ירמיהו א-ה: איך נולדת מנהיגות?
הדף מאת: הרב אבי פסקל / תמורה – יהדות ישראלית
איך נולדת מנהיגות? נעיין בנביאים ובשליחים שונים בתנ"ך ונשווה ביניהם, ונסיים בהצצה לשליחות שאדם לקח על עצמו בתקופה המודרנית - חנה סנש. נדון בתהליך שעובר הנביא והשליח, ונשאל מה מכשיר אותו לשליחות ומה בין נבואה, שליחות וכהונה.
{א} דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן: {ב} אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ: {ג} וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי: (פ) {ד} וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: {ה} בְּטֶרֶם (אצורך) אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ: {ו} וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי: (ס) {ז} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר: {ח} אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם ה': {ט} וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ: {י} רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.
THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin, to whom the word of the LORD came in the days of Josiah the son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign. It came also in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, unto the end of the eleventh year of Zedekiah the son of Josiah, king of Judah, unto the carrying away of Jerusalem captive in the fifth month. And the word of the LORD came unto me, saying: Before I formed thee in the belly I knew thee, And before thou camest forth out of the womb I sanctified thee; I have appointed thee a prophet unto the nations. Then said I: ‘Ah, Lord GOD! behold, I cannot speak; for I am a child.’ But the LORD said unto me: Say not: I am a child; For to whomsoever I shall send thee thou shalt go, And whatsoever I shall command thee thou shalt speak. Be not afraid of them; For I am with thee to deliver thee, Saith the LORD. Then the LORD put forth His hand, and touched my mouth; and the LORD said unto me: Behold, I have put My words in thy mouth; See, I have this day set thee over the nations and over the kingdoms, To root out and to pull down, And to destroy and to overthrow; To build, and to plant.
עולם התנ"ך - ויקרא, דברי הימים ב, 2002, עמ' 221
אסרחדון מלך אשור: "האלים הגדולים... קראוני למלוך על כל הארצות עוד בהיותי בבטן אמי יולדתי".
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
  • אלוהים אומר לירמיהו: 'בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ'. מדוע חשוב לספר שירמיהו נבחר עוד בהיותו ברחם, ומהי המטרה של ציון פרט זה בדברי אסרחדון?
  • בהקדשת ירמיהו לנביא יש מוטיבים המאפיינים הקדשות של נביאים. מהם ומהי הסיבה להם?
ירמיהו
ירמיהו פרק א, פסוק א: 'דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן'.

ירמיהו פרק ה, פסוק לא: 'הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ'.

ירמיהו פרק ב, פסוק ח: 'הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ'.
אחד העם, "כהן ונביא" מתוך כתבי אחד העם בפרויקט בן יהודה
הנביא הוא בעל צד אחד. רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו, עם כל חושיו ורגשותיו, עד שאין ביכלתו להסיח דעתו ממנו אף רגע; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו, וכל חפצו ועמלו הוא להגשים את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידיאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מַגעת, הולך ומפזר כוחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושׂימת־לב לתנאי החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית. []
לא כך הוא הכהן. הוא עולה על הבמה אחר שכבר הצליחה הנבואה לפלס נתיב לרעיונה, להטות את התנועה הבינונית במדה ידועה אל צדה ולכוֹנן ככה הרמוניא כללית חדשה בין הכוחות הפועלים. [] תחת להשאר בצמצומו של הנביא ולדרוש מאת החיים מה שלא יוכלו לתת, מרחיב הוא את דעתו והשקפתו על היחס שבינם ובין רעיונו ואינו מבקש מה שצריך להיות, כי אם רק מה שאפשר להיות. כלומר, לא עצם הרעיון בכל פרטיותו ושלמותו, כי אם אותה ההרמוניא המורכבת שיצאה אל הפועל מתערובתו עם כוחות אחרים זהו דגלו של הכהן, אותו ישמור ובעדו ילחם, לא עוד נגד המציאוּת, כי אם אדרבא, בשם המציאות נגד כל הקמים עליה".
למקור השלם
דיון
מצוין שירמיהו הוא 'מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן' -
האם לפי אחד העם ירמיהו הוא כהן וגם נביא, או נביא בלבד?
האם לירמיהו קשה יותר או קל יותר לבקר את האנשים שמתוכם הוא בא?
האם לכם קשה יותר או קל יותר למתוח ביקורת בתוך מעגל השייכות שלכם או כלפי מעגל חיצוני?
מילוג מילון עברי עברי חופשי ברשת

שָׁלִיחַ
1. מי שמעביר ידיעה, חבילה, סחורה וכד' ממקום למקום.
2. נציג רשמי; בא כוח. "השגריר האמריקאי מונה לשליח המדינה למזרח התיכון."
למקור השלם
דיון
חשבו על עוד סוגי שליחים.
מהו תפקידו או מהי שליחותו של הנביא?
חשבו על שאלה זו בהקשר הדוגמאות הבאות מנביאים שונים:
{א} וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: {ב} קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי: {ג} וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'.
Now the word of the LORD came unto Jonah the son of Amittai, saying: ’Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; for their wickedness is come up before Me.’ But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the LORD; and he went down to Joppa, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of the LORD.
{א} וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים: {ב} בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין: {ג} הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה':
Now it came to pass in the thirtieth year, in the fourth month, in the fifth day of the month, as I was among the captives by the river Chebar that the heavens were opened, and I saw visions of God. In the fifth day of the month, which was the fifth year of king Jehoiachin’s captivity, the word of the LORD came expressly unto Ezekiel the priest, the son of Buzi, in the land of the Chaldeans by the river Chebar; and the hand of the LORD was there upon him.
{כז} אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: {כח} וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה': (פ)

יח} וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה' נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד: {יט} וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים: {כ} וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם ה' לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַה' וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ: {כא} כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה':
For this child I prayed; and the Lord has given me my petition which I asked of him: therefore also I have presented him to the Lord; as long as he lives he shall be devoted to the Lord. And he bowed down to the Lord there.
{י} וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: {יב} וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה: {יג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: {יד} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

{א} וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': {ב} וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה'(מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: {ג} וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: {ד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: {ה} לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

{י} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: {יא} וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה': {יב} וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: {יג} וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: {יד} וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: {טו} וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: {טז} וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:
Come now therefore, and I will send thee unto Pharaoh, that thou mayest bring forth My people the children of Israel out of Egypt.’ And Moses said unto God: ‘Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?’ And He said: ‘Certainly I will be with thee; and this shall be the token unto thee, that I have sent thee: when thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.’ And Moses said unto God: ‘Behold, when I come unto the children of Israel, and shall say unto them: The God of your fathers hath sent me unto you; and they shall say to me: What is His name? what shall I say unto them?’ And God said unto Moses: ‘I AM THAT I AM’; and He said: ‘Thus shalt thou say unto the children of Israel: I AM hath sent me unto you.’
{יא} וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה' וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן: {יב} וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: {יג} וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן: {יד} וַיִּפֶן אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ: {טו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי: {טז} וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד: {יז} וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי: {יח} אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: {יט} וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ: (ס) {כ} וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן: {כא} וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ ה' אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ ה' הָלַךְ מֵעֵינָיו: {כב} וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא (ס) (ס) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: {כג} וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת.
And there came an angel of the Lord, and sat under the terebinth which was in ῾Ofra, that belonged to Yo᾽ash the Avi-῾ezri: and his son Gid῾on was threshing wheat by the winepress, to hide it from Midyan. And the angel of the Lord appeared to him, and said to him, The Lord is with thee, thou mighty man of valour. And Gid῾on said to him, Oh my Lord, if the Lord be with us, why then has all this befallen us? and where are all his miracles which our fathers told us of saying, Did not the Lord bring us up from Miżrayim? but now the Lord has forsaken us, and delivered us into the hand of Midyan. And the Lord turned to him, and said, Go in this thy might, and thou shalt save Yisra᾽el from the hand of Midyan: have not I sent thee? And he said to him, Oh my Lord, with what shall I save Yisra᾽el? behold, my family is the poorest in Menashshe, and I am the youngest in my father’s house. And the Lord said to him, Surely I will be with thee, and thou shalt smite Midyan as one man. And he said to him, If now I have found favour in Thy sight, then show me a sign that it is thou who talkest with me. Depart not from here, I pray thee, until I come to thee, and bring forth my present, and set it before thee. And he said, I will remain until thou come again. And Gid῾on went in, and made ready a kid, and unleavened cakes of an efa of flour: the meat he put in a basket, and he put the broth in a pot, and brought it out to him under the terebinth, and presented it. And the angel of God said to him, Take the meat and the unleavened cakes, and lay them upon this rock, and pour out the broth. And he did so. Then the angel of the Lord stretched out the end of the staff that was in his hand, and touched the meat and the unleavened cakes; and the fire rose up out of the rock, and consumed the meat and the unleavened cakes. Then the angel of the Lord departed out of his sight. And when Gid῾on perceived that he was an angel of the Lord, Gid῾on said, Alas, O Lord God! because I have surely seen an angel of the Lord face to face. And the Lord said to him, Peace be to thee; fear not: thou shalt not die.
דיון
עמדו על ההבדלים בין קבלת השליחות והניסיונות להתחמק ממנה, אצל הנביאים השונים: ירמיהו, יונה, יחזקאל, שמואל, משה, גדעון.
חנה סנש, ראשית מרץ 1944, מתוך פרויקט בן יהודה
לָקַטְנוּ פְּרָחִים / חנה סנש

לָקַטְנוּ פְּרָחִים בַּשָּׂדוֹת, בֶּהָרִים,
נָשַׁמְנו רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל אָבִיב.
נִשְׁטַפְנוּ בְּלַהַט קַרְנֶיהָ שֶׁל שֶׁמֶשׁ
בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת, בְּבַיִת חָבִיב.

אֲנַחְנוּ הוֹלכִים אֶל אַחִים בַּנֵּכָר
בְּסֵבֶל הַחֹרֶף, בְּחֹשֶׁךְ וּכְפוֹר.
לִבֵּנוּ יָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הָאָבִיב,
שְׂפָתֵנוּ תָּרֹן אֶת הַזֶּמֶר לָאוֹר.
למקור השלם

מושגים
  • חנה סנש - לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. ב- 1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה. במרץ 1944 צנחה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. שם שהו שלושה חודשים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים. התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או אם לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהיו הפרטיזנים אמורים לספק. חנה הייתה משוכנעת בדעתה שיש לדבוק במשימה. ביוני 1944 חצתה את הגבול ומיד נתפסה ע"י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת.
    חנה כפרה בהאשמות שכן לא ראתה עצמה הונגריה אלא ארץ-ישראלית. ונלחמה על זהותה זו אף שידעה שהיא מסכנת עצמה בעונש מוות. בנובמבר 1944, הוצאה חנה סנש להורג.
    אופייה של חנה סנש וכוחה לשמור על סודותיה ולא להסגיר את מפתח המשדר היו לפלא. היא כתבה שירים שונים, בהם השיר "הליכה לקסריה" (אלי אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים תפילת האדם").
  • לקטנו פרחים - השיר "לקטנו פרחים" היה השיר הראשון שמסרה חנה סנש לפני יציאתה ליוגוסלביה. היא מסרה אותו לחבר במעטפה סגורה, בצרוף הוראה לפתוח אותו במקרה שלא תשוב.
דיון
כיצד מתוארת היציאה אל השליחות בשירה של חנה סנש?
ומה ההבדלים בינה לבין הנביאים?
נסו להציע שמות של נביא/ה מודרני/ת. הסבירו את בחירתכם.
אנא אלי, בביצוע שולי נתן

למקור השלם
דיון
האם השליחות או הנבואה הן נחלתם של א/נשי סגולה בלבד או שהן ראויות לכל אחת ואחד מאיתנו?
האם גם אתם חדורי תחושת שליחות כלשהי? אם כן, מהי? מהו מקורה?
האם מושג השליחות שמור לתחום המוסרי-ערכי בלבד או שהוא יכול להופיע גם בתחומים נוספים, מאמנות ועד כלכלה, מאופנה ועד אוכל?
דף הנחיות למנחה:
דף_למנחה_ירמיהו_א-ה.docx