ופירשו ה' חפץ למען צדקו שבזמן הגאולה העתידה תמלא הארץ דעה את השם אבל עתה הם חרשים ועורים, (כב) ועם בזוז ושסוי.
ואפשר לפרש החרשים והעורים על הנביאים, כי לפי שבעת נבואותיהם היו מתבטלים חושיהם ועם כח ההתבודדות לא היו שומעים באותו עת מה שהיו מדברים אליהם ולא גם כן רואים דבר בעיניהם, וכמו שזכר הרב המורה, לכן קראם חרשים ועורים ר"ל מהחושים החיצוניים ושלמים מהפנימיים כי כן היו ישראל קוראים אותם חרשים ועורים וכמו שכ' בס' הושע (ט, ז) אויל הנביא משוגע איש הרוח, והשי"ת יוכיח כי הי' זה בהם לשבח, ולכן הי' מוכיח את ישראל עתה שישמעו את החרשים ויקבלו דבריה' ויביטו בעניני העורי' ובמעשיה' שהיו עושי' לעשות כמעשיה', וזהו או' החרשי' שמעו כאלו אמר את החרשי' שמעו ואת העורים הביטו לראות, וביאר מי הוא העור והחרש ואמר שהוא הנביא, וזהו מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח ואמר שלא הי' העורון והחרשות בהם חסרון כי זהו שלמות', וזהו אומרו מי עור כמשולם ועור כעבד ה', כי להיותו שלם ועבד ה' הוא עור וכן חרש בעת הנבוא', וביאר סבתו באומרו ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר אל תחשבו שהנביא הוא עור מפאת חסרון שיש לו בחוש הראות אינו כן כי הוא ראה ראיות רבות אבל לא ישמור אותם מפני התבודדות הנבואה, וכן החרשות אינו אליו מפני סתום יקרה לו בחדרי המוח ובמקום האזן שנכנס שם האויר המתנועע, אינו כן כי הנה יש לו אזנים פקוחות ואין סתום בהם, אבל עם כל זה לא ישמע מפני דבקות נבואתו, והוא שהשם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר למוד הנביא לעם את דברי התורה ולכן ישפיע עליו השפע באותו דבקות עצום שיעבי' חושיו ויעכבם וכל זה הוראה על שלמות הנביא. אמנם העם אשר הוא בקרבו אינו כן כי הוא עם בזוז ושסוי זהו פירוש אחד בכתובים האלה.
והרב המורה בפרק שני מחלק ראשון כתב, שפקוח אזנים ולא ישמע הוא נאמר על גלות ידיעה לא על השגת חוש והוא דרך שלישי בפי' הכתוב, וכפי דרכו נראה לי לפרשו כן שהנביא אין ראוי שיקרא עור ולא חרש, לפי שעם היות שלא ישיג הדברים החמריים אשר הוא מחוץ הנה כבר ישיג דברים עליונים טובים מהם, והוא אומרו עליו ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר דברים רבים וראיות רבות הוא רואה בשכלו ודעתו כאשר נפשו לא תשמור הדברים המוחשים, וכן פקוח אזני שכלו ודלתי ידיעתו עם היות שלא ישמע הקולות המוחשות אשר מחוץ. ואחרי שהשלים לספר ענין הנביא שעליו צוה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות שישמעו את הנביאים שהם היו קוראים אותם כן, אמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר רוצה לומר ה' היה חפץ למען צדקו וחסדו שיגדיל התורה ויאדיר בקרב ישראל ושהם כולם ישמרו אותה ומצותיה ויהגו בה יומם ולילה, ולכן היה שולח אליהם את עבדיו הנביאים והיה מתרה בהם החרשים שמעו כמו שנזכר, אבל ישראל לא רצו לעשותו כי הוא בהיותו עם בזוז ושסוי מהאויבים שתמיד יבוזו וישסו אותם, הפח בחורים כולם והפח הוא מלשון כאב וצער כמו מפח נפש (איוב יא, כא), ובחורים הוא מגזרת חור פתן והבי"ת בי"ת השמוש, כלומר שאף בערי המבצר שהם החורים שנכנסו ונסגרו שם יכאיבו ויצעירום, ובבתי כלאים החבאו מידי האויבים, ותמיד היו לבז ואין מציל ולמשיסה ועכ"ז לא יתעורר אחד מהם לשוב אל השם וירחמהו ולומר לחברו לכו ונשובה אל השם כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, והוא אומרו ואין אומר השב.
ואפשר לפ' בחורים כפשוטו מל' בחרות, יאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' והוא עם בזוז ושסוי ר"ל כי כל אדם ישסה אותו לפחיתותו כי אפי' הבחורים מהם אינן נחשבים לכלום, וזהו הפח בחורים מל' כל צורריו יפיח בהם, שהוא מגזרת פיח הכבשן שאינם נחשבים למאומה, לא תמצא' בביהמ"ד ולא במקו' שילמדו מוסר ותורת ה', אבל בבתי כלאים הוחבאו והוא מל' מכלאות צאן גזר ממכלא צאן (חבקוק ג, יז) שהוא מקום הרועי' והפחותי', ולהיותם מרוחקי' מהתור' והשלמות לכן היו לבז לאויביהם ואין מציל אותם, והיה משסה לכל אדם, ועם כל זה אין אחד מהם אומר להשיב דרכיו להשם יתברך, (כג) מי בכם יאזין התוכחה הזאת וירצה לראות ענינה, יקשיב וישמע לאחור רוצה לומר על חרבן ישראל וגלות שמרון וישמע הדברים אשר כבר עברו ואז ידע באמת שהתוכחה הזאת היא דברי אלקים חיים, וזה אומרו מי בכם יאזין זאת כלומר התוכחה הזאת יקשיב וישמע לאחור והוא מה שעבר, (כד) ויאמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים בחורבן השבטים הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו אבותינו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, (כה) ולכן וישפוך עליו רוצה לומר על ישראל הנזכר חמה אפו ועזוז מלחמת האויבים עליהם ותלהט את ישראל מסביב, ועם כל זה לא ידע ותבער בו אש ה' ולא ישים על לב, כי זה כולו קרה להם במה שעבר, והוא ממה שיאמת ענין התוכחה הזאת לאנשי יהודה וירושלים שידעו שבעבור שאינם שומעים בקול ה' יבאו להם הצרות. והמפרשים פירשו יקשיב וישמע לאחור לאחרית הדבר שיתעורר לשוב מדרכו הרעה ויתבונן בלבו ויאמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו ולא שמענו תורתו, אבל הם לא ירגישו בדבר הזה והוא אומרו ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב והכפל כפי פשוטו לחזק הענין. ורש"י פירש ותלהטהו מסביב שבא פורענות על האומות שסביב ישראל כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר כענין שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג, ז), ולא ידע לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו, ותבער בו אחר פורענות האומות בערה בעצמו ולא ישים על לב: