תהלים קכד-קכח: שיר המעלות
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
לימוד זה מתמקד בחמישה-עשר 'שירי המעלות' שפרקים אלה נמצאים בלבם. נלמד פירושים שונים לכינוי זה וננסה לעמוד על תפקידם של פרקים אלה בהיסטוריה ובתרבות היהודית. בחלק השני של הלימוד נעמיק בעיון בפרק קכו - 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון'. נבדוק את הקשר שנוצר בתקופתנו בינו ובין הציונות, ונעמוד גם על הפרשנויות המוזיקליות לשיר מעלות זה.
1. שירי המעלות
דיון
פרקי השבוע נמצאים בלבם של חמישה-עשר מזמורים הפותחים במילים 'שיר המעלות'. נפתח את לימודנו בהתייחסות לקבוצת מזמורים זו.
דיון
למה קוראים למזמורים אלה "שיר המעלות"?
מהן המעלות? ומה הקשר שלהן לשירה?
עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ,
עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ....
וַחֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְֹרָאֵל,
כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים,
שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר.
The courtyard of the women was a hundred and thirty-five cubits long by a hundred and thirty-five wide. It had four chambers in its four corners, each of which was forty cubits. They were not roofed, and so they will be in the time to come, as it says, “Then he brought me forth into the outer court, and caused me to pass by the four corners of the court, and behold in every corner of the court there was a court. In the four corners of the court there were keturot courts” (Ezekiel 46:21-22) and keturot means that they were not roofed. For what were they used? The southeastern one was the chamber of the Nazirites where the Nazirites used to boil their shelamim and shave their hair and throw it under the pot. The northeastern one was the wood chamber where priests with physical defects used to pick out the wood which had worms, every piece with a worm in it being unfit for use on the altar. The northwestern one was the chamber of those with skin disease. The southwestern one: Rabbi Eliezer ben Jacob said: I forget what it was used for. Abba Shaul says: they used to store there wine and oil, and it was called the chamber of oil. It [the courtyard of the women] had originally been smooth [without protrusions in the walls] but subsequently they surrounded it with a balcony so that the women could look on from above while the men were below, and they should not mix together. Fifteen steps led up from it to the courtyard of Israel, corresponding to the fifteen [songs of] ascents mentioned in the Book of Psalms, and upon which the Levites used to sing. They were not rectangular but circular like the half of a threshing floor.
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,
עַל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבִּתְהִלִּים,
שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
Men of piety and good deeds used to dance before them with lighted torches in their hands, and they would sing songs and praises. And Levites with innumerable harps, lyres, cymbals and trumpets and other musical instruments stood upon the fifteen steps leading down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, corresponding to the fifteen songs of ascents in the Psalms, and it was on these [steps] that the Levites stood with their musical instruments and sang their songs. Two priests stood by the upper gate which leads down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, with two trumpets in their hands. When the cock crowed they sounded a teki'ah [drawn-out blast], a teru'ah [staccato note] and again a teki'ah. When they reached the tenth step they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. When they reached the Court [of the Women] they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. They would sound their trumpets and proceed until they reached the gate which leads out to the east. When they reached the gate which leads out to the east, they turned their faces from east to west and said, “Our fathers who were in this place ‘their backs were toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east’, but as for us, our eyes are turned to the Lord.” Rabbi Judah said: they used to repeat [the last words] and say “We are the Lord’s and our eyes are turned to the Lord.”
דיון
  • מה פירוש "המעלות" על-פי שתי המשניות?
וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם
בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ.
וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ.
כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל
וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם
כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו.
And there went up some of the children of Israel, and of the priests, and the Levites, and the singers, and the porters, and the Nethinim, unto Jerusalem, in the seventh year of Artaxerxes the king. And he came to Jerusalem in the fifth month, which was in the seventh year of the king. For upon the first day of the first month began he to go up from Babylon, and on the first day of the fifth month came he to Jerusalem, according to the good hand of his God upon him.
דיון
  • למה רומזים שירי המעלות על-פי פסוקים אלה, ומתי הושרו?
בשעה שכרה דוד יסודות [לבניית בית המקדש], צף ועלה התהום ורצה לשטוף את העולם.
אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב שֵׁם קדוש [השם המפורש] על חרס ולזרקו לתהום, שינוח?
אף אחד לא אמר דבר.
אמר דוד: כל מי שיודע לומר ואינו אומר - יחנק בגרונו.
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו - אמרה תורה: שְׁמִי שנכתב בקדושה ימחה על המים [בפרשת סוטה, במדבר פרק ה'], לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה!
אמר לו [אחיתופל לדוד]: מותר.
כתב [דוד] שֵׁם על חרס וזרק לתהום, וירד התהום ששה עשר אלף אמה.
כאשר ראה שירד יותר מדי, אמר: כמה שיגבה יותר, יהיה רטוב העולם.
אמר חמש עשרה מעלות [חמישה עשר שירי מעלות מתהילים] והעלה אותו חמישה עשר אלף אמה, והעמידו באלף אמה.
It was so bright that a woman would be able to sort wheat by the light of the Celebration of the Place of the Drawing of the Water. § The mishna continues: The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration. The Sages taught in the Tosefta that some of them would say in their song praising God: Happy is our youth, as we did not sin then, that did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action, who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. And some would say: Happy is our old age, that atoned for our youth when we sinned. These are the penitents. Both these and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent and God will absolve him. It is taught in the Tosefta: They said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water he said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here? In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. He would also say this: To the place that I love, there my feet take me, and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: If you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you” (Exodus 20:20). The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. Additionally, he saw one skull that was floating on the water and he said to it: Because you drowned others, they drowned you, and those that drowned you will be drowned. That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, Rabbi Yoḥanan said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. The Gemara relates with regard to these two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha” (I Kings 4:3), and they were scribes of Solomon. One day Solomon saw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking me to take the lives of these two Cushites who are sitting here. Solomon handed them to the demons in his service, and sent them to the district of Luz, where the Angel of Death has no dominion. When they arrived at the district of Luz, they died. The following day, Solomon saw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked me to take them, there you sent them. The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. Immediately, Solomon began to speak and said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. § It is taught in a baraita: They said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, he would take eight flaming torches and toss one and catch another, juggling them, and, though all were in the air at the same time, they would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floor of the courtyard and straighten, and there was not any other creature that could do that due to the extreme difficulty involved. And this was the form of bowing called kidda performed by the High Priest. The Gemara relates: Levi demonstrated a kidda before Rabbi Yehuda HaNasi and strained his thigh and came up lame. The Gemara asks: And is that what caused him to be lame? But didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently toward God above; as a great person once spoke impertinently toward God above, and even though his prayers were answered, he was still punished and came up lame. And who was this great person? It was Levi. Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both this and that caused him to come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating kidda. Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: Levi would walk before Rabbi Yehuda HaNasi juggling with eight knives. Shmuel would juggle before King Shapur with eight glasses of wine without spilling. Abaye would juggle before Rabba with eight eggs. Some say he did so with four eggs. All these were cited. It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said: When we would rejoice in the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, we did not see sleep in our eyes the entire Festival. How so? In the first hour of the day, the daily morning offering was sacrificed and everyone came to watch. From there they proceeded to engage in prayer in the synagogue; from there, to watch the sacrifice of the additional offerings; from there, to the synagogue to recite the additional prayer. From there they would proceed to the study hall to study Torah; from there to the eating and drinking in the sukka; from there to the afternoon prayer. From there they would proceed to the daily afternoon offering in the Temple. From this point forward, they proceeded to the Celebration of the Place of the Drawing of the Water. The Gemara wonders: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: One who took an oath that I will not sleep three days, one flogs him immediately for taking an oath in vain, and he may sleep immediately because it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. Rather, this is what Rabbi Yehoshua is saying: We did not experience the sense of actual sleep, because they would merely doze on each other’s shoulders. In any case, they were not actually awake for the entire week. § The mishna continues: The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. Rav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing aggada before him: Did you hear with regard to these fifteen Songs of Ascents in Psalms, corresponding to what did David say them? He said to him that this is what Rabbi Yoḥanan said: At the time that David dug the drainpipes in the foundation of the Temple, the waters of the depths rose and sought to inundate the world. Immediately, David recited the fifteen Songs of the Ascents and caused them to subside. Rav Ḥisda asked: If so, should they be called fifteen Songs of the Ascents? They should have been called Songs of the Descents. Rav Ḥisda continued and said to him: Since you reminded me of this matter, this is what was originally stated: At the time that David dug the drainpipes, the waters of the depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write the sacred name
דיון
  • מה משמעות ה"מעלות" על-פי מדרש זה?
  • נסו לדמיין באופן ציורי, חי ודינמי את היחסים בין "בית המקדש", שדוד רוצה להציב יסודותיו, ובין ה"תהום". מה פשר התחרות ביניהם, לדעתכם?
  • איך החרס עם שם האל יכול להרגיע את מי התהום המאיימים להתפרץ?
  • ומה תפקידם של שירי המעלות?
  • מהו תפקידה של השירה (המקודשת) בתרבות, לפי מדרש זה?
דיון
הסבר נוסף למונח "מעלות" הוא מאפיין ספרותי הנמצא במזמורי שירי המעלות. במזמורים אלה אפשר למצוא שרשור מילים, כאשר מילה מסוף פסוק אחד מופיעה בתחילת הפסוק הבא וכן הלאה. שרשור זה מכונה "מעלות".
  • חפשו שרשורים כאלה ב"שירי המעלות" פרקים קכ קלד.
  • האם תוכלו לחשוב על משמעויות נוספות לכינוי "שיר המעלות"?
טניה הדר, שיר המעלות, מתוך: בארצות החיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 51, תשמ"ו
שיר המעלות
טניה הדר

כָּאן, בַּמֶּרְחָק הַקָּצָר, הַמּוּאָר
שֶׁבֵּין מְבַשֶּׁרֶת-צִיּוֹן לִירוּשָׁלַיִם
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הוׁפֵךְ
לִזְרִימָה חֲרִישִׁית בָּאֲפֵלָה

שִׁירַת הַלְוִיִּים כְּרִקְמָה עֲדִינָה
קוֹשֶׁרֶת הָרִים לְשָׁרְשֵׁיהֶם,
עֵצִים לְיַרְקוּתָם,
שָׁמַיִם לָאָרֶץ
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
טניה הדר, בשיר מעלות חרוך, מתוך: מ"ח איזקסון, א' קוסמן (עורכים), שירה חדשה, הוצאת אפיריון, עמ' 176, 1996
בשיר מעלות חרוך
טניה הדר

בְּתוֹךְ שִׁיר-מַעֲלוֹת, חָרוּךְ, פְּנִימִי,
עוֹמֶדֶת אִשָּׁה
הִיא זְקֵנָה מְאֹד, אֲבָל לִבָּהּ צָעִיר
וּפָרִיךְ, וּפָגִיעַ

הִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי, וְשָׁרָה, וְגוּפָהּ
צוֹמֵחַ בִּשְׁנָתִי.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • איזה מובן נותנת המשוררת ל"שיר המעלות" בכל אחד משיריה?
2. היינו כחולמים - תהלים פרק קכו
דיון
פרק קכו מוכר לנו בעיקר כשיר המושר לפני ברכת המזון בשבת ובחגים. כמו כן, המזמור זכה למספר לחנים וביצועים, שחלקם מושמעים מדי פעם באמצעי התקשורת. למזמור זה נייחד את החלק השני של הלימוד.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
A Song of Ascents. When the LORD brought back those that returned to Zion, We were like unto them that dream. Then was our mouth filled with laughter, and our tongue with singing; then said they among the nations: 'The LORD hath done great things with these.' The LORD hath done great things with us; we are rejoiced. Turn our captivity, O LORD, as the streams in the dry land. They that sow in tears Shall reap in joy. Though he goeth on his way weeping that beareth the measure of seed, He shall come home with joy, bearing his sheaves.
דוד שריר, תהילים מזמור 126, גועש ואקוורל על נייר, 2012, 40*50, אוסף האמן

© כל הזכויות שמורות ל(C) דוד שריר (צילום היצירה: רן ארדה)
commons.wikimedia.org
דיון
  • לפי הציור על מה מדבר המזמור?
  • לאילו פסוקים בפרק לא התייחס הצייר?
  • מה יכולה להיות הסיבה לכך, לדעתכם?
דיון
על הפסוק: "בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" אומר התלמוד:
"'אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה', אימתי בזמן ש'יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה'" (ברכות לא, ע"א).
  • מה דעתכם על תפיסה זו?
  • האם גם לכם יש לעתים צורך באישור חיצוני כדי להכיר בהישגיכם ולשמוח בהם?
דיון
"שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב"
  • מה אומר הדימוי של 'אפיקים בנגב' על משמעות הבקשה בפסוק? למה בדיוק מייחל המשורר?
  • על אילו אלומות וקציר מוצלח מקווה המשורר לשמוח ברינה?
  • אפשר לחלק את הפרק לשני חלקים עד 'היינו שמחים', ומ'שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ' - מה ההבדל בין שני החלקים? איזו תמונה מצייר כל חלק?
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, ג, י, סו ע"ד (מתורגם מארמית)
חוני המעגל היה סמוך לחורבן בית המקדש.
יצא להר אל הפועלים.
עד שהוא שם, ירד גשם.
נכנס למערה אחת.
לאחר שישב נתנמנם לו ועשה שקוע בשנתו שבעים שנה,
עד שחרב בית המקדש ונבנה שנית.
לסוף שבעים שנה נעור משנתו,
יצא לו מן המערה וראה עולם מוחלף מקום שהיה כרמים עושה זיתים, מקום שהיה זיתים עושה תבואה.
שאל לו לעיר. אמר להם: מה קול מעולם?
אמרו לו: ואין אתה יודע מה קול בעולם?
אמר להם: לא.
אמרו לו: מי אתה?
אמר להם: חוני המעגל.
אמרו לו: שמענו שהיה נכנס לעזרה והיא מאירה.
נכנס והאירה וקרא על עצמו: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
דיון
  • איך מגלם חוני בעצמו את דברי הפסוק?
  • ולאיזו משמעות של המזמור הוא מתכוון כאשר הוא מצטט את הפסוק?
פרוכת הארון של הרצל, צילום: אברהם מלבסקי, 1939
פרוכת ארון הקבורה של הרצל
© כל הזכויות שמורות למתוך ויקיפדיה העברית
he.wikipedia.org
1949
ארונו של הרצל מוצב בכיכר הכנסת עטוף בפרוכת, 1949
© כל הזכויות שמורות לצילום: דוד אלדן, לשכת העיתונות הממשלתית
gpophoto.gov.il
ויקיפדיה, פרוכת ארון הקבורה של בנימין זאב הרצל
הזורעים בדמעה ברינה יקצורו
בשנת 1935 בקונגרס הציוני ה-19 בלוצרן, הוחלט בין השאר כי עצמותיו של הרצל תועלנה מאוסטריה לארץ ישראל בתוך שנה.
בהמשך להחלטה, פנתה ההסתדרות היהודית באמצעות מחלקת הנשים הציוניות של ויצ"ו, לאדריכל אוסקר שטרנד בבקשה לתכנן את הפרוכת, ולאמן היודאיקה ארתור וייס, בבקשה להוציא לפועל את ביצועה. הפרוכת הוכנה כמתוכנן אך יוזמת העלאת עצמותיו של הרצל לישראל לא יצאה לפועל. מלחמת העולם השנייה הייתה ככל הנראה הסיבה לדחיית התוכנית להעלאת עצמותיו של הרצל, והתוכנית יצאה לפועל בסופו של דבר, רק בשנת 1949 לאחר קום המדינה.
הפרוכת, בצבע תכלת-לבן, הייתה רקומה בזהב. נרקם עליה אריה בתוך מגן דוד, ולצדו שבעה כוכבי זהב כאזכור לכוכבי הזהב שהציע הרצל לדגל המדינה היהודית ושבע שעות העבודה היומיות שהיו חלק ממשנתו של הרצל. מעליהן נרקמו מילים מתוך חזון העצמות היבשות בספר יחזקאל ופסוק מספר תהילים. בחלקו התחתון נרקמו המילים האחרונות מתוך ספרו של הרצל "מדינת היהודים". בתחתית הפרוכת חתמו נשות ויצ"ו במילים "נשי אוסטריה העבריות לכבוד המנהיג תאודור בנימין זאב הרצל לזכר העלאת עצמותיו לארצנו שנת תרצו".
הפרוכת נמסרה בשנת 1939 למנחם אוסישקין למשמורת על ידי משלחת חברות ויצו מאוסטריה ונשמרה מאז בחדר הרצל שבבניין הקרן הקיימת עד לטקס הקבורה של הרצל בישראל באוגוסט 1949.
באוגוסט 1949, עם הוצאת ארונו של הרצל מקברו בווינה, לקראת העלאת עצמותיו לישראל, הונחה עליו הפרוכת (שהובאה מישראל), והיא כיסתה אותו לאורך כל הדרך כפי שניתן לראות בתמונות רבות שתיעדו את המסע, החל מטקס פתיחת קברו של הרצל בבית הקברות בווינה, דרך טקס קבלת הארון בנמל התעופה בן-גוריון, הצבתו בתל אביב ועד לטקס קבורתו בהר הרצל בירושלים.
בתום הטקס, ולפני הורדת הארון לקברו, הוסרה הפרוכת מהארון, והיא הייתה אמורה להגיע לפי התוכנית, ל"חדר הרצל" (שבשנת 1949 היה במשרד הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל), שם הייתה אמורה להיות מוצגת, ולהשאר. אלא שבאופן מסתורי, היא לא הגיעה ליעדה ונעלמה.
למקור השלם
דיון
  • מדוע לדעתכם נבחר הפסוק "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" להופיע על הפרוכת של ארונו של הרצל?
אברהם שלונסקי, מתוך: זמר, בתוך: כתבי א. שלונסקי, כרך ד', ספרית פועלים, עמ' 49-51, תשל"ב, 1971
זמר
כִּי שָׁרוּי מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר
כִּי צִיוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז-הַצֶמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל וְהַתְּרוּמָה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • מצאו בשיר את הציטוט משיר המעלות שלנו
  • איך משוחח בית זה מהשיר זמר עם פרק קכו?
דיון
הקשיבו ללחנים ולביצועים השונים של "שיר המעלות".
  • איזה רגש מעורר בכם כל ביצוע?
  • איזו אוירה יוצרים הביצועים השונים?
  • איך כל מלחין מפרש את השיר?
מילים: תהלים פרק קכו, לחן: פנחס מינקובסקי
שיר המעלות, יוסלה רוזנבלט
מילים: תהלים קכו, לחן וביצוע: אהרון רזאל
היינו שמחים, אהרון רזאל
מילים: תהלים קכו, ביצוע: מקהלת בני המנשה
שיר המעלות, בני המנשה
תפילת יום העצמאות בבית הכנסת הגדול בירושלים
שיר המעלות במנגינת "התקווה"
מילים: תהלים קכו, לחן: אילן דמרי, שירה: אילן דמרי
המדרגות - היינו שמחים
דיון
חידה: למה נבחר גם הביצוע האחרון?
דף הנחיות למנחה:
תהלים קכד-קכח למנחה.doc