תהלים עד-עח: 'עין תחת עין וכל העולם יתעוור' (מהטמה גנדי)
הדף מאת: עומרי בן דור / 929- תנ"ך ביחד
לנקמה מניעים רבים: ניסיון ליצור גמול ו"צדק" במציאות, רצון לאזן את המצב ולהפוך אותו להוגן, ומציאת מענה נפשי לפגיעה. לצד זה הנקמה היא רגש חזק המלווה בעלבון, פגיעה, בושה וכעס המשמשים בערבוביה. לצד הנקמה ישנה גם הטינה - שמירת הכעס והרצון לנקמה, גם בלי לממשו. מול הנקמה והנטירה ניצבים הרחמים, החמלה והמחילה, המציעים מבט אחר והתמודדות אחרת עם הפגיעה. הנורמות החברתיות והאיסור האלוהי לנקום ולנטור, בולמים את רצון הנקמה של האדם. במרכז הדף נשאל על מעשה הנקמה ועל תחושת הצדק המניעה אותו, מול החמלה הבולמת אותו. נשאל גם על דמות האל - כנוקם בעצמו וכחומל, כמי שמצפים ממנו לנקום או לחמול, וכמי שמתיר או אוסר לנקום.
דיון
נקמת ילד קטן - הנקמה בנאצים לאחר השואה
כפתיחה לעיסוק בנושא הנקמה, על הרגשות העזים והמורכבות שהיא מציעה, נפתח בתחושות הנקמה שעלו בקרב רבים בעם היהודי בעקבות השואה, תחושות שבאו לידי ביטוי באופנים שונים:
מדריך חובק עולם, הבלוג של גילי חסקין
ביום בו נכנעה גרמניה הנאצית, הניחו מיליוני אדם את נשקם. אך היו גם כאלה, שעבורם ה8 במאי 1945, לא סימל את סופה של המלחמה. ברחבי גרמניה שוטטו אלפי אנשים שכל היקר להם נרצח, נחרב, הושפל ודוכא. בלבם של אותם אנשים בערה אש הנקם וזו השתקפה באופן ברור למדי, גם בעיתונות התקופה. במהלך המלחמה ולאחריה הוצגה התביעה לנקם בגרמנים כגמול מתחייב. גמול טוטאלי על הכחדה טוטאלית. כמו למשל, בשיר שכתבה נערה צעירה והדרישה לנקמה שעלתה משורותיו היתה נחלתם של ניצולי שואה רבים: "נקמה, נקמה קוראות כולנו, כי עוולה גדולה נעשתה לנו. חפצים אנו לנקום בשונאינו ולתת להם מפצעינו, האם יתקן זה את המכאוב? לא, הוא רק יקטין וקצת ישטוף, כי כל עוד עין שלנו פתוחה, לא ידע לבנו השבור מנוחה". על קירות בתי כנסת באירופה נכתבו צוואות נקמה. מי שנשארו אחרונים ממשפחות ומעיירות, ראו בנקם את התכלית והצידוק להישארותם בחיים. רייזל (רוז'קה) קורצ'אק (ממנהיגי האירגון היהודי הלוחם בגיטו וילנה), בטאה את צוואת הקורבנות, יחד עם המסר של הניצולים: "הרצון היחידי שפעם בלב כולנו... היתה נקמת עם בגרמנים"..
אולם הרוב המוחלט של הניצולים החליט לבטא את רצון הנקמה באופנים אחרים: להיות אדם במובן הערכים האנושיים והיהודיים, ובכך להוכיח שהאידיאולוגיה הנאצית היתה הבל. להקים משפחה וקיבוץ וישיבה במקום אלה שאינם; להילחם, כי קודם אי אפשר היה, ובעיקר על הזכות לחיות בין יהודים בארץ; להנציח את השואה כל אלה היו נקמה.

היו שנהגו אחרת. פרטיזנים לשעבר, ניצולי השואה וחיילים בני אומות שונות יצאו לחפש את עקבותיהם של הרוצחים שטבחו את בני משפחותיהם ועמם. היו שהסגירו את הפושעים הנאציים לידי בתי דין. רבים אחרים דרשו להעניש את הפושעים ואפילו להעניש את כל האומה הגרמנית, לפחות באופן סמלי. נקמה זו התאפשרה בגלל האנרכיה ואי הסדר ששררו באירופה בתום המלחמה. קבוצות הנקם הציבו לעצמן יעד ברור: לחסל פושעים נאציים. לא הייתה להן בתחילת דרכן כל יומרה לתת תשובה יהודית-לאומית על הפשעים שביצעו הגרמנים כמדינה וכעם. היו אלו אנשים נחושים, שפעלו כמעט ללא כל עזרה ולעתים קרובות בניגוד מוחלט לדעתם של המנהיגים הציוניים. גם בארץ הושמעה תביעה נמרצת לנקמה, אולם שום פורום של מוסדות היישוב לא התכנס כדי לדון בנקם כאפשרות מעשית או מוסרית. וודאי שלא כדרך שיחידים מותרים לנקוט בה על דעת עצמם.
למקור השלם
דיון
  • עם איזו עמדה אתם מזדהים? הסבירו.
  • מה דעתכם על העמדות האחרות?
  • האם נקמה במקרה זה היא דבר ראוי? מאילו טעמים לדעתכם נמנעו המתנגדים לנקום באופן פיזי וישיר? האם יש מקום לחמלה במקרה הזה? האם יש אלטרנטיבה לנקמה מלבד חמלה?
Error loading media...
תיאטרון אספקלריא, הקבר ביער

הסברים
  • המחזה בסרטון מבוסס על פואמה שכתב אורי צבי גרינברג, לפניכם בית מפתיחת השיר ובית מחתימתו.
אורי צבי גרינברג, הקבר ביער, מתוך: רחובות הנהר ספר האיליות והכח, כל כתבי אצ"ג, כרך ו, הוצאת מוסד ביאליק
הקבר ביער / אצ"ג (קטעים מתוך הפואמה)
© כל הזכויות שמורות לעזבון המשורר. עפ"י היתר מאקו"ם


הסברים
  • מחמת חשיבותו של מושג הנקם, הבאנו את הקטעים כשהם מקוצרים ונפרדים. הפואמה "הקבר ביער" כוללת במקורה כארבע מאות שורות ובלתי-ניתן להביאה כאן בשלמותה.
דיון
אצ"ג לוקח את דברי התומכים בנקמה ויוצר תמונה חיה שלהם: הגוי הכעור בשמחתו לאידם של היהודים, והיהודי השב מן האפר לקיים את מצוות הנקמה בשם אביו.
  • השיר מתאר נקמה כמצווה, ספק דתית ספק מוסרית. האם לדעתכם אפשר לתאר את הנקמה כמצווה? מה לדעתכם מניע את אותו יהודי נוקם?
  • תגובתו של האב הינה פרפרזה על דברי יעקב לפני מותו, שם הוא מקלל את בניו הנוקמים שמעון ולוי: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז" ,ומברך את יהודה: "גור אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִית" (בראשית פרק מ"ט). מה דעתכם על הפרפרזה? האם אתם מקבלים את הביקורת של אצ"ג על דברי יעקב לבניו, הרואה בנקמתם באנסי דינה מעשה הראוי לגינוי?
  • האם ציווי האב הוא רק מחשבה בראשו של הבן הנוקם, או באמת נאמר על ידי האב?
רוני סומק, אתר Nrg, 5.10.2011
מסמרים / רוני סומק
כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֶת חַיָּיו בַּמִּלְחָמָה הַהִיא,
הוּא תָּפַר לִקְצִינֵי אֶס-אֶס
אֶת הַמַּגָּפַיִם שֶׁבָּעֲטוּ בּוֹ.
"תִּרְאֶה", הֶרְאָה לִי פַּעַם אֶת יָדָיו,
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁרָצָה שֶׁאֶתְפַּעֵל מֵהָעוֹר הַקָּשׁוּחַ
שֶׁל בַּעַל מְלָאכָה,
"תִּרְאֶה", הוּא כִּמְעַט בָּכָה, "עִם הָאֶצְבָּעוֹת הָאֵלֶּה
הָיִיתִי חוֹנֵק אוֹתָם, אֲבָל כָּל מַגָּף שֶׁתָּפַרְתִּי
הִצִּיל לִי אָח".
מֵאָז
לֹא הִפְסִיק לְהַכּוֹת בְּפַטִּישִׁים,
וְאִם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ כִּסֵּא בָּאָקָדֶמְיָה לְלָשׁוֹן,
לַמַּסְמְרִים הָיוּ שֵׁמוֹת כְּמוֹ
הִיטְלֶר, אַיְכְמַן אוֹ מֶנְגֶּלֶה.
כָּךְ הָיָה גּוֹבֵר תַּעֲנוּגוֹ בְּרִיצוּץ רֹאשָׁם
וּבְכִיפוּף גַּבָּם
עַד לִכְנִיעָתָם הַמֻּחְלֶטֶת
בַּאֲפֵלַת הַסּוּלְיוֹת.

הוֹ נְקָמָה, רַק בִּגְלַל הַסִּפּוּר הַזֶּה
אֶפְשָׁר לִפְעָמִים לְהִתְאַהֵב בָּךְ.

לזכר יצחק זהר
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • מהי הנקמה בשירו של סומק?
  • האם בחירה זו נובעת מחוסר ברירה או מהעדפת דרך אחרת? מה המשמעות של ריצוץ ראשי המסמרים המדומים לראשי הנאצים?
  • האם יש מקום לשימוש במושג 'צדק' באופן שבו בעל המלאכה תופס את חייו?
  • מה פשר ההתאהבות לפתע בנקמה?
דיון
עיון תאולוגי ומוסרי בסוגיית הנקמה
לאחר שצללנו לתוך דילמת הנקמה בנאצים, נביט בנקמה כשאלה מוסרית ותאולוגית רחבה יותר. משורר תהילים מציף את הקושי הבא:
(י) עַד-מָתַי אֱלֹהִים, יְחָרֶף צָר; יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח.
(יא) לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ, וִימִינֶךָ; מִקֶּרֶב חוקך (חֵיקְךָ) כַלֵּה.
(יב) וֵאלֹהִים, מַלְכִּי מִקֶּדֶם; פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
(יג) אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים, עַל-הַמָּיִם.
(יד) אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל, לְעָם לְצִיִּים.
(טו) אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל; אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ, נַהֲרוֹת אֵיתָן.
(טז) לְךָ יוֹם, אַף-לְךָ לָיְלָה; אַתָּה הֲכִינוֹתָ, מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ.
(יז) אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל-גְּבוּלוֹת אָרֶץ; קַיִץ וָחֹרֶף, אַתָּה יְצַרְתָּם.
(יח) זְכָר-זֹאת--אוֹיֵב, חֵרֵף ה'; וְעַם נָבָל, נִאֲצוּ שְׁמֶךָ.
(יט) אַל-תִּתֵּן לְחַיַּת, נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ; חַיַּת עֲנִיֶּיךָ, אַל-תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.
(כ) הַבֵּט לַבְּרִית: כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי-אֶרֶץ, נְאוֹת חָמָס.
(כא) אַל-יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם; עָנִי וְאֶבְיוֹן, יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ.
(כב) קוּמָה אֱלֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ; זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי-נָבָל, כָּל-הַיּוֹם.
(כג) אַל-תִּשְׁכַּח, קוֹל צֹרְרֶיךָ; שְׁאוֹן קָמֶיךָ, עֹלֶה תָמִיד.
How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme Thy name for ever? Why withdrawest Thou Thy hand, even Thy right hand? Draw it out of Thy bosom and consume them. Yet God is my King of old, Working salvation in the midst of the earth. Thou didst break the sea in pieces by Thy strength; Thou didst shatter the heads of the sea-monsters in the waters. Thou didst crush the heads of leviathan, Thou gavest him to be food to the folk inhabiting the wilderness. Thou didst cleave fountain and brook; Thou driedst up ever-flowing rivers. Thine is the day, Thine also the night; Thou hast established luminary and sun. Thou hast set all the borders of the earth; Thou hast made summer and winter. Remember this, how the enemy hath reproached the LORD, And how a base people have blasphemed Thy name. O deliver not the soul of Thy turtle-dove unto the wild beast; Forget not the life of Thy poor for ever. Look upon the covenant; For the dark places of the land are full of the habitations of violence. O let not the oppressed turn back in confusion; Let the poor and needy praise Thy name. Arise, O God, plead Thine own cause; Remember Thy reproach all the day at the hand of the base man. Forget not the voice of Thine adversaries, The tumult of those that rise up against Thee which ascendeth continually.
דיון
מה העמדה הבסיסית של הדובר בפסוקים? האם הוא פונה לאלוהים מחוסר אונים או מרצון לגייס את כוחו הגדול של האל לצדו?
מה תפקידו של האל כלפי האדם אל מול פגיעתם של אחרים?
מדוע לדעתכם מצופה מהאל להיות זה שרב את ריבו ונוקם את נקמתו של האדם? האם אתם מזדהים עם תמונת המצב שבה האל מתעלם או נעלם ויש לקרוא אליו בקול גדול שיריב את ריבנו?
(א) אֵל-נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ.
(ב) הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל-גֵּאִים.

(ג) עַד-מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד-מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ.
(ד) יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.
(ה) עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ.
(ו) אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ.

(ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה-יָּהּ וְלֹא-יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ח) בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
(ט) הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם-יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט.
(י) הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ: הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.
O LORD, Thou God to whom vengeance belongeth, Thou God to whom vengeance belongeth, shine forth. Lift up Thyself, Thou Judge of the earth; Render to the proud their recompense. LORD, how long shall the wicked, How long shall the wicked exult? They gush out, they speak arrogancy; All the workers of iniquity bear themselves loftily. They crush Thy people, O LORD, And afflict Thy heritage. They slay the widow and the stranger, And murder the fatherless. And they say: 'The LORD will not see, Neither will the God of Jacob give heed.' Consider, ye brutish among the people; And ye fools, when will ye understand? He that planted the ear, shall He not hear? He that formed the eye, shall He not see? He that instructeth nations, shall not He correct? Even He that teacheth man knowledge?
דיון
בפסוקים אלה קורא משורר תהלים לאלוהים לפעול - לנקום. הנקמה מופיעה מכוח הצדק.
  • האם אתם מסכימים עם עמדה שנקמה יכולה לבטא צדק וגמול? האם 'שן תחת שן' מהווה משפט הוגן? ומאידך, האם בהיעדר נקם אלוהי יש חשש לחוסר צדק - 'אין דין ואין דיין'?
  • כיצד אתם תופסים את המעבר מדיבור אל אלוהים לדיבור אל הרשעים? מדוע המשורר מתמלא ביטחון לפתע? והאם הוא צודק בכך?
במזמור צ"ד, בנוסף לפעולת הנקם, מופיע שם התואר "אל נקמות". האל מתואר כמי שאחת מתכונותיו היא היותו אל שופט, מקנא ונוקם.
  • מה דעתכם על כך? האם אתם מייחסים לאלוהים תכונות אלו? היכן היא עומדת אל מול תכונות אחרות של האל כמו רחום וחנון בעיניכם?
  • האם הרגשתם בחייכם שאלוהים נוקם בכם או באדם אחר?
דיון
לצד הקונפליקט בין תכונותיו של האל כרחום מזה וכנוקם מזה, עולה השאלה, מה מקומו של האדם בקונפליקט? כיצד מצופה מהאדם לנהוג?
הרמב"ם עוסק בציווי על האדם ללכת בדרכי ה' ולהידמות לו - עד היכן?
רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה, מצווה ח
והמצווה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו "והלכת בדרכיו". וכבר כפל ציווי זה ואמר "ללכת בכל דרכיו". ובא בפירוש זה: מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד, וזה לשון ספרי (סוף פרשת עקב).
וכבר נכפל הציווי הזה בלשון אחר ואמר "אחרי ה' אלוהיכם תלכו", ובא בפירוש גם כן (מסכת סוטה דף י"ד) שעניינו להידמות בפעולות הטובות.

אמנם מה שאמר דווקא הילוך אחר מידותיו לעשות חסד ולא לעשות משפט, כי אי אפשר שיהיה עושה משפט כמו שעושה ה' יתברך, רק גמילת חסד דבר זה ראוי אל הכל, אבל מידת המשפט אין יחוס משפט האדם אל משפט ה' יתברך, שהרי אפשר שיטעה האדם במשפט, ולכך עליו אין שייך לומר הלך אחר מידותיו.
דיון
הרמב"ם רואה בניסיון להידמות לאל מצווה חשובה מאוד אך הוא מסייג אותה ואומר שהאדם מצווה להידמות לאל רק במידות הרחמים ולא במידות הדין.
  • כיצד אתם מבינים את הטיעונים נגד הידמות לאל במידות המשפט? האם אתם מסכימים איתן? האם הן מספקות סיבה טובה שלא לנהוג במידת הדין?
  • לפי מה לדעתכם נעשית החלוקה בין מה שכן ראוי להידמות ומה שלא? האם נקם שייך בהכרח לצד שאין להידמות לאל לפי הרמב"ם?
  • מה משמעות האמירה שיש להידמות רק למידות הטובות - האם לאל יש מידות לא טובות?
(יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
(יח) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'.
Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
דיון
  • מפני מה לדעתכם מצֻווה האדם לא לנקום ולא לנטור? מדוע זו בעיה שהאדם ייקח את החוק לידיים, גם אם רק מעת לעת ובמקרה שלא מוצה הדין?
  • עם מה אתם מזדהים - עם המוטיבצייה לנקמה או עם ההגנה על המאוימים בנקמה?
  • האיסור לנטור הוא מצווה על הלב שלא ישמור טינה וירצה נקם, האם זה ציווי שאפשר לדעתכם לעמוד בו? במה זה תלוי?
  • כיצד בא לידי ביטוי ביטול הנקמה בחיי היומיום שלכם?
בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בַּרְיוֹנִים, וְהָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ.
אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: (על) מָה (מבוססת) דַּעְתְּךָ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים?" (תהלים ק"ד)
וְכִי כָּתוּב "חוֹטְאִים"? "חֲטָאִים" כָּתוּב!
וְעוֹד, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" כֵּיוָן שֶׁיִתַּמּוּ חֲטָאִים וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם.
אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם!".
בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.
Similarly, Rabbi Ḥanan said: Even if the master of dreams, in a true dream, an angel (Ma’ayan HaBerakhot) tells a person that tomorrow he will die, he should not prevent himself from praying for mercy, as it is stated: “For in the multitude of dreams and vanities there are many words; but fear God” (Ecclesiastes 5:6). Although the dream may seem real to him, that is not necessarily the case, and one must place his trust in God. Having heard Isaiah’s harsh prophecy, immediately “Hezekiah turned his face toward the wall and prayed to the Lord” (Isaiah 38:2). The Gemara asks: What is meant by the word “wall [kir]” in this context? Why did Hezekiah turn his face to a wall? Rabbi Shimon ben Lakish said: This symbolically alludes to the fact that Hezekiah prayed to God from the chambers [kirot] of his heart, as it is stated elsewhere: “My anguish, my anguish, I am in pain. The chambers of my heart. My heart moans within me” (Jeremiah 4:19). Rabbi Levi said: Hezekiah intended to evoke matters relating to a wall, and he said before God: Master of the Universe, and if the woman from Shunem, who made only a single small wall on the roof for the prophet Elisha, and you revived her son, all the more so should you bring life to the descendant of my father’s father, King Solomon, who covered the entire Temple Sanctuary with silver and gold. In his prayer, Hezekiah said: “Please, Lord, please remember that I walked before You in truth, and with a complete heart, and what was good in Your eyes I did. And Hezekiah wept sore” (Isaiah 38:3). The Gemara asks: To what specific action was he referring when he said: “And what was good in your sight I did”? Various opinions are offered: Mentioning Hezekiah’s merits, Rav Yehuda said in the name of Rav that he juxtaposed redemption and prayer at sunrise instead of sleeping late, as was the custom of most kings (Iyyun Ya’akov). Rabbi Levi said: He suppressed the Book of Remedies upon which everyone relied. The Sages taught: King Hezekiah performed six innovative actions. With regard to three the Sages agreed with him, and with regard to three they did not agree with him. With regard to three actions the Sages agreed with him:
He suppressed the Book of Remedies, and they agreed with him.
He ground the copper snake through which miracles were performed for Israel (Numbers 21:9), destroying it because it had been used in idol worship (II Kings 18:4), and they agreed with him.
He dragged the bones of his evil father, King Ahaz, on a bed of ropes; meaning he did not accord his father a funeral fit for a king (II Chronicles 28:27), and they agreed with him. Yet, with regard to three other innovations, the Sages of his generation did not agree with him:
He stopped up the waters of the Gihon, the Pool of Siloam, diverting its water into the city by means of a tunnel (II Chronicles 32:30), and they did not agree with him.
He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the king of Assyria (II Kings 18:16), and they did not agree with him.
He intercalated Nisan in Nisan, creating a leap year by adding an extra month during the month of Nisan. That intercalation must be performed before the end of Adar (II Chronicles 30:2). With regard to his intercalation of Nisan, the Gemara asks: Did Hezekiah not accept the halakha: “This month will be for you the first of the months; it shall be the first for you of the months of the year” (Exodus 12:2)? By inference, this first month is Nisan, and no other month is Nisan. How could Hezekiah add an additional Nisan in violation of Torah law? The Gemara answers that the scenario was different. Rather, Hezekiah erred with regard to the halakhic opinion ascribed in later generations to Shmuel, as Shmuel said: One may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since it is fit to establish it as the New Moon of Nisan. On the thirtieth day of each month, those who witnessed the new moon would come and testify before the court, which, based on their testimony, would declare that day the first day of the next month. Therefore, one may not declare a leap year on the thirtieth day of Adar, as it could potentially become the first of Nisan. Therefore, the Sages of Hezekiah’s generation did not agree with his decision to intercalate the year on the thirtieth of Adar. Hezekiah held that we do not say: Since that day is fit to establish it as the New Moon is reason enough to refrain from intercalation of the year. Stemming from the analysis of Hezekiah’s prayer, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Anyone who bases his prayer or request upon his own merit, when God answers his prayer, it is based upon the merit of others. And anyone who modestly bases his prayer or request upon the merit of others, when God answers his prayer, it is based upon his own merit. The Gemara cites proof from Moses. When he prayed to God for forgiveness after the incident of the Golden Calf, he based his request upon the merit of others, as it is stated: “Remember Abraham, Isaac and Israel your servants, to whom You swore upon Yourself, and told them: I will increase your descendants like the stars of the heavens, and all of this land of which I have spoken, I will give to your descendants and they will inherit it forever” (Exodus 32:13). Yet when this story is related, God’s forgiveness of Israel is based upon Moses’ own merit, as it is stated: “And He said He would destroy them, had Moses, His chosen, not stood before Him in the breach to turn back His destructive fury, lest He should destroy them” (Psalms 106:23). Hezekiah, however, based his request upon his own merit, as it is written: “Please, remember that I walked before You” (Isaiah 38:3). When God answered his prayers, it was based upon the merit of others with no mention made of Hezekiah’s own merit, as it is stated: “And I will protect this city to save it, for My sake and for the sake of David, My servant” (II Kings 19:34). And that is what Rabbi Yehoshua ben Levi said. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “Behold, for my peace I had great bitterness; but You have, in love to my soul, delivered it from the pit of corruption; for You have thrown all my sins behind Your back” (Isaiah 38:17)? This verse teaches that even when the Holy One, Blessed be He, sent him peace and told him that he would recover from his illness, it was bitter for him, because God did not take his merit into consideration. Having mentioned the chamber on the roof built for Elisha by the woman from Shunem, the Gemara now describes the entire event. The woman from Shunem suggested to her husband: “Let us make, I pray thee, a small chamber on the roof, and let us place a bed, table, stool and candlestick for him there, and it will be, when he comes to us, that he will turn in there” (II Kings 4:10). Rav and Shmuel argued over the meaning of small chamber. One of them said: They had an uncovered second story on their roof, over which they built a ceiling; and one of them said: There was an enclosed veranda [akhsadra] and they divided it in half. The Gemara comments: Granted, according to the one who said that it was an enclosed veranda which they divided in two, it makes sense that the term wall [kir] was written. However, according to the one who said that they had an open second story, what is the meaning of wall? The Gemara responds: The one who said that they had an uncovered second story interprets kir not as wall but as ceiling meaning that they built a ceiling [kirui] over it. On the other hand, granted, according to the one who said that they had an uncovered second story, it makes sense that the term second story [aliyat] was written. But according to the one who said that it was an enclosed veranda, what is the meaning of the term second story? The Gemara responds: The one who said that it was an enclosed veranda interprets aliyat not as second story, but as the most outstanding [me’ula] of the rooms. Incidental to this discussion, the Gemara analyzes the statement made by the woman from Shunem to her husband with regard to the provisions that they would place in the room for Elisha: “And let us place a bed, table, stool and candlestick for him there.” Abaye, and some say Rabbi Yitzḥak, said: A great man who seeks to enjoy the contributions of those who seek to honor him may enjoy those gifts, as Elisha enjoyed gifts given him by the woman from Shunem, among others. And one who does not seek to enjoy these gifts should not enjoy them, as was the practice of the prophet Samuel from Rama, who would not accept gifts from anyone at all. From where do we know that this was Samuel’s custom? As it is stated: “And he returned to Rama, for there was his house, and there he judged Israel, and he built an altar to the Lord” (I Samuel 7:17). And similarly, Rabbi Yoḥanan said: Every place where Samuel went, his house was with him, so he would have everything that he needed and not be forced to benefit from public contributions. One may opt to conduct himself in accordance with either of these paths. Regarding the woman from Shunem: “And she said to her husband: Behold now, I perceive that he is a holy man of God who passes by us continually” (II Kings 4:9). Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: From here, where the woman from Shunem perceived the prophet’s greatness before her husband did, derive that a woman recognizes the character of her guests more than a man does. The Gemara notes that the woman from Shunem said that “he is holy.” The Gemara asks: From where did she know that he was holy? Rav and Shmuel disagreed over this. One of them said: She never saw a fly pass over his table; and the other said: She spread a white linen sheet on his bed, and despite that even the smallest stain is visible on white linen, and nocturnal seminal emissions are not uncommon, she never saw the residue of a seminal emission on it. With regard to the verse: “He is holy,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The woman from Shunem intimated that: He is holy, but his attendant, Geihazi, is not holy, as she saw no indication of holiness in him (Iyyun Ya’akov). Here too, she correctly perceived the character of her guest, as it is later stated: “And Geihazi approached her to push her away [lehodfa]” (II Kings 4:27). And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He grabbed her by the majesty of her beauty [hod yofya], meaning that when he pushed her he grabbed her breasts in a licentious manner. With regard to the phrasing of the verse: “He is a holy man of God who passes by us continually,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: From this verse we derive that one who hosts a Torah scholar in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him credit as if he is sacrificing the daily [tamid] offering, as the verse states: “Passes by us continually [tamid].” With regard to the halakhot of prayer, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A person should not stand in a high place and pray; rather, he should stand in a low place and pray, as it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” (Psalms 130:1). That was also taught in a baraita: One should neither stand upon a chair nor upon a stool, nor in a high place and pray. Rather, one should stand in a low place and pray, for there is no haughtiness before God. As it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” and it is written: “A prayer for the impoverished, when he is faint and pours out his complaint before God” (Psalms 102:1). It is appropriate to feel impoverished when praying and make one’s requests humbly. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: When praying, one should align his feet next to each other, as a single foot, in order to model oneself after the angels, with regard to whom it is stated: “And their feet were a straight foot” (Ezekiel 1:7). Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: What is the meaning of that which is written: “You shall not eat with the blood” (Leviticus 19:26)? You may not eat before you pray for your blood. One may not eat before he prays. Others say that Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who eats and drinks and later prays, about him the verse states the rebuke of the prophet in the name of God: “And Me you have cast behind your back” (I Kings 14:9). One who sees to his own bodily needs by eating and drinking before prayer casts God aside, according his arrogance and ego priority over God (Maharsha). Indeed, do not read your back [gavekha]; rather, your pride [ge’ekha]. The Holy One, Blessed be He, said: After this one has become arrogant and engaged in satisfying his own needs, he only then accepted upon himself the kingdom of Heaven. We learned in the mishna that Rabbi Yehoshua says: One may recite the morning Shema until three hours of the day. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. We also learned in the mishna that one who recites Shema from that time onward loses nothing; although he does not fulfill the mitzva of reciting of Shema at its appointed time, he is nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly. With regard to this ruling, Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: This only applies provided one does not recite: Who forms light [yotzer or], or the rest of the blessings recited along with Shema, as they pertain only to the fulfillment of the mitzva of reciting of the morning Shema; after the third hour, they are inappropriate. The Gemara raises an objection to Rav Ḥisda’s statement from a baraita: One who recites Shema from that time onward loses nothing, and is considered like one who reads Torah, but he recites two blessings beforehand and one blessing thereafter.This directly contradicts Rav Ḥisda’s statement, and the Gemara notes: Indeed, the refutation of the statement of Rav Ḥisda is a conclusive refutation, and Rav Ḥisda’s opinion is rejected in favor of that of the baraita. Some say that Rav Ḥisda said that Mar Ukva said the opposite: What is the meaning of: Loses nothing, in the mishna? This means that one who recites Shema after the third hour does not lose the opportunity to recite the blessings and is permitted to recite them although the time for the recitation of Shema has passed. That was also taught in a baraita: One who recites Shema after this time loses nothing, and is considered like one who reads the Torah, but he recites two blessings beforehand and one thereafter. With regard to our mishna, Rabbi Mani said: Greater is one who recites Shema at its appropriate time than one who engages in Torah study. A proof is cited based on what was taught in the mishna: One who recites Shema after this time loses nothing and is considered like one who reads the Torah. This is proven by inference, since one who recites Shema at its appointed time is greater than one who does not, and one who does not is equal to one who reads the Torah, when one recites Shema at its appointed time he fulfills two mitzvot, that of Torah study and that of the recitation of Shema. MISHNA: Beit Shammai and Beit Hillel disputed the proper way to recite Shema. Beit Shammai say: One should recite Shema in the manner indicated in the text of Shema itself. Therefore, in the evening every person must recline on his side and recite Shema, in fulfillment of the verse: “When you lie down,” and in the morning he must stand and recite Shema, in fulfillment of the verse: When you rise, as it is stated: “When you lie down, and when you rise.” And Beit Hillel say: Every person recites Shema as he is, and he may do so in whatever position is most comfortable for him, both day and night, as it is stated: “And when you walk along the way,” when one is neither standing nor reclining (Me’iri). If so, according to Beit Hillel, why was it stated: “When you lie down, and when you rise”? This is merely to denote time; at the time when people lie down and the time when people rise. With regard to this halakha, Rabbi Tarfon said: Once, I was coming on the road when I stopped and reclined to recite Shema in accordance with the statement of Beit Shammai. Although Rabbi Tarfon was a disciple of Beit Hillel, he thought that fulfilling the mitzva in accordance with the opinion of Beit Shammai would be a more meticulous fulfillment of the mitzva, acceptable to all opinions. Yet in so doing, I endangered myself due to the highwaymen [listim] who accost travelers. The Sages said to him: You deserved to be in a position where you were liable to pay with your life, as you transgressed the statement of Beit Hillel. This statement will be explained in the Gemara.
דיון
  • הסבירו את ההבדל בין גישתה של ברוריה לזו של ר' מאיר ביחס למעשי הבריונים. האם לדעתכם לא לגיטימי שר' מאיר ירצה ברעתם של הבריונים ויתפלל לכך, כנקמה על הבריונות שהם נוהגים כלפיו?
  • מה מהות טענתה של ברוריה ביחס למעשים רעים ואנשים רעים? מה הטיעון התאולוגי שלה ביחס לסדר והמשפט בעולם (אף היא מתבססת על פסוק מתהלים)? מה לדעתכם היחס בין דבריה לרצונו ולבקשתו של משורר תהלים, אותו קראנו, המייחל ומבקש פגיעה ברשעים?
  • ואולי יש גם לבקר את ברוריה על היחס החומל, הוותרני? ולו בשל הרצון ללמד אותם שיעור ולהציב גבול - "למען יראו וייראו".
דיון
שמשון הנוקם
כפי שראינו, סוגיית הצדק הולכת יד ביד עם שאלת הנקם.
בחלק האחרון נתמקד בסיפור שמשון הגיבור. נפתח ברומן שמשון שחיבר זאב ז'בוטינסקי, אשר עיבד את דמותו בצורה ייחודית ומתוך חירות רבה בקריאת הטקסט.

בקישור זה ניתן לצפות בסרטון מתוך ההצגה "שמשון" שעולה בתאטרון מיקרו בימים אלו כעיבוד לרומן.
זאב ז'בוטינסקי, שמשון, הוצאת כתר, עמודים 124-125, 2007
"אתה שופט בדרך חדשה", מלמל.[...] איתן וקטן באו באי-רצון. הם היו מגדלי בקר.
"הם הלכו בדרך ומצאו אתון שלא היתה שייכת לאף אחד. הם באו אלי להתדיין. אני שאול: 'מי היה הראשון שראה אותה?' וכל אחד אומר: 'אני'. 'ומי תפס אותה ראשון?' ושוב כל אחד אומר: 'אני'. מה עושים?"
שמשון שאל: "האם כל מה שסיפר לי שלח בן יובל - נכון?"
שני המתדיינים נדו בראשיהם.
"בתרו את האתון לשניים", הורה שמשון, "וכל אחד יקבל מחצית ממנה ומחצית מעורה"
הזקנים צחקו למשמע דבריו כאילו היתה זו הלצה פרועה, אבל איתן הרים את ראשו, נד לשמשון ואמר: "אתה שופט חכם, איש צורעה. אם לא לי, אז גם לא לו."
"ומה אתה תגיד?" שאל שמשון את קטן. קטן היה אדם נבון. "מה אעשה במחצית עורה של האתון הזאת? אם כך, תוכל לתת אותה לכל אחד, ואם תרצה - אפילו לו; שיתחתן איתה אם רצונו בכך".
שמשון ירק הצידה. "חמור הוא יצור טיפש, אמר, אבל אתה חמור חמורתיים. הייתי שמח לחרוץ את המשפט הזה לטובתך, כי הרי מן הסתם אתה מטפל היטב בבהמות שלך וגם יודע לרחם עליהן. אבל אם כבר ויתרת בעצמך, תם הוויכוח, והשופט לא יכול לעשות כלום. האתון שייכת לאיתן. לך לך. ובעתיד, אל תוותר לעולם".
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
דיון
  • מה מייחד את שיפוטו של שמשון ברומן? כיצד אתם מבינים את הפתרון שהוא מציע?
  • המקרה המוצג דומה באופן בולט ומכוון למשפט שלמה המפורסם (מלכים א' פרק ג'), בו מוותרת האם האמיתית על ילדה, מתוך חמלה - ובלבד שיחיה. מה הביקורת שמביע לדעתכם ז'בוטינסקי בבחירה להפוך את היוצרות ולבקר את הוותרנות? באיזה אור הוא מציג את שמשון ובאיזה את שלמה?
(כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח-גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ. כדוַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת-אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת-חֲלָלֵינוּ. (כה) וַיְהִי כי טוב (כְּטוֹב) לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק-לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים (הָאֲסוּרִים) וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים. (כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל-הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני (וַהֲמִישֵׁנִי) אֶת-הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. (כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל-הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן. (כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים. (כט) וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. (ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו.
Then the lords of the Pelishtim gathered together to offer a great sacrifice to Dagon their god, and to rejoice: for they said, Our god has delivered Shimshon our enemy into our hand. And when the people saw him, they praised their god: for they said, Our god has delivered into our hands our enemy, and the destroyer of our country, and one who slew many of us. And it came to pass, when their hearts were merry, that they said, Call for Shimshon, that he may make sport for us. And they called for Shimshon out of the prison house; and he made sport for them: and they set him between the pillars. And Shimshon said to the lad that held him by the hand, Leave me alone, and let me feel the pillars on which the house is fixed, that I may lean upon them. Now the house was full of men and women; and all the lords of the Pelishtim were there; and there were upon the roof about three thousand men and women, that beheld while Shimshon made sport. And Shimshon called to the Lord, and said, O Lord God, remember me, I pray Thee, and strengthen me, I pray Thee, only this once, O God, that I may be avenged on the Pelishtim for one of my two eyes. And Shimshon took hold of the two central pillars upon which the house stood, and he supported himself on them, on the one with his right hand, and on the other with his left. And Shimshon said, Let me die with the Pelishtim. And he bowed with all his might; and the house fell upon the lords, and upon all the people that were in it. So the dead whom he slew at his death were more than those whom he slew in his life.
דיון
  • חייו של שמשון מלאים, ויש שיאמרו מוּנעים, על ידי גלגל הנקם. מה דעתכם על כך? האם הוא ראוי להערכה או לגנאי?
  • האם לדעתכם, אולי כפי שמציע ז'בוטינסקי, עמדת הנקם שמלווה את שמשון בחייו נולדת מתוך תפיסת הצדק שלו?
  • מה לדעתכם מניע את שמשון במעשהו האחרון? האם הוא מביע שגעון או גדלות?
  • בניגוד לשאר חייו, מעשה הנקם האחרון מגיע לאחר תפילה לאל. האם יש לראות בכך ביטוי לאל הנוקם? האם אלוהים סומך את ידיו על נקמה זו?
דיון
בשיר אתו נחתום את הלימוד מתאר ברי סחרוף את חייו הפרטיים של שמשון, כך שהשיר משמש בערבוביה כדי לתאר את שמשון עצמו ואת סיירת שמשון שפורקה ב1996.
  • מדוע סופו של שמשון לשיגעון? האם הנוקם - סופו לא לשרוד את חייו עצמו מתוקף היותו נוקם?
  • האם אתם מזדהים עם האמירה שהנקם (האקדח) הולך איתך תמיד?
הולך איתך תמיד, מילים: ברי סחרוף ודן תורן, לחן: ברי סחרוף, מתוך האלבום: חם על הירח, 1995
שמשון משתגע
דופק את הראש בתוך הקיר
שמשון כבר יודע
שאי אפשר יותר להסתיר
גיבור גדול היית
חייל בסיירת אלוהים
וממה ששם עשית
לא עוזב, הולך איתך תמיד
הולך איתך תמיד
שמשון לא שוכח
בלילה הוא צועק "זה לא אני"
שמשון מתקלח
מנסה להיות נקי נקי נקי
להיפטר מהריח
מה בכלל יכולת להבין
לאן שאתה בורח
האקדח, הולך איתך תמיד
הולך איתך תמיד
שמשון מתפרע
לוקחים אותו לבית חולים
שמשון רק ביצע
את מה שאמר לו אלוהים
שמשון הגיבור
בסוף אתה תמות עם הפלישתים
ת' לא יכול לעצור
והאקדח, הולך איתך תמיד
הולך איתך תמיד
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
Error loading media...
ברי סחרוף, הולך איתך תמיד, מתוך האלבום: חם על הירח, 1995
דף הנחיות למנחה:
תהלים עד-עח למנחה.doc