בראשית טז-כ: מי שמאמין לא מפחד?
הדף מאת: אדוה הכהן בומנדיל וסמואל בומנדיל / אתר מדרשת
ביחידה הקודמת בפרויקט 929 ראינו כיצד עברו הפסוקים מתיאורי בריאה כלליים לסיפורים פרטיים. מאורעות הבריאה וההרס העצומים בהיקפם פינו את מקומם לסיפורי אברם - קורותיו של איש אחד ושל משפחתו ותיאור יחסיו עם אלוהיו. ביחידת הלימוד שלפנינו ממשיכה ללוות אותנו דמותו של אברם, ששמו משתנה לאברהם. במסגרת פרויקט 929 מבקש דף הלימוד להקיף את חמשת פרקי היחידה ברצף; להביט על הנרטיב שנוצר בפרקים אלו ולהאיר היבטים משותפים ביניהם. מבנה הדף מורכב מפתיחה וסיום כלליים המתמקדים באמונה ובפחד – שני המוטיבים השוזרים יחד את רצף הפרקים; וביניהם יחידות קצרות המוקדשות לסיפורים השונים. בתווך שבין האמונה לפחד, בין החשש ליראה, בין הביטחון להיעדרו – ייבחנו הרגשות שבסיפורים והרגשות שהם מציפים בקרב הלומדים.
דיון
פתיחה: "והעיקר לא לפחד כלל"
בסיפורי היחידה בולט הרצף שבין פחד לאמונה. טרם שנתבונן בפרקי הלימוד, ננסה לברר מהו הפחד, מהי רפואתו ומהן השלכותיו:
איור על פי מעגל הרגשות שפיתח הפסיכולוג רוברט פלוטצ'יק
מעגל הרגשות
דיון
את מעגל הרגשות לעיל פיתח הפסיכולוג רוברט פלוטצ'יק (19272006). הוא מגדיר שמונה רגשות "יסוד" המאורגנים בצמדים מנוגדים ומוצגים על רצף בדרגות עוצמה שונות. על פי פלוטצ'יק, כלל הרגשות של האדם נגזרים מאותם שמונה רגשות יסודיים ומהשילובים ביניהם. כך למשל, השילוב בין פחד לאמון מייצר כניעות, ואילו השילוב בין פחד להפתעה מניב יראת כבוד (awe); הפחד נע בעוצמתו בין חשש לאימה והרגש ההופכי לו הוא באופן מפתיע הכעס; אמון נע בין קבלה להערצה [והרגש ההופכי לו הוא תיעוב].
  • מה דעתכם על הגדרת הרגשות המנוגדים והסמוכים לפחד? כיצד מצטיירת מערכת היחסים בין אמונה לפחד לנוכח גלגל הרגשות של פלוטצ'יק?
  • נהוג לחשוב כי ההפך מפחד הוא "אומץ". האם אתם מסכימים עם קביעה זו? האם יש לכם הצעות חלופיות?
אמיל אז'אר, כל החיים לפניו (תרגם אביטל ענבר), עם עובד תשס"ג, עמ' 70
...'אינך צריך לפחד'. איזה משפט מטומטם.
אדון חמיל היה אומר, שהפחד הוא בעל בריתנו הבטוח ביותר, ובלעדיו אלוהים יודע מה היה קורה לנו... אדון חמיל אפילו הלך למֶכּה, וזה מוכיח כמה הוא פחד.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.am-oved.co.il
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה
Happy is the man that feareth alway; But he that hardeneth his heart shall fall into evil.
ג'ורג' לוקאס, תרגום דיאלוג מתוך הסרט "מלחמת הכוכבים - אימת הפנטום". 1999
יודה: טוב, בחור צעיר, איך מרגיש אתה?
אנקין: קר, אדוני.
יודה: מפחד אתה?
אנקין: לא, אדוני.
מייס וינדה: היה מודע לרגשות שלך ... אמא שלך?
אנקין: אני מתגעגע אליה.
יודה: מפחד לאבד אותה, אני חושב, אמממ?
אנקין: איך זה בכלל קשור למשהו?
יודה: הכול קשור לזה. פחד הוא הדרך אל הצד האפל. פחד מוביל לכעס. כעס מוביל לשנאה. שנאה מובילה לסבל...
דיון
הדיאלוג לעיל לקוח מן הסרט "אימת הפנטום" בסאגת "מלחמת הכוכבים" - אנאקין הוא נער צעיר המנסה להתקבל למסדר הג'דיי, ויודה הוא ראש מועצת הג'דיי.
  • מהו לדעתכם הקשר שבין דברי יודה במלחמת הכוכבים, הפסוק ממשלי והציטוט מ"כל החיים לפניו".
  • חשבו על פחדים עמוקים, מהותיים, המלווים אתכם בחייכם. האם בהתייחס לפחדים אלו, הרצף שמצביע עליו יודה בשורה האחרונה הוא בלתי נמנע?
1. גירוש הגר
(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ה', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה', עַל-עֵין הַמַּיִם--בַּמִּדְבָּר: עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת--וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר--מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב.
Now Sarai Abram’s wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. And Sarai said unto Abram: ‘Behold now, the LORD hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.’ And Abram hearkened to the voice of Sarai. And Sarai Abram’s wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. And Sarai said unto Abram: ‘My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the LORD judge between me and thee.’ But Abram said unto Sarai: ‘Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.’ And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. And the angel of the LORD found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. And he said: ‘Hagar, Sarai’s handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?’ And she said: ‘I flee from the face of my mistress Sarai.’ And the angel of the LORD said unto her: ‘Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.’ And the angel of the LORD said unto her: ‘I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude.
דיון
  • מהם הפחדים המלווים את הדמויות בסיפור גירוש הגר?
  • מה דעתכם על דרך התמודדותה של הגר עם הפחד והקושי?
2. "וּפַחַד יִצְחָק"
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ. (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.
And God said unto Abraham: ‘As for Sarai thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be. And I will bless her, and moreover I will give thee a son of her; yea, I will bless her, and she shall be a mother of nations; kings of peoples shall be of her.’ Then Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: ‘Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?’ And Abraham said unto God: ‘Oh that Ishmael might live before Thee! ’ And God said: ‘‘Nay, but Sarah thy wife shall bear thee a son; and thou shalt call his name Isaac; and I will establish My covenant with him for an everlasting covenant for his seed after him.
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. (י) וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. (יג) וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. (יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’ And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.— Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.— And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’ And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old? Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’ Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’
מריאן ויליאמסון, 'בחזרה לאהבה', 1992
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.
דיון
  • מדוע, לדעתכם, אברהם ושרה לא מאמינים לבשורת המלאך על הולדת יצחק? כיצד תסבירו את תגובות צחוקם לשמע הבשורה?
  • האם יש לדעתכם הבדל בין תגובותיהם של אברהם ושרה?
  • איך הייתם אתם מגיבים לבשורה מסוג זה?
3. סדום: האמונה באדם, המבט לאחור
(כ) וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. (כא) אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה. (כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי ה'. (כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. (כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. (כו) וַיֹּאמֶר ה', אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. (כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. (כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה--הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. (כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. (ל) וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. (לא) וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. (לב) וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. (לג) וַיֵּלֶךְ ה'--כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.
And the LORD said: ‘Verily, the cry of Sodom and Gomorrah is great, and, verily, their sin is exceeding grievous. I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.’ And the men turned from thence, and went toward Sodom; but Abraham stood yet before the LORD. And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked? Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein? That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’ And the LORD said: ‘If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.’ And Abraham answered and said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord, who am but dust and ashes. Peradventure there shall lack five of the fifty righteous; wilt Thou destroy all the city for lack of five?’ And He said: ‘I will not destroy it, if I find there forty and five.’ And he spoke unto Him yet again, and said: ‘Peradventure there shall be forty found there.’ And He said: ‘I will not do it for the forty’s sake.’ And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak. Peradventure there shall thirty be found there.’ And He said: ‘I will not do it, if I find thirty there.’ And he said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord. Peradventure there shall be twenty found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the twenty’s sake.’ And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak yet but this once. Peradventure ten shall be found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the ten’s sake.’ And the LORD went His way, as soon as He had left off speaking to Abraham; and Abraham returned unto his place.
הרקאנטי, בראשית וירא, דף כה
'ויגש אברהם': מדת אברהם היתה להגן על הפורענות, כי היה איש החסד.
דיון
  • מה לדעתכם דוחף את אברהם להתווכח עם אלוהיו?
  • האם ויכוחו של אברהם מתאים לאופיו, כפי שתואר בסיפורים עד כה? ושמא הוא מפתיע? מדוע?
ילקוט שמעוני, בראשית, פרק יט, סימן פד
עדית אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא.
דיון
  • מדוע לדעתכם אשת לוט הביטה לאחור? איזה רגש הפעיל את מעשיה? האם היה בה פחד ואם כן ממה?
4. "אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה"?
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה. (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל. (ד) וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. (ה) הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. (ז) וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ. (ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי.
And Abraham said of Sarah his wife: ‘She is my sister.’ And Abimelech king of Gerar sent, and took Sarah. But God came to Abimelech in a dream of the night, and said to him: ‘Behold, thou shalt die, because of the woman whom thou hast taken; for she is a man’s wife.’ Now Abimelech had not come near her; and he said: ‘Lord, wilt Thou slay even a righteous nation? Said he not himself unto me: She is my sister? and she, even she herself said: He is my brother. In the simplicity of my heart and the innocency of my hands have I done this.’ And God said unto him in the dream: ‘Yea, I know that in the simplicity of thy heart thou hast done this, and I also withheld thee from sinning against Me. Therefore suffered I thee not to touch her. Now therefore restore the man’s wife; for he is a prophet, and he shall pray for thee, and thou shalt live; and if thou restore her not, know thou that thou shalt surely die, thou, and all that are thine.’ And Abimelech rose early in the morning, and called all his servants, and told all these things in their ears; and the men were sore afraid. Then Abimelech called Abraham, and said unto him: ‘What hast thou done unto us? and wherein have I sinned against thee, that thou hast brought on me and on my kingdom a great sin? thou hast done deeds unto me that ought not to be done.’ And Abimelech said unto Abraham: ‘What sawest thou, that thou hast done this thing?’ And Abraham said: ‘Because I thought: Surely the fear of God is not in this place; and they will slay me for my wife’s sake.
תומס הובס, לויתן, תרגם יוסף אור, הוצאת מאגנס
בזמן שבני אדם חיים בלי כח כללי שישמרם כולם יראים הריהם באותו מצב הקרוי מלחמה, ומלחמה כזו של כל אדם כנגד כל אדם... במצב כזה... אין מונים את הזמנים, אין אומנות, אין ספרות, אין חברה; והגרוע מכל, פחד מתמיד וסכנה מתמדת מפני מוות אלים; וחייו של אדם הם חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים.
דיון
  • מה מקומם של הפחד, היראה והאמונה בסיפור אברהם ואבימלך?
  • דברי הובס מתארים כיצד היעדר הפחד מייצר פחד. מה יחסכם לטענה זו?
לסיום – מעשה מביטחון
פרנקלין ד' רוזוולט, הנשיא ה-32 של ארה"ב, בנאום ההשבעה הראשון לנשיאות, 4 במארס 1933, תרגום: ענבל שגיב
יש לפחוד רק מן הפחד עצמו אימה עלומת שם, נטולת היגיון ונטולת הצדקה, המשתקת את המאמצים הדרושים כדי להפוך נסיגה להתקדמות.
ליקוטי מוהר"ן תנינא, מח
וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל
שלום חנוך, מתוך השיר 'נגד הרוח'
אהובתי אל פחד תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
אמיל אז'אר, כל החיים לפניו (תרגם אביטל ענבר), עם עובד תשס"ג, עמ' 44
"מפחדת ממה, גברת רוזה?"
"אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו"
אלו מילים שאף פעם לא שכחתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל-כך נכון.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.am-oved.co.il
דיון
  • במבט כללי על רצף הפרקים, ולפני שנגיע ביחידה הבאה לסיפור עקדת יצחק - כיצד נראה בעיניכם הטווח הרגשי שבין פחד, יראה, אומץ ואמונה בסיפורי אברהם בבראשית?


גירוש הגר... בשורת יצחק וצחוק אברהם... הכנסת האורחים וצחוק שרה... סדום... אבימלך במצרים...
  • איזו תמונה נוצרת לדעתכם מסמיכות הסיפורים בפרשה? מהן נקודות החיבור ביניהם?
Error loading media...
Dare saga, סרטון פרסומת, מתוך אתר YouTube
DARE
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
דף הנחיות למנחה:
בראשית טז-כ למנחה הדס.docx