דברי הימים ב', יג-יז: המלכים ה'טובים' של יהודה – אביה, אסא, יהושפט
1א
הדף מאת: דוד ליברמן / בית מדרש קולות
2ב
פרקי השבוע מתארים את מלכותם של אביה ואסא וכן את ראשית מלכותו של יהושפט. כל שלושת המלכים הללו היו עסוקים בעיקר בשני תחומים – הגנה על ביטחון ממלכתם וחיזוק עבודת האלהים. נראה שתפיסת עולמו של הכותב היא שיש קשר סיבתי בין השניים: מלאכת ההגנה על הממלכה צלחה בידם, כיוון שעסקו בחיזוק עבודת האלהים. הלימוד יתמקד בהבנת האופי המיוחד של עבודת האלהים שהונהגה ביהודה.
3ג
(א) תפיסתו הדתית של אביה
4ד
(ד) וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל. (ה) הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. (ו) וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו. (ז) וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם. (ח) וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' בְּיַד בְּנֵי דָוִיד וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. (ט) הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת כֹּהֲנֵי ה' אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כָּל הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים. (י) וַאֲנַחְנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַה' בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת. (יא) וּמַקְטִרִים לַה' עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ. (יב) וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל תִּלָּחֲמוּ עִם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ.
And Abijah stood up upon mount Zemaraim, which is in the hill-country of Ephraim, and said: ‘Hear me, O Jeroboam and all Israel; ought ye not to know that the LORD, the God of Israel, gave the kingdom over Israel to David for ever, even to him and to his sons by a covenant of salt? Yet Jeroboam the son of Nebat, the servant of Solomon the son of David, rose up, and rebelled against his lord. And there were gathered unto him vain men, base fellows that strengthened themselves against Rehoboam the son of Solomon, when Rehoboam was young and faint-hearted, and could not withstand them. And now ye think to withstand the kingdom of the LORD in the hand of the sons of David; and ye are a great multitude, and there are with you the golden calves which Jeroboam made you for gods. Have ye not driven out the priests of the LORD, the sons of Aaron, and the Levites, and have made you priests after the manner of the peoples of other lands? so that whosoever cometh to consecrate himself with a young bullock and seven rams, the same becometh a priest of them that are no gods. But as for us, the LORD is our God, and we have not forsaken Him; and we have priests ministering unto the LORD, the sons of Aaron, and the Levites in their work; and they burn unto the LORD every morning and every evening burnt-offerings and sweet incense; the showbread also set they in order upon the pure table; and the candlestick of gold with the lamps thereof, to burn every evening; for we keep the charge of the LORD our God; but ye have forsaken Him. And, behold, God is with us at our head, and His priests with the trumpets of alarm to sound an alarm against you. O children of Israel, fight ye not against the LORD, the God of your fathers; for ye shall not prosper.’
5ה
דיון
מדוע חושב המלך אביה שאלהים איתו?
מה הן נקודות הביקורת שלו על מלכות ישראל?
אביה פורש בפני לוחמיו ובפני אויביו את תמצית האידיאולוגיה של ממלכת יהודה, את מרכז הווייתה, כדאי לשים לב לנימות הרגש החודרות לדבריו
ציינו 2-3 מקומות בדברי אביה שיש בהם עוצמה רגשית.
ציינו 2-3 מקומות טעוני אירוניה/סרקזם המופנה כלפי אויביו.

ומה קרה לאחר מכן? קראו את תיאור הקרב:
6ו
(יג) וְיָרָבְעָם הֵסֵב אֶת הַמַּאְרָב לָבוֹא מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם. (יד) וַיִּפְנוּ יְהוּדָה וְהִנֵּה לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּצְעֲקוּ לַה' וְהַכֹּהֲנִים מחצצרים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת. (טו) וַיָּרִיעוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיְהִי בְּהָרִיעַ אִישׁ יְהוּדָה וְהָאֱלֹהִים נָגַף אֶת יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיָּה וִיהוּדָה. (טז) וַיָּנוּסוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים בְּיָדָם. (יז) וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר. (יח) וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא וַיֶּאֶמְצוּ בְּנֵי יְהוּדָה כִּי נִשְׁעֲנוּ עַל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
But Jeroboam caused an ambushment to come about behind them; so they were before Judah, and the ambushment was behind them. And when Judah looked back, behold, the battle was before and behind them; and they cried unto the LORD, and the priests sounded with the trumpets. Then the men of Judah gave a shout; and as the men of Judah shouted, it came to pass, that God smote Jeroboam and all Israel before Abijah and Judah. And the children of Israel fled before Judah; and God delivered them into their hand. And Abijah and his people slew them with a great slaughter; so there fell down slain of Israel five hundred thousand chosen men. Thus the children of Israel were brought under at that time, and the children of Judah prevailed, because they relied upon the LORD, the God of their fathers.
7ז
דיון
כשאתם קוראים את מעשיו של ירבעם, נסו לנחש מה חשב ומה הרגיש בזמן הנאום?
מה הם שני ההסברים (הדומים, אך מעט שונים) בפסוקים לנצחון ה'יהודים'?

סיכום ביניים: אביה נאמן למורשת דוד ושלמה. הוא מגן על ממלכתו בפני אלו שמרדו מרידה כפולה דתית ופוליטית, וכראוי - הוא מנצח. בכך מעמיד אביה דגם לממלכת יהודה, אשר מלכים אחרים ייבחנו ביחס אליו. בסוף לימודנו נעיין מעט בהתנהגותו של המלך אסא, אבל עתה נעבור מהיסטוריה לפילוסופיה; מדמותו של אביה אל האידיאולוגיה שהוא מייצג.
8ח
(ב) אלהים יוצא מהארון
9ט
דיון
נראה שתמצית האידיאולוגיה של אביה היא "עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו". תפיסת עולם זו, לפיה האלהים הולך עם הלוחמים בשמו, אינה המצאה של אביה. הראשון שדיבר בשמה היה משה רבנו: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה-לו). פסוק זה מופיע כאשר מחנה בני ישראל המאורגן סביב המשכן יוצא לדרכו מסיני לארץ כנען. משה פונה לאלהים וקורא לו להילחם באויבי ישראל. אולם פנייתו אינה אל השמים כמו בעת המלחמה בעמלק (שמות יז) אלא קשורה קונקרטית בארון. אלהים נמצא כביכול בארון הברית או על ידו.

כשיהושע יוצא לכיבוש כנען הוא מתנסח בצורה בוטה אף יותר:
10י
(י) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי. (יא) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. (יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. (יג) וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד.
And Joshua said: ‘Hereby ye shall know that the living God is among you, and that He will without fail drive out from before you the Canaanite, and the Hittite, and the Hivite, and the Perizzite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Jebusite. Behold, the ark of the covenant of the Lord of all the earth passeth on before you over the Jordan. Now therefore take you twelve men out of the tribes of Israel, for every tribe a man. And it shall come to pass, when the soles of the feet of the priests that bear the ark of the LORD, the Lord of all the earth, shall rest in the waters of the Jordan, that the waters of the Jordan shall be cut off, even the waters that come down from above; and they shall stand in one heap.’
11יא
דיון
מה כוונת הביטוי 'אל חי בקרבכם'?
מה יתרונותיה של תפיסה זו? ומה הן נקודות החולשה שלה?

נקודות החולשה לא איחרו להופיע. כמה דורות אחרי יהושע, ההנהגה הפוליטית של שבטי ישראל היא משפחת כהנים: עלי ובניו כוהני משכן שילה. המקרא מאריך לתאר (שופטים פרקים ב-ג) כיצד בני עלי שמים את הכהונה והמקדש ללעג ובוז בהתנהגותם הנהנתנית והוולגרית. אבל התנהגות צינית זו אינה מפריעה להם להאמין שאלהים איתם במשכן ובארון. וכך, כשפורצת מלחמה קשה עם הפלשתים, מובא ארון הברית אל המחנה מתוך תודעה המתוארת בפסוקים:
12יב
(ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. (ד) וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס. (ה) וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ. (ו) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה' בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. (ז) וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. (ח) אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.
And when the people had come into the camp, the elders of Yisra᾽el said, Why has the Lord smitten us to day before the Pelishtim? Let us fetch the ark of the covenant of the Lord out of Shilo to us, that, when it comes among us, it may save us out of the hand of our enemies. So the people sent to Shilo, that they might bring from there the ark of the covenant of the Lord of hosts, who sits upon the keruvim: and the two sons of ῾Eli, Ĥofni and Pineĥas, were there with the ark of the covenant of God. And when the ark of the covenant of the Lord came into the camp, all Yisra᾽el shouted with a great shout, so that the earth trembled. And when the Pelishtim heard the noise of the shout, they said, What is the noise of this great shout in the camp of the Hebrews? And they understood that the ark of the Lord was come into the camp. And the Pelishtim were afraid, for they said, God is come into the camp. And they said, Woe to us for there has not been such a thing before now. Woe to us! who shall deliver us out of the hand of these mighty gods? these are the gods that smote Miżrayim with all the plagues in the wilderness.
13יג
דיון
כיצד יודעים הפלישתים שיש קשר בין אלוהים והארון?
מדוע המקרא מקדיש תשומת לב לתפיסה הפלישתית?

התפיסה הפלישתית-אלילית היא למעשה גם תפיסתם של בני ישראל ואף של הכהנים. רק כך אפשר להסביר את הסתירה בין התנהגותם לאמונתם. סופה של פרשה זו היה רע ומר ישראל נוצחו, בני עלי נהרגו, הארון נפל בשבי. וכך הסתבר שאלהים אינו שבוי בארון, הוא יכול לצאת ממנו...
עוד הסתבר שלאמונה בקשר חד-חד-ערכי בין אלהים לחפץ, מרחב או מקום, יש השלכות קשות על התנהגותם האישית של המאמינים.

ביקורת נוקבת על התפיסה שאביה משמש לה פֶּה, תפיסה המעמידה במרכז את המקדש והפולחן, נמתחה על ידי כל הנביאים כמעט.
14יד
(ו) בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. (ז) הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. (ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

מילים
  • האתן בכורי פשעי - או שמא לא ירצה במנחות ובהמות אלא במי שחביב עלי מבני, והוא בכורי שאתננו לו למנחה בעבור פשעי שיכפרנו לי בהעלותי אותו לפניו. וכפל העניין במילות שונות ואמר "פרי בטני חטאת נפשי" כלומר אם אתן פרי בטני בעבור חטאת נפשי. (פירוש רד"ק)
’Wherewith shall I come before the LORD, And bow myself before God on high? Shall I come before Him with burnt-offerings, With calves of a year old? Will the LORD be pleased with thousands of rams, With ten thousands of rivers of oil? Shall I give my first-born for my transgression, The fruit of my body for the sin of my soul?’ It hath been told thee, O man, what is good, And what the LORD doth require of thee: Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God.
15טו
(כג) הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע. (כד) וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן. (כה) הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל.

הסברים
  • הזבחים - ה[אות] ה"א [היא] ה"א השאלה. אמר: אם זבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל, כמו שאמר בנבואת ירמיהו "כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח", ...ר' אליעזר אומר: מעשה עולה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר (רק) שבטו של לוי שלא עבדו עכו"ם - הם הקריבוה. (פירוש רד"ק)
Take thou away from Me the noise of thy songs; And let Me not hear the melody of thy psalteries. But let justice well up as waters, And righteousness as a mighty stream. Did ye bring unto Me sacrifices and offerings in the wilderness forty years, O house of Israel?
16טז
דיון
על מה מוותרים אלו המתמקדים בפולחן, לדעת הנביאים?
התוכלו להסביר את טיעונו ההיסטורי של עמוס?
מדוע מיכה נדרש לגנות הקרבת ילדים ביחד עם הקרבת קורבנות?

הנביאים ביקרו באופן נוקב את עבודת הקורבנות וההתמקדות בה והצביעו על הנזקים הרבים שהיא גורמת.
לאחר תקופת הנביאים עלו הפְּרוּשים, אסכולה שפרחה בארץ החל מהמאה השניה לפני הספירה ובהמשך העמידה את חכמי המשנה והתלמוד. אסכולה זו צמחה תוך התנגדות עם הזרם הצדוקי שבמרכז עולמו עבודת המקדש והקורבנות. הפרושים העמידו ערכים אחרים במרכז החיים הדתיים.
17יז
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי,
אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.
דחפו באמת הבניין שבידו.
בא לפני הלל, גייריה [גייר אותו].
אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [=השנוא עליך, לא תעשה לחברך] - זו היא כל התורה כולה,
ואידך - פירושה הוא, זיל גמור [=והשאר פירוש הוא, לך ולמד]
There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study. There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.
18יח
דיון
מהו מוקד החיים הדתיים על פי הלל הזקן?

עמדת הלל עמדה מכובדת וחשובה, אבל הערך המרכזי על פי רוב ספרות חז"ל הוא תלמוד תורה. שבע פעמים נאמר בספרות החכמים, לאחר הצגת רשימת מצוות "ותלמוד תורה [שקול] כנגד כולם". אחד הביטויים החריפים ביותר לתפיסתם של הפרושים ולפולמוס שלהם עם הצדוקים, אנשי הכהונה והמקדש מבוטא במקור הבא:
19יט
ממזר תלמיד חכם קודם [חשוב יותר מאשר] לכהן גדול עם הארץ. מנא לן [מניין לנו]?
אמר ר' אחא בר חנינא: דאמר קרא [שאמר הפסוק] "יקרה היא [התורה] מפנינים", מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.
20כ
דיון
לא נותרו בידינו כתביהם של הצדוקים, מכיוון שהם נוצחו במאבק על עמדת ההשפעה ועונשם של המנוצחים הוא שההיסטוריה יודעת עליהם רק מפי אויביהם שניצחו ושרדו. בכל זאת, בת קול של תפיסת עולמם מצויה בקטע מהרומן 'מלך בשר ודם' שנכתב על ידי משה שמיר, ומתאר את ראיית עולמו של כהן גדול צדוקי במאה הראשונה לפני הספירה:
21כא
משה שמיר, מלך בשר ודם, ספרית פועלים הוצאת הקיבוץ הארצי, מרחביה, 1954, עמ' 39
אלעזר בן פתורה, גזברה של כהונה, מעולם לא התנגחו בקרבו שתי דעות. ידע בבטחה מהו מבקש, וידע מהו עושה. עולמו סדור היה לפניו כעצי מערכה אלה שעל המזבח, שורות שורות ורבדים רבדים. אם כל העולם הדומם של ישראל, הרי ישראל הדומם של כהנים, וכהנים הדומם של בית צדוק, ובית צדוק הדומו של כהן גדול, וכהן גדול הדום לשכינה. כך ברא הקדוש ברוך הוא לעולמו וכך יפה לו, וכל הבא ומטיל בו שינוי כאילו מתריס כנגדו כביכול, וכאילו מעוות סדרי בראשית. תורה קדושה נתן אדונו של עולם לעמו וכרוכה עמה מגילת יוחסין. על מה העולם עומד. על טהרת כהנים, וברוך הוא שבחר באהרון ובבניו לעמוד לשרת לפניו בבית קודשי הקודשים.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ספרית פועלים והקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
22כב
דיון
לו אלעזר בן פתורה ור' אחא, בעל הדרשה המובאת לעיל, היו מתדיינים ביניהם, כיצד היה כל צד שולל את עמדת האחר?

כאמור, הפרושים ניצחו, והיהדות מתקופתם ואילך ביטאה את תפיסותיהם בחריפות גדלה והולכת:
23כג
ר' שניאור זלמן מלאדי, תניא - ליקוטי אמרים, פרק ה
זאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצוות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות המעשיות [...] כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש, ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים - כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו, עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים - נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא, המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזה שכתוב "ותורתך בתוך מעי".
24כד
דיון
איפה נמצא הקדוש ברוך הוא לדעת ה'תניא'? ואיפה עוד?

לעומת תפיסת ה"תניא" רווחות גם תפיסות אחרות:
25כה
הרב א.י. קוק, מוסר אביך, פרק ב, ב
"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ז): צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדברים שהוא מתנהג בהם: כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר. וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו יתברך בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עסוק בגמילות חסדים להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו יתברך, כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
26כו
דיון
התפיסה בקטע זה משקפת בכלל את התפיסה החסידית הקלסית, של 'מלוא כל הארץ כבודו'. מעניין לראות מקבילה לתפיסה זו בדברי החכם הסיני צ'ואנג-טסה (המאה השנייה לפנה"ס):
27כז
צואנג-טסה, קולות האדמה, עמ' 89, תרגום: יואל הופמן, הוצאת מסדה, רמת גן, 1977
טונג קואו שאל את צ'ואנג-טסה: אותו דבר הקרוי "דרך" איפה הוא נמצא?
צ'ואנג טסה אמר: אין מקום שבו אין הוא נמצא, ... הוא נמצא בצרצר... הוא נמצא בעשב הדוחן... הוא נמצא ברעף החימר... הוא נמצא בצואה ובשתן.
© כל הזכויות שמורות להוצאה


הסברים
  • המונח דרך=דאו הוא המקבילה הסינית, פחות או יותר, למונח אלהים. הדאו מצוי בכל והדבק בו חי באופן הנכון.
28כח
דיון
לעיל הצבענו על נקודות התורפה של האידיאולוגיה ה'מקדשית-כהנית'. מה הן נקודות התורפה של אידיאולוגית ה'תורה-במרכז' ושל אידיאולוגיית 'מלוא כל הארץ כבודו'?
29כט
(ג) הידרדרותו של אסא
30ל
דיון
לאחר עיוננו בתפיסות האידיאולוגיות, נשוב לסיפור ההיסטורי של מלכות יהודה אל יורשו של אביה, אסא.
בפרקים יד-טו מתואר אסא כמאמין באלהים, מבער פולחנות נוכריים, מחדש את הברית בין העם ואלהיו לוחם בגבורה ומנצח. אך בפרק טז אסא כורת ברית עם מלך ארם כנגד מלך ישראל, וכך מערב מנהיג זר כנגד בני עמו. חנני הנביא מותח עליו ביקורת:
31לא
ד'ברי הימים ב, פרק טז, פסוקים ז-ט
ז וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ. ח הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ. ט כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.
32לב
דיון
ברור שהנביא זועם. אסא מערב מלך זר במלחמה הפנימית הרעה כשלעצמה - בין בני ישראל. אולם מדוע אסא לא ראה זאת כך? מדוע הוא כועס על הנביא במקום לשמוע לדבריו כפי שעשה בעבר?

נציע, בעקבות דברי הנביא "כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ", שבתפיסת עולמו של אסא (ואולי גם אצל אביה), אלהים אינו בכל הארץ. אלהים הוא במקדש, בין הכהנים וכשיוצאים לקרב הוא בארון הברית ועם ובין הכהנים (היזכרו בדברי אביה לעיל: "וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל-תִּלָּחֲמוּ עִם-ה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם כִּי-לֹא תַצְלִיחוּ"). אביה וכנראה גם אסא, מאמינים שאלהים נמצא עם עובדי פולחנו במקדש. במלכות ישראל אין מקדש, ומכאן שקיים הבדל תהומי בין שתי המלכויות. זו זוכה לנוכחות אלהית, וזו ללא אלהים. אל מולו של פער זה, אין כל משמעות לאחוות האחים, למוצא ההיסטורי המשותף וכו'. ועל כן נהג אסא על פי מה שראה כאינטרס שלו, כשהוא מנטרל כל שיקול אחר.

חשבו על מקרים בתולדות מדינת ישראל בו נמתחה ביקורת על מנהיג או קבוצה בשל שיתוף פעולה עם זרים כנגד ה'אנחנו'. ומה אמרו המואשמים במקרים אלה?
34 לד
35לה