שמות לא-לה: משה במבחן עגל הזהב
1א
הדף מאת: אפרת וקסמן / עלמא
2ב
בסוף פרק ל"א נראה כי קבלת התורה מגיעה לסופה. עשרה פרקים ובהם שורה ארוכה של חוקים ומצוות, הנחיות לבניית המשכן וכללי הפולחן באים לכלל סיכום כאשר משה מקבל לידיו את לוחות הברית, שנכתבו בידי האל. ואולם, הפסוק הבא, הפותח את פרק ל"ב, שולח אותנו ממרומי ההר אל מרגלותיו, מן השגב של קבלת התורה אל התהום של חטא העגל. כיצד ינהג משה נוכח המשבר? עיון בדמותו של משה חושף דיוקן מורכב, של מנהיג בעל כושר הובלה בלתי מבוטל ונחישות, אך לא חף מחולשות ומגבלות. מנהיגותו של משה תעמוד במרכז הלימוד. נתחקה אחר תגובתו של משה לחטא העגל ואחר הלך רוחו. נבקש לברר מה מניע אותו בפעולותיו ונחקור פנים שונים של מנהיגותו.
3ג
פתיחה
4ד
וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ - כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.
And when the people saw that Moses delayed to come down from the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him: ‘Up, make us a god who shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him.’
5ה
דיון
  • מה קורה לעם בהיעדרו של משה? כאשר הוא נותר ללא מנהיג?
6ו
1. לך רד כי שחת עמך
7ז
(ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ח) סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. (י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. (יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר, לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. (יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. (יד) וַיִּנָּחֶם ה' עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
And the LORD spoke unto Moses: ‘Go, get thee down; for thy people, that thou broughtest up out of the land of Egypt, have dealt corruptly; they have turned aside quickly out of the way which I commanded them; they have made them a molten calf, and have worshipped it, and have sacrificed unto it, and said: This is thy god, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.’ And the LORD said unto Moses: ‘I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people. Now therefore let Me alone, that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them; and I will make of thee a great nation.’ And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand? Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people. Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.’ And the LORD repented of the evil which He said He would do unto His people.
8ח
דיון
  • כיצד אתם מבינים את ההוראה "לך רד כי שחת עמך, אשר העלית מארץ מצרים"? אילו תהיות ושאלות מעוררת ההנחיה הזו?
  • מדוע לדעתכם נאמר "עמך" ולא "עמי"?
  • שימו לב גם לדיאלוג המתנהל בין משה לאלוהים: כיצד מתייצב משה מול אלוהים? אילו נימוקים מעלה משה? מה דעתכם על המשא ומתן שמתנהל כאן?
9ט
העם לא נאמר, אלא עמך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עמך עשו את העגל. שאני אמרתי לך: והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמו' ז ד), ואת היית גרם וקבלת הערב רב, ואמרת: מוטב לקבל את השבים. ואני הייתי רואה מה עתידים לעשות, והם שעשו את העגל, שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעמי לחטוא עימהם.

הסברים
  • המדרש מתיחס לפסוקים בשמות י"ב המציינים כי בין היוצאים ממצרים "גם ערב רב עלה איתם":
    וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. (שמות, פרק יב, פסוקים לז-לח)
Go, get thee down; for thy people … have dealt corruptly. The verse does not say “the people” but rather thy people. The Holy One, blessed be He, said to Moses: It was your people who made the golden calf. When I told you: Bring forth My hosts, My people, the children of Israel (Exod. 7:4), you welcomed also the mixed multitude, saying: Surely it is right to take along the penitent ones. But I foresaw what they would ultimately do; that they would make the golden calf, since they had been idolaters, and would, therefore, lead My people to sin with them. Observe what is written: And he received it at their hand, and fashioned it with a graving tool, and made it a molten calf; and they said: “This is thy god, O Israel” (ibid. 32:4). The verse does not say “This is our god” but rather This is thy god. Hence it was the proselytes who had left Egypt with them who erected it. How much gold did the calf contain? R. Tanhum the son of Hanilai stated: It contained a hundred and twenty-five talents of gold, for that is how much (the letters of the word) molten total arithmetically. R. Issi said: The word masekhah (“molten”) indicates that it would become an evil web30Masekhah can mean both “molten” and “web.” to future generations.
10י
2. שבירת הלוחות
11יא
(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. (כ) וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. (כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם כִּי בְרָע הוּא.
And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf and the dancing; and Moses’anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and broke them beneath the mount. And he took the calf which they had made, and burnt it with fire, and ground it to powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it. And Moses said unto Aaron: ‘What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them?’ And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
12יב
דיון
  • מדוע שבר משה את הלוחות? מהי בעיניכם משמעות המעשה?
  • כיצד מתיישב המעשה הזה עם דבריו לה' בפסוקים הקודמים?
13יג
ולמה שברן?
אמר רבי ישמעאל:
דרש משה קל וחומר. אמר: ומה פסח שהיא מצווה אחת, לא נתנה לעובדי עבודה זרה, [...] כל התורה כולה על אחת כמה וכמה, אינו דין שלא תינתן לעובדי עבודה זרה לכך שברן.
רבי עקיבא אומר:
הקדוש ברוך הוא אמר לו לשברן [...]
דבר אחר:
למה שברן?
כיון שראה משה שנתחייבו כליה, בקש עלילה להצילן.
אמר: כתוב בלוחות, זובח לאלהים יחרם (שם כב יט).
אמר: הריני משברן ואומר לפני הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו לא היו יודעין עונש עבודה זרה, שאילולי כן לא היו עושין.
Why did he shatter them? R. Ishmael said: Moses arrived at his decision through an argument ad minorem. Since the paschal sacrifice, which is but one commandment, was not permitted to idolaters, as it is written: There shall no alien eat thereof (Exod. 12:43), how much more so would it not be fitting to give the entire law to idolaters! That is why he broke them. R. Akiba stated: The Holy One, blessed be He, told him to break them. Our sages were of the opinion that while the writing was on the tablets Moses did not feel their weight, but when the writing flew away, they became heavy in his hands and he dropped them and they were broken. Another explanation of why he broke them. When Moses saw that they were doomed, he sought a pretext through which to save them. He said: It is written on the tablets that he who sacrifices to gods will be excommunicated, and so, I will break them and say to the Holy One, blessed be He: Until now they did not know the punishment for idolatry. If they had, they would not have done it.
14יד
רבי יהודה החסיד, ספר חסידים, עמ' קלח
איך יתכן למשה לשבר את הלוחות הכתובים באצבע אלוקים, אלא לתקנת ישראל עשה, אמר מוטב שאהיה חייב ואל יהיו כל ישראל חייבים, וכיון שחרה אפו לשם שמים הסכים עמו הקב"ה ואמר לו יישר כחך ששברת.
15טו
מדרש הגדול, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, שמות כי תשא ל"ב, יט, עה"פ "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות"
אמר ר' מאיר כיון שראה משה מה שעשו ישראל, מיד הביט בלוחות וראה שפרח הכתב מהן והשליכן לארץ, משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה בידו נר וכבה כיון שראה שכבה הנר, אמר וזה למה בידי? מיד השליכו מידו. כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה פרח הכתב מן הלוחות. אמר משה אלו למה לי, מיד 'ויחר אף משה'.
16טז
אחד העם, 'משה', בתוך על פרשת הדרכים, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ו, עמ' רכט-רל
ולצרת הנביא אין גבול. כל עמלו הרב, כל התעודה הגדולה אשר ראה בחזון לעמו, כל תקוָתו אשר שעשעה נפשו בדרכו הקשה הכל היה לאָין. והיאוש תקפהו וכוחו תש. 'לוחות הברית' נפלו מידיו ונשתבּרו, ואמונתו בעצמו ובמפעלו נעה בקרבו. עתה נוֹכח לדעת, כמה קשה הדבר לברוא 'עם סגולה' מחומר עכוּר כזה, ורגע אחד עולה רעיון על לבו, לעזוב 'עם קשה־ערף' זה ולמסור 'לוחותיו' למתי מספּר הנאמנים בבריתו, למען ישמרו הם את תורתו ויקנו לה מעט מעט לבות הטובים שבבני האדם, עד כי יהיו 'לגוי גדול', והוא ישוב לו המדבּרה, אל צאנו.
אבל הנביא לא כהן הוא, כי יכּנע בנקל לפני החיים וישנה מַערכי לבו לפיהם. כמעט עבר הרושם הראשון וחוזר הנביא לתעודתו ומחליט ללכת הלאה, ויהי מה.
17יז
דיון
  • סקרו את המשמעויות השונות שמייחסים המפרשים לשבירת הלוחות. איזה פירוש מעורר בכם הזדהות? האם יש פירושים שמהם אתם מסתייגים?
  • האם משה השובר את הלוחות מציית לצו אלוהי או פועל על דעת עצמו?
18יח
3. מי ל-ה' אלי
19יט
(כ) וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. (כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם כִּי בְרָע הוּא. (כג) וַיֹּאמְרוּ לִי, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. (כד) וָאֹמַר לָהֶם, לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ, וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. (כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם.
(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר, מִי לה' אֵלָי. וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל-בְּנֵי לֵוִי. (כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. (כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו - וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה.
And he took the calf which they had made, and burnt it with fire, and ground it to powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it. And Moses said unto Aaron: ‘What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them?’ And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil. So they said unto me: Make us a god, which shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him. And I said unto them: Whosoever hath any gold, let them break it off; so they gave it me; and I cast it into the fire, and there came out this calf.’ And when Moses saw that the people were broken loose—for Aaron had let them loose for a derision among their enemies— then Moses stood in the gate of the camp, and said: ‘Whoso is on the LORD’S side, let him come unto me.’ And all the sons of Levi gathered themselves together unto him. And he said unto them: ‘Thus saith the LORD, the God of Israel: Put ye every man his sword upon his thigh, and go to and fro from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.’ And the sons of Levi did according to the word of Moses; and there fell of the people that day about three thousand men. And Moses said: ‘Consecrate yourselves to-day to the LORD, for every man hath been against his son and against his brother; that He may also bestow upon you a blessing this day.’
20כ
דיון
  • מדוע לדעתכם משה, שקודם לכן ביקש לפייס ולשכך את הכעס, פועל עכשיו מתוך זעם נורא?
  • כיצד אתם מבינים את הקריאה "מי ל-ה' אלי" ואת ההנחיות שהוא מוסר לבני שבט לוי?
  • כיצד אתם מפרשים את מעשיו של משה - האם הוא פועל כמנהיג? כמחנך? כנוקם?
  • מה דעתכם על תגובתו של משה?
21כא
הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר, מובא בתוך גליונות נחמה ליבוביץ, פרשת כי תשא, שנת תשט"ו
כל שאפשר למעט הסכנה עדיף... ומזה יש ללמוד שהבא לרדוף את הרשע על דבר שחייב באמת, מכל מקום יש להזהר שלא ירדפנו מי שהוא שונאו ומבקש רעתו, דרדיפת אדם היא סכנה עצומה, ואם בא בזה שמץ הנאה עצמית לא יינקה.
למקור השלם
22כב
דיון
  • כיצד מבין הנצי"ב מוולוז'ין את ההנחיה "והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו"?
  • אילו תחושות מעוררת בכם הוראה זו?
23כג
(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-ה' וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. (לב) וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. (לג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. (לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם...
And Moses returned unto the LORD, and said: ‘Oh, this people have sinned a great sin, and have made them a god of gold. Yet now, if Thou wilt forgive their sin—; and if not, blot me, I pray Thee, out of Thy book which Thou hast written.’ And the LORD said unto Moses: ‘Whosoever hath sinned against Me, him will I blot out of My book. And now go, lead the people unto the place of which I have spoken unto thee; behold, Mine angel shall go before thee; nevertheless in the day when I visit, I will visit their sin upon them.’
24כד
דיון
  • השוו בין הדברים האלה לבין הדיאלוג הראשון בין משה לאלוהים, בפסוקים ז-יד. כיצד השתנתה עמדתו של משה? כיצד השתנתה עמדתו של אלוהים?
  • כיצד אתם מבינים את דבריו של משה 'ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת' - האם זהו אולטימטום? תרגיל מבריק במשא ומתן? מעשה של ייאוש או ביטוי לנחישות? לקיחת אחריות או הודאה בכישלון?
  • 'מי אשר חטא לי, אמחנו מספרי' כיצד יש להבין את הדברים הללו, הנאמרים לאחר מבצע הטיהור שהוביל משה?
  • מהי בעיניכם משמעות ההוראה אשר נמסרת למשה 'ועתה לך נחה את העם'?
25כה
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה', לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי. (יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו? (יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה, כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. (יד) לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. (טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.
And Moses said unto the LORD: ‘Wherefore hast Thou dealt ill with Thy servant? and wherefore have I not found favour in Thy sight, that Thou layest the burden of all this people upon me? Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers? Whence should I have flesh to give unto all this people? for they trouble me with their weeping, saying: Give us flesh, that we may eat. I am not able to bear all this people myself alone, because it is too heavy for me. And if Thou deal thus with me, kill me, I pray Thee, out of hand, if I have found favour in Thy sight; and let me not look upon my wretchedness.’
26כו
דיון
  • שרטטו את קשת הרגשות העולה מפסוקים אלו. מה דעתכם על הלך הרוח שבו נתון משה?
  • מה מבדיל לדעתכם בין האולטימטום שמציג משה בשמות לב, פסוק לב, לבין תביעתו כאן: (במדבר יא, טו) 'ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג...'. האם מניעיו של משה בשני המקרים דומים או שונים?
27כז
אליעז כהן, דברים, מתוך: מחומשים, תל אביב, תמוז, 1997.
דברים
אֵיכָה נָשָׂאתִי כִּמְעַט לְבַדִּי

טָרְחֲכֶם וְרִיב שְׁעָרֵיכֶם הַפְּרוּצִים

אֱלֵי רוּחַ קָדִים מִדְבָּרִית.

אֵיכָה נֶהְפַּכְתִּי מֵהֵלֶךְ

רוֹעֵה צֹאן

אל רוֹעֵה צֹאן אָדָם.

הַפּוֹעֶה אֵלַי

וְאֶת שְׂפַת-דּוֹרוֹ לֹא אֵדַע.

אֵיךְ

לְמַעַן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר

הַנּוֹרָא

בָּגַרְתִּי הָיִיתִי מִכְּבַד-לָשׁוֹן

לְנוֹאֵם אֲלֵיכֶם כְּבַעַל-שְׂרָרָה.

לַעֲזָאזֵל

כֵּיצַד נֶעְתַּרְתִּי לִהְיוֹת כְּאוֹמֶנֶת

לְזֶה הַיּוֹנֵק

יִשְׂרָאֵל.

© כל הזכויות שמורות למחבר
28כח
דיון
  • כיצד מצטייר משה בשירו של אליעז כהן? מה דעתכם על המחשבות ששם כהן בפיו של משה?
  • האם משה של כהן דומה למשה בפרשת העגל כפי שאתם תופסים אותו?
29כט
4. קרן עור פני משה
30 ל
מיכלאנג'לו, פסל "משה עם קרניים", כנסיית סן פייטרו אין וינקולי, רומא (1513-1515), מתוך 'ויקישיתוף' צילום: Ulrich Mayring
מיכלאנג'לו, פסל "משה עם קרניים"
© כל הזכויות שמורות לUlrich Mayring
Ulrich Mayring, http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Michelangelo_Mose_2007.jpg, CC BY-SA 3.0
31לא
(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. (ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. (לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם. (לב) וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. (לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל-פָּנָיו מַסְוֶה. (לד) וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ, יָסִיר אֶת-הַמַּסְוֶה עַד-צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. (לה) וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.
And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth abeams while He talked with him. And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face sent forth beams; and they were afraid to come nigh him. And Moses called unto them; and Aaron and all the rulers of the congregation returned unto him; and Moses spoke to them. And afterward all the children of Israel came nigh, and he gave them in commandment all that the LORD had spoken with him in mount Sinai. And when Moses had done speaking with them, he put a veil on his face. But when Moses went in before the LORD that He might speak with him, he took the veil off, until he came out; and he came out; and spoke unto the children of Israel that which he was commanded. And the children of Israel saw the face of Moses, that the skin of Moses’face sent forth beams; and Moses put the veil back upon his face, until he went in to speak with Him.
32לב
רבי אלימלך מליז'אנסק, נועם אלימלך, כי תשא
דהצדיק המדבר עם אדם דברי קדושות ויראת ה' אזי בא לו ההתלהבות גדול בלבו ויאיר פניו באור גדול מהתלהבות אש אשר בקרבו וכל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות כלל וזהו בדברו אתו, רצה לומר כשהיה איזה אדם מדבר עם משה דברי קדושות.
33לג
דיון
  • מדוע קרנו פניו של משה ברדתו מן ההר? האם הסיבה לכך חיצונית או פנימית?
  • מה יחסו של העם למשה?
  • מדוע עוטה משה מסווה על פניו?
34לד
סיכום
35לה
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.
And Moses assembled all the congregation of the children of Israel, and said unto them: ‘These are the words which the LORD hath commanded, that ye should do them.
36לו
דיון
השוו בין לשון הפסוק לבין רגע הראשית של חטא העגל בפרק ל"ב:
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים (שמות, פרק לב, פסוק א)
  • מה השתנה? במה נבדל פסוק א' בפרק ל"ה מפסוק א' בפרק ל"ב?
  • הדרמה המטלטלת של חטא העגל מאיימת לשבש את ברית סיני. מה דעתכם על האופן שבו מתמודד משה עם המשבר? באיזו מידה עולה בידו לתקן ולהשיב את הסדר על כנו?
37לז
אחד העם, 'משה', בתוך על פרשת הדרכים, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ו, עמ' רכט-רל
א) הנביא הוא איש האמת. רואה הוא את החיים כמו שהם וקולט רשמיהם בלי נטיות עצמיות, ומה שרואה הוא מגיד כמו שרואה, בלי חשבונות צדדיים. ומגיד הוא את האמת לא מפני שרצונו בכך, לא מפני שבדק ומצא, שכן מחויב הוא לעשׂות, אלא מפני שכּן מוכרח הוא לעשׂות, מפני שזו היא תכוּנה מיוחדת לרוחו, תכוּנה, שאין ביכלתו להשתחרר ממנה, אפילו אם רוצה הוא להשתחרר. [...]
ב) הנביא הוא איש הקצוות. מצמצם הוא דעתו ולבו באידיאל שלו, שבו הוא מוצא תכלית החיים ולו הוא רוצה לשעבּד את החיים עד הקצה האחרון, בלי שיור כל שהוא. בפנימיות נפשו נושׂא הוא עולם שלם, אידיאלי, ולפיהו יעמול לתקן גם את העולם החיצוני, המוחשי. מכיר הוא הכּרה ברורה, שכך צריך להיות, וזה מספיק לו בשביל לדרוש בכל תוקף, שכך יהיה באמת, ואינו יכול לקבּל שום אמתלא, ואינו יכול להסכים לשום פשרה, ואינו נח מזעפו ותוכחתו, אף אם כל היקום יתנגד לו.
ומתוך שתי אלו התּכוּנות היסודיות יוצאת תכוּנה שלישית, המורכבת משתיהן יחד : שלטון הצדק המוחלט בנפשו של הנביא, בדבריו וכל מעשׂיו. בהיותו איש האמת, אי־אפשר שלא יהיה גם איש הצדק. כי מה הוא הצדק, אם לא האמת במעשׂה ? ובהיותו איש הקצוות, אינו יכול לשעבּד את הצדק כמו שאינו יכול לשעבּד את האמת לשום תכלית צדדית, לוַתּר עליו במקום שהשעה צריכה לכך או אף במקום שרגש האהבה או רגש החמלה מתקומם לו. הצדק של הנביא הוא על כן צדק מוחלט, שאינו מוגבל משום צד, לא מצד הצרכים החברתיים ולא מצד הנטיות האישיות.
38לח
דיון
  • האם העקרונות שעליהם מצביע אחד העם מסייעים להבין את מעשיו של משה בפרשת חטא העגל?
  • אילו סגולות החשובות למנהיג נחשפות בדמותו של משה בפרקים שקראנו? האם תרצו להוסיף לניתוח של אחד העם תכונות יסודיות נוספות?
40 מ
41מא
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
42מב
דף הנחיות למנחה:
שמות לא-לה למנחה.doc