עמוס ח-יונה ב: מוסר הנביא, מוסר יהודי ומוסר כללי
1א
הדף מאת: הרב אבי פסקל, אילה שני / תמורה – יהדות ישראלית
2ב
דף הלימוד מתבונן בתפיסת המוסר אותה מציג הנביא עמוס, ושואל על המוסר היהודי ועל המוסר הכללי. נשאל על אילו עוולות מוחה הנביא ואילו מחויבות מוסרית הן מפרות. האם יש דבר כזה 'מוסר יהודי'? ואם כן, במה הוא דומה ושונה מן המוסר הכללי? בלימוד נחבר בין החשיבה המוסרית ובין הפרקטיקה של חיינו האנושיים.
3ג
"הנביא" מילים: איציק מאנגר, תרגום: נתן יונתן
הנביא / איציק מאנגר
אני הנביא שאיבד בנתיבו
בלכתו אליכם, את דבר אלוהיו.
ונכלם יעמוד בנתיב הרחב
ובשבעה עצבונות יעטוף את גופו.
שאשאל רחמים לי וחסד, אני,
על שבאתי לכאן בלי טיפת נחמה?
או אשוב לנדודי כציפור יתומה
עד תכני שעת-חצות-ליל דורסנית.

אל מנוח נצחי של תבל - את הרוח,
סימבול של טעות את ושל נדודים.
הניחיני לשתות מי שיחור מכדים,
לנודד חסר אוהל כמותך ופרוע.

הכוכב שפרח פריחתו הלילית,
הסימבול הנצחי של סינוור ונפילה
תן לקרן-זהב אחרונה מעלי
להאיר שלוותו של הלילה שלי.

נחלי אדמה מנגנים, בגלים
שלכם שיר הערש פרח ולבלב -
אנא, תנו לי לשתות, תנו לחלום לעייף,
החלום האחרון שחלק גורלי.

החלום האחרון. הנביא בנתיבו
אליכם, שם אבד לו דבר אלוהיו.
ונכלם יעמוד בנתיב הרחב
ובשבעה עצבונות יעטוף את גופו.
© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם
www.acum.org.il
4ד
דיון
תארו את דמות הנביא על פי מאנגר - מה מתחולל במחשבתו, ברוחו, בנפשו?
5ה
דברי הנביא עמוס
פרק ג
{ט} הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ
{י} וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם ה' הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם
פרק ד
{א} שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה
פרק ח
(ד) שִׁמְעוּ-זֹאת, הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן; וְלַשְׁבִּית, ענוי- (עֲנִיֵּי-) אָרֶץ. (ה) לֵאמֹר, מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר--לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. (ו) לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם; וּמַפַּל בַּר, נַשְׁבִּיר. (ז) נִשְׁבַּע ה', בִּגְאוֹן יַעֲקֹב; אִם-אֶשְׁכַּח לָנֶצַח, כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם
פרק ה
{ז} הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ {יב} כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ
{יד} דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי כֵן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם: {טו} שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף
{כב} כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט: {כג} הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע: {כד} וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן:
Proclaim it upon the palaces at Ashdod, And upon the palaces in the land of Egypt, And say: ‘Assemble yourselves upon the mountains of Samaria, And behold the great confusions therein, And the oppressions in the midst thereof.’ For they know not to do right, saith the LORD, Who store up violence and robbery in their palaces.
6ו
דלית פרנקל, מקראנט
הנביא עמוס: מאבק לצדק חברתי
בלבו של עמוס בער חוש הצדק, והוא פעל באור הכתוב בדברים טז, כ: 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף'. בתוכו פנימה תססה רגישות עמוקה להתנהגות לקויה בתחום שבין אדם לחברו. מסירותו לשליחותו הניעה אותו לשנות את אורח חייו מן הקצה אל הקצה: הוא עקר ממולדתו יהודה, ממשפחתו וממעמדו הנוח ('אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים') ועבר אל ממלכת ישראל, שבה היה עליו לשאת את דברי התוכחה שלו על אודות העיוותים החברתיים. למעשה, חלק הארי בדברי התוכחה שלו לעם ישראל נושא אופי חברתי.
עמוס, כשאר נביאי ישראל, היה אדם אמיץ. שוב ושוב, הוא העז לעמוד יחידי מול השכבה השלטת ולהיאבק בעוול החברתי. אם תרצו למען קיום שליחות האל, ואם תרצו - למען "האמת שלו", האמת שה' שם בלבו. אחד נגד כולם! הוא הגדיל לעשות, ולא רק שהוקיע את בני עמו על מעלליהם, אלא גם לעג להם בגלוי. ללא כל ספק היו עלולים לרדוף אותו ולבקש להעניש את הזר המטריד שהופיע לפתע פתאום בממלכת הצפון ובחוצפתו הריהו מכפיש אותם ומאיים עליהם.
למקור השלם
7ז
דיון
אילו סוגי חטאים מציין עמוס? איזה תיקון מציע הנביא המביא את דבר האל? על איזה אומץ מדברת פרנקל?
האם בעיניכם קיימות תופעות כאלה כיום?
מה עושה אותנו לחברה אחת? האם יש לנו כחברה שותפות גורל? באילו תחומים? איך היא באה לידי ביטוי?
אילו דרכים קיימות כדי למחות על עוולות חברתיות? ציינו כמה דוגמאות ודונו בהן.
8ח
דוד פלוסר, מוסר היהדות ומוסר האומות, מחניים ע"ג, תשכ"ג
... במישרין אין המוסר והדת קשורים זה בזו. או בלשון אחרת, המוסר כשלעצמו אינו מושג דתי, היות ומקורו בחוש האדם הנפרד מן החוש הדתי. החוש הדתי מקרב את האדם לתחומה של האלוהות ואילו החוש המוסרי מקורו בנטיית האדם להיות טוב. על כן, אין צודקים אלה האומרים, מסיבות מובנות של תעמולה, שאין מוסר בלי דת; להפך, המוסר הוא תחום אנושי אוטונומי עצמאי בהחלט. הרי ידוע לכל שהיו קיימות תרבויות, כגון התרבות היוונית הקלאסית, תרבות הרנסנס ותרבות המאה הי"ח, שביסוסן הדתי היה חלש מאד, ושהיו בעצם במידה רבה תרבויות חילוניות. ולמרות זאת דווקא בתרבויות אלה הגיעה הרמה המוסרית לדרגה גבוהה מאד. הוא הדין גם לגבי אנשים חילוניים הרחוקים מדת ומאמונה, אשר הם מוסריים בהחלט, ואין צורך לומר שיש אנשים החושבים את עצמם לדתיים והם רחוקים מאד מכל מוסר. כמו כן ידוע שבתחום הדת יש חלקים אשר אינם עניינו של מוסר וכל המבלבל את התחומים, מוריד מחשיבותה של הדת. הייתה תקופה, בייחוד במאה הי"ח והי"ט, בה חשבו האנשים שיעלו את חשיבותה של הדת באמרם שהדת הפלונית אלמונית היא כולה מוסר. כך נהגה גם היהדות הליבראלית, אשר חזרה תמיד על הסיסמה "מוסר הנביאים" ושכחה לגמרי שהדת היא תופעה אנושית מיוחדת ושהמוסר כשלעצמו אינו מושג דתי מטבעו.
© כל הזכויות שמורות לרבנות הצבאית ולמחבר
9ט
ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל. מצוטט בתוך: ירון ידען, המוסר היהודי בהלכה, אתר "דעת אמת"
יש דוגלים בסיסמה של המוסר היהודי הנבואי. אולם היהדות התגלמה בדת, ודבר זה כשלעצמו אינו מאפשר כלל את קיומה של הקטגוריה 'מוסר יהודי'. האמונה הדתית המתגלמת בתורה ובמצוות אינה קטגוריה מוסרית. היא אינה מכירה במצפון האנושי; ואין זה מקרה שאף אחד ממ"ח נביאים וז' נביאות שעמדו לישראל לא פנה מעולם למצפון האנושי. המצפון האנושי, הערכתו והעמדתו במרכז אפשריים רק אם אדם אינו מכיר באלוהים. המוסר כערך עליון ומוחלט הוא קטגוריה אתיאיסטית, הנובעת מראיית האדם כתכלית המציאות וכמרכז הבריאה. האתיאיסט קאנט היה אתיקן גדול, מפני שבשבילו היה האדם אלוהים. הנביאים הציגו את האדם מול אלוהים, ורק מבחינה זו עסקו ביחסים שבין אדם לאדם. עם ישראל מעולם לא צעד בראש הכרזות מוסריות. אל נפרש את אבותינו באופן אחר מאשר פירשו הם את עצמם. יתר על כן: ספק גדול הוא אם בכלל ניתן המוסר לספציפקציה (למפרט) לפי קיבוצים אנושיים, ואם יש מובן למונח 'מוסר יהודי'. יתכן שמוסר בכלל אינו ניתן לקוואליפקציה (להגבלה) על ידי איזשהו שם תואר הנגזר משמו של קיבוץ אנושי, ואולי אף לא משמו של זרם רעיוני, מאיזו שהיא השקפת עולם.
למקור השלם
10י
דיון
האם אתם מסכימים עם ההבחנה בין דת ומוסר על פי פלוסר?
מה דעתו של ליבוביץ על הקשר בין דת ומוסר? במה היא שונה מדעתו של פלוסר?
האם קיים 'מוסר יהודי'? אם כן, מהו ומהם מאפייניו?
מהו הקשר בין נביא למוסר? האם רק בנבואה יש מאבק לחברה מוסרית?
באיזה אופן מנהל הנביא את המאבק לחברה מוסרית?
11יא
ירון ידען, המוסר היהודי בהלכה, דעת אמת
...באנו לבאר את תפיסת המוסר של הדת היהודית. ראשית נקדים ונאמר שענייני המוסר של כל חברה בכלל וכל אדם בפרט הם, ככל הנראה, טבועים בנו כיצורי אנוש ואין נימוק ראציונלי לקיומם. רוב רובם של האנשים בעולם מסכימים ותומכים בעשיית "צדק וחסד" כמו שכתב הכוזרי מאמר ב' אות מ"ז ואות מ"ח: " 'מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד', וזולת זה הרבה. אלה והדומה להם הם החוקים השכליים, והם הקדמות והצעות לתורה האלוהית, קודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגת איזו קהילה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הלסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ואם לא, לא הייתה מתמדת חברתם".
ההבדלים בהתנהגות המוסרית שבין אדם לאדם או בין חברה לחברה נובעים, בסופו של דבר, מאותו הערך העיקרי, הבסיסי והעליון שאדם מקבל על עצמו. כלומר, הערך שהוא החשוב ביותר בעיני אותו אדם. לעתים "האדם" (קיומו וטובתו) הוא הערך העליון, לפעמים "העם" או "הארץ" הם הערכים העליונים ויש שהערך העליון הוא "עבודת ה' ". הנה להמחשת העניין: אע"פ שכמעט כולם מודים שרצח אדם דבר מתועב הוא, הרי שיהיו הבדלים בהתייחסות לרצח. למשל, המקבל על עצמו שהאדם וחייו הם ערך עליון, ללא תנאי במינו או באמונתו, הנה לדידו הרוצח עובד אלילים הרי הוא כרוצח כל אדם. ואילו המקבל על עצמו את הערך "עבודת ה'" כערך עליון, לדידו רצח עובד אלילים (שכופר בעבודת ה') לא יחשב לאיסור ויתירה מכך אף יחשב כמצווה, וכך כתב בספר העיקרים לרב יוסף אלבו, מאמר שלישי, פרק כ"ה: "והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז' מצות בני נח כגר תושב גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו, 'הרגו למי שאין לו דת'. וכן תזהיר התורה על עובדי עבודה זרה, 'לא תחיה כל נשמה', ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו" וכיוצא באלה רבים. ברור שהמקבל על עצמו עבודת ה' כערך עליון אינו חייב לקבל קדושת חיי אדם (כל אדם). יתר על כן, על פי ההלכה מי שאיננו מקבל עליו את הערך העליון הזה ועובד עבודת אלילים במקום "עבודת ה' " בן מות הוא.
כיון שבאנו להסביר את המוסר היהודי אשר בהלכה, עלינו לפרט קודם מהו אותו ערך עליון שמקבל על עצמו האדם היהודי, הדתי-חרדי?
הערך העליון הזה הוא "עבודת ה'" היינו, לקיים את מצוות התורה שניתנו על ידי האלוהים, בכך מקיים האדם את תכליתו שלשמה הוא נברא. כך נאמר במסכת נדרים דף ל"ב עמוד א: "אמר ר' אליעזר: גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".
כלומר על פי השקפת העולם התורנית נברא העולם אך ורק כדי שהעם היהודי יקיים את מצוותיו של האלוהים. לכן הנביא ישעיה מנבא על אחרית הימים, היא העולם האידיאלי, כך (ישעיהו פרק ב): "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם. והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". כלומר, רק אחרי שיכירו כל העמים בעליונותו וסגולתו של העם היהודי ואמונתו ויבינו שרק מציון תצא תורה, רק אז יהיה השלום בעולם. העולם האידיאלי יכול להגיע רק עם נצחון תורת ישראל על דרכי העמים.
דבר חשוב נוסף הוא שאע"פ שיש ערכי מוסר טבעיים ומשותפים לרוב יצורי אנוש כמו חמלה ונדיבות, האדם היהודי צריך לעשות בהם אך ורק מפני שצווה לעשות כך בחוקי ההלכה, כחלק מעבודת ה', ולא מפני שכך מרגיש מטבעו! כמבואר במסכת מגילה דף כ"ה עמוד א'. שם מבואר מה הטעם שהאומר בתפילתו "על קן הציפור יגיעו רחמיך" משתיקין אותו. וזה "מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות", ופרש רש"י: "להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצוותיו". הנה, היהודי שומר המצוות אסור לו לבקש רחמים סתם אלא רק באותם עניינים שבהם הרחמים הם גזירת הדת.
למקור השלם
12יב
דיון
מהו טבעו של המוסר היהודי-הלכתי על פי ירון ידען?
מהו לדעתך, הלומד/ת, מוסר?
האם יש הבדל בין מוסר יהודי ומוסר כללי? מהו? כיצד זה בא לידי ביטוי בחייך?
14 יד
15טו