לחם: על ניסך שבכל יום עמנו...
1א
הדף מאת: גילי צדקיהו / בית מדרש אלול
2ב
לחם הוא שם נרדף למזון, לצורך קיומי. לחם הוא גם אות ברית ונושא ברכה וקדושה. באיזכורים שונים של לחם במקרא אנחנו למדים כיצד הלחם הוא שפה שבה האלוהות מדברת אל בני אדם והם אל האלוהות ואלה עם אלה. דף לימוד זה עוסק בעושר ובעומק של הלחם ובמיוחד במתח בין היומיומי ביותר לנסי. מצד אחד הלחם הנשגב ומצד שני השגב שבפשטות. דף זה הינו אחד מעשרים וחמישה דפי לימוד מבית 'אלול', לרגל חגיגות ה-25 להקמתו של בית המדרש.
3 ג
אריה אלנר, מאפית קיבוץ עין השופט, מאוצרות ארכיון עין השופט

© כל הזכויות שמורות ל
einhashofet.blogspot.co.il
4ד
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.
In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.’
5ה
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.
וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
And Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was priest of God the Most High. And he blessed him, and said: ‘Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth;
6ו
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.
And thou shalt set upon the table showbread before Me always.
7ז
(ג) וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה', יִחְיֶה הָאָדָם.
And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna, which thou knewest not, neither did thy fathers know; that He might make thee know that man doth not live by bread only, but by every thing that proceedeth out of the mouth of the LORD doth man live.
8ח
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.
He doth execute justice for the fatherless and widow, and loveth the stranger, in giving him food and raiment.
9ט
אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
If thine enemy be hungry, give him bread to eat, And if he be thirsty, give him water to drink;
10י
דיון
קראו את לקט הפסוקים ולקטו מתוכם את המשמעויות השונות ללחם.
  • מה מקומו של הלחם ביחסים בין בני אדם?
  • מה תפקידו של הלחם ביחס לאלוהות?
  • מה זה לחם? באלו מילים אחרות יכולתם להחליף את המילה לחם בפסוקים אלה?
11יא
לחם, נס
12יב
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (ד) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם...
(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן; וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ...
(לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם...
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.
and the children of Israel said unto them: ‘Would that we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.’ Then said the LORD unto Moses: ‘Behold, I will cause to rain bread from heaven for you; and the people shall go out and gather a day’s portion every day, that I may prove them, whether they will walk in My law, or not.
13יג
(כג) וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. (כה) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.

מילים
  • אביר - יצור אלוהי, מלאך
And He commanded the skies above, And opened the doors of heaven; And He caused manna to rain upon them for food, And gave them of the corn of heaven. Man did eat the bread of the mighty; He sent them provisions to the full.
14יד
הברית החדשה, הבשורה על פי מרקוס, פרק ו', פסוקים ל"ד-מ"ד
34 ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו להם כי היו כצאן אשר אין-להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה: 35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הנה המקום חרב והיום רד מאד: 36 שלח אותם וילכו אל-החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין-להם מה-שיאכלו: 37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר לתת להם לאכל: 38 ויאמר אליהם כמה ככרות-לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים: 39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבד על-ירק הדשא: 40 וישבו שורות שורות למאות ולחמשים: 41 ויקח את-חמשת ככרות הלחם ואת-שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את-הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת-שני הדגים חלק לכלם: 42 ויאכלו כלם וישבעו: 43 וישאו מן-הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן-הדגים: 44 והאכלים מן-הלחם היו כחמשת אלפי איש:
15טו
אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מע''ש לע''ש. הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא, ושדייא אקטרתא משום כיסופא [בשעה שהיו שכנותיה של אשתו של רבי חנינא העניה אופות בתנוריהן חלות לכבוד שבת, היתה רגילה היא להסיק את תנורה בחומרים המעלים עשן כקיטור, כדי שיראה שגם היא עסוקה בעיסתה וכך לא תתבייש].
הוה לה הך שיבבתא בישתא [היתה לה שכנה רעה].
אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי כולי האי [אמרה השכנה לעצמה: הלא יודעת אני שאין לשכנתי מאום, מהו אם כן העשן הרב והמשונה העולה מתנורה]?
אזלא וטרפא אבבא [הלכה ודפקה על דלת ביתה של מפחת רבי חנינא כדי לראות במה מדובר].
איכספא ועיילא לאינדרונא [התביישה אשתו של רבי חנינא והתחבאה בחדרה].
איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא [באותה שעה התרחש נס לאשה הצדקנית, והשכנה שנכנסה לבית ראתה את התנור עמוס בככרות לחם טריות, ואת הקערה שבמטבח גדושה בבצק רך וטרי].
אמרה לה פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך [קראה השכנה בקול: פלונית, פלונית, בואי מהר והביאי אתך את הכלי שאתו מוציאים את המאפים מהתנור לפני שישרפו].
אמרה לה אף אנא להכי עיילי [אמרה אשתו של רבי חנינא, אכן נכנסתי לחדרי כדי להביא את הכלי]
תנא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים.
was connected to the order of Nezikin, while they were largely unfamiliar with the rest of the Mishna, and we learn all six orders of the Mishna. And when Rav Yehuda reached tractate Uktzin, which discusses the extent to which various fruits and vegetables are considered an integral part of the produce in terms of becoming ritually impure, which is the basis for the halakha that a woman who pickles a vegetable in a pot, etc. (Teharot 2:1), and some say that when he reached the halakha that olives that are pickled with their leaves are ritually pure, etc., as they are no longer considered part of the fruit (Uktzin 2:1), he would say: Those are the disputes between Rav and Shmuel that we see here. He felt it was an extremely challenging passage, as difficult as the most complex arguments between Rav and Shmuel. And we, in contrast, learn tractate Uktzin in thirteen yeshivot, while, with regard to miracles, after declaring a fast to pray for a drought to end, when Rav Yehuda would remove one of his shoes as a sign of distress, the rain would immediately come, before he could remove his second shoe. And yet we cry out all day and no one notices us. Rabba continued: If the difference between the generations is due to inappropriate deeds, if there is anyone who has seen me do anything improper, let him say so. I am not at fault, but what can the great leaders of the generation do when their generation is not worthy, and rain is withheld on account of the people’s transgressions? The Gemara explains the reference to Rav Yehuda’s shoe. Rav Yehuda saw two people wasting bread, throwing it back and forth. He said: I can learn from the fact that people are acting like this that there is plenty in the world. He cast his eyes angrily upon the world, and there was a famine. The Sages said to Rav Kahana, son of Rav Neḥunya, the attendant of Rav Yehuda: The Master, who is frequently present before Rav Yehuda, should persuade him to leave by way of the door nearest the market, so that he will see the terrible effects of the famine. Rav Kahana persuaded Rav Yehuda, and he went out to the market, where he saw a crowd. He said to them: What is this gathering? They said to him: We are standing by a container [kuspa] of dates that is for sale. He said: If so many people are crowding around to purchase a single container of dates, I can learn from this that there is a famine in the world. He said to his attendant: I want to fast over this; remove my shoes as a sign of distress. He removed one of his shoes and rain came. When he began to take off the other shoe, Elijah came and said to him: The Holy One, Blessed be He, said: If you remove your other shoe, I will destroy the entire world so that you will not be further distressed. Rav Mari, son of Shmuel’s daughter, said: At that moment, I was standing on the bank of the Pappa River. I saw angels who appeared as sailors bringing sand and filling ships with it, and it became fine flour. Everyone came to buy this flour, but I said to them: Do not purchase this flour, as it is the product of miracles. Tomorrow, boats filled with wheat will come from Parzina, and you may purchase that produce. § The Gemara relates another story. Rava happened to come to the city of Hagrunya. He decreed a fast, but rain did not come. He said to the local residents: Everyone, continue your fast and do not eat tonight. The next morning he said to them: Whoever had a dream last night, let him say it. Rabbi Elazar of Hagronya said to them: The following was recited to me in my dream. Good greetings to a good master from a good Lord, Who in His goodness does good for His people. Rava said: I can learn from this that it is a favorable time to pray for mercy. He prayed for mercy and rain came. The Gemara relates another story that deals with prayer for rain. There was a certain man who was sentenced to be flogged by Rava’s court because he had relations with a gentile woman. Rava flogged the man and he died as a result. When this matter was heard in the house of the Persian King Shapur, he wanted to punish Rava for imposing the death penalty, as he thought, without the king’s permission. Ifra Hormiz, mother of King Shapur, said to her son: Do not interfere and quarrel with the Jews, as whatever they request from God, their Master, He gives them. He said to her: What is this that He grants them? She replied: They pray for mercy and rain comes. He said to her: This does not prove that God hears their prayers, as that occurs merely because it is the time for rain, and it just so happens that rain falls after they pray. Rather, if you want to prove that God answers the prayers of the Jews, let them pray for mercy now, in the summer season of Tammuz, and let rain come. Ifra Hormiz sent a message to Rava: Direct your attention and pray for mercy that rain may come. He prayed for mercy, but rain did not come. He said before God: Master of the Universe, it is written: “O God, we have heard with our ears, our fathers have told us, what work You did in their days, in days of old” (Psalms 44:2), but we have not seen it with our own eyes. As soon as he said this, rain came until the gutters of Meḥoza overflowed and poured into the Tigris River. Rava’s father came and appeared to him in a dream and said to him: Is there anyone who troubles Heaven so much to ask for rain out of its season? In his dream, his father further said to him: Change your place of rest at night. He changed his place, and the next day he found that his bed had been slashed by knives. The Gemara relates: Rav Pappa decreed a fast, but rain did not come. His heart became weak from hunger, so he swallowed [seraf ] a bowl [pinka] of porridge, and prayed for mercy, but rain still did not come. Rav Naḥman bar Ushpazti said to him: If the Master swallows another bowl of porridge, rain will come. He was mocking Rav Pappa for eating while everyone else was fasting. Rav Pappa was embarrassed and grew upset, and rain came. The Gemara tells another story about prayer for rain. Rabbi Ḥanina ben Dosa was traveling along a road when it began to rain. He said before God: Master of the Universe, the entire world is comfortable, because they needed rain, but Ḥanina is suffering, as he is getting wet. The rain ceased. When he arrived at his home, he said before God: Master of the Universe, the entire world is suffering that the rain stopped, and Ḥanina is comfortable? The rain began to come again. Rav Yosef said, in reaction to this story: What effect does the prayer of the High Priest have against that of Rabbi Ḥanina ben Dosa? As we learned in a mishna: After leaving the Holy of Holies on Yom Kippur, the High Priest would recite a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What would he pray? Ravin bar Adda and Rava bar Adda both say in the name of Rav Yehuda that this was his prayer: May it be Your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara expresses surprise at this request: Is heat a good matter? On the contrary, it is unfavorable. Why should he request that the year be hot? Rather, say that he recited the following: If the upcoming year is hot, may it also be rainy and moist with dew, lest the heat harm the crops. The High Priest would also pray: And let not the prayer of travelers enter Your presence. Rav Aḥa, son of Rava, in the name of Rav Yehuda, concluded the wording of this prayer: May the rule of power not depart from the house of Judea. And may Your nation Israel not depend upon each other for sustenance, nor upon another nation. Instead, they should be sustained from the produce of their own land. Evidently, the High Priest’s prayer that God should not listen to the prayer of individual travelers was disregarded in the case of Rabbi Ḥanina ben Dosa. § The Gemara continues to discuss the righteous Rabbi Ḥanina ben Dosa and the wonders he performed. Rav Yehuda said that Rav said: Each and every day a Divine Voice emerges from Mount Horeb and says: The entire world is sustained by the merit of My son Ḥanina ben Dosa, and yet for Ḥanina, My son, a kav of carobs, a very small amount of inferior food, is sufficient to sustain him for an entire week, from one Shabbat eve to the next Shabbat eve. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife would heat the oven every Shabbat eve and create a great amount of smoke,
16טז
דיון
המקורות מתארים לחם כנס אלוהי.
  • מה מהותו של הנס? מה מטרתו?
  • מה מסמל הלחם הניסי?
17יז
לחם, יום יום
18יח
בן זומא אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני.
Explaining his custom, he would say: How much effort did Adam the first man exert before he found bread to eat: He plowed, sowed, reaped, sheaved, threshed, winnowed in the wind, separated the grain from the chaff, ground the grain into flour, sifted, kneaded, and baked and only thereafter he ate. And I, on the other hand, wake up and find all of these prepared for me. Human society employs a division of labor, and each individual benefits from the service of the entire world. Similarly, how much effort did Adam the first man exert before he found a garment to wear? He sheared, laundered, combed, spun and wove, and only thereafter he found a garment to wear. And I, on the other hand, wake up and find all of these prepared for me. Members of all nations, merchants and craftsmen, diligently come to the entrance of my home, and I wake up and find all of these before me.
19יט
דיון
בן זומא מתאר חוויה יומיומית של הודיה על הלחם המותקן לפניו.
  • עד כמה אנחנו יכולים לחוות את ההודיה הזו?
  • ואם היינו צריכים כמו בן זומא לתאר את תהליך ההכנה שהלחם עובר, מה נותר אנושי בתהליך?
20כ
קיצור שולחן ערוך, לח, סעיף א
אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִילִין וְלוֹקְחִין פַּת מִנַּחְתֹּם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נַחְתֹּם יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין הַפַּת יָפֶה כְּמוֹ זֶה...
21כא
דיון
  • על פי המקור הנ"ל, מה הוא סולם העדיפויות של החכמים בעסקם בלחם?
23 כג
24כד
דף מספר 21 בסדרה 25 שנה לאלול, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 22 23