על תיקון קהילתי

דף הלימוד עוסק בשאלה כיצד נתקן את היחסים החבריים והמוסריים בקהילה ובחברה בה אנו חיים, ועם האנשים הקרובים אלינו ומתאים לראש השנה ויום כיפור. א.ד. גורדון ממורי העלייה השנייה, המשוררת אגי משעול בשיר על חתירה ואטימות אגואיסטית בבריכה, ואנקדוטה של ישראל גלילי מקבוץ נען יכוונו אותנו להתבונן על עצמנו. דף זה הינו אחד מעשרים וחמישה דפי לימוד מבית 'אלול', לרגל חגיגות ה-25 להקמתו של בית המדרש.

א"ד גורדון, מכתבים ורשימות, עמוד 160
דבריו של טרומפלדור על דבר הקבוצה, שהוא רואה בה חזות הכל, אינם, כמובן, לגמרי לפי רוחי. אני אינני מעמיד את מפעלנו הלאומי והאנושי על הצורה, איזו שתהיה. בעיני טובות כל הצורות: קבוצה, קבוצה גדולה, מושב עובדים, קואופרטיב, קומונה אם יהיה בהן תוכן אנושי. ואם לא אף אחת מהן לא תועיל. ואל יאמרו לי, כי בקבוצה או בקומונה יותר קל להשיג את התוכן האנושי. בכל אחת מהצורות האלה ישנם צדדים חיוביים ושליליים. ולפי שעה אנחנו רואים, כי בכל אחת מהן פועלים קודם כל הצדדים השליליים. יען מה? יען אשר מעמידים את הכל על הצורה. שוכחים דבר קטן, שוכחים כי העיקר הוא האדם, אשר יהיה אדם בכל צורה, ולא הצורה היא העיקר. ודווקא בצורות שרואים אותן כאילו הן היותר שלמות דווקא בהן שוכחים את זה, כי סומכים על הצורה שהיא תענה את הכל. מכאן מה שבא. כללו של דבר: אם בקבוצה אתם רוצים או באיזו צורה שהיא, אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים, ובזה אתם מסודרים יפה. בני אדם אינם דגים מלוחים ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא. בני אדם יש בהם תנועה וחיים ועולם מלא.

מילים: אגי משעול
השחיינים

זקנות מן הדיור המוגן
באות בדיוק בעשר לשחות.
לאט הן משקיעות את גופן בתוך המים
ואז הן צפות שם על פני מסלולי השחיה
ורק עיניהן נוצצות מתחת לכובעי הגומי הורודים.

מפעם לפעם הן מתהפכות על גבן
ומפרפרות כטובעות במוסן הרחב יותר
ואבריהן שהתמזגו כבר זה בזה
עד שאין הם ראויים עוד לשמם
מבצבצים עוד פה ושם מן האדוות
כאילו ויתר שם מישהו על זוטות כגון אלו.

אך אנו השחיינים האמיתיים הקורעים את המים,
שגופינו השחומים מבריקים בשמש ושרירינו חוגגים את התנועה,
אנו המגיחים ממעמקים
ובראות מלאות צוללים שוב לתוכם,
מתקשים להתגבר על הנאתנו הכמוסה
לחלוף כחץ על פניהן
וכלאחר יד של חן להתיז עליהן את משובת נעורינו.

ואין בנו חמלה למתחזים.
להיפך:
ברמזים גסים אנו מסלקים אותן למקומן הראוי
שהוא בשום אופן לא כאן בינינו
השוחים
בלי כל ענין לחזות דווקא עכשיו
בתכלית אליה אנו חותרים.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

ישראל גלילי, מתוך: אדמה נענית- ספר היובל לנען, 1979
ישראל גלילי מקיבוץ נען מספר על ימי ראשית הקיבוץ:
כשבאו היקה'ס הם היו מתאספים לחוד ואותי היו מזמינים לשיחות שלהם. יום אחד הם התאספו ודיברו איזה שלושת רבעי שעה, אם לא למעלה מזה, על מה לדבר. אחד הציע שנדבר על הנשוא הזה, ואחד הציע שנדבר על הנשוא הזה. כעבור שלושת רבעי השעה אמרתי להם (השתדלתי שזה יהיה בטון בלתי מעליב): "חבר'ה, סוף סוף כמה זמן אפשר לדבר על מה לדבר. אני מציע שנדבר על הנושא הזה" והמלצתי על הנושא.
מכיוון שהשעה הייתה מאוחרת, החליטו שמקבלים את הצעתי ובפגישה הבאה ידברו על הנושא הזה. בדרך מחדר התרבות לחדר אכילה אמר לי שלמה מרכוס:
-"ישראל, אתה עשית לא טוב"
- "מה יש, שלמה, מה יש?"
- "תראה"- הוא אומר- "יש חבר שלא יכול לדבר על הנושא שהצעת. הוא יכול לדבר רק 'על מה לדבר'. ואתה הפסקת לו את השיחה" (הוא צדק, כמובן).

© כל הזכויות שמורות להוצאת קיבוץ נען