הדף מאת: אפרת ואורי וייל / מסע ח"י
"אויל הנביא, משוגע איש הרוח"
מדוע נחשבים הנביאים למשוגעים? ואולי הם באמת משוגעים? האם צריך להיות משוגע כדי להיות "נביא ואיש רוח"?
בדף לימוד זה, שהוא חלק מהלימוד בפרויקט 929, נצא מהפסוק בהושע לתשובות שונות שניתנו על השאלות הללו על ידי פרשנים שונים ומגוונים.
דיון
הפסוק "אוויל הנביא, משוגע איש הרוח" נראה אקטואלי גם היום. יהיו שיקבלו את הפסוק כפשוטו, כביקורת על אנשי רוח או על העיסוק ברוח, ויהיו שיראו בו אמירה ביקורתית על היחס המזלזל שזוכים לו ה"נביאים" ואנשי הרוח בחברה.
הקטע מספר הושע שאותו נלמד בדף זה אינו קל להבנה; הוא הוליד פרשנויות שונות ואף הפוכות לאורך הדורות. חלק מהפרשנים ראו באמירה "אויל הנביא משוגע איש הרוח" ביקורת של הושע על נביאי השקר, וחלקם ראו בה שיקוף דעה רווחת בעם, לפיה נביא האמת נתפס כמשוגע ואוויל. אנחנו נצעד בעקבות הפרשנות השנייה.
מדוע נחשבים הנביאים למשוגעים? ואולי הם באמת 'משוגעים' במובן מסוים? האם צריך להיות משוגע כדי להיות "נביא ואיש רוח"?
בדף לימוד זה, שהוא חלק מהלימוד בפרויקט 929, נצא מהפסוק בהושע לתשובות שונות שניתנו על השאלות הללו על ידי פרשנים שונים ומגוונים.
הפסוק "אוויל הנביא, משוגע איש הרוח" נראה אקטואלי גם היום. יהיו שיקבלו את הפסוק כפשוטו, כביקורת על אנשי רוח או על העיסוק ברוח, ויהיו שיראו בו אמירה ביקורתית על היחס המזלזל שזוכים לו ה"נביאים" ואנשי הרוח בחברה.
הקטע מספר הושע שאותו נלמד בדף זה אינו קל להבנה; הוא הוליד פרשנויות שונות ואף הפוכות לאורך הדורות. חלק מהפרשנים ראו באמירה "אויל הנביא משוגע איש הרוח" ביקורת של הושע על נביאי השקר, וחלקם ראו בה שיקוף דעה רווחת בעם, לפיה נביא האמת נתפס כמשוגע ואוויל. אנחנו נצעד בעקבות הפרשנות השנייה.
מדוע נחשבים הנביאים למשוגעים? ואולי הם באמת 'משוגעים' במובן מסוים? האם צריך להיות משוגע כדי להיות "נביא ואיש רוח"?
בדף לימוד זה, שהוא חלק מהלימוד בפרויקט 929, נצא מהפסוק בהושע לתשובות שונות שניתנו על השאלות הללו על ידי פרשנים שונים ומגוונים.
(ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה, בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם - יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל: אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ - עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה. (ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי; נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו, מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו. (ט) הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה; יִזְכּוֹר עֲוֹנָם, יִפְקוֹד חַטֹּאותָם.
הסברים
הסברים
- פרשנות הפסוקים על פי דבריו של אברהם אהוביה ב"תנ"ך צה"ל":
'באו ימי השילום' – באו ימי הגמול, הנקמה, 'על רוב עוונך'.
או אז, כשיבוא יום הגמול והנקמה, 'ידעו ישראל' שכעת מזלזלים בנביא, את האמת.
'אויל הנביא משוגע איש הרוח' - כך אומרים ישראל עכשיו על נביא האמת.
'ורבה משטמה' – רבה השנאה לנביא.
'צופה אפרים עם אלהי' – אפרים (כינוי לממלכת ישראל) אורב לנביא בבית האלוקים.
'נביא פח יקוש על כל דרכיו' – הוא, אפרים, טומן לנביא מלכודת בכל דרכיו.
'משטמה בבית אלוהיו' - אפרים שונא את הנביא בבית האלוקים.
'העמיקו שחתו כימי הגבעה' - הושע משווה את חטאי נמעניו לחטאי תושבי גבעה בספר שופטים (ייתכן שכוונתו לאונס והאלימות כלפי פילגש האורח, וייתכן כי הוא מכוון לעקשנות של בנימין שלא למסור לדין את החוטאים. כמו שבנימין לא הקשיבו, כך גם עם ישראל עכשיו לא מקשיב לנביא).
The days of visitation are come, The days of recompense are come, Israel shall know it. The prophet is a fool, the man of the spirit is mad! For the multitude of thine iniquity, the enmity is great. Ephraim is a watchman with my God; As for the prophet, a fowler’s snare is in all his ways, And enmity in the house of his God. They have deeply corrupted themselves, As in the days of Gibeah; He will remember their iniquity, He will punish their sins.
דיון
- מדוע, לדעתכם, רואים ישראל את הנביא כאויל ומשוגע?
- האם יש צד שבו הנביא אכן דומה למשוגע?
(יח) הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. (יט) מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה'.
Hear, ye deaf, And look, ye blind, that ye may see. Who is blind, but My servant? Or deaf, as My messenger that I send? Who is blind as he that is wholehearted, And blind as the LORD’S servant?
..ואפשר לפרש "החרשים והעורים" על הנביאים, כי לפי שבעת נבואותיהם היו מתבטלים חושיהם ועם כח ההתבודדות לא היו שומעים באותו עת מה שהיו מדברים אליהם, וגם כן לא רואים דבר בעיניהם. וכמו שזכר הרב המורה [=כמו שתיאר הרמב"ם] לכן קראם חרשים ועורים, רצה לומר - חרשים ועיוורים מהחושים החיצוניים ושלמים מהפנימיים. כי כן היו ישראל קוראים אותם "חרשים ועורים", וכמו שכתוב בספר הושע "אויל הנביא משוגע איש הרוח" והשם יתברך יוכיח כי היה זה בהם.
פירוש מלבי"ם על הושע ט, פירוש המילות
"אויל הנביא, משוגע איש הרוח" יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה.
"איש הרוח" - שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נבואיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמו שכתוב "אשר הולכים אחר רוחם". וקראו "משוגע" מצד תגבורת כח הדמיון.
הסברים
"אויל הנביא, משוגע איש הרוח" יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה.
"איש הרוח" - שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נבואיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמו שכתוב "אשר הולכים אחר רוחם". וקראו "משוגע" מצד תגבורת כח הדמיון.
הסברים
- קטע זה מפירושו של המלבי"ם מתמקד בפירוש מילולי לכינויים השונים של הנביא, מתוכו הבאנו רק את הפירוש לכינוי "איש רוח"
דיון
- אילו קשרים בין הנביא למשוגע מציעים אברבנאל והמלבי"ם?
- מדוע לדעתכם הנביא צריך להיות בעל אפיונים הקרובים למשוגע?
- כיצד לדעתכם ניתן להבחין בין נביא אמת למשוגע? כיצד הנביא עצמו ידע שאינו סתם משוגע?
- האם אתם מכירים תופעות דומות היום?
דיון
ב"מעשה בשבעה קבצנים" מתאר רבי נחמן מברסלב מדינה שהיתה לה גינה נפלאה, מקור "החיים הטובים" של המדינה ואבדה הגינה. על המדינה קם מלך רשע. קלקול המדינה התרחש במקביל לכך שאבד הגנן שהיה דואג לגינה הנפלאה שהייתה שם. הקבצן החירש, הגיבור שמספר את הסיפור על מדינה זו, לקח על עצמו להביא לתיקון המדינה:
ב"מעשה בשבעה קבצנים" מתאר רבי נחמן מברסלב מדינה שהיתה לה גינה נפלאה, מקור "החיים הטובים" של המדינה ואבדה הגינה. על המדינה קם מלך רשע. קלקול המדינה התרחש במקביל לכך שאבד הגנן שהיה דואג לגינה הנפלאה שהייתה שם. הקבצן החירש, הגיבור שמספר את הסיפור על מדינה זו, לקח על עצמו להביא לתיקון המדינה:
רבי נחמן מברסלב, קטע מתוך שבעה קבצנים, מתוך: סיפורי מעשיות
"...היות שיש מדינה שהיה להם גן, והיה באותו הגן פירות, שהיה להם כל מיני טעמים שבעולם. גם היה שם כל מיני ריחות שבעולם. גם היו שם כל מיני מראה, כל הגוונין וכל הקווייאטין (פרחים) שבעולם, הכל היה שם באותו הגן. והיה על הגן גנני אחד (שקורין "אגראדניק"), והיו בני אותו המדינה חיים חיים טובים על ידי אותו הגן, ונאבד שם הגנני, וכל מה שהיה שם באותו הגן בודאי מוכרח להיות כלה ונפסד, מאחר שאין שם הממונה, דהיינו הגנני, אבל אף על פי כן היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן. ובא עליהם מלך אכזר, על אותה המדינה, ולא היה יכול לעשות להם דבר, והלך וקלקל את החיים טובים של המדינה, שהיה להם מן הגן, ולא שקלקל את הגן, רק שהשאיר שם באותה המדינה שלש כיתות עבדים, וציוה עליהם שיעשו מה שפקד עליהם, ועל ידי זה קלקלו את הטעם, שעל ידי מה שעשו שם, כל מי שירצה לטעום איזה טעם, יהיה טעם נבילה. וכן קלקלו את הריח, שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה. וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים.
...ואמרתי להם, שבשביל זה נתקלקל אצלם הטעם והריח והמראה: כי זה המלך האכזר השאיר אצלם שלש כיתות עבדים, שיהיו הולכים ומקלקלים את המדינה, שהיו הולכים ומדברים ביניהם ניבול פה, והכניסו ניבול פה בתוך המדינה, ועל ידי ניבול פה נתקלקל הטעם, שכל הטעמים הם טעם נבילה. וכן הם הכניסו שוחד במדינה, ועל ידי זה נחשכו העיניים ונתקלקל המראה, כי "השחד יעור עיני חכמים". וכן הם הכניסו ניאוף במדינה, ועל ידי זה נתקלקל הריח. על כן תראו לתקן את המדינה משלש עבירות אלו ולחפש אחרי האנשים הנ"ל ולגרשם. ואז, כשתתקנו שלש עבירות אלו, לא די שיתתקן הטעם והמראה והריח, כי אם גם הגנני שנאבד יוכל גם כן להימצא.
ועשו כן, והתחילו לתקן את המדינה משלש עבירות אלו, וחיפשו אחרי האנשים הנ"ל. והיו תופסים את איזה אדם ושואלין אותו: מהיכן באת לכאן?. עד שנתבררו אצלם האנשים של המלך האכזר הנ"ל וגרשו אותם, ותיקנו את המדינה מעבירות הנ"ל.
בתוך כך נעשה רעש, אפשר אף על פי כן זה המשוגע, שהולך ואומר שהוא הגנני, וכל אחד מחזיק אותו למשוגע, וזורקין אחריו אבנים ומגרשין אותו, אפשר אף על פי כן אולי הוא הוא הגנני באמת?! והלכו והביאו אותו לפניהם (היינו לפני אלו שישבו ותיקנו את המדינה, וגם הוא, היינו החרש שמספר כל זה, היה שם), ואמרתי: בודאי זה הוא הגנני באמת!
למקור השלם
"...היות שיש מדינה שהיה להם גן, והיה באותו הגן פירות, שהיה להם כל מיני טעמים שבעולם. גם היה שם כל מיני ריחות שבעולם. גם היו שם כל מיני מראה, כל הגוונין וכל הקווייאטין (פרחים) שבעולם, הכל היה שם באותו הגן. והיה על הגן גנני אחד (שקורין "אגראדניק"), והיו בני אותו המדינה חיים חיים טובים על ידי אותו הגן, ונאבד שם הגנני, וכל מה שהיה שם באותו הגן בודאי מוכרח להיות כלה ונפסד, מאחר שאין שם הממונה, דהיינו הגנני, אבל אף על פי כן היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן. ובא עליהם מלך אכזר, על אותה המדינה, ולא היה יכול לעשות להם דבר, והלך וקלקל את החיים טובים של המדינה, שהיה להם מן הגן, ולא שקלקל את הגן, רק שהשאיר שם באותה המדינה שלש כיתות עבדים, וציוה עליהם שיעשו מה שפקד עליהם, ועל ידי זה קלקלו את הטעם, שעל ידי מה שעשו שם, כל מי שירצה לטעום איזה טעם, יהיה טעם נבילה. וכן קלקלו את הריח, שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה. וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים.
...ואמרתי להם, שבשביל זה נתקלקל אצלם הטעם והריח והמראה: כי זה המלך האכזר השאיר אצלם שלש כיתות עבדים, שיהיו הולכים ומקלקלים את המדינה, שהיו הולכים ומדברים ביניהם ניבול פה, והכניסו ניבול פה בתוך המדינה, ועל ידי ניבול פה נתקלקל הטעם, שכל הטעמים הם טעם נבילה. וכן הם הכניסו שוחד במדינה, ועל ידי זה נחשכו העיניים ונתקלקל המראה, כי "השחד יעור עיני חכמים". וכן הם הכניסו ניאוף במדינה, ועל ידי זה נתקלקל הריח. על כן תראו לתקן את המדינה משלש עבירות אלו ולחפש אחרי האנשים הנ"ל ולגרשם. ואז, כשתתקנו שלש עבירות אלו, לא די שיתתקן הטעם והמראה והריח, כי אם גם הגנני שנאבד יוכל גם כן להימצא.
ועשו כן, והתחילו לתקן את המדינה משלש עבירות אלו, וחיפשו אחרי האנשים הנ"ל. והיו תופסים את איזה אדם ושואלין אותו: מהיכן באת לכאן?. עד שנתבררו אצלם האנשים של המלך האכזר הנ"ל וגרשו אותם, ותיקנו את המדינה מעבירות הנ"ל.
בתוך כך נעשה רעש, אפשר אף על פי כן זה המשוגע, שהולך ואומר שהוא הגנני, וכל אחד מחזיק אותו למשוגע, וזורקין אחריו אבנים ומגרשין אותו, אפשר אף על פי כן אולי הוא הוא הגנני באמת?! והלכו והביאו אותו לפניהם (היינו לפני אלו שישבו ותיקנו את המדינה, וגם הוא, היינו החרש שמספר כל זה, היה שם), ואמרתי: בודאי זה הוא הגנני באמת!
למקור השלם
דיון
- מדוע בסיפור של רבי נחמן, לפי הבנתכם, טועים אנשי המדינה בגנני שהוא משוגע?
- כיצד הם מצליחים בסוף לזהותו?
- מדוע דווקא החטאים המסוימים של אנשי המדינה, המוזכרים בסיפור, פוגעים בחושים?
- כיצד תיקון החטאים הללו מוביל לגילוי הגנן ולהשבת הגינה על מקומה, ומה הנמשל של הגנן והגינה?
- כיצד מתקשר הסיפור לנבואה? מהי הנבואה על פי מעשייה זו?
א. ד. גורדון, רשימות אחרונות
כל עצמו של 'איש הרוח המשוגע' הוא, כפי שאנחנו רואים אותו בצורותיו השונות מזמן קדום עד היום, שהוא אינו יכול להשלים עם החיים הקיימים, אינו יכול להסיח דעת מהם לא בשירה או בזמרה, לא בתורה או בספרות, לא באמנות ולא בשפריר חביון של ה'אני' המלוטש והמגוהץ או המצוחצח והנאצל, או פשוט המצומצם, של עצמו, ואפילו לא בדת. חיים הוא מבקש ולא הסחת דעת מהחיים, חיים אנושיים או אנושיים-קוסמיים, חיים בצלם אלוהים, חיים לאין סוף. לפיכך, בצורתו הקדומה, בהיותו עוד תמים, מלא חיים, בן הטבע, הוא תובע בכל תוקף, תובע בשם אלוהים, ודבריו מלאים עוז, עומק החיים, וחוצבים להבות אש. הוא מעמיד את הכל על רצון האדם: אם האדם ירצה יהיה הוא טוב וחייו טובים.
כך היה הדבר נוהג, כל זמן שבני ישראל חיו על אדמתם, היו אנשים חיים, שלמים עם אלוהים ואדם, עם החיים והעולם. אחרת היא מעת שנקרענו מעל אדמתנו, מעת שהננו תלושים וכמושים, נבובי-חיים וקטני- רוח. בייחוד נשתנה הדבר בדורות האחרונים, מעת שאותו המקום המצומצם של חיים עצמאיים, שעוד נשתמר בין החומות, הולך ונחרב, ואנחנו בכלל, עם כל האדם, הוספנו חכמה ודעת על חשבון הרוח והחיים.
עתה אין עוד 'איש הרוח המשוגע' עז ברוחו, תקיף בדעתו, מלא כוח חיים ואש של מעלה, כאבותיו הקדמונים. הוא מלא התמרמרות ומכאובים על כל מראה עיניו, על כל מהלך חייו, מלא ספקות אם ישנה תקנה לאותו עולם התוהו המשונה שקוראים לו חיים אנושיים, לאותה הברייה המשונה שקוראים לה אדם. העיקר, אם יש או יהיה בבני-אדם רצון לתקן.
אבל באחת הוא דומה לאבותיו הקדמונים שהוא אינו יכול להשלים עם הקיים, אינו יכול להסיח דעת מהחיים, ואין לו מפלט מהחיים, לא בשירה וזמרה, לא בספרות ואמנות ולא בשפריר חביון של ה'אני' המצומצם של עצמו. מה לי אסתטיקה, שירה, מה לי בלטריסטיקה, ספרות אמנות, מה לי יפי הרוח או אצילות הרוח, עליית נשמה של עצמו חיים! חיים בכל מלואם ושלמותם, חיים גדולים, עליונים, חיי עולם! החיים צריכים לאמור שירה, האדם צריך להיות יצירה חיונית, מהחיים אסור להסיח דעת אף לרגע, ומה הן ספרות הספרות היפה והאמנות וכו' אם לא אמצעים להסיח דעת מהחיים ולברוח מהחיים לעולם של יופי, של מחשבה, שירה ויצירה? אסור לברוח, אסור להתעלם, או חיים או מוות, מוות ממש! דבר שלישי אין.
למקור השלם
כל עצמו של 'איש הרוח המשוגע' הוא, כפי שאנחנו רואים אותו בצורותיו השונות מזמן קדום עד היום, שהוא אינו יכול להשלים עם החיים הקיימים, אינו יכול להסיח דעת מהם לא בשירה או בזמרה, לא בתורה או בספרות, לא באמנות ולא בשפריר חביון של ה'אני' המלוטש והמגוהץ או המצוחצח והנאצל, או פשוט המצומצם, של עצמו, ואפילו לא בדת. חיים הוא מבקש ולא הסחת דעת מהחיים, חיים אנושיים או אנושיים-קוסמיים, חיים בצלם אלוהים, חיים לאין סוף. לפיכך, בצורתו הקדומה, בהיותו עוד תמים, מלא חיים, בן הטבע, הוא תובע בכל תוקף, תובע בשם אלוהים, ודבריו מלאים עוז, עומק החיים, וחוצבים להבות אש. הוא מעמיד את הכל על רצון האדם: אם האדם ירצה יהיה הוא טוב וחייו טובים.
כך היה הדבר נוהג, כל זמן שבני ישראל חיו על אדמתם, היו אנשים חיים, שלמים עם אלוהים ואדם, עם החיים והעולם. אחרת היא מעת שנקרענו מעל אדמתנו, מעת שהננו תלושים וכמושים, נבובי-חיים וקטני- רוח. בייחוד נשתנה הדבר בדורות האחרונים, מעת שאותו המקום המצומצם של חיים עצמאיים, שעוד נשתמר בין החומות, הולך ונחרב, ואנחנו בכלל, עם כל האדם, הוספנו חכמה ודעת על חשבון הרוח והחיים.
עתה אין עוד 'איש הרוח המשוגע' עז ברוחו, תקיף בדעתו, מלא כוח חיים ואש של מעלה, כאבותיו הקדמונים. הוא מלא התמרמרות ומכאובים על כל מראה עיניו, על כל מהלך חייו, מלא ספקות אם ישנה תקנה לאותו עולם התוהו המשונה שקוראים לו חיים אנושיים, לאותה הברייה המשונה שקוראים לה אדם. העיקר, אם יש או יהיה בבני-אדם רצון לתקן.
אבל באחת הוא דומה לאבותיו הקדמונים שהוא אינו יכול להשלים עם הקיים, אינו יכול להסיח דעת מהחיים, ואין לו מפלט מהחיים, לא בשירה וזמרה, לא בספרות ואמנות ולא בשפריר חביון של ה'אני' המצומצם של עצמו. מה לי אסתטיקה, שירה, מה לי בלטריסטיקה, ספרות אמנות, מה לי יפי הרוח או אצילות הרוח, עליית נשמה של עצמו חיים! חיים בכל מלואם ושלמותם, חיים גדולים, עליונים, חיי עולם! החיים צריכים לאמור שירה, האדם צריך להיות יצירה חיונית, מהחיים אסור להסיח דעת אף לרגע, ומה הן ספרות הספרות היפה והאמנות וכו' אם לא אמצעים להסיח דעת מהחיים ולברוח מהחיים לעולם של יופי, של מחשבה, שירה ויצירה? אסור לברוח, אסור להתעלם, או חיים או מוות, מוות ממש! דבר שלישי אין.
למקור השלם
דיון
- האם איש הרוח משוגע באמת או שרק חושבים אותו למשוגע?
- מה גורם לשגעון של איש הרוח? מה גורם לאחרים לשפוט אותו כמשוגע?
- מה יבריא אותו משגעונו?
מתוך ראיון עם נתן זך (ואחרים) בוואלה ניוז
"בימים אלה", אומר נתן זך לוואלה! תרבות, "לדעתי אין שום השפעה לדבריו של סופר, משורר או אפילו אמנים כמו הגברת אורנה בנאי ואחרות. זה רק מעורר נגדם זעם, כעס ופגיעות בגוף. היו תקופות שדעות של סופרים ומשוררים, היתה להם השפעה, היום אין להם השפעה. הדעות צריכות להישאר אצל היוצר. מי שמחזיק בדעתו של הסופר, שומע את קולו. אבל אם הוא לא בדעתי, הוא ממילא לא יקבל את דעתי. אז למה לעורר את חמתו? הוא גם יצטרך לקחת גלולות הרגעה, ואני נגד הצורך בגלולות הרגעה".
"מתקיימים כאן יחסים הדדיים", מוסיף זך. "ראש הממשלה לא מתעניין במה שהסופר כותב, והסופר לא מתעניין במה שאומר ראש הממשלה ובכל השרים שלו. אנחנו הגענו להסכמה עם אנשי השלטון. אנחנו לא מתעניינים בכם ודעותיכם, ואתם לא צריכים להתעניין בדעותינו. כל שומר נפשו ייזהר מלהביע דעותיו במדינה שהשתגעה, יחד עם החמאס שגם הוא משוגע אבל במידה פחותה, כי הוא מסוגר בעיר אחת, בעצם זו מדינה. 1.8 מיליון תושבים זאת מדינה, ואנחנו הסופרים מסוגרים במדינה יותר גדולה"...
"לפני 25-30 שנה, כשהייתי יותר צעיר, פרסמתי שירים בעתון, וגם ערכתי מדורים בעתונים בימי מלחמה", אומר זך. "הסיבה שאיני כותב יותר לעתונים היא שאני מפחד שיתפסו אותי ברחוב וירביצו לי, וינהגו כלפי כפי שנהגו כלפי אורנה בנאי שדיברה נגד המלחמה. אם מישהו רוצה מכות ממטומטמי העם, אז שיביע דעות בתקשורת. אחרי שחסידי המלחמה יכו אותו הוא יוכל להצטייד בסוכריית מורפיום על מקל. אני עוד לא זקוק לסוכריה על מקל עם מורפיום. אני לא אמיץ כל כך כמו אתגר קרת. אני אדם ששומר על גופו, ולכן בימים אלה לא כותב מאמרים לעיתון. אני גם לא כותב בשום רשת חברתית, כי אני לא איש חברתי".
- אתה אומר שאינך איש חברתי ברצינות או בציניות?
זך: "אני אומר את זה ברצינות ובציניות. אני חי בין משוגעים אז מוטב שאשתוק מאשר לפרסם דעות חברתיות"...
למקור השלם
"בימים אלה", אומר נתן זך לוואלה! תרבות, "לדעתי אין שום השפעה לדבריו של סופר, משורר או אפילו אמנים כמו הגברת אורנה בנאי ואחרות. זה רק מעורר נגדם זעם, כעס ופגיעות בגוף. היו תקופות שדעות של סופרים ומשוררים, היתה להם השפעה, היום אין להם השפעה. הדעות צריכות להישאר אצל היוצר. מי שמחזיק בדעתו של הסופר, שומע את קולו. אבל אם הוא לא בדעתי, הוא ממילא לא יקבל את דעתי. אז למה לעורר את חמתו? הוא גם יצטרך לקחת גלולות הרגעה, ואני נגד הצורך בגלולות הרגעה".
"מתקיימים כאן יחסים הדדיים", מוסיף זך. "ראש הממשלה לא מתעניין במה שהסופר כותב, והסופר לא מתעניין במה שאומר ראש הממשלה ובכל השרים שלו. אנחנו הגענו להסכמה עם אנשי השלטון. אנחנו לא מתעניינים בכם ודעותיכם, ואתם לא צריכים להתעניין בדעותינו. כל שומר נפשו ייזהר מלהביע דעותיו במדינה שהשתגעה, יחד עם החמאס שגם הוא משוגע אבל במידה פחותה, כי הוא מסוגר בעיר אחת, בעצם זו מדינה. 1.8 מיליון תושבים זאת מדינה, ואנחנו הסופרים מסוגרים במדינה יותר גדולה"...
"לפני 25-30 שנה, כשהייתי יותר צעיר, פרסמתי שירים בעתון, וגם ערכתי מדורים בעתונים בימי מלחמה", אומר זך. "הסיבה שאיני כותב יותר לעתונים היא שאני מפחד שיתפסו אותי ברחוב וירביצו לי, וינהגו כלפי כפי שנהגו כלפי אורנה בנאי שדיברה נגד המלחמה. אם מישהו רוצה מכות ממטומטמי העם, אז שיביע דעות בתקשורת. אחרי שחסידי המלחמה יכו אותו הוא יוכל להצטייד בסוכריית מורפיום על מקל. אני עוד לא זקוק לסוכריה על מקל עם מורפיום. אני לא אמיץ כל כך כמו אתגר קרת. אני אדם ששומר על גופו, ולכן בימים אלה לא כותב מאמרים לעיתון. אני גם לא כותב בשום רשת חברתית, כי אני לא איש חברתי".
- אתה אומר שאינך איש חברתי ברצינות או בציניות?
זך: "אני אומר את זה ברצינות ובציניות. אני חי בין משוגעים אז מוטב שאשתוק מאשר לפרסם דעות חברתיות"...
למקור השלם
דיון
- על פי נתן זך, מי משוגע?
- כיצד יודעים מי משוגע?
- האם המצב אותו הוא מתאר דומה למתואר בספר הושע?
- מה הייתם עושים במקומו?
דף הנחיות למנחה:
הושע ו-י למנחה.docx
הושע ו-י למנחה.docx
דף מספר 85 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161