איוב לג-לז: שמרנות ומהפכנות בכפיפה אחת
1א
הדף מאת: הרב אילה שני / תמורה – יהדות ישראלית
2ב
מטרת דף הלימוד היא לברר את מושגי השמרנות והמהפכנות בתרבות היהודית. דף הלימוד מציע נגיעה במושגים אלה בעקבות דמותו של אליהוא בן ברכאל הבוזי. לאורו ייבחנו שתי דמויות נוספות מהעת החדשה, המכילות בתוכן ניגודים פנימיים של שמרנות ומהפכנות: ריי (רחל) פרנק וא"ד גורדון. דף הלימוד מציע הסתכלות היסטורית, מושגית ופילוסופית על היחס שבין שמרנות למהפכנות בתרבות היהודית.
3ג
פתיחה: שמרנות ומהפכנות - הגדרה
4ד
מילון ספיר, עורך: איתן אבניאון
שַׁמְרָנוּת
שמירה על הישן, התנגדות לחדש ולמודרני ודבקות בעמדות מסורתיות (בּלועזית: קוֹנְסֶרְבָטִיזְם): השמרנות חונקת את הקִדמה
© כל הזכויות שמורות לאיתן אבניאון
www.milononline.net
5ה
מילון ספיר, עורך: איתן אבניאון
מַהפְּכָנוּת
אַקטיביזם, הֶרֶס היָשָן, מַאבָק, קיצונִיוּת, רֵבולוּציונִיוּת, רָדיקָלִיוּת
למקור השלם
6ו
דיון
1. חוו דעה על הגדרות השמרנות והמהפכנות של המילון.
2. נסו לנסח במילים אחרות הגדרות לשני המושגים הללו.
3. ערכו רשימה של נשים וגברים מן התרבות היהודית שמייצגים בעיניכם שמרנות או מהפכנות.
7ז
חלק ראשון: הרֵע הרביעי, אליהוא בן ברכאל הבוזי - צעיר בין זקנים
8ח
גרשון, גליל (עורך) עולם התנ"ך – איוב, רעננה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996, עמ' 9

עם תום הוויכוח בין איוב לרעיו מופיע על הבמה דובר חדש, שלא נזכר בספר קודם לכן, והוא נקרא בשם עברי אותנטי , ואף מתייחס לאחת המשפחות הידועות בישראל : אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם (השווה רות ד', י"ט ; דברי הימים א, ב', ט').
© כל הזכויות שמורות להוצאת דברי הימים
9ט
(ב) וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת-רָם
בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל-צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים.
(ג) וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ
עַל אֲשֶׁר לֹא-מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת-אִיּוֹב.
(ד) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת-אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים-הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.
(ה) וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ.
(ו) וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר
צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים
עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם.
(ז) אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה.
(ח) אָכֵן רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.
(ט) לֹא-רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט.
(י) לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה-לִּי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי.
(יא) הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד-תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד-תַּחְקְרוּן מִלִּין.
(יב) וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם.
(יג) פֶּן-תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא-אִישׁ.
(יד) וְלֹא-עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ.
(טו) חַתּוּ לֹא-עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים.
(טז) וְהוֹחַלְתִּי כִּי-לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא-עָנוּ עוֹד.
(יז) אַעֲנֶה אַף-אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי.
(יח) כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי.
(יט) הִנֵּה-בִטְנִי כְּיַיִן לֹא-יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ.
Then was kindled the wrath of Elihu the son of Barachel the Buzite, of the family of Ram; against Job was his wrath kindled, because he justified himself rather than God. Also against his three friends was his wrath kindled, because they had found no answer, and yet had condemned Job. Now Elihu had waited to speak unto Job, because they were older than he. And when Elihu saw that there was no answer in the mouth of these three men, his wrath was kindled. And Elihu the son of Barachel the Buzite answered and said: I am young, and ye are very old; Wherefore I held back, and durst not declare you mine opinion. I said: ‘Days should speak, And multitude of years should teach wisdom.’ But it is a spirit in man, And the breath of the Almighty, that giveth them understanding. It is not the great that are wise, Nor the aged that discern judgment. Therefore I say: ‘Hearken to me; I also will declare mine opinion.’ Behold, I waited for your words, I listened for your reasons, Whilst ye searched out what to say. Yea, I attended unto you, And, behold, there was none that convinced Job, Or that answered his words, among you. Beware lest ye say: ‘We have found wisdom; God may vanquish him, not man! ’ For he hath not directed his words against me; Neither will I answer him with your speeches. They are amazed, they answer no more; Words are departed from them. And shall I wait, because they speak not, Because they stand still, and answer no more? I also will answer my part, I also will declare mine opinion. For I am full of words; The spirit within me constraineth me. Behold, mine inwards are as wine which hath no vent; Like new wine-skins which are ready to burst.
10 י
וויליאם בלייק, 1805
"חרון אפו של אליהוא"
© כל הזכויות שמורות לWilliam Blake
www.themorgan.org
11יא
דיון
1. כיצד מצדיק אליהוא את החלטתו לומר אף הוא את דבריו לאיוב?
2. מהי טענתו כלפי הזקנים?
3. האם אליהוא מביע עמדה שמרנית או מהפכנית?
4. מהם הרגשות העיקריים הניכרים בדברי אליהוא - כעס, אומץ, ושמא התרסה?
12יב
(יד) הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל.
(טו) הֲתֵדַע בְּשׂוּם-אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ.
(טז) הֲתֵדַע עַל-מִפְלְשֵׂי-עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים.
(יז) אֲשֶׁר-בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם.
(יח) תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק.
(יט) הוֹדִיעֵנוּ מַה-נֹּאמַר לוֹ לֹא-נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי-חֹשֶׁךְ.
(כ) הַיְסֻפַּר-לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם-אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע.
(כא) וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים
וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם.
(כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל-אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד.
(כג) שַׁדַּי לֹא-מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא-כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב-צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה.
(כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא-יִרְאֶה כָּל-חַכְמֵי-לֵב.
Hearken unto this, O Job; Stand still, and consider the wondrous works of God. Dost thou know how God enjoineth them, And causeth the lightning of His cloud to shine? Dost thou know the balancings of the clouds, The wondrous works of Him who is perfect in knowledge? Thou whose garments are warm, When the earth is still by reason of the south wind; Canst thou with Him spread out the sky, Which is strong as a molten mirror? Teach us what we shall say unto Him; For we cannot order our speech by reason of darkness. Shall it be told Him that I would speak? Or should a man wish that he were swallowed up? And now men see not the light which is bright in the skies; But the wind passeth, and cleanseth them. Out of the north cometh golden splendour, About God is terrible majesty. The Almighty, whom we cannot find out, is excellent in power, Yet to judgment and plenteous justice He doeth no violence. Men do therefore fear Him; He regardeth not any that are wise of heart.
13יג
ישעיהו נבנצל, איש תם וישר : לימוד ועיון בספר איוב, ירושלים, ראובן מס בע"מ, 2008, עמ' 58-59
הקושי העיקרי בהבנת דברי אליהוא היא השאלה, מה הוא מוסיף לאיוב שלא נאמר כבר על-ידי הרעים. אליהוא אומר, למשל, שכאשר ה' מדבר אל האדם, אז האדם אמור להגיע למסקנה (ל''ג, כ"ז): "חטאתי וישר הצילני ולא שווה לי". אך האם מסר זה נכון לאיוב, אשר לא חטא, וייסוריו אינם אלא ניסיון? ועוד: הלא אליפז אמר כבר (ה' י"ז): "הנה אשרי אנוש יוכרעו אלוה, ומוסר שדי אל-תמאס", שהוא רעיון דומה! הייסורים הם הזדמנות לאדם לתקן את דרכו. מה הוסיף אליהוא שאינו בדברי אליפז?
דוגמה נוספת: רעיון חשוב בדברי אליהוא הוא (ל"ה, ח'): "לאיש כמוך רשעך, ולבן אדם צדקך". כל הצדק וכל הרשע שאנו עושים הוא לנו וליתר בני האדם. לה' אין זה מוסיף ולא גורע דבר. אך בדברי אליפז מופיע כבר רעיון זה (כ"ב, ב'): "הלאל יסכון גבר [האם לטובת הי אדם הולך בדרך הטובה ... ?] החפץ [תועלת] לשדי כי תצדק"?
ובכל זאת אנו מרגישים הבדל. ההבדל הוא שאצל אליפז הדברים באים בצורת שאלה רטורית שהתשובה עליה היא לא. "הלאל יסכון גבר"? לא. אצל אליהוא זאת אינה שאלה אלא קביעה, שאיוב מסכים אתה ומקבל אותה, וגם אנחנו. "לאיש כמוך רשעך, ולבן אדם צדקתך" - נכון
בדברי הרעים הסבל הוא עונש. למשל: (ח', ד'): "אם-בניך חטאו-לו - וישלחם ביד-פשעם"! בדברי אליהוא הסבל הוא אזהרה: (ל"ג, י"ט): "והוכח במכאוב על-משכבו ... ותקרב לשחת נפשו", ואם האדם (כ"ז) יאמר: "חטאתי וישר העויתי ולא שווה לי", אז (כ"ח): "פדה נפשו מעבר בשחת, וחיתו [נפשו] באור תראה". אם האדם יבין את התוכחה וישנה את דרכיו, ה' יקבל אותו ויפדה את נפשו מן הרעה.
14יד
הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק כ"ג (תרגום: מיכאל שוורץ)
העניין אשר הוסיף אליהוא ואף אחד מהם (הרעים) לא הזכיר אותו הוא שהמשיל אותו למליצות יושר של מלאך. הוא אמר שדבר נראה-לעין ומקובל הוא שאדם יחלה ויגיע אל סף המוות ויתייאשו ממנו. ואז אם יש לו מלאך שימליץ עליו איזה מלאך שיהיה תתקבל מליצות יושר שלו, מעידתו תימחל. ואותו חולה ייחלץ ויחזור למצבו הטוב ביותר. אבל זה לא יימשך תמיד, ולא תהיה מליצות יושר רצופה לעולם ועד, אלא פעמיים שלוש. הוא אמר: אִם-יֵשׁ עָלָיו, מַלְאָךְ--מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי-אָלֶף: לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ... יֶעְתַּר אֶל-אֱלוֹהַּ, וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו, בִּתְרוּעָה; וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ, צִדְקָתוֹ. (איוב, ל"ג, כ"ג, כ"ו). אחרי שתיאר את מצבו של המחלים ואת שמחתו בחוזרו לבריאות שלמה, אמר: הֶן-כָּל-אֵלֶּה, יִפְעַל-אֵל-- פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם-גָּבֶר. (שם, שם, כ"ט)
אליהוא היה היחיד שהבהיר עניין זה. הוא הוסיף גם בכך שלפניה עניין הזה פתח בתיאור אופן הנבואה באמרו: כִּי-בְאַחַת יְדַבֶּר-אֵל; וּבִשְׁתַּיִם, לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם, חֶזְיוֹן לַיְלָה--בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה, עַל- אֲנָשִׁים; בִּתְנוּמוֹת, עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה, אֹזֶן אֲנָשִׁים; וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם. (שם, שם, י"ד-ט"ז) אחרי כן החל מחזק דעה זאת ומבהיר את שיטתו באמצעות תיאור מצבים טבעיים רבים: כגון שתיאר את הרעם, הברק, המטר ונשיבת הרוחות...
... כוונת כל הדברים האלה הייתה ששכלינו אינם מגיעים להשיג את אופן התהוותם של דברים טבעיים אלה הנמצאים בעולם ההתהוות והכיליון, ולא לתפוש כיצד התחילה התהוותו של כוח טבעי זה בהם, שהרי אין הוא דבר הדומה למה שאנחנו עושים. כיצד אפוא נבקש שהנהגתו יעלה אותם והשגחתו עליהם ידמו להנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים ולהשגחתנו על מה שאנו משגיחים לעיו? אלא חובה לעצור אצל שיעור זה ולהאמין שדבר לא נסתר מפניו יתעלה כמו שאמר אליהוא כאן: כִּי-עֵינָיו, עַל-דַּרְכֵי-אִישׁ; וְכָל-צְעָדָיו יִרְאֶה. אֵין-חֹשֶׁךְ, וְאֵין צַלְמָוֶת-- לְהִסָּתֶר שָׁם, פֹּעֲלֵי אָוֶן. (שם, ל"ד, כ"א-כ"ב). אבל משמעות השגחתו אינה משמעות השגחתנו, ומשמעות הנהגתו את בריותיו אינה משמעות הנהגתנו את מה שאנו מנהיגים, ואין הגדרת אחת משותפת להם, כפי שחושב כל נבוך. אין ביניהם שיתוף אלא בשם בלבד. כמו שהמעשה שלנו אינו דומה למעשה שלו, שאין הגדרה אחת משותפת להם, וכהבדל בין מעשים הטבעיים למעשים המלאכותיים כן ההבדל בין ההנהגה האלוהית, ההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית לדברים אלה לבין הנהגנו, השגחתנו וכוונתנו האנושיות למה שאנו מנהיגים, משגיחים עליו ומתכוונים לו.
זאת הייתה מטרת ספר איוב כולו, כלומר לתת את עיקר האמונה הזה ולהסב את תשומת הלב אל הראיה הזו מן הדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שידיעתו תהיה כידיעתנו, או כוונתו, השגחתו והנהגתו ככוונתנו, השגחתנו והנהגתנו.
15טו
דיון
1. מהם טיעוניו העיקריים של אליהוא?
2. במה הם נבדלים מטענות הרֵעים?
3. האם בדבריו יש לדעתכם שמרנות או מהפכנות? נמקו.
4. האם יש בטיעוניו אמירות שיכולות לשכנע או לנחם את איוב?
5. מדוע הוסיף מחבר איוב רֵע רביעי? ומה המשמעות בכך שרֵע זה צעיר מן הרֵעים האחרים?
16טז
חלק שני: ריי (רחל) פרנק – הרבנית היהודייה הראשונה – אשה פורצת דרך
17יז
הרב אילה שני, תקציר המבוסס על: 1957 Litman, Simon., Ray Frank Litman: a Memoir, New York, American Jewish Historical Society, ועל: Clar, Reva, Kramer, William, M., "Ray Frank, the Girl Rabbi of the Golden West, 1861-1948, Her Adventurous Life in the Nevada, California and the Northeast", Western States Jewish History, Vol. 18, no. 2,3,4, pp. 55-98
חלק שני: ריי (רחל) פרנק – הרבנית היהודייה הראשונה – אשה פורצת דרך
ריי פרנק (1948-1861) נולדה בסן פרנציסקו, הבת השנייה במשפחה אורתודוקסית שמוצאה מפולין. היא למדה במערכת החינוך האמריקאית הכללית, והוסמכה כמורה. בגיל 18 עברה (עם משפחת אחותה) לגור בעיר המכרות רובי היל, שם לימדה את ילדי הכורים וניהלה שיעורים למבוגרים במשך שש שנים. הקהילה היהודית באזור אמנם הייתה מרוחקת גיאוגרפית, אך מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית היא הייתה קהילה חיה ותוססת. אחוז גבוה מהנשים היהודיות בעיר ניהלו עסקים בהצלחה, והקהילה היהודית השתתפה באופן מלא בחיים הפוליטיים, האזרחיים והחברתיים של העיר. פרנק הצעירה ספגה את האווירה התרבותית העשירה הזו, בביקוריה אצל קרובי משפחתה, שנהנו מיתרונות חברתיים בזכות השתייכותם לקהילה שבה יהודים יוצאי פולין הם החברים הדומיננטיים. מצב זה היה שונה מעיר הולדתה, שם, כבתו של רוכל יהודי-פולני, לא יכלה ליהנות מיתרונות חברתיים שכן הסטנדרטים הוכתבו ע"י האליטה היהודית-גרמנית העשירה. כאן הונחו היסודות להישגיה העתידיים: בטחון עצמי, ידע בהיסטוריה ובתרבות יהודית, התפתחות כישוריה הטבעיים כנואמת ומורת דרך, ועניין גדול באמנות, מוסיקה, ותרבות בכלל.
לאחר שש שנים ברובי היל, עזבו פרנק ומשפחת אחותה את העיר, ועברו לאוקלנד. שם, בהיותה קרובה לאוניברסיטת ברקלי, פרנק למדה כמה קורסים, בכללם פילוסופיה. הוצע לה ללמד ב"שבת סקול" של הקהילה היהודית הראשונה בעיר. עבודתה משכה את תשומת הלב של המבוגרים והם החלו להגיע יותר ויותר להקשיב להרצאותיה הסוקרות את התנ"ך וההיסטוריה היהודית. כאשר רב הקהילה התפטר ביקשה ממנה הקהילה לנהל את ביה"ס, ונוצרה עבורה הזדמנות לשלב כמה רפורמות בדרך ההוראה ובהנחלת המשמעת ואפשרות למשכורת קבועה. בשנת 1890 החלה פרנק לשמש במקביל כתבת של כמה עיתונים בסן פרנציסקו ובאוקלנד. במסגרת עבודתה היא ערכה סיורים לאזורי החוף הצפון מערבי, ומשם שלחה סקירות.
בעיר ספוקן (אז ספוקן פולז) התרחש האירוע ששינה את חייה: פרנק הגיעה למקום מעט לפני הימים הנוראים של שנת 1890 וביקשה לדעת היכן בית הכנסת המקומי. כאשר נודע לה שאין בית כנסת ולא תיערכנה תפילות, היא פנתה, מופתעת ומזועזעת, לאחד היהודים החשובים בעיר. אדם זה, שהכיר את יכולותיה, הבטיח לה שאם תישא דרשה, התפילות ייערכו. פרנק הסכימה ומהדורה מיוחדת של העיתון המקומי התפרסמה באחה"צ המאוחרים, המבשרת על כך ש"גברת צעירה" תישא דרשה בבית האופרה בערב. ואכן, לאחר תפילה רשמית, ומול אולם עמוס קהל, נשאה פרנק דרשה בה דיברה על חובותיו של היהודי כיהודי וכאזרח. היא הפצירה בקהל לשחרר את המחלוקות ביניהם לגבי צורת הפולחן, ולשלב ידיים למטרה נשגבה, הלא היא תפילה לאלוהי אבותיהם. היא אמרה להם כי הם זונחים את חובתם היהודית אם אינם מקימים קהילה קבועה, וכי אם אין להם מקום תפילה, הרי הם גורמים נזק בל יכופר לילדיהם. לאחר שסיימה לדבר, קם מן הקהל איש נוצרי, והציע ליהודים חלקת אדמה בחינם, בתנאי שיבנו עליה בית כנסת. העיתונות המקומית כינתה אותה "העלמה במקדש", היא התבקשה לשאת דרשה נוספת ביום כיפור ונעתרה לכך, והקהילה החלה לתכנן הקמת ארגון ובית כנסת.
אירוע זה פתח עשור של קריירה רבנית לא רשמית, שהחלה במקרה, אך המשיכה באופן מתוכנן. בעשור זה צברה פרנק הישגים מרשימים ותהילה ציבורית. היא הרצתה ונשאה דרשות בקצב אינטנסיבי בקהילות שונות בארה"ב, המשיכה לכתוב לעיתונים, לחזור מדי פעם לאוקלנד ללמד, ואפילו הייתה סטודנטית לתקופה קצרה ב Hebrew Union College . אחת מנקודות השיא של פעילותה הייתה בשנת 1893, כאשר נערך בשיקגו הקונגרס של נשים יהודיות, שאורגן על ידי חנה גרינבאום סלומון (18581942). פרנק הייתה למנהיגה הרוחנית של האירוע ונשאה את ברכות הפתיחה והסגירה של הקונגרס. במהלך עשור זה נקשרו בה דימויים כמו "דבורה המודרנית" "ליידי רבי", "היהודייה על במת הדרשה", והשיא "משיח ממין נקבה". פרנק לא התנגדה להם, ומתחילת דרכה עודדה את דימויה הנבואי. פרנק נישאה בגיל 40, ומאז נטשה את קריירת הדרשנות ומילאה את תפקיד הרעייה עד מותה.
18 יח
https://www.flickr.com/photos/center_for_jewish_history/5530115223/in/set-72157626150448103
ריי פרנק
© כל הזכויות שמורות לCenter for Jewish History, NYC
www.cjh.org
19יט
דיון
1. האם שמעתם על ריי פרנק? רבים לא שמעו עליה - מדוע לדעתכם? דונו, מה מאפיין היסטוריה של נשים?
2. לפי תקציר קורות החיים של ריי פרנק, האם היא הייתה בעיניכם דמות שמרנית או מהפכנית?
3. חשבו על דמויות נשים משמעותיות בהיסטוריה היהודית. בחרו דמות אחת ונסחו בכמה משפטים את השפעתה על התרבות היהודית. התמקדו ביסוד השמרני או המהפכני בדעותיה ובמעשיה.
20כ
Umansky, Ellen, M, Ashton, Diane., (Eds.), Four Centuries of Jewish Women's Spirituality (A Sourcebook), Boston, Bacon Press, 1992.
ריי פרנק - קטעי דרשות, הרצאות, ראיונות עיתונאיים:
"... זכיתי הערב למעמד מיוחד. מראשית ההיסטוריה האישה היהודייה נותרה ברקע, מרוצה למדיי לתת לאביה ואחיה להיות עיקרי התמונה והיא זורחת באור חיוור. וטוב שעשתה כך, שנתנה לחזקים להילחם עבורה במשך עשרות שנים של אפלה ורדיפה. היא צברה כוח ואומץ לצעוד קדימה בעידן של נאורות כדי להילחם עבור עצמה אם צריך, או להיות עזר כנגדו אצילית וכך להוכיח כמה היא מעריכה את האהבה שהורעפה עליה בעבר. אני נרגשת מהכבוד שניתן לי כאישה לתת עצה ונחמה לבני עמי, ועוד בערב הזה, הנורא והקדוש מכל, נראה לי שאני האישה היהודייה היחידה בעולם שעושה זאת עכשיו, ואולי הראשונה מאז ימי הנביאים."
קטע מן הדרשה הראשונה של פרנק, 1890, ספוקן פולז

"... הייתי מנסה את כוחה של מחווה אצילית, קול רך, רצון כנה ויד תומכת. הייתי נוכחת לדעת שאדיבות לכל אדם ופתיחות חיובית מספיקים בהחלט כדי להרשים במעמדי הרם את הזר ואת החוטא. לא הייתי שוקלת מגורים מפוארים או לבוש מהודר כולל כובע משי, לא הייתי מכתימה את המשרה הנעלה בבריתות פוליטיות כדי לצבור כוח וציות, לא הייתי מוכרת את הדת בעבור מושבים בבית הכנסת לכל המרבה במחיר; ... הייתי נותנת כרטיס לגן עדן לכל אחד.... לו הייתי רב רפורמי לא הייתי לועגת לאחיי האורתודוקסיים על מנהגיהם, ולו הייתי רב אורתודוקסי, לא הייתי מאחלת רע לאחיי בעלי הדעות המודרניות... לא הייתי מתקנת את משובות הילדים בעונש גופני, ולא הייתי מחפשת קהילה אחרת שתתגמל אותי במשכורת גבוהה יותר, אלא אם הייתי משוכנעת שאני יכולה לגרום לה טוב... נשים מנועות מלהיכנס לקודש הקודשים אך זהו עונג גדול להרהר מה היה קורה אילו המשרה הרמה לא הייתה נמנעת מאיתנו."
תשובה לשאלת עיתונאי: "מה היית עושה לו היית רב?" 1890

"... על כך שלא קנינו לעצמנו את "בחוכמה בנתה ביתה" לא ייסלח לנו במהרה, כי מה יוכל להחליף את האהבה שאין לה שיעור בין חברי הקהילה היהודית ובינם לאלוהיהם? לימוד אינו חוכמה, חדשנות אינה קידמה ולהיות זהה לגבר אינו האידיאל הנשי. כמה מאפיינים וזכויות שייכות לגברים באופן טבעי, ולהן, אישה אמיתית אינה שואפת. אך כל אישה יכולה לשאוף להפוך את ביתה למקדש... האם אנו באמת נהנות מחירותנו? לכו לבתי הכנסת בליל שבת. היכן המתפללים? הגברים שלנו אינם יכולים להגיע, כי התחרות על הפרנסה מונעת מהם. היכן הנשים? ההתפנקות בתענוגות החיים מונעת מהן לבוא. היכן הילדים? מושפעים מהוריהם ולכן נעדרים. הגברים עובדים, הנשים בקניות ובתיאטרון, כולם פוקדים את כל המקומות, חוץ אשר את אלוהים. בשבילו אין זמן. איפה אימהות ישראל?... איפה חנה המתפללת לבן ומקדישה אותו לאלוהים?

... אחיותיי, שליחותנו בבית הכנסת היא להביא את הגברים אליו כדי שימלאו את מצוות האל. כאימהות בישראל אני מפצירה בכן להפוך קודם כל את ביתכן למקדש, לגדל כל ילד ככהן לאלוהים בכך שתלמדו אותו להיות נאמן לעצמו. אם אז בתי הכנסת יהיו ריקים, הרי זה מפני שהבתים יהיו מלאים ב"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מה זה משנה אם אנו מוסמכות כרב או לא? אנו יכולות למלא את המשרה והדרך הטובה ביותר להוכיח זאת היא להביא אותנו ואת משפחותינו לרחוש כבוד לאל... דבר לא יכול להחליף את חובת האם בביתה. דבר לא יכול להחליף את יראת הכבוד של הילדים, והילדים מופקדים בידיכן כדי שתעצבו את רוחם כרצונכן. אמהות, אתן יכולות לקומם את תהילת ישראל, למלא את הנבואה בכך שתקרבו את הגבר-ילד, אהבתו הגדולה של הנצח, אל בוראו."
פרנק, קטעי הסיום של הרצאתה "נשים בבית הכנסת" בקונגרס הנשים היהודיות בשיקגו, 1893

"עבודתי מוקדשת לאישה היהודייה, שלאורך השנים הייתה יסוד ביתה ומשפחתה. האם עכשיו, כשהתפתחותה האינטלקטואלית יותר מתמיד שווה לגבר, היא תזנח את חובותיה הקדושות, שליחותה האצילית שאותה מילאה שנים רבות? נשים מתחילות לשכוח כמה הבית חשוב. הן צריכות להיזכר שלא כל שינוי הוא קידמה. הן צריכות לקחת את עוצמתן האינטלקטואלית קודם כל לביתן ורק אחר כך לרחובות... הסופרז'יסטיות טיפשות והפכפכות. הן יודעות רק את העמדה שלהן ולא מוכנות להסתכל מעבר לה."
פרנק, תשובה לשאלת עיתונאי על עמדתה ביחס לזכות בחירה לנשים, 1895
21כא
דיון
1. נסו לסכם את עמדותיה של ריי פרנק בנושאים: מקום האישה ביהדות, תפקיד הרב והתאמתו לנשים, רוחה וטבעה של התרבות היהודית.
2. האם עמדותיה מפתיעות? האם הן שמרניות או מהפכניות? ומה חוויתם במהלך ההיכרות עם קורות חייה מזה ועמדותיה מזה?
3. דונו האם ובאיזה אופן הטרימה ריי פרנק את המהלכים הפמיניסטיים שקרו ועדיין קורים בתרבות היהודית מראשית המאה העשרים? (לדוגמה: זכות הבחירה לנשים, חגיגת בת מצווה לבנות, הסמכת נשים לרבנות, הסרת המחיצה בבתי כנסת, גיוס נשים לצה"ל, התקדמות נשים בחיים הכלכליים והציבוריים ועוד).
22כב
חלק שלישי: א"ד גורדון - "הפועל הזקן" בין צעירי העלייה השנייה
23כג
מוקי צור, "אהרון דוד גורדון", בתוך: זמן יהודי חדש, תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך ראשון: הגות, היסטוריה, אורחות חיים, כתר, 2007, עמ' 69-71
מעט אנו יודעים על גורדון לפני עלייתו ארצה בשנת 1904. הוא נולד בכפר בפודוליה למשפחה אורתודוקסית... וכבן יחיד שנותר בחיים למד בעיקר בביתו ורכש השכלה רחבה, שפות ולימודי קודש. הרבה שנים שימש מנהל חשבונות ביערות. בכפרים שבסביבה התגלה כמדריך בני הנעורים, ציוני נלהב וחסיד של אחד העם. התחתן עם קרובת משפחתו ונולדו להם בן ובת. בשנת 1904 מתו הוריו ומקום עבודתו נתפס בידי חברו. גורדון החליט לעזוב את רוסיה והיסס בין ארה"ב לארץ ישראל. אשתו העדיפה שייסע לא"י ויכין את הקרקע לעליית המשפחה. גורדון עלה לבדו בגיל 48. הוא קשר את גורלו עם צעירי הפועלים של העלייה השניה שהחלו להגיע בעת ההיא, ונחשב בעיניהם לזקן. הוא נטל חלק פעיל בעימותים עם איכרים שסירבו להעסיק את הפועלים הצעירים. על רשימותיו הראשונות חתם "פועל זקן" רשימותיו ומכתביו עשו רושם ושמו נודע. גורדון נדד למקומות שונים בארץ, בכל פעם חי עם קבוצת פועלים אחרת, קשר קשרים אישיים והשתתף בלבטים שלהם... בסוף ימיו עקב מצב בריאותי הצטרף לדגניה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
24כד
גדעון כ"ץ, לעצם החילוניות, ניתוח פילוסופי של החילוניות בהקשר ישראלי, ירושלים, יד יצחק בן צבי, 2011, עמ' 49, 87-88
ההוגים הציוניים (וגורדון ביניהם) שהרבו לעסוק ביחס ליהדות ובאופייה הרצוי של התרבות הלאומית העמידו בכתביהם השקפות חילוניות המעוגנות בהלוך רוח אי-רציונליסטי... הוא מורה על תוכני מחשבה שאינם מסכת פילוסופית בעלת הגדרות מדוייקות וטיעונים ברורים, אלא מכלול רעיונות, העדפות ומיני רגישות. המשותף להם הוא ההסתייגות מן התבונה והסמכת החיים האמיתיים על כוחות רחבים החורגים מן התפיסה התבונית ומן המודעות בכללה.
בעייתו העיקרית של העם היהודי מתוארת אצל גורדון כהיתלשות מן הטבע: חיי הגלות הם בבחינת חיים של נטע שניתק משורשו... התחייה היהודית מובנת אפוא לפי התבנית הכללית של היחס בין האדם ובין הטבע. מה שנאמר (אצלו) על עצם החיים - הזיקה ההכרחית למקור הקוסמי, החוויה ומגבלותיה של ההכרה חל גם על התחייה הלאומית...
השקפתו של גורדון על התחייה הלאומית אינה רק דיון מופשט... תביעה יסודית מכול בעיניו היא העיקר היא אימוצם של חיי העבודה. החשיבות שייחס לרעיון העבודה בתחייה הלאומית לא נבעה רק מהתועלת שביצרנות. העבודה מסייעת להשגת מטרות לאומיות חשובות... היא גם מוצגת כאמצעי העיקרי לליכוד כוחו של העם מה שהיה שמור בעבר למצוות... ההיחלצות מחיי הגלות, השיבה אל הטבע, ההתרחבות אל החיים הקוסמיים, חידוש החיים הלאומיים כל אלו נתונים ברעיון העבודה... הצגת העבודה כתמורה רדיקלית בחיים האנושיים בכלל ובחיים היהודיים בפרט משקפת את המושג האי-רציונליסטי שיש לגורדון על החיים. לעבודה יש משמעות מכרעת על התחייה משום שהיא הדרך להתקשרות עם החיים המצויים מעבר להכרה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת יד יצחק בן צבי
www.ybz.org.il
25כה
שרה שטרסברג-דיין, יחיד, אומה ואנושות - תפיסת האדם במשנותיהם של א.ד. גורדון והרב קוק, הקיבוץ המאוחד, 1995, עמ' 185
גורדון דרש תחיית הדת, שמשמעה בהתאם להגותו, תחיית הרגש הדתי המקורי וחווית היחיד והעם בזיקתם לטבע של ארץ ישראל. אלה זהים בעיניו לתחיית המוסר היהודי המקורי שיסודותיו: אחריות עליונה, חיוב וקידוש החיים, סולידריות והומניזם אמיתיים, ממשיים, יכולים להתגשם רק עם המימוש העצמי של העם היהודי כ"עם אדם" ומימוש תפיסת האדם הנבואית הדוגלת באחדות שבין יחיד, אומה ואנושות בנפשו של האני.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
26כו
http://benyehuda.org/gordon_ad/mixtav_1.html וגם: http://benyehuda.org/gordon_ad/am_adam.html
... מצד אחד כל שעל אדמה, כל גבעה וכל נקיק, הכל מזכירך, כי פה נולד וגדל עמנו החי, האמיץ והגדול, ופה התפתחה תרבוּתו הנאדרה, שיש לה ערך עולמי. ומהצד השני בגבול המושבות העבריות בכל שנה מתוספות נטיעות והאדמה נעשית יותר ויותר תרבותית, ועל ידי זה משתבח גם האקלים, החיים נעשים יותר קלים והאדם נעשה יותר בריא, יותר רענן. ומזה עוברות המחשבות לענין אחר. נדמה, כי הארץ הזאת לא כל כך חשוּבה מפני שהיתה או שהיא עכשיו זבת חלב ודבש, אך בזה שהיא נותנת תקווה לאיש העתיד לעבודה, עבודה גדולה וחשוּבה, עבודה שמכינה את הקרקע לגידול כוחות חדשים. העבודה הגדולה והפוריה מולידה גם כוחות גדולים. עמנו צריך להבין את זאת, לחשוב את עצמו למאושר שבגורלו נפלה עבודה שכזו.
א.ד. גורדון, מכתב מארץ ישראל, תרס"ד 1904

תחיית העם, התחדשותו לעם עובד ויוצר, לא תוכל לבוא אלא על ידי עבודה, עבודה בכל צורותיה, אבל בעיקר על ידי עבודת כפיים, ובייחוד על ידי עבודה בתוך הטבע. כל בני העם צריכים לעבוד. וכן גם גאולת הארץ לא תוכל לבוא אלא על ידי עבודה. אין קניין בקרקע אלא בעבודה, לא רק מהבחינה הסוציאלית, כי אם גם מהבחינה הלאומית. פה יש מהפכה יסודית ברוח, בהרגלי החיים, ביחס אל החיים ובטעם החיים, ויש מהפכה גם במחשבה, באופן השגת חזיונות החיים.
א.ד. גורדון, עם אדם, תר"פ 1920
27כז
דיון
1. גורדון היה אדם שעבר תהליכי חילון ובהדרגה פסק מלקיים מצוות. האם השקפתו הציונית המוצגת כאן נשמעת חילונית או דתית? ובאילו מובנים?
2. על רקע תקופתו, האם עמדותיו שמרניות או מהפכניות?
3. האם היותו "זקן בין צעירים" הוא אלמנט מהפכני? חשבו, מדוע כן ומדוע לא.
28כח
סיום
29כט
דיון
  • מהם קווי הדמיון והמפגש בין אליהוא בן ברכאל הבוזי, ריי פרנק וא"ד גורדון? התייחסו לרקע הביוגרפי של כל אחד מהם להתפתחות מחשבתם, לחשיבה המקורית, למורכבות הטיעונים, לאומץ, להשראה, ולרלוונטיות לימינו אנו.
  • מי מבין השלושה מהווה עבורכם דמות השראה, ומדוע?
31 לא
32לב
קישורים לרקע והרחבה:
א.ד. גורדון בפרויקט בן יהודה
33לג
דף הנחיות למנחה:
איוב לג-לז למנחה.docx