דברים לג-יהושע ג: נבו - בין השמשות
1א
הדף מאת: רוני אלדד / 929- תנ"ך ביחד
2ב
בזכות הקצב הסדיר של הלימוד שלנו, המורכב מפעימות של חמישה פרקים בשבוע, אנו עומדים במפגש הקרוב על התפר הדרמטי - בין שני ספרים, בין תורה לנביאים, בין משה ליהושע, בין נדודים במדבר לארץ נושבת. בלימוד הקרוב נבקש להשהות את המבט על קו התפר, ולברר איזו איכות מיוחדת יש במצב כזה של עמידה על הסף, של בין השמשות, בין סוף להתחלה.
3ג
דיון
רקע:
בזכות הקצב הסדיר של הלימוד שלנו, המורכב מפעימות של חמישה פרקים בשבוע, אנחנו עומדים במפגש הקרוב על התפר הדרמטי - בין שני ספרים, בין תורה לנביאים, בין משה ליהושע, בין נדודים במדבר לארץ נושבת. בלימוד הקרוב נבקש להשהות את המבט על קו התפר, ולברר איזו איכות מיוחדת יש במצב כזה של עמידה על הסף, בין השמשות, בין סוף להתחלה.
4ד
א. פתיחה: איש ונבו לו
5ה
רחל, מנגד, מתוך: שירת רחל,הוצאת דבר, עמוד 115, 1966
מנגד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה
6ו
דיון
השיר "מנגד" של רחל , מבקש לבודד מצב קיומי, אנושי, תדיר, שאותו היא מכנה בשם "נבו". לפני שנעמיק בפסוקים ובמקורות נלווים אחרים, ננסה לבחון ולנתח את ייחודיותו של זמן מעבר זה, בין הר נבו לכניסה לארץ ישראל, בין משה ליהושע,
נסו לחשוב:
מה מבטא ה'נבו' שעולה מהשיר?
מדוע רחל בוחרת להשתמש דווקא בסמל זה?

האם אתם מכירים 'עצב נבו' כזה (במופעים שונים) גם בחייכם?
7ז
ב. איך לשהות בתוך הסוף
(א) וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. (ב) וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. (ג) וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִיםעַד-צֹעַר. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. (ה) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָבעַל-פִּי ה'
And Moses went up from the plains of Moab unto mount Nebo, to the top of Pisgah, that is over against Jericho. And the LORD showed him all the land, even Gilead as far as Dan; and all Naphtali, and the land of Ephraim and Manasseh, and all the land of Judah as far as the hinder sea; and the South, and the Plain, even the valley of Jericho the city of palm-trees, as far as Zoar. And the LORD said unto him: ‘This is the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, saying: I will give it unto thy seed; I have caused thee to see it with thine eyes, but thou shalt not go over thither.’ So Moses the servant of the LORD died there in the land of Moab, according to the word of the LORD.
8ח
באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם כך תהא נפשי כאחת מהן אמר לו "רב לך"
9ט
דיון
לפעמים נדמה שהסוף נחרץ ונחתם ואין ממנו מפלט, ועדיין, לא כולם מתמודדים עם הקץ באותו אופן.
הפסוקים מתארים את ההתרחשות, את קבלת הדין. אבל המדרש מציג תמונה אחרת.
עם איזו דרך אתם מזדהים יותר?

ברגע מכריע כזה, כיצד הייתם נוהגים? האם כמו משה בסוף ימיו בפרק ל"ד, או כמו משה במדרש?

מדוע?
10י
רחל חלפי, איזו עדינות יש, מתוך: מקלעת שמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 226, 2006
איזו עדינות יש
איזו עדינות יש בגופנו שעה שהוא
נוטש
אותנו לאט,
חושש להכאיבנו
במהלומת-פתע.
לאט בערגה
כיפהפיה נרדמת-למחצה
הוא טווה לנו
קמטים קטנים של אור ושל חכמה
לא בקיעים של רעידת אדמה
רשת אוורירית של חריצי-אימה.
כמה טוב-לב מצד גופנו
שאינו משנה את פנינו
באחת
שאינו שובר את עצמותינו
במכה.

לא, בזהירות
כסהר חיוור השופך זהרו עלינו
הוא מאיר אותנו
ברשת עצבים עצבים
מקפל את עורנו בפינות
מקשה את עמוד השדרה שלנו
שנוכל לעמוד בכל זה.

איזה יופי איזו עדינות יש
בגופנו הבוגד בנו לאט
בנימוס מכין אותנו
מספר לנו בלחש
מעט-מעט שעה-שעה
שהוא הולך
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
11יא
דיון
גזר הדין של משה נחרץ: 'הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר'. גזרת המוות במדבר הייתה ידועה למשה במשך שנים וליוותה אותו בנדודיו עם בני ישראל במדבר.
שירה היפהפה של חלפי עשוי להאיר על תודעת סוף שכזו.
מה דעתכם על התיאור העולה מתוכו של הסוף, ו"הליכתו" של הגוף?

באיזה אופן הוא עומד ביחס לדמותו של משה במדרש בדברים רבה?
12יב
ג. בין השמשות
"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (ז) וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָהבְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה. (ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה. (ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָהכִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. (י) וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים."
And he was buried in the valley in the land of Moab over against Beth-peor; and no man knoweth of his sepulchre unto this day. And Moses was a hundred and twenty years old when he died: his eye was not dim, nor his natural force abated. And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days; so the days of weeping in the mourning for Moses were ended. And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom; for Moses had laid his hands upon him; and the children of Israel hearkened unto him, and did as the LORD commanded Moses. And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses, whom the LORD knew face to face;
13יג
(א) וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁהעֶבֶד ה'; וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹלָכֶם נְתַתִּיו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה... רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָהאֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"
Now it came to pass after the death of Moses the servant of the LORD, that the LORD spoke unto Joshua the son of Nun, Moses’minister, saying: ’Moses My servant is dead; now therefore arise, go over this Jordan, thou, and all this people, unto the land which I do give to them, even to the children of Israel. Every place that the sole of your foot shall tread upon, to you have I given it, as I spoke unto Moses. From the wilderness, and this Lebanon, even unto the great river, the river Euphrates, all the land of the Hittites, and unto the Great Sea toward the going down of the sun, shall be your border. There shall not any man be able to stand before thee all the days of thy life; as I was with Moses, so I will be with thee; I will not fail thee, nor forsake thee. Be strong and of good courage; for thou shalt cause this people to inherit the land which I swore unto their fathers to give them. Only be strong and very courageous, to observe to do according to all the law, which Moses My servant commanded thee; turn not from it to the right hand or to the left, that thou mayest have good success whithersoever thou goest. This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night, that thou mayest observe to do according to all that is written therein; for then thou shalt make thy ways prosperous, and then thou shalt have good success.
14יד
דיון
נסו להאזין למנגינה שמתלווה לפסוקים לעיל. כיצד מצטיירת העברת ההנהגה לידי יהושע, לדעתכם?
באיזה מצב נפשי נתון יהושע? מה מחולל אותו?
נסו להעריך, באיזה מצב נפשי נתון העם? איך נחווים חילופי המשמרות האלה אצלם?
15טו
וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע, שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. (י) וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל. אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן, וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם. (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק, אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים. (יג) וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. (יד) וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר, אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע. (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ, נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה.
And it came to pass, when they were gone over, that Elijah said unto Elisha: ‘Ask what I shall do for thee, before I am taken from thee.’ And Elisha said: ‘I pray thee, let a double portion of thy spirit be upon me.’ And he said: ‘Thou hast asked a hard thing; nevertheless, if thou see me when I am taken from thee, it shall be so unto thee; but if not, it shall not be so.’ And it came to pass, as they still went on, and talked, that, behold, there appeared a chariot of fire, and horses of fire, which parted them both assunder; and Elijah went up by a whirlwind into heaven. And Elisha saw it, and he cried: ‘My father, my father, the chariots of Israel and the horsemen thereof! ’ And he saw him no more; and he took hold of his own clothes, and rent them in two pieces. He took up also the mantle of Elijah that fell from him, and went back, and stood by the bank of the Jordan. And he took the mantle of Elijah that fell from him, and smote the waters, and said: ‘Where is the LORD, the God of Elijah?’ and when he also had smitten the waters, they were divided hither and thither; and Elisha went over. And when the sons of the prophets that were at Jericho some way off saw him, they said: ‘The spirit of Elijah doth rest on Elisha.’ And they came to meet him, and bowed down to the ground before him. And they said unto him: ‘Behold now, there are with thy servants fifty strong men; let them go, we pray thee, and seek thy master; lest peradventure the spirit of the LORD hath taken him up, and cast him upon some mountain, or into some valley.’ And he said: ‘Ye shall not send.’
16טז
זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה
In a similar manner, you can say that God said to Moses about Joshua: “And you shall put of your honor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that you should put some of your honor, but not all of your honor. The elders of that generation said: The face of Moses was as bright as the face of the sun; the face of Joshua was like the face of the moon. Woe for this embarrassment, woe for this disgrace, that we did not merit another leader of the stature of Moses.
17יז
דיון
במימרא התלמודית לעיל בבבא בתרא, מתואר המעבר בין משה ליהושע כרדוקציה קשה, כבושה וכלימה.
לאור הפרקים הראשונים שקראנו בספר יהושע המתארים את תחילת הנהגתו, האם אתם מסכימים עם הקביעה הזאת?
ולעומת הדברים הללו, מה עמדתכם כלפי בקשתו של אלישע, להיות פי שניים מאליהו?
איזה מודל של רב-תלמיד מצוי יותר לדעתכם? תלמיד המתעלה על רבו, או תלמיד שהוא היטל חיוור בלבד שלו?
נסו להיזכר במורה גדול שלכם - האם הרגשתם שהוא מטפח אתכם להתעלות מעליו, או מדגיש את הפער בין גדולתו לקטנותכם?
איזה מודל עדיף, לדעתכם?
18יח
סיון הר שפי, אהבת יתומים, מתוך: גלות הלויתן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 16, 2005
ד. אנחנו: על תפרים פנימיים






אהבת יתומים

אנחנו האבות והאמהות של עצמנו
הולכים, הולכים, לפנינו ערפל
לך כף יד גדולה
ולי שמלות רחבות
לך זקן סבוך חלומות
ולי בושם אישה
הולכים, הולכים, מאחורינו שובל
רגלינו מותירות בבוץ
עקבות ילדים.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה
www.kibutz-poalim.co.il
19יט
דיון
הר שפי מצביעה בשירה על מצבי 'בין השמשות' בתוך חייו של היחיד, כשאנו הופכים מילדים להורים, מתלמידים למורים, ועדיין מתקיימות בתוכנו שתי המהויות: משה ויהושע משמשים בערבוביא.
נסו לחשוב,
אילו מצבי מעבר כאלה זכורים לכם היטב?
מתי חשתם שאתם משנים תפקיד, והאם השינוי היה מוחלט, או שרגליכם המשיכו להותיר בבוץ 'עקבות ילדים'?

איזו תחושה מוכרת לכם יותר במצבי המעבר - זו העולה מהשיר כאן, או 'עצב נבו' שזיהינו בשירה של רחל ?
21 כא
22כב
דף הנחיות למנחה:
דברים לג-יהושע ג.docx