תהלים קיט-קכג: לכל אחד אות בתורה
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
לימוד זה יתרכז בפרק הארוך ביותר בתנ"ך - פרק קי"ט בתהלים המסודר לפי אותיות האלף-בית. נבחן את משמעות הכתיבה על פי תבנית ברורה ונוקשה, נכיר את המנהג לקרוא מתוך הפרק פסוקים על פי אותיות שמו של נפטר באזכרה, ונתור אחר חשיבות מנהג זה. בחלק האחרון נבחן את תפקיד אמירת תהלים לעומת לימוד עיוני של הפסוקים.
דיון
חלק א: לכל אחד אות בתורה
פסוקי פרק קיט כתובים על פי סדר האלף-בית, בסדרות של שמונה פסוקים לכל אות.
  • חפשו בפרק את הפסוקים המתחילים באות הראשונה של שמכם. בחרו מתוכם פסוק שמדבר אליכם, ושתפו את חבריכם בבחירתכם.
  • כעת מצאו את הפסוקים המתחילים בשאר אותיות שמכם, בחרו פסוק אחד לכל אות וחברו כעין 'שיר' (אקרוסטיכון) של שמכם. לדוגמה, מהשם תמר אפשר ליצור את השיר הבא:
תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי
מִכָּל-אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי, לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.
  • מה דעתכם על השיר שחיברתם בעזרת משורר התהלים? איך הרגשתם בזמן המשימה?
  • האם כתבתם או שמעתם פעם ברכה לאירוע או למישהו עם ראשי התיבות של שמו, או לפי אלף-בית? מהו היתרון של כתיבה במבנה זה? האם המבנה מגביל או מעורר את היצירתיות שלכם?
  • בספר תהלים יש כמה מזמורים הכתובים לפי אותיות הא"ב (פרקים ט, י, כה, לד, לז, קיא, קיב, קמה, ופרקנו - קיט). למה לדעתכם השתמש המשורר בטכניקת כתיבה זו?
תהילים, פרק קיט
תהילים קיט
א. אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.
ב. אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו; בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
ג. אַף לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה; בִּדְרָכָיו הָלָכוּ.
ד. אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד.
ה. אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ו. אָז לֹא-אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶיךָ.
ז. אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
ח. אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר; אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד.
ט. בַּמֶּה יְזַכֶּה-נַּעַר אֶת-אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ.

י. בְּכָל-לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ; אַל-תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ.
יא. בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא-לָךְ.
יב. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
יג. בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי-פִיךָ.
יד. בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל-הוֹן.
טו. בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה; וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ.
טז. בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע; לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.
יז. גְּמֹל עַל-עַבְדְּךָ אֶחְיֶה; וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יח. גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
יט. גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ; אַל-תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ.
כ. גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת.
כא. גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ.
כב. גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז: כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.
כג. גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ.
כד. גַּם-עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי.

כה. דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי; חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ.
כו. דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי; לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
כז. דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי; וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
כח. דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה; קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ.
כט. דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי; וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.
ל. דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי; מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.
לא. דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ; ה' אַל-תְּבִישֵׁנִי.
לב. דֶּרֶךְ-מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ: כִּי תַרְחִיב לִבִּי.

לג. הוֹרֵנִי ה' דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ; וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
לד. הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ; וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
לה. הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ: כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
לו. הַט-לִבִּי אֶל-עֵדְוֹתֶיךָ; וְאַל אֶל-בָּצַע.
לז. הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא; בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
לח. הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ.
לט. הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי: כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
מ. הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ; בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.

מא. וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ ה'; תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ.
מב. וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר: כִּי-בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ.
מג. וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד: כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי.
מד. וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
מה. וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה: כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
מו. וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים; וְלֹא אֵבוֹשׁ.
מז. וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
מח. וְאֶשָּׂא-כַפַּיאֶל-מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי; וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.

מט. זְכֹר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
נ. זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
נא. זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.
נב. זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם ה'; וָאֶתְנֶחָם.
נג. זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.
נד. זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי.
נה. זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.
נו. זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

נז. חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נח. חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל-לֵב; חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ.
נט. חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי; וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל-עֵדֹתֶיךָ.
ס. חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ.
סא. חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי; תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
סב. חֲצוֹת-לַיְלָהאָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ: עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
סג. חָבֵר אָנִי לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ; וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ.
סד. חַסְדְּךָ ה' מָלְאָה הָאָרֶץ; חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

סה. טוֹב עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ ה' כִּדְבָרֶךָ.
סו. טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי: כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
סז. טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג; וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סח. טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב; לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
סט. טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים; אֲנִי בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
ע. טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם; אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.
עא. טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עב. טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.

עג. יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי; הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.
עד. יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ: כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
עה. יָדַעְתִּי ה' כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ; וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי.
עו. יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
עז. יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה: כִּי-תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי.
עח. יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי; אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עט. יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ; וידעו (וְיֹדְעֵי) עֵדֹתֶיךָ.
פ. יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ.

פא. כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי; לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פב. כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.
פג. כִּי-הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פד. כַּמָּה יְמֵי-עַבְדֶּךָ; מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.
פה. כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
פו. כָּל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה; שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.
פז. כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ; וַאֲנִי לֹא-עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פח. כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי; וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ.


פט. לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
צ. לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד.
צא. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם: כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
צב. לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
צג. לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ: כִּי בָם חִיִּיתָנִי.
צד. לְךָ-אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
צה. לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי; עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן.
צו. לְכָל-תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ; רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד. צז. מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ: כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.
צח. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.
צט. מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי.
ק. מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן: כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
קא. מִכָּל-אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קב. מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי: כִּי-אַתָּה הוֹרֵתָנִי.
קג. מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי.
קד. מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן; עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.

קה. נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר לִנְתִיבָתִי.
קו. נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קז. נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד; ה' חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קח. נִדְבוֹת פִּי רְצֵה-נָא ה'; וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
קט. נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד; וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קי. נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי.
קיא. נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
קיב. נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב.

קיג. סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי; וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קיד. סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה; לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קטו. סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים; וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי.
קטז. סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה; וְאַל-תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי.
קיז. סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה; וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
קיח. סָלִיתָ כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ: כִּי-שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם.
קיט. סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ; לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.
קכ. סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי; וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.

קכא. עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי.
קכב. עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
קכג. עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
קכד. עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
קכה. עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ.
קכו. עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
קכז. עַל-כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז.
קכח. עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

קכט. פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
קל. פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים.
קלא. פִּי-פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
קלב. פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלג. פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
קלד. פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ.
קלה. פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי אֶת-חֻקֶּיךָ.
קלו. פַּלְגֵי-מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.

קלז. צַדִּיק אַתָּה ה'; וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
קלח. צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ; וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
קלט. צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי: כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
קמ. צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד; וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
קמא. צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה; פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קמב. צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם; וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
קמג. צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי; מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי.
קמד. צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם; הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.

קמה. קָרָאתִי בְכָל-לֵב עֲנֵנִי ה'; חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמו. קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי; וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ.
קמז. קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה; לדבריך (לִדְבָרְךָ) יִחָלְתִּי.
קמח. קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ.
קמט. קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ; ה' כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנ. קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה; מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
קנא. קָרוֹב אַתָּה ה'; וְכָל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת.
קנב. קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ: כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם.

קנג. רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי: כִּי-תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנד. רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי; לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.
קנה. רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה: כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ.
קנו. רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'; כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי.
קנז. רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי; מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי.
קנח. רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ.
קנט. רְאֵה כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי; ה' כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קס. רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת; וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

קסא. שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם; ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ) פָּחַד לִבִּי.
קסב. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל-אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.
קסג. שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה; תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסד. שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קסה. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ; וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
קסו. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה'; וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.
קסז. שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ; וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
קסח. שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ: כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.

קסט. תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ ה'; כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.
קע. תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ; כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי.
קעא. תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה: כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
קעב. תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ: כִּי כָל-מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.
קעג. תְּהִי-יָדְךָ לְעָזְרֵנִי: כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעד. תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה'; וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי.
קעה. תְּחִי-נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ; וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
קעו. תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ: כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

פני יהושע, בפרשנותו לזוהר החדש שיר השירים צא ע"ב
כל אחד מישראל יש לנשמה שלו ... אחיזה באות אחת [...].

מושגים
  • פני יהושע - סדרת ספרי 'פני יהושע' חוברה על ידי הרב יעקב יהושע פַלְק (1680-1756; כ"ח בכסלו תמ"א – י"ד בשבט תקט"ז) - רב הערים לבוב, ברלין ופרנקפורט על המיין.
דיון
אמירה זו מנוסחת לעתים כ"לכל אחד ואחד מישראל יש אות בתורה".

מהי המשמעות של אמירה זו בעבורכם?

האם אתם מרגישים שהפסוקים המסודרים לפי א"ב בפרק קי"ט יכולים להיות "האות שלכם בתורה"? הסבירו.
דיון
הפירוש שאומר שלכל אחד יש "אות" בתורה, נובע מדרשת הזוהר האומרת שמספר כל בני ישראל היוצאים ממצרים, היה שישים ריבוא, כמספר אותיות התורה.
איזו משמעות נוספת יכולה להיות לאימרה זו?
דיון

צפו בקליפים של ויקטוריה חנה והאזינו לשירים:

מה הקשר בין השיר 'אלף בית' (הושענא) ובין פרק קיט בתהלים? איך השיר משוחח עם הפרק?

איך משוחח השיר 22 אותיות (שגם הוא מבוסס על יצירה קבלית) עם הדרשה הזוהרית על האות האישית בתורה? איזו משמעות נותן השיר ל"אות" של כל אדם בתורה?
מילים: מתוך סדר ההושענות, לחן וביצוע: ויקטוריה חנה
שיר האלף-בית (הושענא), ויקטוריה חנה
מילים: מתוך ספר יצירה, לחן וביצוע: ויקטוריה חנה
22 אותיות, ויקטוריה חנה
דיון
חלק ב: אותיות נשמה ושם הנפטר
נהוג לקרוא באזכרות מתוך פרק קיט את הפסוקים המתחילים באותיות שם הנפטר. בעדות מסוימות קוראים לאחר מכן את פסוקי אותיות נשמ"ה.
  • איך אתם מבינים מנהג זה? מה משמעותו בעיניכם?
שלומית נעים נאור, אין לדבר סוף, הוצאת פרדס, עמ' 9, 2016
אין לדבר סוף / שלומית נעים נאור
שבעת ימים קודם ליום הכיפורים, מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין; ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר 'וכִפר בעדו ובעד ביתו' (ויקרא טז,ו). 'ביתו' ־ היא אשתו. אמרו חכמים: אם כן, אין לדבר סוף.
(משנה, מסכת יומא, פרק א, א)

אֵין לַדָּבָר סוֹף
לֹא לָאַשְׁמָה
לֹא לַבֶּכִי
לֹא לַגַּעְגּוּעַ
לֹא לְדֶלֶת נִפְתַּחַת וְאֵינְךָ
לֹא לַהֲקָלָה הַבִּלְתִּי מְקִלָּה
לֹא לַוְּרִידִים הַמִּתְפּוֹרְרִים עַל יָד מַלְבִּינָה
לֹא לַזִּכְרוֹנוֹת
לֹא לַחֶמְלָה
לֹא לְיוֹם שֵׁנִי פַּעַם בְּשָׁבוּעַ בְּשָׁעָה 17:00 וְלִשְׁתִיקוֹתָיו
לֹא לִיפִי הַבָּשָׂר הָאוֹזֵל
לֹא לִכְפִיפַת הַנֶּפֶשׁלֹא לְלִבְלוּב אֲחֵרִים
לֹא לַמַּר
לֹא לַנִּפְסָד
לֹא לַסֵּבֶל
לֹא לָעֲיֵפוּת
לֹא לַפִּתְאֹם
לֹא לַצְּרָחָה הַמְּמָאֶנֶת
לֹא לַקְּרָב
לֹא לָרִפְיוֹן
לֹא לְשַׁבְּתוֹת הַבְּדִידוּת
לֹא לַתִּקְוָה

אֵין לְךָ סוֹף
© כל הזכויות שמורות למחברת
דיון
על מה מדבר השיר? לאיזו חוויית אינסוף מכוונת המשוררת?

השיר כתוב, בדומה לפרק קיט, על פי אותיות הא"ב - מדוע לדעתכם בחרה המשוררת לכתוב כך את שירה? איזה קשר יכול להיווצר בין המבנה הנוקשה לבין תוכן השיר ושמו המתייחס לאינסוף?

איך מאיר השיר את המנהג לקרוא את פסוקי אותיות נשמ"ה ואותיות שם באזכרות?
חלק ג: קריאת תהלים לעומת לימוד עיוני
חיים סבתו, כעפעפי שחר, ידיעות אחרונות ספרי חמד ועליית הגג, עמ' 60-61, 2005
ספר תהילים שכתב דוד המלך עליו השלום היה חביב ביותר על עזרא סימן טוב. בשעות של צער ובשעות של שמחה היה יושב בבית-הכנסת אחדות ישראל הסמוך למחנה יהודה וקורא בתהילים בנעימה שמוחזקת היתה בידו מאביו ואביו מאביו. ספר תהילים פתוח לפניו ומזמורי תהילים מתנגנים בפיו והוא שוקע בהם כאילו הוא בעולם אחר. אותה שעה לא ראה כלום ולא שמע כלום, עיניו היו מצועפות בדמעות והפסוקים יוצאים מפיו כמו מעצמם. דפי התהילים היו רוויים בדמעותיו. תמיד התפלא מנין ידע דוד המלך עליו השלום מה הוא מרגיש אותה שעה ואיך כיוון מזמוריו אליו. כל שעה יפה היתה לו לפרקי תהילים, אבל שעה אחת יפה היתה ביותר: שבת קודש אחר מנחה גדולה. אותה שעה היה יושב לו לבדו בבית-הכנסת וקורא בתהילים ליום השבת, ומקדים כנהוג ממזמור אלפא ביתא שכתבו דוד המלך בתְמַנְיָא אַפִּין [שמונה פנים, הכוונה לפרק קיט, נ"נ], אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ, אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ, עד שחותם את המזמור, תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. כך שמע פעם מחכם פינטו שתחילתו של המזמור כתחילת חייו של אדם, אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ, ומה סופו? תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד; ואין לו לאדם אלא להתחנן לרועה נאמן: בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ.
© כל הזכויות שמורות להוצאה
www. http://www.ybook.co.il
דיון
מהי משמעות קריאת התהלים עבור עזרא סימן טוב, על פי הקטע? האם אתם מכירים חוויה זו, מקריאת תהילים או מקריאת טקסטים אחרים?

מהיכרותכם עם מנהגי קריאת פרקי תהלים, למה משמשת קריאה זו, ועל איזה צורך היא עונה?
מדרש תהלים, א
"יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ" (תהלים יט, טו) -
שיעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות,
ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרי מירס (הומירוס),
אלא יהיו קורין בהן והוגין בהם, ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות.
דיון
לפי המדרש דוד מתפלל שקריאת פרקי ספר תהילים תחשב לקורא כלימוד סוגיות הלכתיות מסובכות. למה לדעתכם הוא צריך לבקש על כך?

האם לדעתכם קריאת פרקי תהילים יכולה להיות משמעותית כמו כל לימוד אחר?

האזינו לדברי הסופר הרב סבתו על סוגיה זו: (דקה 3:00 8:30)
הרב חיים סבתו, ספר תהילים כמקור השראה לרומן כ"עפעפי שחר", מתוך כנס הקיץ של החינוך הדתי - מחנכים בשליחות תשע"ד
חיים סבתו, על ספרו כעפעפי שחר
דיון
מהי השפעת הלימוד האינטלקטואלי על הנפש שלכם וכיצד משפיעות עליכם יצירות אמנות?

חזרו לדוגמה לאמנות של ויקטוריה חנה. איזו השפעה יש לשיריה עליכם?

איזו השפעה רגשית ונפשית יכולה להיות לקריאת השיר "אין לדבר סוף" לעיל על נפש האבל/ה? האם אתם יכולים לדמיין השפעה כזו לקריאת פסוקי ופרקי תהלים?
עלי אלון, יחף – תהילי עין שמר, ספריית פועלים, עמ' 29, 1991
תהלים באלף דרכים שונות
תְּהִלִּים בְּאֶלֶף דְּרָכִים שׁוֹנוֹת,
כֻּלָּן זֵהוֹת:
בְּהֻלֶּדֶת הַתִּינוֹק
בְּלִבְלוּב הָעֵץ
בִּמְעוֹף הַצִּפּוֹר
בְּמַסַּע הָעֲנָנִים
בְּמֶרְחֲבֵי הַכּוֹכָבִים וְהַגָּלַקְסְיוֹת
וּבְפָעוֹטֵי הַחַיְדַּקִּים.
פֶּלֶא הַחַיִּים!
נֵס הַחַיִּים!
הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לוֹמַר "כֵּן" לַחַיִּים
כְּחָתָן וְכַלָּה
כִּי גַּם הָאֹשֶׁר, לֹא רַק הַיִּסּוּרִים -
גַּם הָאֹשֶׁר הוּא בִּלְתִּי נִמְנָע!
הַיֵּאוּשׁ, הַמְּרִירוּת, הָעַצְבוּת - עָווֹן פְּלִילִי הֵם כִּמְעַט
כִּי יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שְׁתִיקָה עַל יֹפִי כֹּה רַב!
דיון
מהם "תהילים" לפי שירו של עלי אלון?

האם פרקי התהילים שלפנינו, ואלו שלמדתם עד כה, מבטאים רעיון זה? מהן אלף הדרכים השונות שבהן הם עושים זאת?
דף הנחיות למנחה:
תהלים קיט-קכג למנחה.doc