שמעון ולוי מתווכחים עם יעקב אביהם על התגובה הראויה לעיר שכם. במשך השנים הפריע לי התגובה הגלותית לכאורה של יעקב והרבה יותר הזדהיתי עם התגובה הצברית מלאת הכבוד הלאומי של שמעון ולוי. אני רוצה להציע פרשנות שרואה באור אחר את הטענה, את הפחד ואת המטרה של יעקב אבינו
מה הקושי בלהיות מעורבים זה בזה? ומה העוצמה? האם זה עונש או ברכה? האם זה הוגן מצד שכר ועונש? האם ערבות היא בחירה או עובדה? כמה אנחנו קרובים לחוויה ששורש אחד לכולנו? על מה אנחנו נדרשים להתגבר כדי להיות ערבים זה בזה? אם נתפוס את הערבות כעובדה, מה היא יכולה לתת לנו? מהי עבודת ה' שחז''ל מלמדים אותנו כדי להתקדם בתחום?
בפרשת בשלח, בצאת ישראל ממצרים הוא נפגש בשני אויבים שונים. מצרים ועמלק. בכל אחד מהם הוא נלחם בשיטת לחימה שונה בתכלית. מה ההבדל ביניהם ולמה בכל אחד מהם נלחמים דווקא כך?
לאיזה כיוון של עבודת ה' נוטה העולם הדתי היום? לכיוון של פרעה או לכיוון של משה? שאלה קשה, שמשפיעה על איך נראית התפילה, בית הכנסת, בית מדרש. מי הדמויות הראשיות ומי הדמויות השוליות?