פרשת שופטים: תתבייש לך! על הזכות להתבייש

יר

וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃ וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃ וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃ וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃

Deuteronomy 20:5-8

Then the officials shall address the troops, as follows: “Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another dedicate it. Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another harvest it. Is there anyone who has paid the bride-price for a wife, but who has not yet taken her [into his household]? Let him go back to his home, lest he die in battle and another take her [into his household as his wife].” The officials shall go on addressing the troops and say, “Is there anyone afraid and disheartened? Let him go back to his home, lest the courage of his comrades flag like his.”

סוטה מ״ד א:י״א

מַתְנִי׳ ״וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְגוֹ׳״, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב״ — כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב״ — זֶהוּ הַמִּתְיָירֵא מִן הָעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כׇּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחְזוֹר בִּגְלָלָן.

Sotah 44a:11

MISHNA: The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner.

לפי ר' יוסי הגלילי, למה השוטרים משכנעים את מי שבנה בית חדש, מי שנטע כרם חדש ומי שארש אשה חדשה לשוב הביתה?
למה התורה עוזרת לבעלי העבירה להסתיר את היותם בעלי עברה?

ברכת אשר על התורה, דברים כ׳:ח׳:ג׳

רש"י ד"ה הירא ורך הלבב, ...ולכך תלתה לו תורה... שלא יבינו שהם בעלי עבירה וכו'. לימוד גדול הוא עבור ציבור שומרי המצוות. פטרה התורה כמה וכמה לוחמים מלצאת אל הקרב, כל זאת על מנת לכסות על חרפתם של החוזרים בשביל עבירות שבידם, שחלילה לא יוודע בציבור מיהם בעלי עבירה. מופלאה היא הזהירות היתרה שנוקטת התורה כדי לכבד אפילו עוברי עבירה, וראוי שנלמד ממנה.

Birkat Asher on Torah, Deuteronomy 20:8:3

...

ברכות י״ב ב:ט׳-י״ג

וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים״. דִּילְמָא צִבּוּר שָׁאנֵי. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וַה׳ סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה״. וְאִילּוּ ״אוּרִים וְתֻמִּים״ לָא קָאָמַר. מִשּׁוּם דְּקַטְלֵיהּ לְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וּמִנַּיִן דְּאַחִילוּ לֵיהּ מִן שְׁמַיָּא — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל (מָחָר) [וּמָחָר] אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ״עִמִּי״ — בִּמְחִיצָתִי. וְרַבָּנַן אָמְרִי, מֵהָכָא: ״וְהוֹקַעְנוּם לַה׳ בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה׳״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה ״בְּחִיר ה׳״.

Berakhot 12b:9-13

And Rabba bar Ḥinnana Sava said in the name of Rav: One who commits an act of transgression and is ashamed of it, all of his transgressions are forgiven. Shame is a sign that one truly despises his transgressions and that shame has the power to atone for his actions (Rabbi Yoshiyahu Pinto), as it is stated: “In order that you remember, and be embarrassed, and never open your mouth anymore, because of your shame, when I have forgiven you for all that you have done, said the Lord, God” (Ezekiel 16:63). However this proof is rejected: Perhaps a community is different, as a community is forgiven more easily than an individual. Rather, proof that an individual ashamed of his actions is forgiven for his transgressions is cited from here, when King Saul consulted Samuel by means of a necromancer before his final war with the Philistines: “And Samuel said to Saul, why have you angered me to bring me up? And Saul said, I am very pained, and the Philistines are waging war against me, and God has removed Himself from me and answers me no more, neither by the hands of the prophets nor by dreams. And I call to you to tell me what to do” (I Samuel 28:15). Saul says that he consulted prophets and dreams, but he did not say that he consulted the Urim VeTummim. The reason for this is because he killed all the residents of Nov, the city of priests, and because of this transgression Saul was ashamed to consult the Urim VeTummim, which was accomplished by means of a priest. The Gemara concludes: And from where is it derived that Saul was pardoned by God in the heavens for his transgressions? As it is stated: “And Samuel said to Saul: Tomorrow you and your sons will be with me” (I Samuel 28:19). And Rabbi Yoḥanan said: With me does not only mean that they will die, but also means, in a statement that contains an aspect of consolation, that they will be in my company among the righteous in heaven, as Saul was pardoned for his transgressions. And the Rabbis say that proof that Saul was pardoned is derived from here, from what the Gibeonites said to David: “Let seven men of his sons be given to us and we will hang them up unto the Lord in the Giva of Saul, the chosen of the Lord” (II Samuel 21:6). Certainly the Gibeonites, who were furious at Saul, would not refer to him as the chosen of the Lord. Therefore, this phrase must be understood as having been spoken by a Divine Voice that emerged and said the chosen of the Lord, because Saul had been pardoned for his transgressions and included among the completely righteous.
The Gemara returns to the primary focus of the chapter, the recitation of Shema.

כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו?! זה נשמע לכם הגיוני?
מה כל כך עוצמתי בבושה שגורמת למחילה גם על העוונות שמחוץ למעיישה?

ישמח משה, ויקרא ג׳:א׳

והיא התשובה המעולה שבכל התשובות, על דרך שאמרתי לפרש מאמר רז"ל (ברכות דף י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו כל עונותיו. שמנגד להשכל וכי יהיה חוטא נשכר אם ימצא כבושת גנב. ועוד שסותר מאמר רז"ל (בב"ק דף ע"ט:) למה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן. ועוד למה ימחלו כל עונותיו, הלא די בעבירה זו, והיא פלאי לכאורה. והנ"ל בזה אחר הדקדוק ומתבייש בו, על פי שאמרתי על מאמר רז"ל (פסחים נ' ע"א) עולם הפוך ראיתי וכו' ואנן כדקאי קאי, (בסוף פרשת תצוה בביאור הגמרא חולין). וגם כן מאמרן (ברכות ל"ד ע"ב) כל הנביאים לא נתנבאו רק למחזיקים, אבל תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה, וכן כל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו'. על פי שנתגלה לי בחלום בענין הגן עדן של התנאים, וכבר אמר החכם ידיעת הפכים בשוה, ואם כן כן הוא לענין בעלי העבירות בענין הבושה והחרטה, אין עונש גדול מזה אחר שהוסר המסך, ואשרי מי שבא לבחינה זו שמתבייש מעומק לבו בעודו בחיים חיותו. ועל זה אמרו רז"ל כל העושה עבירה ומתבייש בו כנ"ל, בו דייקא על בחינה זו, ואין עונש גדול מזה והיא התשובה המעולה שבכל התשובות, וכל הנמצא בספרי היראה מתשובת הבאה, וגדר, וכתוב, ומשקל, הם הכנות והמצאות ודרגות להגיע לידי תשובה זו האמיתית

Yismach Moshe, Vayikra 3:1

...

לפי ישמח משה, מה הדקדוק: ומתבייש בו? בו ולא במה?
איך לדעתך תתיישב הסתירה עם המקור הבא שבו דווקא הגנב שמתבייש, מקבל עונש גדול יותר?

בבא קמא ע״ט ב:ו׳-ח׳

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִפְּנֵי מָה הֶחְמִירָה תּוֹרָה בְּגַנָּב יוֹתֵר מִגַּזְלָן אָמַר לָהֶן זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ וְזֶה לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַטָּה כְּאִילּוּ אֵינָהּ רוֹאָה וְאוֹזֶן שֶׁל מַטָּה כְּאִילּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת שֶׁנֶּאֱמַר הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וְגוֹ' וּכְתִיב וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה ק-הּ וְלֹא יָבִין אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּכְתִיב כִּי [אָמְרוּ] עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה

Bava Kamma 79b:6-8

The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Abbahu did not say the example from this verse, which discusses the men of Shechem? He could have said to you: Since the men of Shechem were hiding in ambush, they are not considered robbers but thieves. And how would Rabbi Yoḥanan respond to this claim? This fact that they were hiding was not because they were hesitant to steal in view of the public. Rather, they acted in this manner so that the travelers should not see them in advance and flee from them. § The Gemara concludes its discussion of theft with several aggadic statements. His students asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: For what reason was the Torah stricter with a thief than with a robber? Only a thief is required to pay the double, fourfold, or fivefold payment, not a robber. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them in response: This one, the robber, equated the honor of the servant to the honor of his Master, and that one, the thief, did not equate the honor of the servant to the honor of his Master. The robber fears neither God nor people, as he is not afraid to rob in public. The thief does not fear God but he does fear other people, which demonstrates that he is more concerned about humans than God. As it were, the thief establishes the eye below, i.e., God’s eye, as though it does not see, and the ear below, i.e., God’s ear, as though it does not hear. The Gemara cites verses that describe people who imagine that God does not see their actions, as it is stated: “Woe to them who seek deeply to hide their counsel from the Lord, and their works are in the dark, and they say: Who sees us, and who knows us?” (Isaiah 29:15). And it is written: “And they say: The Lord will not see, neither will the God of Jacob give heed” (Psalms 94:7). And it is written: “For they say: The Lord has forsaken the land, and the Lord does not see” (Ezekiel 9:9).

בראשית ג׳:ח׳-י׳

וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל ה' אֱלֹקִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ ה' אֱלֹקִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ וַיִּקְרָ֛א ה' אֱלֹקִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃

Genesis 3:8-10

They heard the sound of God ה' moving about in the garden at the breezy time of day; and the Human and his wife hid from God ה' among the trees of the garden. God ה' called out to the Human and said to him, “Where are you?” He replied, “I heard the sound of You in the garden, and I was afraid because I was naked, so I hid.”

תפארת שלמה, על התורה, בראשית מ״א

את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא. הנ"ל עפ"י דברי הזוה"ק כד בר נש קם בחצות לילה אורייתא מודעת ליה חוביה ע"ש. וז"פ את קולך שמעתי בג"ן רמז ג"ן פרשיות שבתורה כי השכינה מתלבשת בתורה הקדושה. וזה את קולך שמעתי בג"ן היא התורה. ואירא לשון ראי' והבטה. כי ע"י הלימוד נודע לי כי חטאתי. כמ"ש בזוה"ק ע"פ כאיש אשר אמו תנחמנו. אם לבינה תקרא ע"י לימוד בחצות לילה. ואחבא ע"י התורה. והנה ע"ז מה שהודה שחטא זכה תיכף לתיקון ע"י כתנות עור וילבישם ובתורתו של ר"מ כתנות אור באל"ף. אך במה שהתנצל דבריו באמרו לא חטאתי זה הי' חסרון לתיקון בשלימות. וזה שהשיב לו הש"י כי שמעת לקול אשתך וכו'. להראות לו כי מחמת שלא הודה בפי' לומר חטאתי בלי שום תירוץ לכן לא נתקן לגמרי וז"ש סלחתי כדברך. פי' כמו שאומר האדם חטאתי בלי שום תירוץ עי"ז הש"י הוא מוחל וסולח לגמרי כפי הבחינה ההחרטה והעזיבה בלב נשבר:

Tiferet Shlomo, on Torah, Bereshit 41

...

מהי הנטיה של האדם אחרי שחטא?
ומה ה' רוצה שנעשה אחרי שחטאנו?
מה כל כך קשה בזה?

מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ליקוטים מנביאים, ספר ירמיה כ״ג:א׳

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. ואיתא בזוהר (בראשית ס"ח.) תא חזי כד בר נש חטי קמי מאריה ואמשיך גרמיה לאתכסייא קוב"ה עביד ביה דינא באתגליא וכד בר נש אדכי גרמיה קוב"ה בעי לאסתרא ליה דלא יתחזי ביום אף וכדכתיב (ישעיה כ"ו,כ') חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. הענין הוא כמ"ש אאמו"ר זללה"ה שאם יחפוץ האדם להסתיר עוונו מפניו ושוכח את אשר עוות אזי השי"ת מזכירו ומגלה עוונו שעושה בו דין לעיני הכל וכדכתיב (בראשית ג',ח') ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן, ואמר לו השי"ת אייכה. ולהיפוך אם האדם זוכר עוונו ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, אזי השי"ת עושה עצמו שוכח ואינו מביט באותו חטא כלל כדכתיב (איוב י"א,י"א) וירא און ולא יתבונן.
(בית יעקב בראשית נח י"ח)

Mei HaShiloach, Mei HaShiloach Anthology, Prophets, Jeremiah 23:1

...

איך עובד המנגנון הפרדוקסלי הזה?

שם משמואל, בראשית א׳:י״ד

וישמעו את קול ד' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, מפשטות הכתובים נראה שהליכות השי"ת בגן לא הי' לצורך אדה"ר וחוה לדבר אליהם ולעונשם אך זה הי' דרך אגב ועי' ספורנו, שכתב בזה"ל לרוח היום לרצון היום לעשות הדברים הנרצים באותו יום כמו שעשה בשאר ימי בראשית וכמו שעשה באותו יום קודם חטאם ע"כ. ובמ"ר מתהלך מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדה"ר נסתלקה השכינה לרקיע ראשון כו' נמי משמע שהדיבור לאדה"ר וחוה הי' דרך אגב, ונראה דהנה כל הדברים שאמר להם השי"ת ולא הי' עונשים רק תיקונים שרצה הקב"ה עי"ז להעלותם למדריגתם הראשונה ע"י שיקבלו עונשם לזככם וכמו שיהי' באמת לימות המשיח אך כל זמן שלא הי' התעוררות מצדם לא בא ג"כ לכלל זה לחפש תיקונים עבורם אך אחר שהתחבאו ובושו בעצמם מחמת חטאם ואחז"ל עובר אדם עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עוונתיו, ואף שעתה לא היתה תשובה, אבל עכ"פ היתה גרם שיבואו עי"ז התעוררות רחמים למעלה לחפש תיקונים עבורם:

Shem MiShmuel, Bereshit 1:14

...

למה אדם וחוה זכו בזכות זה שהתחבאו?
למה זה לא נחשב תשובה?

תפארת שלמה, על התורה, בראשית מ׳

וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך כו' ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן ויקרא לו ויאמר איכה וכו' ואירא כי עירום אנכי ואחבא. ...אמר לו הקב"ה מי הגיד לך כי עירום אתה כי זה דרך הסט"א וכל הדבקים בה להתנשאות ולגבהות לאמר כי חף אנכי מפשע כמו שאנו רואים כל הרשעים אומרים לנפשם צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכמו זה אמה"כ הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. כי כן דרך היצה"ר מסמא את עיני אדם לאמור כי בכל אשר הוא עושה עדיין לא חטא כלל ועודנו לא נתרחק כלל מהש"י ואדרבא הוא מתאמר בנפשו עוד לאמור כי מצוה הוא עושה כל הימים כמו שהשיא לחוה לאמר והייתם כאלקים לכן ההתחלת העבדות שיהיה האדם מכיר בעצמו כי חטא לה'. וצריך להיות תמיד פלס ומאזני משפט לפלס דרכיו אם יכונו באמת לה' ולא יעשה בנפשו שקר... ואל יהיה דבר זה קטן בעיני האדם לשום עינא פקיחא על נפשו בכל עניניו כי מצינו כן בצדיקים הגדולים שלא הכירו במעשיהם וחשבו למצוה והיה בהיפך כמו ענין מכירת יוסף כי עברו כ"ב שנים ולא ידעו כי עשו עולה עד שראו תפיסת אחיהם ואת בנימין. אז אמרו אבל אשמים אנחנו וכתיב מיד אחריו כי המליץ בינותם ע"י שהכירו שחטאו נעשה מליץ טוב עליהם. וכן היה רדיפת שאול לדוד כי סבור היה כי הוא מצוה להורגו. מעתה ק"ו ב"ב של ק"ו לאנשים פחותי ערך כמונו עורי לב שכלו ימיהם בהבל צריך להבין ולהשכיל בפתוי היצה"ר להנצל ממצודתו ודבריו הטובי' ולדעת כי איש חוטא הוא. וכזה המליצו חכז"ל יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ר"ל שאומרים לנפשם כי טוב הוא ואינם יודעים בעצמם שום חטא כי הוא דומה בעיניו לצדיק וטוב לנפשו מאד. וז"ש ג"כ כאן מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אכלת ועודך מכיר שחטאת מאין בא לך זאת והשיב כי האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ומבואר במד"ר כי הוא שוגג ולכך בשוגג כתיב או הודע אליו חטאתו כי עודנו זוכה להתוודע אליו חטאתו אבל במזיד אינו יודע כלל שחטא כי הכל טוב בעיניו וכשר לפניו. וד"ל:

Tiferet Shlomo, on Torah, Bereshit 40

...

היצר הרע כל כך מתוחכם, שהוא יכול להסתיר מבעל העבירה את עבירתו ואף לשכנע אותו שהוא צדיק באותו העניין עצמו. אשרי מי שזוכה להכיר בחטאיו, להתחבא בגללם ולהתבייש בהם, עוד לפני שהם מתחילים להסריח כמו בסיפור של ר' נחמן:

סיפורי מעשיות י״ב:צ״ז-צ״ח

וְכֵן עָשָׂה הַגִּבּוֹר וְלָקַח אֶת הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם אֱלקוּת בִּמְדִינָתָם, כַּנַּ"ל כִּי אֵלּוּ הָאֱלקוּת הָיוּ בְּכָאן, כִּי בָּאוּ עִם הַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת לְכָאן, כְּכָל הַמְבאָר לְמַעְלָה וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִמְּדִינָתָם עִם הַמְמֻנֶּה כַּנַּ"ל נָתְנוּ לָהֶם בְּנֵי הַמְּדִינָה כּחַ וְהַרְשָׁאָה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים, יִהְיֶה עָשׂוּי וְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה מֻכְרָחִים לְהִתְרָצוֹת לְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים, [שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה אֱלקוּת שֶׁלָּהֶם] וְלא יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת וְלָקַח הַגִּבּוֹר אֶת אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם נִקְרָאִים אֱלקוּת בִּמְדִינָתָם מֵחֲמַת עָשְׁרָם כַּנַּ"ל וְהוֹלִיךְ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל וְהֵבִיא אוֹתָם עַד הַבֵּית הַבִּשּׁוּל שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל וּבִתְחִלָּה הוֹלִיךְ אוֹתָם כְּנֶגֶד הָרוּחַ וְהִגִּיעַ לָהֶם הָרֵיחַ שֶׁל הַמַּאֲכָלִים וְהִתְחִילוּ לְבַקְּשׁוֹ מְאד, שֶׁיִתֵּן לָהֶם מֵהַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים הַלָּלוּ אַחַר כָּךְ הוֹלִיךְ אוֹתָם מִכֶּנֶגֶד הָרוּחַ וְהִתְחִילוּ לִצְעק שֶׁיֵּשׁ סִרְחָה גְּדוֹלָה חָזַר וְהֵבִיא אוֹתָם כְּנֶגֶד הָרוּחַ, וְשׁוּב הִגִּיעַ לָהֶם הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַמַּאֲכָלִים וְחָזְרוּ וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים חָזַר וְהוֹלִיךְ אוֹתָם מִכְּנֶגֶד הָרוּחַ וְחָזְרוּ וְצָעֲקוּ, שֶׁיֵּשׁ סִרְחָה גְּדוֹלָה מְאד. עָנָה וְאָמַר לָהֶם הַגִּבּוֹר לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הֲלא אַתֶּם רוֹאִים, שֶׁאֵין כָּאן שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּסְרִיחַ בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִים לוֹמַר בְּוַדַּאי שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַסְרִיחִים כִּי בְּכָאן אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּסְרִיחַ אַחַר כָּךְ נָתַן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל וְתֵכֶף כְּשֶׁאָכְלוּ מֵאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים הִתְחִילוּ תֵּכֶף לְהַשְׁלִיךְ וְלִזְרק מֵהֶם אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל אֶחָד חָפַר לְעַצְמוֹ חֲפִירָה וְקֶבֶר, וְקָבַר אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַחֲפִירָה מֵחֲמַת גּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁנִּתְבַּיְּשׁוּ עַל יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁוּ גּדֶל הַסִּרְחוֹן שֶׁל הַמָּמוֹן [שֶׁהוּא מַסְרִיחַ כְּמוֹ צוֹאָה מַמָּשׁ] מֵחֲמַת שֶׁטָּעֲמוּ מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל וְקָרְעוּ אֶת פְּנֵיהֶם, וְקָבְרוּ אֶת עַצְמָן וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לְהָרִים פְּנֵיהֶם כְּלָל וְנִתְבַּיֵּשׁ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ כִּי שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, הַמָּמוֹן הוּא הַבּוּשָׁה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַבּוּשׁוֹת וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר דִּבְרֵי בִּזּוּי לַחֲבֵרוֹ, הוּא אוֹמֵר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן כִּי מָמוֹן הוּא בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאד שָׁם וְכָל מִי שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר מָמוֹן מִתְבַּיֵּשׁ יוֹתֵר עַל כֵּן קָבְרוּ אֶת עַצְמָן מִגּדֶל הַבּוּשָׁה וְכָל אֶחָד לא הָיָה יָכוֹל לְהָרִים פָּנָיו אֲפִלּוּ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִכָּל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל וְכָל מִי שֶׁהָיָה מוֹצֵא אֶצְלוֹ עוֹד אֵיזֶה דִּינָר אוֹ גָּדוֹל הָיָה מְבָעֵר אוֹתוֹ מִיָּד וּמַשְׁלִיכוֹ מִמֶּנּוּ לְמֵרָחוֹק בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל אַחַר כָּךְ בָּא אֲלֵיהֶם הַגִּבּוֹר, וְהוֹצִיא אוֹתָם [מִן הַחֲפִירוֹת וְהַקְּבָרִים הַנַּ"ל] וְאָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי! כִּי עַתָּה אֵינְכֶם צְרִיכִים לְהִתְיָרֵא עוֹד מִן הַגִּבּוֹר [שֶׁהָיוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל] כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא הַגִּבּוֹר [כַּנַּ"ל] וּבִקְשׁוּ מִן הַגִּבּוֹר שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַלָּלוּ, כְּדֵי לְהוֹלִיךְ לִמְדִינָתָם כִּי הֵם בְּוַדַּאי יִהְיוּ מְמָאֲסִים מְאד בְּמָמוֹן אַךְ רָצוּ שֶׁגַּם כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה יֵצְאוּ מִתַּאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן.

Sippurei Maasiyot 12:97-98

The Warrior did so, and took these people, that is, the magnates from the Land of Riches who are gods in their country, who came here with the Warden, as mentioned. Now, when they left their country with the Treasurer, the countrymen gave them power that whatever they do shall be done and the whole country must abide by whatever they do. The Warrior took the people and led them on the way (which the King told him, as mentioned) and he brought them up until the Kitchen where the foods are. And first he led them against the wind and the smell of the foods went to them and they began begging him intensely to give them from these good foods. Then he led them [away] from the wind and they began to scream, "There is a tremendous stench!" He again brought them against the wind and again the good smell of the foods reached them and again they begged intensely that he should give them from the foods, then he again led them [away] from the wind and they again began to scream, "It stinks unbelievably (lit. very wildly)!" The Warrior responded to them, "Don't you see that there is nothing whatsoever here that should have a bad smell? It must certainly be that you yourselves make the stench, for here there is nothing that should have a bad smell." Then he gave them from the foods. As soon as they ate of these foods they immediately began to cast away from themselves their money, and each one dug for himself a grave and buried himself in the pit due to the great disgrace, as they were intensely ashamed, for they felt that money stinks intensely (Heb. only: which smells like actual feces) because they had tasted of the foods. And they scratched their faces and buried themselves and could not lift their faces at all, and each one was ashamed in front of the other (because such is the special power [segulah] of the foods, that whoever eats of the foods is very repulsed by money) because there in that place money is the greatest disgrace of all disgraces, and when someone wants to say something derogatory about another (lit. throw something out at another) he throws out at him, "You have money," for money there is a huge disgrace, and the more money someone has, the more he is ashamed, therefore they buried themselves out of great disgrace, and each of them was unable to lift his face even in front of the other; even more so in front of the Warrior. And whoever still found with himself some gilden or grush would rid himself of it immediately and throw it away from himself. Then the Warrior came to them and took them out of their pits that they had dug for themselves there out of disgrace, and he said to them, "Come with me, because now you need no longer have any fear of the Warrior, for I myself am the Warrior!" They begged the Warrior to give them from the foods, to bring to their country, because they themselves would surely just hate money, however, they wanted the whole country to go out from this money craving.

חיי מוהר"ן תקצ״ז:א׳

(קנד) שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ וְכָל אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב [בִּישַׁעְיָה] וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל. וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו, וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן, מִי שָׁמַע שִׂיחָה זֹאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ:

Chayei Moharan 597:1

...