מיד עם לידתו של עם ישראל ביציאתו ממצרים ''לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי'', הוא נדרש להילחם שתי מלחמות קיום והישרדות (בדומה למלחמת העצמאות שפרצה מיד בלידתה של מדינת ישראל, ודרשה מהמדינה התינוקת להגן על קיומה). במלחמה הראשונה פתחו מצרים ובשניה עמלק. מי השילוח שם לב ששיטת הלוחמה בין המלחמות שונה בתכלית. מה ההבדל? וממה הוא נובע?
וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃ וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה'׃ וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה' אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃ (פ)
the Egyptians gave chase to them, and all the chariot horses of Pharaoh, his riders, and his warriors overtook them encamped by the sea, near Pi-hahiroth, before Baal-zephon. As Pharaoh drew near, the Israelites caught sight of the Egyptians advancing upon them. Greatly frightened, the Israelites cried out to ה'. And they said to Moses, “Was it for want of graves in Egypt that you brought us to die in the wilderness? What have you done to us, taking us out of Egypt? Is this not the very thing we told you in Egypt, saying, ‘Let us be, and we will serve the Egyptians, for it is better for us to serve the Egyptians than to die in the wilderness’?” But Moses said to the people, “Have no fear! Stand by, and witness the deliverance which ה' will work for you today; for the Egyptians whom you see today you will never see again. ה' will battle for you; you hold your peace!”
וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹקִ֖ים בְּיָדִֽי׃ וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃ וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃ וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ (פ)
Amalek came and fought with Israel at Rephidim. Moses said to Joshua, “Pick some troops for us, and go out and do battle with Amalek. Tomorrow I will station myself on the top of the hill, with the rod of God in my hand.” Joshua did as Moses told him and fought with Amalek, while Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill. Then, whenever Moses held up his hand, Israel prevailed; but whenever he let down his hand, Amalek prevailed. But Moses’ hands grew heavy; so they took a stone and put it under him and he sat on it, while Aaron and Hur, one on each side, supported his hands; thus his hands remained steady until the sun set. And Joshua overwhelmed the people of Amalek with the sword.
ה' ילחם לכם ואתם תחרשון. הענין בזה שכאן נצטוו להחריש מבלי שום פעולה ואף בתפלה לא יתפללו להש"י, ובמלחמות עמלק נמצא להפך שנאמר והיה כאשר ירים וכו', ונאמר ויהי ידיו אמונה ומתרגמינן והוה ידוהי פרישן בצלו. אך הענין בזה כי יש חילוק בין עמלק לשאר אומות, כי שאר אומות אומרים שאין הכל בידי שמים ותולין כל השפעות טובה בכחותם לאמור כחי ועוצם ידי, ולכן במלחמות ישראל נגד מצרים נצטוו להחריש, היינו להראות שהכל בידי שמים ובזה היו מנצחים, כי בישראל נמצא זאת המבינות כי הכל בידי שמים, וגם תפלה שהאדם מתפלל ג"כ אינו יכול להתפלל בלתי רצון הש"י ולכן נאמר ואתם תחרישון. אבל בעמלק שהוא נקרא ישראל מומר כדאיתא בקדושין [י"ח.] והוא תולה כל מעשיו בהש"י שאומר כל הרע שהוא עושה הוא ברצון הש"י, כי בלא רצון הש"י לא היה יכול לעשות, ונגדו הוא העצה להראות כי יראת שמים הוא בידי האדם והאדם צריך לעבודה ותפלה, וע"ז נאמר בגמ' (סנהדרין ס'.) על רבשקה שהיה ישראל מומר מפני שאמר המבלעדי ה' עשיתי, ותלה מעשיו הרעים בהש"י ונגדו היא העצה להתפלל.
“God will fight for you, and you shall be silent.” (Shemot, 14:14)
Concerning this they were commanded to hold their peace and refrain from action, not even praying to God. With the war against Amalek we find the opposite, where it is said, “and it was, when Moshe lifted his hands [they succeeded],” and it said, “and his hands were emunah, steady [faithful],” where the Aramaic translation reads, “his hands were spread out in prayer.” There is a difference between Amalek and other nations. Other nations say that not all is in the hands of Heaven, and ascribe all good influence to their own efforts, saying, “my strength and the power of my hands has gotten me this wealth.” Therefore in Israel’s war with Egypt they were commanded to hold their peace, meaning to show that all is in the hands of Heaven, and even the prayer that a man offers cannot be done independent of God’s will. Thus it is said, “and you will be silent.”
The Gemara in Kedushin (18a) calls Amalek, “the apostate of Israel.” He ascribes all of his actions to God. He believes that all of his evil is God’s will, as he could not do anything but for the will of the Blessed One. The advice against this belief is to show how man has the power to choose the fear of Heaven, and for this he needs Divine service and prayer. On this the Gemara (Sanhedrin, 60a) mentions Ravshakei, an apostate of Israel (see 2 Kings, Ch. 18), who said, “have I come up to this place without God to destroy it!?” In this way he attributes his wickedness to God, and the advice against this is to pray.
Concerning this they were commanded to hold their peace and refrain from action, not even praying to God. With the war against Amalek we find the opposite, where it is said, “and it was, when Moshe lifted his hands [they succeeded],” and it said, “and his hands were emunah, steady [faithful],” where the Aramaic translation reads, “his hands were spread out in prayer.” There is a difference between Amalek and other nations. Other nations say that not all is in the hands of Heaven, and ascribe all good influence to their own efforts, saying, “my strength and the power of my hands has gotten me this wealth.” Therefore in Israel’s war with Egypt they were commanded to hold their peace, meaning to show that all is in the hands of Heaven, and even the prayer that a man offers cannot be done independent of God’s will. Thus it is said, “and you will be silent.”
The Gemara in Kedushin (18a) calls Amalek, “the apostate of Israel.” He ascribes all of his actions to God. He believes that all of his evil is God’s will, as he could not do anything but for the will of the Blessed One. The advice against this belief is to show how man has the power to choose the fear of Heaven, and for this he needs Divine service and prayer. On this the Gemara (Sanhedrin, 60a) mentions Ravshakei, an apostate of Israel (see 2 Kings, Ch. 18), who said, “have I come up to this place without God to destroy it!?” In this way he attributes his wickedness to God, and the advice against this is to pray.
מצרים מייצגת את התפיסה המערבית: אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי. רדיפה, הישגיות, כסף ועוצמה. הכל בידי אדם. וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ. לכן המלחמה איתם היא בהיפוך לתפיסה שלהם. יותר קיצוני ממעטים מול רבים- ה' ילחם לכם. ומה אתם אמורים לעשות בינתיים? להחריש. זה אכן היה אופי המלחמה. המלחמה הוכרעה ללא יריה אחת. המוות היה שקט- בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. ידמו מלשון דממה. השקט והפסיביות היו התנאי לניצחון. משמעות 'ואתם תחרישון' לפי מי השילוח, היא להחריש גם מתפילה. בעיני מי השילוח תפילה היא עשיה. אולי אפילו עשיה יותר משמעותית ממעשים. עם ישראל נדרש להחריש גם פיזית וגם באופן פנימי, מתוך האמונה שהכל בידי שמים. גם התפילות שלנו מתחילות ממנו.
בדיוק בנקודה הזו עמלק מנסה להשתמש. עמלק הוא ישראל מומר. הוא הרבה יותר דומה לנו. הוא משתמש בהנחות יסוד שאנחנו מסכימים עליהם: ה' הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו. הוא לא רק דתי, הוא גם חסיד! הוא מאמין שכל מה שקורה זה רצון ה', והוא תולה את מעשיו הרעים ברצון ה'. גם יש לו הוכחה: אם ה' לא היה רוצה שזה יקרה, זה לא היה קורה. ונגדו העצה היא להתפלל. אני הייתי מצפה שהעצה תהיה להילחם, כמו שיהושע עשה. אבל כנראה שאצל מי השילוח עיקר המלחמה התרחשה בהרמת הידיים- התפילה של משה על ראש הגבעה, ומלחמת יהושע היא רק היתה הביטוי שלה במציאות.
המלחמה הראשונה פסלה את התפיסה שהכל בידי אדם. מה המסקנה של המלחמה השניה? שלא הכל בידי שמים? אני חושב שזאת לא המסקנה. כמה אחוזים ה' השאיר לנו במניות של ההשפעה על המציאות? אצל מי נמצאת השליטה בחברה? ואם הכל בידי שמים, מה התפקיד שלנו בסיפור?
בדיוק בנקודה הזו עמלק מנסה להשתמש. עמלק הוא ישראל מומר. הוא הרבה יותר דומה לנו. הוא משתמש בהנחות יסוד שאנחנו מסכימים עליהם: ה' הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו. הוא לא רק דתי, הוא גם חסיד! הוא מאמין שכל מה שקורה זה רצון ה', והוא תולה את מעשיו הרעים ברצון ה'. גם יש לו הוכחה: אם ה' לא היה רוצה שזה יקרה, זה לא היה קורה. ונגדו העצה היא להתפלל. אני הייתי מצפה שהעצה תהיה להילחם, כמו שיהושע עשה. אבל כנראה שאצל מי השילוח עיקר המלחמה התרחשה בהרמת הידיים- התפילה של משה על ראש הגבעה, ומלחמת יהושע היא רק היתה הביטוי שלה במציאות.
המלחמה הראשונה פסלה את התפיסה שהכל בידי אדם. מה המסקנה של המלחמה השניה? שלא הכל בידי שמים? אני חושב שזאת לא המסקנה. כמה אחוזים ה' השאיר לנו במניות של ההשפעה על המציאות? אצל מי נמצאת השליטה בחברה? ואם הכל בידי שמים, מה התפקיד שלנו בסיפור?
לזה כתוב ה' ילחם לכם ואתם תחרושון וכמבואר כאן ואתון לא תתערון מידי הגם שאח"כ הי' צריכין ישראל לכל עבודות חזקות כמו שנאמר והי' כאשר ירים משה את ידו וגו' אכן באותו הזמן שהי' מאיר השי"ת מאור עתיקא דקבוע וקיימא מצדו ית' נאמר ואתם תחרושון ואתון לא תתערון מידי להורות בזאת החרושה שלא מתערין מידי אשר יש להם הכרה מפורשת שכל הישועה אינו כלל מצד בירורי עבודתם אלא רק מצד חסדו ית' וע"י אותה הכרה בעצמה שלא יתערון מידי יתן להם השי"ת קנין יגיע כפם גם בזאת הישועה שהוא מצד עתיקא כלומר שיהי' נקרא קדושת זאת הישועה ג"כ על שמם כענין הכתוב ועלו מושיעים בהר ציון וגו' נושעים לא נאמר אלא מושיעים להורות שהושיעו את עצמם היינו שישראל בעצמם פעלו זאת הישועה מהשורש הנקרא עתיקא ופעלו אותה גם שם במקום העליון ע"י עבודת יגיע כפם שיהי' נקרא על שם יגיע כפם של ישראל כמו הקדושת שבת דקבוע וקיימא מצדו ית' מ"מ נקרא על שם ישראל על ידי שבותתם בשבת:
הסוד ישרים, נכדו של מי השילוח, מציב לנו אתגר דתי: לעבוד ולברר ולקדם את המציאות, ועדיין לא לשייך את הישועה למעשינו, אלא לחסדו יתברך. יש פה נקודה פרדוקסלית עקרונית באיז'ביצא. מי שמנסה לנכס לעצמו את ההישגים, כמו פרעה, מאבד הכל. יש לי יצר חזק לומר 'הדבר הזה קרה בזכותי' 'הדבר הזה היה רעיון שלי' 'הילדים שלי מחונכים כי השקעתי בחינוך'. אלו אמירות שבאמת באמת, אי אפשר למדוד אותן, בזכות מי זה קרה. אני רוצה מאוד להרגיש שזה היה בזכותי אבל זה לא בטוח נכון. בזוגיות למשל, העיסוק בשיוך קרדיטים הרבה פעמים מייצר ויכוח, ולכל צד יש את היצר להגיד למשל: הילדים נדיבים וטובי לב בזכותי. חוץ מזה שזה להתיימר לדעת משהו שאי אפשר לדעת אותו, איזה מסר זה מעביר לשני?
האתגר הוא לשחרר ולוותר על הקרדיטים. לעבוד קשה ובסוף להנות מהישועה ולהודות עליה לה'. באופן פרדוקסלי, דווקא מי שמשחרר ומוותר על האחיזה איפה החלק שלו, זוכה שגם החלק שה' עשה, נרשם על שמו.
העיקרון הזה מופיע כבר במסכת אבות:
האתגר הוא לשחרר ולוותר על הקרדיטים. לעבוד קשה ובסוף להנות מהישועה ולהודות עליה לה'. באופן פרדוקסלי, דווקא מי שמשחרר ומוותר על האחיזה איפה החלק שלו, זוכה שגם החלק שה' עשה, נרשם על שמו.
העיקרון הזה מופיע כבר במסכת אבות:
וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:
Rabban Gamaliel the son of Rabbi Judah Hanasi said: excellent is the study of the Torah when combined with a worldly occupation, for toil in them both keeps sin out of one’s mind; But [study of the] Torah which is not combined with a worldly occupation, in the end comes to be neglected and becomes the cause of sin. And all who labor with the community, should labor with them for the sake of Heaven, for the merit of their forefathers sustains them (the community), and their (the forefather’s) righteousness endures for ever; And as for you, [God in such case says] I credit you with a rich reward, as if you [yourselves] had [actually] accomplished [it all].
שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן. שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָן שֶׁל צִבּוּר וְצִדְקָתָן הָעוֹמֶדֶת לָעַד הִיא הַמְסַיַּעַת אֶל הָעוֹסְקִין עִמָּהֶן לְהוֹצִיא לָאוֹר צִדְקָן, וְלֹא מִצַּד טוּב הִשְׁתַּדְּלוּתָן שֶׁל הָעוֹסְקִים:
וְאַתֶּם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר בָּא לִידֵי גְמַר טוֹב מִצַּד מַעֲשֵׂיכֶם אֶלָּא בִּשְׁבִיל זְכוּת אֲבוֹתָם שֶׁל צִבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְאַתֶּם עוֹסְקִים לְשֵׁם שָׁמַיִם.
"for the merit of their ancestors sustains them": For the merit and righteousness (tsidkatan) of the ancestors of the community - which stands forever - sustains those that work with them, to bring their righteousness to the fore. And it is not from the angle of the efforts of those that work [for the community].
גם כשהשקעתי במשהו וזה הצליח, חשוב לי 'להמציא תירוצים' למה זה קרה בלי קשר אלי. ואף על פי שזה לא קרה בזכותי, ה' מעלה עלינו שכר כאילו עשינו.
לולי אלקי אבי אלקי אברהם וגו' את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש. עד יעקב אבינו לא נאמר יגיע כפך, כי זה היה מדת יעקב שהכיר שלא יכול להושיע את עצמו ולזוז אפילו תנועה קלה בלי רצון השי"ת ולכן המשפט שהשי"ת רואה את יגיע כפים שלו
מהו יגיע כפיו של יעקב? יעקב התייגע כדי לוותר על האחיזה בהישגיו. הוא התייגע להכיר שכל מה שיש לו הוא מאת ה'
שאלות סיכום, דיון והפנמה
- למה כל כך חשוב להם להתעקש על התודעה הזו?
- איזה הישג בחיים שלי אני אוחז שהוא בזכותי? למה כל כל חשוב לי לייחס את זה אלי?
- האם האויב במלחמת העצמאות היה יותר דומה למצרים או לעמלק? ובאיזו שיטת לוחמה השתמשנו?
- מהו האיום בדורינו? האם הוא יותר דומה למצרים או לעמלק? ובאיזה אופן צריך להילחם בו?
וְהַתִּקּוּן לָזֶה – לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה', שֶׁה' יִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁתִיקָה, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתֹּק לָהֶם, רַק לִסְמֹךְ עַל ה' שֶׁהוּא יִלָּחֵם בִּשְׁבִילֵנוּ, וְזֶה בְּחִינַת (שמות י״ד:י״ד): ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. וְעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹ נִתְעַלֶּה הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי נִתְבַּטְּלִין מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל כְּפִירוּת כַּנַּ"ל
The rectification for this is to hand over the conflict to God, that God should fight the battle, as mentioned above. This is the aspect of silence—i.e., he has to keep his silence with them, but rather rely on God, that He will battle on our behalf. This is the aspect of “God will battle for you, but you must remain silent” (Exodus 14:14). And as a result of this silence, the thoughts ascend, for the evil thoughts of heresy are nullified, as explained above. This is the aspect of “Be silent! This is the way it has arisen in thought” (Menachot 29b)—by means of silence, the thoughts ascend, as explained above.