הדף מאת: עדי בן-זאב / 929- תנ"ך ביחד
יחידת הפרקים השבועית עוסקת ברובה בתפילה לישועה מפני האויבים מבית (שאול) ומחוץ (פלישתים, זיפים, רשעים). ביחידה זו חוזרים דימויים רבים מעולם החי, ששיאם בפרק נ"ח, שם ניתן למצוא נחש/פתן, כפירים, ואף שבלול שמופיע כאן בפעם היחידה בתנ"ך כולו! בדף זה נתמקד בדימוי היונה הנמצא בשימוש רחב בספרות חז"ל ובשירה העברית. נחקור מדוע יש שימוש בדימויים מן החי בכלל ונעמיק בשימושים השונים של דימוי היונה בפרט במקורות השונים, עתיקים וחדשים.
דיון
פתיחה
יחידת הפרקים השבועית עוסקת ברובה בתפילה לישועה מפני האויבים מבית (שאול) ומחוץ (פלישתים, זיפים, רשעים). ביחידה זו חוזרים דימויים רבים מעולם החי, ששיאם בפרק נ"ח, שם ניתן למצוא נחש/פתן, כפירים, ואף שבלול שמופיע כאן בפעם היחידה בתנ"ך כולו! בדף זה נתמקד בדימוי היונה הנמצא בשימוש רחב בספרות חז"ל ובשירה העברית. נחקור מדוע יש שימוש בדימויים מן החי בכלל, ונעמיק בשימושים השונים של דימוי היונה בפרט, במקורות השונים, עתיקים וחדשים.
פתיחה
יחידת הפרקים השבועית עוסקת ברובה בתפילה לישועה מפני האויבים מבית (שאול) ומחוץ (פלישתים, זיפים, רשעים). ביחידה זו חוזרים דימויים רבים מעולם החי, ששיאם בפרק נ"ח, שם ניתן למצוא נחש/פתן, כפירים, ואף שבלול שמופיע כאן בפעם היחידה בתנ"ך כולו! בדף זה נתמקד בדימוי היונה הנמצא בשימוש רחב בספרות חז"ל ובשירה העברית. נחקור מדוע יש שימוש בדימויים מן החי בכלל, ונעמיק בשימושים השונים של דימוי היונה בפרט, במקורות השונים, עתיקים וחדשים.
דינה ציונית, דימוי בספרות, מתוך אתר מט"ח
מהו דימוי?
דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף, דומה אך לא זהה.
בדרך כלל הקישור היוצר את ההשוואה נעשה באמצעות כ' הדימוי. מילות דימוי נוספות העשויות להופיע ביצירה: כמו, כאילו, כך, בדומה ל..., כפי ש...וכדומה.
מטרת הדימוי ליצור אפקט של הפתעה ורושם על הקורא. דימוי אדם לאריה גיבור כארי, מעניק לאדם תכונות רבות. מלבד גבורה גם עוצמה פיזית, כוח, אומץ לב ותעוזה. תכונות הנגזרות מהשוואת גבורת האדם לגבורת האריה.
מהו דימוי?
דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף, דומה אך לא זהה.
בדרך כלל הקישור היוצר את ההשוואה נעשה באמצעות כ' הדימוי. מילות דימוי נוספות העשויות להופיע ביצירה: כמו, כאילו, כך, בדומה ל..., כפי ש...וכדומה.
מטרת הדימוי ליצור אפקט של הפתעה ורושם על הקורא. דימוי אדם לאריה גיבור כארי, מעניק לאדם תכונות רבות. מלבד גבורה גם עוצמה פיזית, כוח, אומץ לב ותעוזה. תכונות הנגזרות מהשוואת גבורת האדם לגבורת האריה.
דיון
תרגיל: דימויים מעולם החי
אילו דימויים אתם מכירים מעולם החי (למשל עז כארי, מהיר כאילה)?
איזה בעל חיים אתם? נסו לחשוב על תכונות החיה המוכרות לכם ולאו דווקא על ביטויים שגורים.
תרגיל: דימויים מעולם החי
אילו דימויים אתם מכירים מעולם החי (למשל עז כארי, מהיר כאילה)?
איזה בעל חיים אתם? נסו לחשוב על תכונות החיה המוכרות לכם ולאו דווקא על ביטויים שגורים.
דיון
קראו את הפרקים ונסו לתאר את האווירה העולה מהם. אילו תחושות צפות מקריאה ראשונית זו?
קראו את הפרקים ונסו לתאר את האווירה העולה מהם. אילו תחושות צפות מקריאה ראשונית זו?
מתוך תהילים נ"ה
(ז) וָאֹמַר--מִי-יִתֶּן-לִי אֵבֶר, כַּיּוֹנָה: אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה.
(ח) הִנֵּה, אַרְחִיק נְדֹד; אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה.
(ט) אָחִישָׁה מִפְלָט לִי-- מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר.
מילים
(ז) וָאֹמַר--מִי-יִתֶּן-לִי אֵבֶר, כַּיּוֹנָה: אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה.
(ח) הִנֵּה, אַרְחִיק נְדֹד; אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה.
(ט) אָחִישָׁה מִפְלָט לִי-- מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר.
מילים
- אבר - כנף
And I said: 'Oh that I had wings like a dove! Then would I fly away, and be at rest. Lo, then would I wander far off, I would lodge in the wilderness. Selah I would haste me to a shelter from the stormy wind and tempest.'
תהילים נ"ו
(א) לַמְנַצֵּחַ, עַל-יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים-- לְדָוִד מִכְתָּם:
בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת.
(א) לַמְנַצֵּחַ, עַל-יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים-- לְדָוִד מִכְתָּם:
בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת.
For the Leader; upon Jonath-elem-rehokim. [A Psalm] of David; Michtam; when the Philistines took him in Gath. .
תהילים נ"ז
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם-- בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל, בַּמְּעָרָה.
(ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים, חָנֵּנִי-- כִּי בְךָ, חָסָיָה נַפְשִׁי:
וּבְצֵל-כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה-- עַד, יַעֲבֹר הַוּוֹת.
(ג) אֶקְרָא, לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן; לָאֵל, גֹּמֵר עָלָי.
(ד) יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם, וְיוֹשִׁיעֵנִי-- חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה;
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם-- בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל, בַּמְּעָרָה.
(ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים, חָנֵּנִי-- כִּי בְךָ, חָסָיָה נַפְשִׁי:
וּבְצֵל-כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה-- עַד, יַעֲבֹר הַוּוֹת.
(ג) אֶקְרָא, לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן; לָאֵל, גֹּמֵר עָלָי.
(ד) יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם, וְיוֹשִׁיעֵנִי-- חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה;
For the Leader; Al-tashheth. [A Psalm] of David; Michtam; when he fled from Saul, in the cave. Be gracious unto me, O God, be gracious unto me, for in Thee hath my soul taken refuge; yea, in the shadow of Thy wings will I take refuge, until calamities be overpast. I will cry unto God Most high; unto God that accomplisheth it for me. He will send from heaven, and save me, when he that would swallow me up taunteth, Selah; God shall send forth His mercy and His truth.
דיון
את מי מייצג הדימוי של היונה או ציפור (כנפיים), ומה הוא משרת מבחינת הבקשה והישועה בכל אחד מהפרקים? אילו עוד שימושים אתם מכירים לדימוי היונה?
את מי מייצג הדימוי של היונה או ציפור (כנפיים), ומה הוא משרת מבחינת הבקשה והישועה בכל אחד מהפרקים? אילו עוד שימושים אתם מכירים לדימוי היונה?
ד"ר טובה פורטי, בע"ח בספרות החכמה, חוקרת מקרא, כתב העת עת מקרא, גליון 3 פברואר 2015
משל מן החי
החכמיםהסופרים השתמשו בתמונות מעולם החי כמשל למסרים דידקטיים, הגותיים, ודוגמטיים. תמונות החיה נועדו לגרות את תהליכי החשיבה של המאזין או הקורא בדרך של הפיכת האמת הניסויית בעולם החיה ללקח רלוונטי ויישומי. למרות שאין להתייחס לתיאורי החיות בספרות המקרא ככלל, וספרי החכמה כפרט כאל מקור מהימן להכרת הידע הזואולוגי, אקולוגי או אמפירי של הקדמונים ניתן להתחקות באמצעות תמונות החיות אחרי תדמיתה הספרותית של החיה. ההצצה לעולם החיות בספרות החכמה חושפת בפנינו היבט נוסף להכרת תפיסת עולמם של מחבריה.
משל מן החי
החכמיםהסופרים השתמשו בתמונות מעולם החי כמשל למסרים דידקטיים, הגותיים, ודוגמטיים. תמונות החיה נועדו לגרות את תהליכי החשיבה של המאזין או הקורא בדרך של הפיכת האמת הניסויית בעולם החיה ללקח רלוונטי ויישומי. למרות שאין להתייחס לתיאורי החיות בספרות המקרא ככלל, וספרי החכמה כפרט כאל מקור מהימן להכרת הידע הזואולוגי, אקולוגי או אמפירי של הקדמונים ניתן להתחקות באמצעות תמונות החיות אחרי תדמיתה הספרותית של החיה. ההצצה לעולם החיות בספרות החכמה חושפת בפנינו היבט נוסף להכרת תפיסת עולמם של מחבריה.
דיון
לפניכם מספר מקורות המתייחסים למשל היונה. עקבו אחר ההתפתחות של הדימוי מהיונה של נח דרך מדרש האגדה, שירת ימי הבניים, ועד ספרות בת זמננו, ונסו לבחון:
1. איך מתפתח הדימוי?
2. אילו משמעויות כבר טעונות בו עד השימוש בו היום?
3. מה ניתן ללמוד על עולמם של המחברים בכל דור?
לפניכם מספר מקורות המתייחסים למשל היונה. עקבו אחר ההתפתחות של הדימוי מהיונה של נח דרך מדרש האגדה, שירת ימי הבניים, ועד ספרות בת זמננו, ונסו לבחון:
1. איך מתפתח הדימוי?
2. אילו משמעויות כבר טעונות בו עד השימוש בו היום?
3. מה ניתן ללמוד על עולמם של המחברים בכל דור?
בראשית פרק ח'
(ו) וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. (ז) וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (ח) וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ--לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד.
(ו) וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. (ז) וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (ח) וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ--לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד.
And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made. And he sent forth a raven, and it went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth. And he sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground. But the dove found no rest for the sole of her foot, and she returned unto him to the ark, for the waters were on the face of the whole earth; and he put forth his hand, and took her, and brought her in unto him into the ark. And he stayed yet other seven days; and again he sent forth the dove out of the ark. And the dove came in to him at eventide; and lo in her mouth an olive-leaf freshly plucked; so Noah knew that the waters were abated from off the earth. And he stayed yet other seven days; and sent forth the dove; and she returned not again unto him any more.
שיר השירים רבה, ב
מדרש שיר השירים רבה ב
עיניך יונים
מה היונה הזאת תמה.
כך ישראל נאים בהילוכן, כשהן עולין לפעמי רגלים.
מה יונה זאת מצויינת.
כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה, בציצית.
מה יונה זו צנועה.
כך ישראל צנועים.
מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה.
כך ישראל. שנאמר:(תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. [...]
מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר.
כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.
מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה.
כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.
מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם.
כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה.
מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן.
כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים.
מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה.
כך ישראל, הדא הוא דכתיב: (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו "והושבתים על בתיהם נאם ה'".
מדרש שיר השירים רבה ב
עיניך יונים
מה היונה הזאת תמה.
כך ישראל נאים בהילוכן, כשהן עולין לפעמי רגלים.
מה יונה זאת מצויינת.
כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה, בציצית.
מה יונה זו צנועה.
כך ישראל צנועים.
מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה.
כך ישראל. שנאמר:(תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. [...]
מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר.
כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.
מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה.
כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.
מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם.
כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה.
מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן.
כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים.
מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה.
כך ישראל, הדא הוא דכתיב: (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו "והושבתים על בתיהם נאם ה'".
ר' משה אבן עזרא, יונת אלם רחוקים מעל קינה נתושה, בתוך פרויקט בן-יהודה
שירת ימי הביניים / משה אבן עזרא
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים / מֵעַל קִנָּהּ נְתוּשָׁה
כְּאֵבָהּ הָיָה נֶצַח / וּמַכָּתָהּ אֲנוּשָׁה.
כְּצִפּוֹר בְּפַח יוֹקְשָׁה / תֶהֱמֶה, וְנַפְשָׁהּ יְבֵשָׁה
מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה.
מַטַּע עָוֶל נָטְעָה / לֶאֱרוֹת יוֹם יוֹם פִּרְיָהּ
וְזֶרַע מֶרִי זָרְעָה / לִקְצֹר תְּבוּאַת מִרְיָהּ,
וְיַעַן מוּסָר פָּרְעָה / עָרֹם הֻצַּג גִּוְיָהּ
וּמַלְבּוּשׁ עֶדְנָה קָרְעָה / וַתִּתְנַצֵּל אֶת עֶדְיָהּ,
וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ / כְּנוֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה.
שָׁקַעְתִּי וְשִוַּעְתִּי / מִבּוֹר אֵין בּוֹ מַיִם,
וְקָרָאתִי וְנָשָׂאתִי / לֵבָב אֶל כַּפַּיִם,
וְסָפַקְתִּי וְדָפַקְתִּי / עַל שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם.
לוּ יַקְשִׁיב אִמְרָתִי / בוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם
וְאָז תֵּרֶא אוֹיַבְתִּי / וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה!
הַבֵּט כִּי לְכָל מְסִלָּה / אַבִּיט וְאֵין לִי מַכִּיר,
וְצַר אוֹתִי חִלָּה / וְחִצָּיו בְּדָמִי הִשְׁכִּיר.
זָכְרָה בְרִית כְּבַתְּחִלָּה, / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ מַזְכִּיר,
וְאַל נָא שְׂכַר הַפְּעֻלָּה / תְאַחֵר חַטַּאת שָׂכִיר
הִנֵּה כִי לְךָ הַגְּאֻלָּה / וּלְךָ הַיְרֻשָּׁה!
למקור השלם
שירת ימי הביניים / משה אבן עזרא
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים / מֵעַל קִנָּהּ נְתוּשָׁה
כְּאֵבָהּ הָיָה נֶצַח / וּמַכָּתָהּ אֲנוּשָׁה.
כְּצִפּוֹר בְּפַח יוֹקְשָׁה / תֶהֱמֶה, וְנַפְשָׁהּ יְבֵשָׁה
מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה.
מַטַּע עָוֶל נָטְעָה / לֶאֱרוֹת יוֹם יוֹם פִּרְיָהּ
וְזֶרַע מֶרִי זָרְעָה / לִקְצֹר תְּבוּאַת מִרְיָהּ,
וְיַעַן מוּסָר פָּרְעָה / עָרֹם הֻצַּג גִּוְיָהּ
וּמַלְבּוּשׁ עֶדְנָה קָרְעָה / וַתִּתְנַצֵּל אֶת עֶדְיָהּ,
וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ / כְּנוֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה.
שָׁקַעְתִּי וְשִוַּעְתִּי / מִבּוֹר אֵין בּוֹ מַיִם,
וְקָרָאתִי וְנָשָׂאתִי / לֵבָב אֶל כַּפַּיִם,
וְסָפַקְתִּי וְדָפַקְתִּי / עַל שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם.
לוּ יַקְשִׁיב אִמְרָתִי / בוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם
וְאָז תֵּרֶא אוֹיַבְתִּי / וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה!
הַבֵּט כִּי לְכָל מְסִלָּה / אַבִּיט וְאֵין לִי מַכִּיר,
וְצַר אוֹתִי חִלָּה / וְחִצָּיו בְּדָמִי הִשְׁכִּיר.
זָכְרָה בְרִית כְּבַתְּחִלָּה, / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ מַזְכִּיר,
וְאַל נָא שְׂכַר הַפְּעֻלָּה / תְאַחֵר חַטַּאת שָׂכִיר
הִנֵּה כִי לְךָ הַגְּאֻלָּה / וּלְךָ הַיְרֻשָּׁה!
למקור השלם
ר' יהודה הלוי, מתוך מחזור שירים "אהבה" כד
יונת רחוקים / ר' יהודה הלוי
יוֹנַת רְחוֹקִים נַגְּנִי הֵיטִיבִי
וּלְקֹרְאֵךְ טוּב טַעֲמֵךְ הָשִׁיבִי
הִנֵּה אֱלֹהַיִךְ קְרָאָךְ מַהֲרִי
הִשְׁתַּחֲוִי אֶרֶץ וְשַׁי הַקְרִיבִי
וּפְנִי אֱלֵי קִנֵּךְ לְדֶרֶךְ אָהֳלֵךְ
צִיּוֹן וְצִיּוּן בַּעֲדֵךְ הַצִּיבִי
דּוֹדֵךְ אֲשֶׁר הֶגְלֵךְ לְרֹעַ פָּעֳלֵךְ
הוּא גֹאֲלֵךְ הַיּוֹם וּמַה תָּרִיבִי
הִתְיַצְּבִי לָשׁוּב לְאֶרֶץ הַצְּבִי
וּשְׂדֵה אֱדוֹם וּשְׂדֵה עֲרָב הַכְאִיבִי
בֵּית מַחֲרִיבַיִךְ בְּאַף הַחֲרִיבי
וּלְאֹהֲבֵךְ בֵּית אַהֲבָה הַרְחִיבי.
יונת רחוקים / ר' יהודה הלוי
יוֹנַת רְחוֹקִים נַגְּנִי הֵיטִיבִי
וּלְקֹרְאֵךְ טוּב טַעֲמֵךְ הָשִׁיבִי
הִנֵּה אֱלֹהַיִךְ קְרָאָךְ מַהֲרִי
הִשְׁתַּחֲוִי אֶרֶץ וְשַׁי הַקְרִיבִי
וּפְנִי אֱלֵי קִנֵּךְ לְדֶרֶךְ אָהֳלֵךְ
צִיּוֹן וְצִיּוּן בַּעֲדֵךְ הַצִּיבִי
דּוֹדֵךְ אֲשֶׁר הֶגְלֵךְ לְרֹעַ פָּעֳלֵךְ
הוּא גֹאֲלֵךְ הַיּוֹם וּמַה תָּרִיבִי
הִתְיַצְּבִי לָשׁוּב לְאֶרֶץ הַצְּבִי
וּשְׂדֵה אֱדוֹם וּשְׂדֵה עֲרָב הַכְאִיבִי
בֵּית מַחֲרִיבַיִךְ בְּאַף הַחֲרִיבי
וּלְאֹהֲבֵךְ בֵּית אַהֲבָה הַרְחִיבי.
חיים נחמן ביאליק, מאחורי השער, בתוך: שירים, בעריכת אבנר הולצמן, דביר, ע"מ 440, 2004
מאחורי השער / ח"נ ביאליק
בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה,
בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה,
נָחַתְנִי בַיָּם
עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה
וַתּוֹלִיכֵנִי
לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה.
הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,
הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,
אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי
אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,
וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר,
וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה?
אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה
וְיוֹנָה עִם נָעַר
עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים
עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.
מאחורי השער / ח"נ ביאליק
בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה,
בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה,
נָחַתְנִי בַיָּם
עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה
וַתּוֹלִיכֵנִי
לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה.
הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,
הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,
אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי
אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,
וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר,
וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה?
אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה
וְיוֹנָה עִם נָעַר
עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים
עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.
מאיר שלו, יונה ונער, הוצאת עם עובד, עמ' 7-8, 2006
יונה ונער
ופתאום, מעל לכל הגיהנום ההוא, ראו הלוחמים יונה. נולדת מפקעות העשן, נחלצת מתכריכי האבק, מרקיעה ועולה. מעל לחרחורים ולצעקות, מעל ללחישת הרסיסים בצינת האויר, מעל לנתיביהם הסמויים של הקליעים, מעל לנפץ הרימון ונביחת המקלע והולם התותח. יונה פשוטה למראה. כחלחלה אפורה, רגליה שני ושני פסי טלית כהים מעטרים את האברות. יונה ככל היונים, דומה לאלף יונים אחרות. רק אזנו של מומחה יכולה לקלוט את עצמת החבטה של הכנפיים, הכפולה מחבטת כנפי יונה רגילה. רק עיניו יכלו להבחין בחזה הרחב, העמוק, במקור שהמשיך את שיפוע המצח בקו ישר, בתפיחה הבהירה האפיינית שעל חיבורו אל הראש. רק לב אוהב יכול לתפוס ולהכיל את הגעגועים שנצברו בה, היתוו לה כיוון, ויצקו בה כוחות. אבל עיניו כבר חשכו, אזניו כבר נחרשו, לבו המתרוקן ושקט. נותרו רק היא, ערגתה לביתה, משאלתו האחרונה.
© כל הזכויות שמורות להוצאה
www.am-oved.co.il
יונה ונער
ופתאום, מעל לכל הגיהנום ההוא, ראו הלוחמים יונה. נולדת מפקעות העשן, נחלצת מתכריכי האבק, מרקיעה ועולה. מעל לחרחורים ולצעקות, מעל ללחישת הרסיסים בצינת האויר, מעל לנתיביהם הסמויים של הקליעים, מעל לנפץ הרימון ונביחת המקלע והולם התותח. יונה פשוטה למראה. כחלחלה אפורה, רגליה שני ושני פסי טלית כהים מעטרים את האברות. יונה ככל היונים, דומה לאלף יונים אחרות. רק אזנו של מומחה יכולה לקלוט את עצמת החבטה של הכנפיים, הכפולה מחבטת כנפי יונה רגילה. רק עיניו יכלו להבחין בחזה הרחב, העמוק, במקור שהמשיך את שיפוע המצח בקו ישר, בתפיחה הבהירה האפיינית שעל חיבורו אל הראש. רק לב אוהב יכול לתפוס ולהכיל את הגעגועים שנצברו בה, היתוו לה כיוון, ויצקו בה כוחות. אבל עיניו כבר חשכו, אזניו כבר נחרשו, לבו המתרוקן ושקט. נותרו רק היא, ערגתה לביתה, משאלתו האחרונה.
© כל הזכויות שמורות להוצאה
www.am-oved.co.il
דליה רביקוביץ', היונה, כל השירים עד כה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 43, 1995
הַיּוֹנָה / דָלִיָּה רַבִּיקוֹבִיץ
הָיֹה הָיְתָה יוֹנָה לְבָנָה
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
עָשְׂתָה לָהּ אֶבְרָה וַתָּעֹף מִקִּנָּהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
פָּגְעָה הִיא בַּדֶּרֶךְ בְּמֶלֶךְ עוֹרְבִים.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
פָּגְעָה בְּדַרְכָּהּ בַּעֲדַת זְאֵבִים.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
וַתֵּרֶא אוֹיְבִים לָהּ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
הִכּוּהָ עוֹפוֹת וַיְקַנְאוּ בָהּ קִנְאָה.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
צְחוֹרָה הִיא הָיְתָה עַד לְיוֹם הִטָּרְפָהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
וַתְּהִי לְמָשָׁל בְּעֵינָהּ וּכְנָפָהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
הַיּוֹנָה / דָלִיָּה רַבִּיקוֹבִיץ
הָיֹה הָיְתָה יוֹנָה לְבָנָה
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
עָשְׂתָה לָהּ אֶבְרָה וַתָּעֹף מִקִּנָּהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
פָּגְעָה הִיא בַּדֶּרֶךְ בְּמֶלֶךְ עוֹרְבִים.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
פָּגְעָה בְּדַרְכָּהּ בַּעֲדַת זְאֵבִים.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
וַתֵּרֶא אוֹיְבִים לָהּ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
הִכּוּהָ עוֹפוֹת וַיְקַנְאוּ בָהּ קִנְאָה.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
צְחוֹרָה הִיא הָיְתָה עַד לְיוֹם הִטָּרְפָהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
וַתְּהִי לְמָשָׁל בְּעֵינָהּ וּכְנָפָהּ.
אֶהֱבוּ-נָא אֶת זֹאת הַיּוֹנָה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
סיון הר שפי, יונת אלם רחוקים, מתוך: תהלים ליום רעש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ע, עמ' 10
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים / סיון הר שפי
לְכִי לָךְ מֵאַבְרָהָם אֶל שָׂרָה מִשָּׂרָה אֶל אַבְרָהָם
וּבְיָדַיִךְ עוּגוֹת וְעֵגֶל בָּקָר רַךְ
וּבְיָדַיִךְ מַחֲרוֹזוֹת צְחוֹק קָשֶׁה כְּשֶׁנְהָב
לְכִי לָךְ מִיִּצְחָק לְרִבְקָה מֵרִבְקָה לְיִצְחָק
בְּיָדַיִךְ תְּפִלּוֹת הֲפוּכוֹת וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
וְשַׁעַר חִטִּים פָּתוּחַ
לְכִי לָךְ מִיַּעֲקֹב לְרָחֵל מֵרָחֵל לְלֵאָה מִלֵּאָה לְיַעֲקֹב
וּבְיָדַיִךְ סִימָנִים וּבְיָדַיִךְ מִנְחַת קְנָאוֹת
טָלֶה מְאֹהָב וּבוֹכֶה
לְכִי לָךְ מִצִּפּוֹרָה לְמֹשֶׁה מִמֹּשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר
בִּכְנָפַיִךְ הַקְּרוּעוֹת שִׁבְרֵי הַכְּתֻבָּה,
מַסְוֵה מֶשִׁי עִם אִמְרַת
חֲרָטָה
וְצָעִיף עִם רִקְמַת
הֲשִׁיבֵנִי
לְכִי לָךְ מִדָּוִד אֶל בַּת שֶׁבַע מִבַּת שֶׁבַע אֶל
דָּוִד אֶל אוּרִיָּה אֶל
בַּת שֶׁבַע אֶל דָּוִד
בְּיָדַיִךְ שִׁירֵי חִזּוּר וַאֲבֵדָה וּבְיָדַיִךְ כֶּתֶר מַלְכוּת
וְיָדַיִךְ רוֹעֲדוֹת
לְכִי לָךְ מִשְּׁלֹמֹה אֶל אֶלֶף נְשׁוֹתָיו, מֵהֶן אֵלָיו
וּלְרַגְלֵךְ טַבַּעַת זָהָב
אַחַת
לְכִי לָךְ מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶל שְׁכִינְתֵּהּ מִמֶּנָּה אֵלָיו
וּבְיָדַיִךְ חֲרִיצֵי גָּלוּת וּבְיָדַיִךְ הַכֵּר-נָא
וּבְיָדַיִךְ לִבֵּךְ מְפַרְפֵּר וְחָשׂוּף
לְכִי לָךְ, מִי אַתְּ,
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים
בֵּין דִּמְעוֹתֵיהֶם לָעוּף וּלְהַצִּיל
מִלִּים מְפֻיָּסוֹת
לְהַנִּיחַ עַל אֶדֶן הַצֹּהַר
עָנָף דַּק שֶׁל שָׁלוֹם.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים / סיון הר שפי
לְכִי לָךְ מֵאַבְרָהָם אֶל שָׂרָה מִשָּׂרָה אֶל אַבְרָהָם
וּבְיָדַיִךְ עוּגוֹת וְעֵגֶל בָּקָר רַךְ
וּבְיָדַיִךְ מַחֲרוֹזוֹת צְחוֹק קָשֶׁה כְּשֶׁנְהָב
לְכִי לָךְ מִיִּצְחָק לְרִבְקָה מֵרִבְקָה לְיִצְחָק
בְּיָדַיִךְ תְּפִלּוֹת הֲפוּכוֹת וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
וְשַׁעַר חִטִּים פָּתוּחַ
לְכִי לָךְ מִיַּעֲקֹב לְרָחֵל מֵרָחֵל לְלֵאָה מִלֵּאָה לְיַעֲקֹב
וּבְיָדַיִךְ סִימָנִים וּבְיָדַיִךְ מִנְחַת קְנָאוֹת
טָלֶה מְאֹהָב וּבוֹכֶה
לְכִי לָךְ מִצִּפּוֹרָה לְמֹשֶׁה מִמֹּשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר
בִּכְנָפַיִךְ הַקְּרוּעוֹת שִׁבְרֵי הַכְּתֻבָּה,
מַסְוֵה מֶשִׁי עִם אִמְרַת
חֲרָטָה
וְצָעִיף עִם רִקְמַת
הֲשִׁיבֵנִי
לְכִי לָךְ מִדָּוִד אֶל בַּת שֶׁבַע מִבַּת שֶׁבַע אֶל
דָּוִד אֶל אוּרִיָּה אֶל
בַּת שֶׁבַע אֶל דָּוִד
בְּיָדַיִךְ שִׁירֵי חִזּוּר וַאֲבֵדָה וּבְיָדַיִךְ כֶּתֶר מַלְכוּת
וְיָדַיִךְ רוֹעֲדוֹת
לְכִי לָךְ מִשְּׁלֹמֹה אֶל אֶלֶף נְשׁוֹתָיו, מֵהֶן אֵלָיו
וּלְרַגְלֵךְ טַבַּעַת זָהָב
אַחַת
לְכִי לָךְ מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶל שְׁכִינְתֵּהּ מִמֶּנָּה אֵלָיו
וּבְיָדַיִךְ חֲרִיצֵי גָּלוּת וּבְיָדַיִךְ הַכֵּר-נָא
וּבְיָדַיִךְ לִבֵּךְ מְפַרְפֵּר וְחָשׂוּף
לְכִי לָךְ, מִי אַתְּ,
יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים
בֵּין דִּמְעוֹתֵיהֶם לָעוּף וּלְהַצִּיל
מִלִּים מְפֻיָּסוֹת
לְהַנִּיחַ עַל אֶדֶן הַצֹּהַר
עָנָף דַּק שֶׁל שָׁלוֹם.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
דף הנחיות למנחה:
תהלים נד-נח למנחה.doc
תהלים נד-נח למנחה.doc
דף מספר 108 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161