה ויעשה דבר א' [=אחד] לאות וסי' [=וסימן] למעשה ההוא, כדי לחזק לבו ולעורר לבו לדבר ההוא, זה הדבר מותר כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן לא היה עונה אותן הב"ה [=הברוך הוא] כהוגן ומסייע את מעשיהם ועוזרם [...] והנה פסוק מפורש נעשה כמעשה יונתן על פי הנבואה נאמר לגדעון [שופטים ז,יא] ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך.
24כד
דיון
מי שלח את גדעון לחזק את לבו? משעשע, הלא כן?
המעיין יראה שה' שולח את גדעון לחזק את לבו, והרי הוא כאומר טוב, אם אתה לא סומך עליי, שמע מה אומרים המדיינים ואז תאמין ! נראה שהכתוב אירוני מעט כלפי גדעון המחפש כל הזמן אישושים.
האם אתם מכירים מקום נוסף במקרא בו הכתוב אירוני כלפי אחת הדמויות?
25כה
(ג) וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה. (ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם לִיהוֹשָׁפָט אֶת דְּבַר ה'. (ה) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. (ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. (ח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֵר מיכהו [מִיכָיְהוּ] בֶן יִמְלָא. (ט) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. (י) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם. (יא) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ. (יב) וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב. (יג) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר. (יד) וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם. (טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'. (טז) וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. (יז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם לְרָע.
And Ahab king of Israel said unto Jehoshaphat king of Judah: ‘Wilt thou go with me to Ramoth-gilead?’ And he answered him: ‘I am as thou art, and my people as thy people; and we will be with thee in the war.’ And Jehoshaphat said unto the king of Israel: ‘Inquire, I pray thee, at the word of the LORD today.’ Then the king of Israel gathered the prophets together, four hundred men, and said unto them: ‘Shall we go to Ramoth-gilead to battle, or shall I forbear?’ And they said: ‘Go up; for God will deliver it into the hand of the king.’ But Jehoshaphat said: ‘Is there not here besides a prophet of the LORD, that we might inquire of him?’ And the king of Israel said unto Jehoshaphat: ‘There is yet one man by whom we may inquire of the LORD; but I hate him; for he never prophesieth good concerning me, but always evil; the same is Micaiah the son of Imla.’ And Jehoshaphat said: ‘Let not the king say so.’ Then the king of Israel called an officer, and said: ‘Fetch quickly Micaiah the son of Imla.’ Now the king of Israel and Jehoshaphat the king of Judah sat each on his throne, arrayed in their robes, and they sat in a threshing-floor at the entrance of the gate of Samaria; and all the prophets were prophesying before them. And Zedekiah the son of Chenaanah made him horns of iron, and said: ‘Thus saith the LORD: With these shalt thou gore the Arameans, until they be consumed.’ And all the prophets prophesied so, saying: ‘Go up to Ramoth-gilead, and prosper; for the LORD will deliver it into the hand of the king.’ And the messenger that went to call Micaiah spoke to him, saying: ‘Behold, the words of the prophets declare good to the king with one mouth; let thy word therefore, I pray thee, be like one of theirs, and speak thou good.’ And Micaiah said: ‘As the LORD liveth, what my God saith, that will I speak.’ And when he was come to the king, the king said unto him: ‘aMicaiah, shall we go to Ramoth-gilead to battle, or shall I forbear?’ And he said: ‘Go ye up, and prosper; and they shall be delivered into your hand.’ And the king said to him: ‘How many times shall I adjure thee that thou speak unto me nothing but the truth in the name of the LORD.’ And he said: ‘I saw all Israel scattered upon the mountains, as sheep that have no shepherd; and the LORD said: These have no master, let them return every man to his house in peace.’ And the king of Israel said to Jehoshaphat: ‘Did I not tell thee that he would not prophesy good concerning me, but evil?’
26כו
דיון
מה ההבדל בין מה שרוצה יהושפט למה שרוצה אחאב?
מה הפער בין מה שרוצה אחאב באמת, לבין מה שהוא חושב שהוא רוצה?
כשמביאים פערים אלו בחשבון, הופך הקטע לפרודיה על התנהגותם של מבקשי חיזוק הלב. אבל ראוי להבחין בינה לבין האופציה הרצינית -
מה ההבדל בין האופן שבו חיפש אחאב חיזוק הלב לבין זה של יהונתן?
27כז
(ד) המשגה: ביטחון, אמונה ומזל
28כח
דיון
פתיחה
סקרנו עד כה כמה דגמים: המנהיג המפנה מקום לאלוהים תוך שהוא מודה בחוסר יכולתו; המנהיג הנועץ בה' ונעזר בו כדי שיתגבר את פעילותו; האדם הפועל בעצמו אבל מחזק לבו בידיעה שהאל איתו ומחפש סימנים לכך. יהושפט, דוד, יהונתן, ואחאב הדגימו אפשרויות אלו.
לסיום נעיין בעמדותיהם של כמה הוגי דעות בנושא זה. הסוגיה הנידונה כאן יכולה לשלוח אותנו לים גדול ורחב של שאלות העוסקות במתח שבין 'אמונה' לבין 'ביטחון'. שאלות שנידונו במחשבה הדתית מימי הביניים ועד היום. מפאת קוצר היריעה, נעיין בשני קטעים נבחרים בלבד.
1. ר' נחמן מברסלב
בסיפורו 'מעשה מביטחון' מספר ר' נחמן על איש ה'ביטחון' [= בטחון בקב"ה], דמות אדם עני המחפש פרנסה, והתמודדותו עם מלך המציב מכשולים בדרכו
29כט
מעשה מבטחון, בתוך: כל ספורי ר' נחמן מברסלב, עורך: צבי מרק, ידיעות אחרונות תשע"ד, 2014
אחר כך הלך [המלך שהוזכר קודם] וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש להארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין ומאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד את המלך לשתות ושתה אל המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה, אחר כך שכב [שם המלך] לישון, וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל המלך אותו מאין אתה לוקח כל זאת והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלימה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו, ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה-שישה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
30ל
דיון
מה מעסיק את האיש, ומה אינו מעסיק אותו מה הוא מטפח ומה הוא מזניח?
מהו קוד ההתנהגות שלו?
שימו לב: ר' נחמן בחר ככותרת לסיפור את השם "מעשה מבטחון" ובכך הגדיר את קוד ההתנהגות של האיש כביטחון בה'. שימו לב להתנהגותו של האיש כשהמלך מציב מכשולים בדרכו:
31לא
מעשה מבטחון, בתוך: כל ספורי ר' נחמן מברסלב, עורך: צבי מרק, ידיעות אחרונות תשע"ד, 2014
כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא יתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדשה. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר וירע בעיניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים, ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו, תן לי ואחטוב עמך, וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד, ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והיה שמח.. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד [...] והלך המלך מאיתו וגזר שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו, שגזר המלך גזר-דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים, וירע בעיניו כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה הדיר, ושאל אותו: מי אתה שתנקה הדיר? השיב לו, חזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי, אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים, הלך וניקה עוד דירים וקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל, והלך לביתו (והסעודה היא סעודה) והיה שמח מאוד.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
32לב
דיון
שימו לב לצירוף המלים החוזר "וירע בעיניו - בטח בה' - והלך וראה וכו'". מה מפתיע בצירוף זה? נסו להסביר את ההיגיון שבצירוף זה.
במהלך הסיפור המקסים הזה, הולך ומתגלה שהאיש הוא 'בלתי-עציב' ובלתי שביר וככל שהמלך מנסה להכשילו, כך פתרונותיו נעשים יצירתיים יותר ויותר עד לסוף המפתיע... ר' נחמן רואה כנראה בהתנהגות גיבורו גילוי של ביטחון בה' ולא גילוי של ביטחון עצמי ושל יכולת הישרדות. מכאן שביטחון בה' הוא סוג של מערכת יחסים שדווקא מתגברת את האקטיביות של הבוטח.

2. מקיאבלי -
הוגה הדעות ניקולו מקיאבלי ייחד פרק בספרו 'הנסיך' ליחסים בין ה'וירטו' ל'פורטונה' כלומר בין המידות הטובות והנכונות שנסיך זקוק להן, לבין המזל.
חשוב להעיר כי בקטע שלפנינו מצויה בו תפיסה פוגענית ומקוממת כלפי נשים. זהו אחד הקטעים המוכרים ביותר בתרבות המערבית והוא נלמד בכל חוג למדע המדינה. במסגרת לימוד זה נעיין בו בכל זאת, אך מבלי לזנוח את ביקורתנו כלפיו.
33לג
ניקולו מקיאוולי, הנסיך, תרגום: מרים שוסטרמן-פדובאנו, דביר ושלם, ירושלים תשס"ד
אנשים רבים נוטים לייחס נימה של פטליות ואמונה מוחלטת שהעולם מנוהל בדרך של גורל קבוע מראש או ע"י אלוהים, ואין מה לעשות בשביל לשנותו. אמונה זו נוצרה משום שאם לוקחים בחשבון את התמורות הגדולות שהתחוללו בעניני העולם, ושאותם לא יכולנו לחזות אלא רק לנחש, אזי נראה שאין לנו שליטה על הענינים. אולם נראה, שעל מנת שלא נצטרך לבטל את הבחירה החופשית, שולט הגורל רק במחצית חיינו. המחצית השניה נותרה לנו לשליטה וכיוון. קל לתאר את שצף מאורעות הגורל והמזל לנהר שוצף, בעל עוצמה, השוטף הכל ובלתי ניתן לעצירה. אולם, אם יתכוננו בני האדם לקראת השטפון הצפוי ביסודיות ומראש, ויבנו סכרים ותעלות, הרי שניתן, כאשר מגיע הנחשול, לכוון אותו בקלות ובעצם לשלוט בזעפו.
ניתן למצוא דוגמאות פרטניות ולמצוא נסיכים שניהלו את חייהם באושר ולפתע, מבלי ששינו מאומה מאורחות חייהם, נהרסו ואבדו. הסיבות לכך הן משום שנסיכים אלו השליכו יהבם לחלוטין וסמכו לגמרי על גורלם ועל המזל. אך כאשר התהפך הגורל נהרסו.
לסיכום, בעת שהמזל משתנה, יהיו אנשים שלשקוט על שמריהם תהיה הדרך הנכונה עבורם והם יהיו מאושרים, אך יהיו גם אחרים, שאם ינהגו גם הם בדרך קבועה וללא שינויים, ימצאו עצמם אומללים. לרוב, מוטב לנהוג באומץ ובעוז רוח, משום ש"פורטונה" היא אשה וכל מי שרוצה להכניעה חייב להכותה ולדחפה, והיא נשמעת יותר לאלה שנוהגים בה כך מאשר אלה הבודקים כל דבר בקור רוח ובזהירות. ועל כן, הפורטונה היא תמיד אהובתם של צעירים שמצווים עליה ביתר תקיפות ועוז-רוח.
© כל הזכויות שמורות להוצאות
34לד
דיון
מתי ראוי לדעת הכותב להסתמך על המזל, 'פורטונה', ומתי לא?
האם אתם מכירים תפיסות נוספות של הוגים, אנשי רוח, יוצרים (וכיו"ב) ביחס למתח בין ביטחון והישענות על אמונה או מזל לנקיטת יוזמה עצמאית ופעולה אנושית? האם ישנה תפיסה המנחה אתכם בחייכם? מהי?
36 לו
37לז
דף הנחיות למנחה:
דהיב יח כב למנחה.docx