פרשת וישלח: הויכוח על התגובה הנכונה לחטיפת דינה
שמעון ולוי מתווכחים עם יעקב אביהם על התגובה הראויה לעיר שכם. במשך השנים הפריעה לי התגובה הגלותית לכאורה של יעקב והרבה יותר הזדהיתי עם התגובה הצברית מלאת הכבוד הלאומי של שמעון ולוי. אני רוצה להציע פרשנות שרואה באור אחר את הטענה, את הפחד ואת המטרה של יעקב אבינו:

(כה) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹ֠ב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כׇּל־זָכָֽר׃ (כו) וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ׃ (כז) בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל־הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם׃ (כח) אֶת־צֹאנָ֥ם וְאֶת־בְּקָרָ֖ם וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־בָּעִ֛יר וְאֶת־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ׃ (כט) וְאֶת־כׇּל־חֵילָ֤ם וְאֶת־כׇּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת׃ (ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃ (לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ׃ {פ}

On the third day, when they were in pain, Simeon and Levi, two of Jacob’s sons, brothers of Dinah, took each his sword, came upon the city unmolested, and slew all the males. They put Hamor and his son Shechem to the sword, took Dinah out of Shechem’s house, and went away. The other sons of Jacob came upon the slain and plundered the town, because their sister had been defiled. They seized their flocks and herds and asses, all that was inside the town and outside; all their wealth, all their children, and their wives, all that was in the houses, they took as captives and booty. Jacob said to Simeon and Levi, “You have brought trouble on me, making me odious among the inhabitants of the land, the Canaanites and the Perizzites; my fighters are few in number, so that if they unite against me and attack me, I and my house will be destroyed.” But they answered, “Should our sister be treated like a whore?”

האם הויכוח הוא עקרוני או מעשי-בטחוני? כלומר, אם יעקב היה יודע שהחשש שלו 'ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי' לא יקרה בסוף אלא להפך- המצב הבטחוני של משפחת יעקב ישתפר, הוא עדיין היה מתנגד לפעולה של שמעון ולוי? מה לדעתו התגובה הראויה על השפלה כזו? אם אנחנו מסתכלים על מבחן התוצאה, נראה שמי שצדק בויכוח הם שמעון ולוי:

(ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹקִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

As they set out, a terror from God fell on the cities round about, so that they did not pursue the sons of Jacob.

חתת האלוקים על הערים שמסביב היתה התוצאה ישירה של איזו פעולה? לכאורה, היא היתה תוצאה של הפעולה התחבולה וההרג ששמעון ולוי עשו לשכם. אני רוצה לטעון אחרת. אפשר לראות שיש כמה פסוקים שעוצרים את הרצף בין המעשה של שמעון ולוי לתוצאה הנהדרת של שיפור המצב הבטחוני:

(א) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבׇ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹקֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃ (ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃ (ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כׇּל־אֱלֹקֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃ (ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹקִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

God said to Jacob, “Arise, go up to Bethel and remain there; and build an altar there to the God who appeared to you when you were fleeing from your brother Esau.” So Jacob said to his household and to all who were with him, “Rid yourselves of the alien gods in your midst, purify yourselves, and change your clothes. Come, let us go up to Bethel, and I will build an altar there to the God who answered me when I was in distress and who has been with me wherever I have gone.” They gave to Jacob all the alien gods that they had, and the rings that were in their ears, and Jacob buried them under the terebinth that was near Shechem. As they set out, a terror from God fell on the cities round about, so that they did not pursue the sons of Jacob.

איך הגיעו אליהם אלוקי נכר? למה הם צריכים להיטהר? כיבוש שכם היה מבחינה צבאית ומבצעית פעולה מזהירה: השמדת האויב בזמן קצר וללא אבדות לכוחותינו. במבט יותר מדוקדק אפשר לראות שהיו פה פצועים קשה לכוחותינו. במובן הדתי נכשלנו במלחמה מכיוון שהם לקחו משכם עבודה זרה:

הנכר. שֶׁיֵּשׁ בְּיֶדְכֶם מִשָּׁלָל שֶׁל שְׁכֶם:

הנכר [PUT AWAY] THE STRANGE [GODS] —which you have in your possession from the spoil of Shechem.

רק אחרי הסרת אלוקי הנכר, וההיטהרות, הגיעה חתת האלוקים. כלומר שיפור המצב הבטחוני הוא תוצאה של הפעולה הדתית של יעקב! ולולי הסרת העבודה הזרה, לא היה נופל אימה ופחד על הערים סביבותיהם.

ויהי חתת אלקים על הערים. כיון שנתכפרו מן הביזה נעשה להם נס.

ויסעו וגו' ויהי חתת אלקים. שנפל על יושבי הערים פחד אלקים, שהאמינו שזה היה ענין אלקי ששני אנשים יהרגו עיר ומלואה, וכי זה היה להם עונש מה׳ על החמס אשר עשו וייראו מה׳ מרדוף אחרי בני יעקב, וגם שע"י שבני יעקב הכינו לבבם אל ה׳ ויראו מה׳ התפשטה יראה זו שיראו בני יעקב מה׳ והפילה יראה על כל הערים, ור"ל שחתת אלקים ויראתו שיראו בני ישראל התפשטה על כל הערים:

(יד) שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ (טו) אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ (טז)תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה׳ עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃

The peoples hear, they tremble;Agony grips the dwellers in Philistia. Now are the clans of Edom dismayed;The tribes of Moab—trembling grips them;All the dwellers in Canaan are aghast. Terror and dread descend upon them;Through the might of Your arm they are still as stone—Till Your people cross over, ה׳,Till Your people cross whom You have ransomed.

אימתי תיפול עליהם אימתה ופחד? בשעה שאתם נקראים עמך ה׳. אימתי ויראו ממך?

וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם ה׳ נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

And all the peoples of the earth shall see that ה׳’s name is proclaimed over you, and they shall stand in fear of you.

בשעה ש'וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך', אז- ויראו ממך. במבט של העולם הזה, הרתעה מייצרים על ידי הפעלת כוח. שמעון ולוי מייצגים תפיסה לאומית חזקה: ''צה''ל יפגע בעוצמה וביד קשה בכל מי שינסה לפגוע או להשפיל את עם ישראל''. אבל יעקב רוצה ללמד אותנו שכוח לבד הוא חסר (והוא עלול להתגלות כנגוע בנגיעות נוכריות) וכשם שחייבים לצאת למלחמה על האויב שבחוץ, צריך במקביל להילחם עם האויב שבפנים- היצר הרע שמנסה להסית אותנו לעבוד אלוקים אחרים (או להתגאות בכוחי ועוצם ידי). השילוב המנצח תרתי משמע, הוא שילוב של מכה צבאית חריפה של השמדת האויב, לצד שמירה על הטהרה הדתית של הלוחמים
מה הנקודה שהפריעה ליעקב? היה ניתן לחשוב שיעקב הזדעזע מוסרית מזה שבניו הרגו עיר שלמה בגלל שני פושעים שגרו בתוכה, וזה לא מידתי. מה תוכן הטענה של יעקב ובאיזה הקשר היא נאמרה:

(כז) בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל־הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם׃ (כח) אֶת־צֹאנָ֥ם וְאֶת־בְּקָרָ֖ם וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־בָּעִ֛יר וְאֶת־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ׃ (כט)וְאֶת־כׇּל־חֵילָ֤ם וְאֶת־כׇּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת׃ (ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃

The other sons of Jacob came upon the slain and plundered the town, because their sister had been defiled. They seized their flocks and herds and asses, all that was inside the town and outside; all their wealth, all their children, and their wives, all that was in the houses, they took as captives and booty. Jacob said to Simeon and Levi, “You have brought trouble on me, making me odious among the inhabitants of the land, the Canaanites and the Perizzites; my fighters are few in number, so that if they unite against me and attack me, I and my house will be destroyed.”

מה שמזעזע את יעקב זו לא כמות ההרוגים. זה משרת את המטרה. אלא שיעקב רואה אותם חוזרים עם הביזה: פסלוני הכסף והזהב, נזמי העבודה הזרה של שכם, והמסוכן מכל: הוא רואה את נשות שכם עובדות האלילים, שגם מן הסתם לא היו מתלבשות כבנות ישראל הצנועות והחסודות, שחיות את התרבות הכנענית ועלולות להנחיל אותה גם לבניו נכנסות בהמוניהן לתוך המחנה והוא נבהל מהסיכוי שכל האשת יפת תואר האלה יטו את לבב בניו ויורידו לטמיון את המפעל של יצירת עם ישראל ושמירה על זהותו. אני רוצה להביא פה פירוש שלדעתי קרוב לפחות לרעיון של הפשט גם אם הוא לא פשט המילים. מה יעקב התכוון כשהוא אמר ונשמדתי? מהי השמדה?

וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃

Accordingly, written instructions were dispatched by couriers to all the king’s provinces to destroy, massacre, and exterminate all the Jews, young and old, children and women, on a single day, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—and to plunder their possessions.

למה צריך לכתוב גם להשמיד, גם להרוג וגם לאבד? מה ההבדל בין הפעולות? וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי- רוב משפחת יעקב תהיה מורכבת מהכנעניות והילדים שלהן. זוהי המכה וזוהי ההשמדה. ההתבוללות. ולכן יעקב נחלץ חושים כדי למגר את העבודה הזרה הזו במטרה שבנות שכם וילדיהן יטמעו בתוך משפחת יעקב ולא להפך. עוצמה צבאית ובטחונית זה חשוב, אבל יעקב מחנך את בניו לא להתפתות לפעול רק בערוץ הזה, ולחפף בעבודת ה׳. הניצחון האמיתי מגיע משילוב של מלחמה באויבים ושל מלחמה בלתי פוסקת ביצר הרע. זוהי הדרך ל'והיה מחניך קדוש', וזוהי הדרך להרתעה וניצחון אמיתיים!
להרחבה, פירוש יצירתי:

ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב הפשט ידוע ויתכן בעבור שכל הארץ ההיא היה להם עבודה זרה ואלוק אחד לכלם ואנשי שכם נתיהדו ועשו ברית מילה ומרדו באלקי הארץ ההיא והמילה שמלו עצמם היתה מחתה ושבר לאלוק שלהם לזה אמר ויהי חתת אלקים שהיה הברית מילה והגרות שנתגיירו חתת אלקי' שלהם וקלון ועל מי היה הקלון לערי' אשר סביבותיהם ולכן לא רדפו אחרי בני יעקב שלקחו נקמתם ונקמת אלהיהם בהריגתם ושמחו בה: