תהלים נט-סג: 'חסד ואמת מן ינצרהו' - על כזבים ואמיתות
1א
הדף מאת: עדי בן-זאב / 929- תנ"ך ביחד
2ב
המתח המוסרי שבין אמת ושקר, בין ביטוי בפה למחשבה שבלב, הוא מתח תמידי ומשתנה. מהו שקר? האם חייבים להגיד את כל האמת? האם "שקר לבן" כשר? האם כל מה שאפשר לחשוב מותר לומר? דף זה יעסוק בביטויים שונים של המתח הזה במקורות שונים.
3ג
דיון
המתח המוסרי שבין אמת ושקר; בין ביטוי בפה למחשבה שבלב, הוא מתח תמידי ומשתנה. מהו שקר? האם חייבים להגיד את כל האמת? האם "שקר לבן" כשר? האם כל מה שאפשר לחשוב מותר לומר?
דף זה יעסוק בביטויים שונים של המתח הזה במקורות שונים.
4ד
תהלים נ"ט
(ח) הִנֵּה, יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי-מִי שֹׁמֵעַ.
(ט) וְאַתָּה ה', תִּשְׂחַק-לָמוֹ; תִּלְעַג לְכָל-גּוֹיִם.
[...]
(יג) חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ
וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ.
(יד) כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ:
וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ
סֶלָה.
Behold, they belch out with their mouth; swords are in their lips: 'For who doth hear?' But Thou, O LORD, shalt laugh at them; Thou shalt have all the nations in derision. Because of his strength, I will wait for Thee; for God is my high tower. The God of my mercy will come to meet me; God will let me gaze upon mine adversaries. Slay them not, lest my people forget, make them wander to and fro by Thy power, and bring them down, O Lord our shield. For the sin of their mouth, and the words of their lips, let them even be taken in their pride, and for cursing and lying which they speak. Consume them in wrath, consume them, that they be no more; and let them know that God ruleth in Jacob, unto the ends of the earth. Selah
5ה
תהלים ס"א
(ו) כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים, שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי; נָתַתָּ יְרֻשַּׁת, יִרְאֵי שְׁמֶךָ.
(ז) יָמִים עַל-יְמֵי-מֶלֶךְ תּוֹסִיף; שְׁנוֹתָיו, כְּמוֹ-דֹר וָדֹר.
(ח) יֵשֵׁב עוֹלָם, לִפְנֵי אֱלֹהִים; חֶסֶד וֶאֱמֶת, מַן יִנְצְרֻהוּ.
(ט) כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד-- לְשַׁלְּמִי נְדָרַי, יוֹם יוֹם.
For Thou, O God, hast heard my vows; Thou hast granted the heritage of those that fear Thy name. . Mayest Thou add days unto the king's days! May his years be as many generations! May he be enthroned before God for ever! Appoint mercy and truth, that they may preserve him. So will I sing praise unto Thy name for ever, That I may daily perform my vows.
6ו
תהלים, פרק סב, פסוקים ה-יג
תהלים ס"ב
ה אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ, יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ-- יִרְצוּ כָזָב:
בְּפִיו יְבָרֵכוּ; וּבְקִרְבָּם, יְקַלְלוּ-סֶלָה.
[...]
י אַךְ, הֶבֶל בְּנֵי-אָדָם-- כָּזָב בְּנֵי-אִישׁ:
בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת; הֵמָּה, מֵהֶבֶל יָחַד.
יא אַל-תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק, וּבְגָזֵל אַל-תֶּהְבָּלוּ:
חַיִל כִּי-יָנוּב-- אַל-תָּשִׁיתוּ לֵב.
יב אַחַת, דִּבֶּר אֱלֹהִים--שְׁתַּיִם-זוּ שָׁמָעְתִּי: כִּי עֹז, לֵאלֹהִים.
יג וּלְךָ-אֲדֹנָי חָסֶד: כִּי-אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ.
7ז
תהלים ס"ג
(ד) כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ, מֵחַיִּים; שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ.
(ה) כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי; בְּשִׁמְךָ, אֶשָּׂא כַפָּי.
(ו) כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן, תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי; וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת, יְהַלֶּל-פִּי.
[...]
(יב) וְהַמֶּלֶךְ, יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים:
יִתְהַלֵּל, כָּל-הַנִּשְׁבָּע בּוֹ: כִּי יִסָּכֵר, פִּי דוֹבְרֵי-שָׁקֶר.
For Thy lovingkindness is better than life; My lips shall praise Thee. So will I bless Thee as long as I live; In Thy name will I lift up my hands. My soul is satisfied as with marrow and fatness; And my mouth doth praise Thee with joyful lips; When I remember Thee upon my couch, And meditate on Thee in the night-watches. For Thou hast been my help, And in the shadow of Thy wings do I rejoice. My soul cleaveth unto Thee; Thy right hand holdeth me fast. But those that seek my soul, to destroy it, Shall go into the nethermost parts of the earth. They shall be hurled to the power of the sword; They shall be a portion for foxes. But the king shall rejoice in God; Every one that sweareth by Him shall glory; For the mouth of them that speak lies shall be stopped.
8ח
דיון
שימו לב לביטויי השפתיים הרבים בפרקים אלה.
מה ניתן ללמוד מכך על המתח שבין אמת ושקר, בין ביטויי הפה למה שקורה במחשבה, ברגש?
9ט
'כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי-שָׁקֶר'
10י
שמות כ"ג
מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע
Keep thee far from a false matter; and the innocent and righteous slay thou not; for I will not justify the wicked.
11יא
ישעיהו נ"ט
(יג) פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בה' וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר.
(יד) וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.
(טו) וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט.
Transgressing and denying the LORD, And turning away from following our God, Speaking oppression and perverseness, Conceiving and uttering from the heart words of falsehood. And justice is turned away backward, And righteousness standeth afar off; For truth hath stumbled in the broad place, And uprightness cannot enter. And truth is lacking, And he that departeth from evil maketh himself a prey. And the LORD saw it, and it displeased Him That there was no justice;
12יב
אבות א'
רַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל אומֵר:
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעולָם עומֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלום,
שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלום שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם
Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16).
13יג
דיון
מה ניתן ללמוד ממקורות אלו על העמדה של המקרא, הנביאים וחז"ל כלפי השקר? האם עמדה זו מתיישבת עם תפיסות מוכרות לכם?
14יד
'חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ' - דברים שמותר לשנות בהם
15טו
מסכת יבמות
אמר ר' אילעא, משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אָבִיךָ צִוָּה וגו' כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא נא וגו'. (בראשית נ, טז) ר' נתן אומר מצווה, שנאמר: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וגו'. (שמואל א טז, ב) דבי רבי ישמעאל, תנא [שנה]: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו. דמעיקרא כתיב [שמתחילה כתוב]: וַאדֹנִי זָקֵן, ולבסוף כתיב: וַאֲנִי זָקַנְתִּי (בראשית יח, יב)
And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph. Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace. It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.
16טז
בבא מציעא כ"ג
בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, באושפיזא.
[תרגום: בשלושה דברים אלה היו חכמים משנים בדיבורם: במסכת (בלימוד), במיטה, ובאירוח.]

רש"י
במסכת - יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו, ואף על גב שסדורה היא לו - יאמר לו לאו, ומדת ענוה היא.
בפוריא - שימשת מטתך, יאמר לאו, מדת צניעות הוא.
באושפיזא - שאלוהו על אושפיזו [=אורחו] אם קבלו בסבר פנים יפות, ואמר לאו - מדה טובה היא, כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו, ויכלו את ממונו.
§ The mishna teaches that strings of fish are among the list of found items that one may keep. The Gemara asks: Why not let the knot with which the fish are tied serve as a distinguishing mark? The Gemara answers: The mishna is referring to the fisherman’s knot with which everyone ties his fish, which is not distinctive. The Gemara asks: But why not let the number of fish tied on the string serve as a distinguishing mark? The Gemara answers: The mishna is referring to a number of fish that is equal to that on all strings of fish in that area. The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: In items that have no other distinguishing mark, is their number a distinguishing mark or is it not a distinguishing mark? Rav Sheshet said to them: You learned it in a baraita: If one found silver vessels, copper vessels, fragments of lead, and any metal vessels, that person who found them shall not return the item to its owner until the owner provides a distinguishing sign or until the owner accurately provides its weight. And from the fact that weight serves as a distinguishing mark, measure and number also serve as a distinguishing mark. The mishna teaches that cuts of meat are among the list of found items that one may keep. The Gemara asks: Why not let the weight of the cut serve as a distinguishing mark? The Gemara answers: The mishna is referring to a weight that is equal, i.e., all cuts of meat in that area are of that weight. The Gemara asks: But why not let the cut of meat itself serve as a distinguishing mark, as it came, for example, either from the neck or from the thigh of the animal? Isn’t it taught in a baraita: If one found cuts of fish, or a fish that was bitten, he is obligated to proclaim his find, and if he found barrels of wine, or of oil, or of grain, or of dried figs, or of olives, these belong to him? Apparently, the distinguishing mark in the cuts of fish is the part of the fish from which they were cut. The Gemara answers: With what are we dealing here in the baraita? It is in a case where there is a distinguishing mark in the shape of the cut, as in that case of Rabba bar Rav Huna who would cut the meat with three corners, forming a triangle. The distinguishing mark is not the part of the fish from where it had been cut. The language of the baraita is also precise, as the case of cuts of fish is taught juxtaposed to and similar to a fish that was bitten, in which case the bite is a distinguishing mark. The Gemara concludes: Learn from it that it is the shape of the cut that is a distinguishing mark, not the place from where it was cut. The Master said in the baraita: If one found barrels of wine, or of oil, or of grain, or of dried figs, or of olives, these belong to him. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna (25a): With regard to jugs of wine or jugs of oil, if one finds any of these he is obligated to proclaim his finding. Rabbi Zeira said that Rav said: The mishna is referring to a case of sealed jugs. Each person seals his jugs and barrels in a unique manner. Therefore, the seal constitutes a distinguishing mark. The Gemara asks: One may conclude by inference that the baraita is referring to a case of open barrels, and if it is referring to a case of open barrels, it is a deliberate loss. Since the wine in open barrels will spoil, it is obvious that one need not return it to the owner. Rav Hoshaya says: The baraita is referring to a case where one covers the barrel with the lid but does not seal it. Abaye said: You can even say that both this mishna and that baraita are referring to jugs and barrels that are sealed, and it is not difficult. Here, in the mishna, where one is required to return the jugs, it is referring to a case where one found the jugs before the storehouses of wine were opened. At that point, the distinguishing mark of the seal proves that the jug belongs to its owner. There, in the baraita, where one is not required to return the barrels, it is referring to a case where one found the barrels after the storehouses of wine were opened. Since the storekeepers sold their barrels to the public, the seal would no longer serve as an indicator of the identity of the owner. This is just as in that case where Rav Ya’akov bar Abba found a barrel of wine after the storehouses were opened. He came before Abaye to ascertain what he should do with the barrel. Abaye said to him: Go take the barrel for yourself. § Rav Beivai raised a dilemma before Rav Naḥman: Is the location where the lost item was found a distinguishing mark, or is it not a distinguishing mark? Rav Naḥman said to him that you learned it in the baraita: If one found barrels of wine, or of oil, or of grain, or of dried figs, or of olives, these belong to him. And if it enters your mind that location is a distinguishing mark, let the finder proclaim what he found, and have the location serve as a distinguishing mark. Rav Zevid said: With what are we dealing here? We are dealing with the case of a barrel that was found on the bank of the river. Since it is the place where ships dock and merchandise belonging to many people is loaded and unloaded, the bank of a river cannot serve as a distinguishing mark. Rav Mari said: What is the reason that the Sages said that in the case of a lost item, the location of the bank of a river is not a distinguishing mark? It is because we say to one seeking to reclaim his item by providing its location on the bank of a river: Just as it happened that you lost an item there, it also happened that another person lost an item there. Some say a slightly different version of that which Rav Mari said: What is the reason that the Sages said that location is not a distinguishing mark? It is because we say to one seeking to reclaim his item by providing its location: Just as it happened that you placed an item in that place, it also happened that another placed an item in that place. The Gemara relates: There was a certain man who found pitch near the winepress. He came before Rav to ascertain what he should do with the pitch. Rav said to him: Go take the pitch for yourself. Rav saw that the man was hesitating, uncertain that he was entitled to the pitch. Rav, in an attempt to allay his qualms, said to him: Go divide it with Ḥiyya my son, as Rav would certainly not want his son to take a share of a stolen item. The Gemara suggests: Let us say that Rav holds that location is not a distinguishing mark. Rabbi Abba said: That is not Rav’s reasoning. Rather, it is due to the despair of its owner that the Sages touched upon this matter and permitted the finder to keep such a found item. As, Rav saw that grass was growing through the pitch, indicating that it had been there for an extended period. § The mishna teaches: Rabbi Shimon ben Elazar says: If one finds any anpurya vessels he is not obligated to proclaim his find. The Gemara asks: What are anpurya vessels? Rav Yehuda says that Shmuel says: They are new vessels, as the eye of its purchaser has not yet sufficiently seen them to be able to recognize them. The Gemara asks: What are the circumstances? If there is a distinguishing mark on the vessels, when the eye of its purchaser has not yet sufficiently seen them, what of it? He can describe the mark after even a short glance and claim his item. If there is no distinguishing mark on the vessels, then when the eye of the one who purchases them has sufficiently seen them, what of it? The Gemara answers: Actually, it is a vessel in which there is no distinguishing mark, and the practical difference is with regard to returning the vessel to a Torah scholar on the basis of visual recognition. When the eye of a Torah scholar has sufficiently seen them he is certain about them, and we return a lost item to him on the basis of his description of the vessel. When the eye of a Torah scholar has not sufficiently seen them, he is not certain about them, and we do not return a lost item to him, as Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to these three matters alone, it is normal for Sages to amend their statements and deviate from the truth: With regard to a tractate, if he is asked whether he studied a particular tractate, he may humbly say that he did not, even if he did. And with regard to a bed, if he is asked whether he slept in a particular bed, he may say that he did not, to avoid shame in case some unseemly residue is found on the bed.
17יז
דיון
באילו מקרים מותר לשנות מהאמת? מדוע חכמים נדרשים לכך? האם ניתן ללמוד מכאן על תפיסה מורכבת יותר של אמת ושקר?
18יח
קושטא עיר האמת
מקור:
אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משני בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שיבבתה טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבו ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה א"ל במטותא מינך פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי

תרגום:
אמר רבא: מתחלה הייתי אומר: אין אמת בעולם. אמר לי תלמיד חכם אחד ורב טבות שמו (ויש אומרים רב טביומי שמו), שאם היו נותנים לו כל חללו של עולם לא היה משנה בדיבורו. פעם אחת נזדמן למקום אחד ששמו קושטא [אמת] ולא היו [יושביו] משנים בדיבורם, ולא מת אדם משם בלא זמנו. נשא מהם אשה והיו לו שני בנים ממנה. פעם אחת היתה אשתו יושבת וחופפת ראשה, באה השכנה וטפחה על הדלת, סבר: לאו דרך ארץ הוא, אמר לה: אינה כאן. מתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו, אמרו לו: זה מהו? אמר להם: כך וכך היה מעשה. אמרו לו: בבקשה ממך, צא ממקומנו, ולא תגרה בנו מלאך המוות.
the Tabernacle of David that is fallen [hanofelet]” (Amos 9:11). That is why the Messiah is called bar nifli. Rabbi Yitzḥak said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: During the generation in which the Messiah, son of David, comes, Torah scholars decrease; and as for the rest of the people, their eyes fail with sorrow and grief, and troubles increase. And the harsh decrees will be introduced; before the first passes the second quickly comes. The Sages taught in a baraita: With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come. Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita? The verse states: “That Your enemies taunted, Lord, that they have taunted the footsteps of Your anointed” (Psalms 89:52). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the generation that the son of David comes, the hall of the assembly of the Sages will be designated for prostitution, and the Galilee will be destroyed, and the Gavlan, i.e., Bashan, will be desolate, and the residents of the border who flee the neighboring gentiles will circulate from city to city and will receive no sympathy. The wisdom of scholars will diminish, and sin-fearing people will be despised. And the face of the generation will be like the face of a dog in its impudence and shamelessness. And the truth will be lacking, as it is stated: “And the truth is lacking [ne’ederet], and he who departs from evil is negated” (Isaiah 59:15). What is the meaning of the phrase: And the truth is lacking [ne’ederet]? The Sages of the study hall of Rav said: This teaches that truth will become like so many flocks [adarim] and walk away. What is the meaning of the phrase: “And he that departs from evil is negated”? The Sages of the study hall of Rabbi Sheila said: Anyone who deviates from evil is deemed insane by the people. § Concerning the lack of truth, Rava says: Initially I would say that there is no truth anywhere in the world. There was a certain one of the Sages, and Rav Tavut is his name, and some say Rav Tavyomei is his name, who was so honest that if they were to give him the entire world, he would not deviate from the truth in his statement. He said to me: One time I happened to come to a certain place, and Truth is its name, and its residents would not deviate from the truth in their statements, and no person from there would die prematurely. I married a woman from among them, and I had two sons from her. One day his wife was sitting and washing the hair on her head. Her neighbor came and knocked on the door. He thought: It is not proper conduct to tell the neighbor that his wife is bathing. He said to her: She is not here. Since he deviated from the truth his two sons died. The people residing in that place came before him and said to him: What is the meaning of this? He said to them: This was the nature of the incident, and told them what happened. They said to him: Please leave our place and do not provoke premature death upon these people. The Gemara resumes its discussion of the messianic period. It is taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: During the generation in which the son of David comes, youths will humiliate elders and elders will stand in deference before youths, and a daughter will rebel against her mother, and a bride against her mother-in-law, and the face of the generation will be like the face of a dog, and a son will not be ashamed before his father. It is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: During the generation that the son of David comes, arrogance will proliferate and the cost of living will corrupt people so they will engage in deceit. The vine will produce its fruit, and nevertheless, the wine will be costly. And the entire gentile monarchy will be converted to the heresy of Christianity, and there will be no inclination among the people to accept rebuke. This baraita supports the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: The son of David will not come until the entire kingdom will be converted to heresy. Rava says: What is the verse from which this statement is derived? It is the verse: “It is all turned white; he is ritually pure” (Leviticus 13:13). One is a leper and ritually impure only if he has a leprous mark, however small, but not if his skin is completely leprous. Similarly, the world will be redeemed only when the Jewish people reach their lowest point. The Sages taught in a baraita: The verse states: “For the Lord shall judge His people and atone for His servants, when He sees that their power is gone and there is none shut up or left” (Deuteronomy 32:36). From the phrase “their power is gone” it is derived that the son of David will not come until informers will proliferate. Alternatively, the Messiah will not come until the number of students of Torah diminishes. Alternatively, the Messiah will not come until the peruta will cease from the purse. Alternatively, the Messiah will not come until they despair from the redemption, as it is stated: “And there is none shut up or left,” as though there were no supporter or helper for the Jewish people. This is as in that practice of Rabbi Zeira, who, when he would find Sages who were engaging in discussions about the coming of the Messiah, said to them: Please, I ask of you, do not delay his coming by calculating the end of days. As we learn in a baraita: There are three matters that come only by means of diversion of attention from those matters, and these are they: The Messiah, a lost item, and a scorpion. § Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2). It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ketina: Just as the Sabbatical Year abrogates debts once in seven years, so too, the world abrogates its typical existence for one thousand years in every seven thousand years, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day,” and it states: “A psalm, a song for the Shabbat day” (Psalms 92:1), meaning a day, i.e., one thousand years, that is entirely Shabbat. And it says in explanation of the equation between one day and one thousand years: “For a thousand years in Your eyes are but like yesterday when it is past, and like a watch in the night” (Psalms 90:4). The school of Eliyahu taught: Six thousand years is the duration of the world. Two thousand of the six thousand years are characterized by chaos; two thousand years are characterized by Torah, from the era of the Patriarchs until the end of the mishnaic period; and two thousand years are the period of the coming of the Messiah.
19יט
דיון
מדרש זה ממסכת סנהדרין מציג עולם אוטופי של עיר בשם "אמת" שבה אף אדם לא מת טרם זמנו כי אף אחד לא "שינה בדיבורו", ואפילו שם, רב טביומי, שהיה ידוע כמי שלא משנה בדיבורו (לא משקר), נאלץ לעשות כן בגלל ערך אחר שהתנגש באמת - דרך ארץ. במקרה ההוא הסיפור נגמר באופן טרגי וחיזק את אמירתו של רבא: אין אמת בעולם. מה מוסיף מדרש זה על מה שלמדנו כבר ביחסם של חכמים לאמת? אילו מחשבות הוא מעורר בכם להיום?
20כ
'אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי' - רלטיביזם ואמת מוחלטת
21כא
מאיר ויזלטיר, קיצור שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
בָּאמת – מאיר ויזלטיר
יש אנשים שמתקשים להודות באמת
יש אנשים שהאמת מפחידה אותם
יש אנשים שכשהם רואים את האמת הם בורחים לדרום-אמריקה
יש אנשים שבשבילם אמת בבית זה כמו מת בבית
יש אנשים שמוכנים למות פעמיים ובלבד שלא יראו את האמת
יש אנשים שמוכנים למות מוות מכוער אבל הרחק מן האמת
יש אנשים שהאמת מרה להם מלענה
יש אנשים שמקיאים מריח של אמת
יש אנשים שהאמת שולחת אותם ישר לבית משוגעים
יש אנשים שמוכנים להתנכר לבניהם ולאחיהם אשר דבקה בהם האמת
יש אנשים שמבטחים את עצמם כנגד האמת בפוליסה כפולה צמודה לדולר
יש אנשים שכשהם שומעים את המילה אמת הם שולחים את ידם אל האקדח
יש אנשים שמשננים לבניהם שהאמת מתה ונקברה ואין לקרוא אל המתים
יש אנשים שעומדים בראש ארגון ארצי כנגד האמת
יש אנשים שעומדים בראש ארגון בינלאומי כנגד האמת
יש אנשים שאומרים שהאמת היא משל והנמשל הוא אלוהים
יש אנשים שאומרים שהאמת היא הביוגרפיה שלהם
יש אנשים שהאמת היא אויב החיים
יש אנשים שמעידים על עצמם שהם נקיים מכל רבב של אמת
יש אנשים שאמצעי-חיטוי כנגד האמת הם פרנסתם: הם ממליצים
להשתמש בהם בוקר צהריים וערב, כי האמת, בדומה לנמלים
ולמקקים, עשויה להתגלות במפתיע, בכל זמן ובכל מקום, כאילו יש מאין.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
22כב
רלטיביזם, מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רלטיביזם
רֵלָטִיבִיזם Relativism; מלשון "'relative', יחסי", היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.
האמת היא יחסית. כל דבר שאדם חושב או מאמין בו עומד למבחן בזמן ובמקום בו הוא מתרחש.
אין אמת, או אמונה שטובה יותר או נכונה יותר מאחרות.
רלטביזם המחזיק בשתי ההנחות הללו נקרא רלטביזם מוחלט. רלטיביזם יחסי לעומת זאת הוא סוג מרוכך יותר של רלטביזם. הוא גורס שיש אמיתות, אך כיוון שאנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לדעת את האמת, עלינו לפעול בצורה רלטיבסטית. רלטיבזם יחסי הוא כלי המאפשר סוג אחר של שיח. הוא מאמץ את ההנחה הראשונה, אך אינו מאמץ לגמרי את ההנחה השנייה.
23כג
אליסון פלאד, "חן השקר: "פוסט-אמת" היא מלת השנה של אוקספורד" גרדיאן, פורסם בהארץ, 16.11.2016
פוסט-אמת
בתקופתם של דונלד טראמפ והברקזיט, מילוני אוקספורד לא מצאו מונח ראוי יותר לתואר "מלת השנה" מאשר "פוסט־אמת" (post truth).
המונח מוגדר במילון כשם תואר "המתייחס לנסיבות או המסמל נסיבות שבהן לעובדות אובייקטיביות יש פחות השפעה בעיצוב דעת הקהל מאשר לפניות לרגש ולאמונה האישית". עורכי אוקספורד אמרו כי השימוש במילים "פוסט־אמת" גדל ב2016 ב2,000% בהשוואה ל2015. הזינוק האדיר בשימוש "היה בהקשר למשאל העם שנערך בבריטניה בשאלה אם לפרוש מהאיחוד האירופי, ובהקשר לבחירות לנשיאות בארה"ב".
המטרה של מלת השנה של אוקספורד היא "לשקף את השנה החולפת בשפה", והמונח "פוסט־אמת" נבחר השנה הן על ידי צוות המו"לים הבריטי והן על ידי הצוות האמריקאי, האמונים על המשימה. לא תמיד ישנה תמימות דעים בנושא ב2009 נבחרה בבריטניה המלה simples ואילו בארה"ב unfriend. ב2006 נבחרה בבריטניה המלה bovvered (כפי שבוטאה על ידי השחקנית קתרין טייט שהתכוונה לbothered) ובארה"ב carbon neutral. בשנה שעברה, היתה הבחירה שנויה במחלוקת במיוחד: מלת השנה היתה פשוט האימוג'י "פנים עם דמעות שמחה".
[...]
אך העלייה בשימוש ב"פוסט־אמת" גרמה לכך שהמונח הזה ניצח את כל מתחריו. "ביוני ראינו בתחילה את התדירות נוסקת בעקבות הרעש על הברקזיט, ולאחר מכן, כשדונלד טראמפ התמנה למועמד הרפובליקאי בבחירות לנשיאות. בהתחשב בעובדה שלא נראית האטה בשימוש במלים האלה, לא אתפלא אם המונח הזה יהפוך לאחד המונחים שיגדירו את התקופה שלנו", ניבא קספר גראתוול, נשיא מילוני אוקספורד. "אין זה מפתיע שהבחירה שלנו משקפת שנה שנשלטה על ידי דיון פוליטי וחברתי טעון. בעקבות עליית הרשתות החברתיות כמקור לחדשות, וחוסר האמון הגובר בעובדות שמוגשות על ידי הממסד, המונח מצא את האחיזה הלשונית שלו זה זמן מה".
לפי מילוני אוקספורד, הפעם הראשונה שנעשה שימוש במונח "פוסט־אמת" היתה במאמר מ1992 של המחזאי הסרבי־אמריקאי המנוח סטיב טסיץ' בכתב העת "ניישן". טסיץ', שכתב על שערוריית איראן־קונטראס ומלחמת המפרץ, אמר כי "אנחנו, כעם חופשי, החלטנו מרצוננו החופשי שאנחנו רוצים לחיות בעולם שהוא מעבר לאמת".
המו"ל של אוקספורד הצביע על ההרחבה שנעשתה לאחרונה בקידומת "פוסט", ואמר כי "במקום להתייחס בפשטות לתקופה שאחרי מצב או אירוע מסוימים, כמו 'אחרי מלחמה', המונח 'פוסט־אמת' קיבל משמעות של 'שייכות לתקופה שבה הרעיון הספציפי איבד מחשיבותו או מהרלוונטיות שלו". מקור הניואנס היה באמצע המאה ה20, ושימש בצירופים כמו "פוסט לאומני" (1945) ו"פוסט גזעני" (1971).
המונח PostTruth נכלל מעתה בOxfordDictionaries.com, ועורכים יעקבו אחרי השימושים העתידיים בו, כדי לראות אם לכלול אותו במהדורות העתידיות של מילון אוקספורד.
24כד
דיון
מה ניתן ללמוד על היחס המודרני לאמת מהמקורות לעיל?
26 כו
27כז