"קשה כשאול קנאה"
1א
הדף מאת: תמר גור / בית מדרש אלול
2ב
בדף לימוד זה נעמוד פנים אל פנים מול הקנאה - רגש שכה נוכח בחיינו אך קשה לנו לדבר עליו. האם הוא הכרחי? האם יש בו גם דברים טובים? האם עדיף להדחיק ולהתרחק ממנו? נבחן את הדברים בתוכנו ונראה כיצד התייחסו הוגים וחכמים שונים אל רגש זה. דף זה הינו אחד מעשרים וחמישה דפי לימוד מבית 'אלול', לרגל חגיגות ה-25 להקמתו של בית המדרש.
3ג
(לא) וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה. (לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. (לג) וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן. (לד) וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי. (לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת- ה' --עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.

(א) וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. (ב) וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן. (ג) וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה. (ד) וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב. (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן.
And the LORD saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.
4ד
דיון
היחסים בין רחל ולאה מתאפיינים בין היתר ברגשות של קנאה.
רחל היא האהובה על יעקב מבין השתיים, בעוד לאה היא הפוריה מביניהן.
  • האם יש איזון בעובדה שלכל אחת יש 'יתרון' על האחרת בדבר מסויים?
  • האם העובדה שרחל היא האהובה על יעקב מרככת במידת מה את קנאתה בלאה שמביאה לו ילדים, או דווקא מעצימה אותה?
5ה
נתן אלתרמן, ניגון עתיק, מתוך: עיר היונה, הוצאת מחברות לספרות, 1957
אִם תֵּרַדְנָה בַּלֵּיל דִּמְעוֹתַיִךְ,

שִׂמְחָתִי לָךְ אַבְעִיר כִּצְרוֹר תֶּבֶן.

אִם תִּרְחַפְנָה מִקֹּר עַצְמוֹתַיִךְ,

אֲכַסֵּךְ וְאֶשְׁכַּב עַל אֶבֶן.

אִם תֹּאמְרִי אֶל מָחוֹל לָרֶדֶת,

עַל אַחֲרוֹן מֵיתָרַי אֲנַגֵּן לָךְ.

אִם תֶּחְסַר לָךְ מַתְּנַת הֻלֶּדֶת,

אֶת חַיַּי וּמוֹתִי אֶתֵּן לָךְ.

וְאִם לֶחֶם תֹּאבִי אוֹ יַיִן,

מִן הַבַּיִת אֵצֵא כְּפוּף שְׁכֶם

וְאֶמְכֹּר אֶת עֵינַי הַשְּׁתַּיִם

וְאָבִיא לָךְ גַּם יַיִן גַּם לֶחֶם.

אַךְ אִם פַּעַם תִּהְיִי צוֹחֶקֶת

בִּלְעָדַי בִּמְסִבַּת מְרֵעַיִךְ,

תַּעֲבֹר קִנְאָתִי שׁוֹתֶקֶת

וְתִשְׂרֹף אֶת בֵּיתֵךְ עָלַיִךְ.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
6ו
דיון
שירו של נתן אלתרמן הוא שיר אהבה לאישה. אולם, נדמה כי הבית האחרון הופך את הכל על פיו.
  • האם המשורר מתאר כאן אהבה טוטאלית שיש בה קנאה לאהובה, או שמא נשמעת כאן נימה של ביקורת כלפיה?
7ז
ערך 'קנאה', מילון אבן-שושן החדש
קנאה נ. 1, צרות עין, פחד מפני הצלחת אחר,
יסורי נפש על שהאחר עולה עליו בענין מסוים:
"וסרה קנאת אפרים... אפרים לא יקנא את יהודה"
(ישעיה יא יג). "כל שיש לו קנאה על חברו" (גיטין ז).
"הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"
(אבות ד כא). 2, חשד בחוסר אהבה או בחוסר נאמנות,
ביחוד ביחסי בעל ואשתו: "עזה כמות אהבה, קשה
כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו). "קנאה חמת גבר"
(משלי ו לד). "איש אשר תעבור עליו רוח קנאה"
(במדבר ה ל). 3, רגז רב, רגש של נקמה בעושה רע:
"ביום עברת ה' ובאש קנאתו" (צפניה א יח).
4, התלהבות קיצונית ומפרזת לדבר: קנאת הלשון.
קנאה למולדת.
© כל הזכויות שמורות ליורשי המחבר
8ח
דיון
  • לאיזו מן ההגדרות אתם מתחברים? איך אתם הייתם מגדירים קנאה?
  • איזו מן ההגדרות הכי שכיחה בחיינו? בחייכם? כקבוצה וכיחידים?
  • מה בין "צרות עין" ל"התלהבות קיצונית ומופרזת לדבר"?
9ט
המקנא
תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח,
שנאמר "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו".
מאי רוח? רבנן אמרי: רוח טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה.
The school of Rabbi Yishmael taught: A man issues a warning to his wife only if a spirit entered him, as it is stated: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife” (Numbers 5:14). The Gemara asks: Of what spirit does Rabbi Yishmael speak? The Rabbis say: A spirit of impurity, as one should not issue a warning to one’s wife. Rav Ashi says: A spirit of purity, as issu-ing a warning indicates that he will not tolerate promiscuous behavior.
10י
דיון
  • האם ישנה "קנאה טהורה"?
11יא
ספר הזוהר חלק א' דף רמ"ה (מתורגם מארמית לעברית).
"קשה כשאול קנאה" כל מי שאוהב ואינו קושר עם אהבתו קנאה- אין אהבתו אהבה. כיוון שקנא אהבתו שלמה. מכאן למדנו, שצריך אדם לקנא לאשתו, כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה.
12יב
יהודה אריה מודינא, צמח צדיק, פרק ז'
הקנאה היא מידה מנוגדת והופכית אל האהבה והשלום. והיא, משני מינים: האחד להצטער בטובת האחרים ותרע עיניו בראותו חברו מצליח; השני לשמוח ברעה אשר תמצא לרעהו. ושתיהן רעות מאד...אך כאשר תבוא בלב תאוה זו מלב רע ורשעות וזדון בלבד, אין לך מידה רעה הימנה (= ממנה). וכבר אמרו הראשונים שהקנאי רע מהחמדן ושלמה אמר בחכמתו: "ומי יעמוד לפני קנאה" (משלי כ"ז 4) ואמר חכם: במקום קנאה לא תעמוד אהבה. ואם תרצה להנקם מן המקנא סור מרע ועשה טוב. שצריך האדם להשמר מקנאת הקרובים והאהובים יותר מאשר מן האויבים.
13יג
ויליאם שייקספיר, מתוך המחזה 'אותלו', 1603
"הישמר מן הקנאה, אותלו, מן המפלצת ירוקת-העין אשר תשים לקלס את טרפה... איזו תופת היא להיות מלא כלות-נפש וקללה, ספקות ואהבה!"
14יד
דיון
  • מה דעתכם על תפיסת הזוהר?
  • עם איזו עמדה אתם מסכימים יותר? שלו או של יהודה אריה מודינא ושיקספיר?
15טו
(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. (ה) וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. (ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the LORD. And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering; but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell. And the LORD said unto Cain: ‘Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen? If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.’ And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him.
16טז
דיון
  • "לפתח חטאת רובץ"- האם לדעתכם תמיד הקנאה רובצת בפתח?
17יז
הדרמה של הילד המחונן, אליס מילר, מחברות לספרות, הוצאת זמורה, 2001, עמ' 62-64 .
האדם הגרנדיוזי זוכה בכל מקום להתפעלות, הוא זקוק להתפעלות זו וכלל אינו יכול לחיות בלעדיה. כל מה שהוא לוקח על עצמו חייב להתבצע בצורה מרשימה והוא אכן יודע כיצד להשיג זאת. .. אוי לו אם מישהו מתוך כל אלה לא מביא את התוצאה המיוחלת, שהרי בפתח עורב דיכאון כבד... התמוטטותה של הרגשת הערך העצמי אצל אנשים "גרנדיוזיים" מראה בבהירות כיצד הערך העצמי שלהם תלוי באוויר כמו כדור פורח. הכדור הפורח מתרומם אמנם לגביהם כשהרוח טובה, אך לפתע הוא ננקב- ועכשיו הוא מונח על האדמה כמו מטלית קטנטנה... האחרים קיימים כדי להעריץ אותו והוא כל הזמן טרוד כול-כולו במאמץ להשיג את ההערצה. בכך מתבטאת תלותו המצערת. טראומת הילדות חוזרת על עצמה: הוא עודנו הילד הנערץ של אימא, ועם זאת הוא חש, כי כל עוד תכונותיו וסגולותיו הן הזוכות ליחס הערצה והתפעלות, הרי שהאהבה שהוא מקבל איננה מיועדת לו עצמו. בעמדתם הרגשית של הורים כלפי ילד, בקרבה מסוכנת מדי לגאוותם בו, מסתתרת הבושה המתעוררת כל אימת שהילד אינו עומד בציפיות המוצגות בפניו. האדם הגרנדיוזי אינו מסוגל להתיר את הקשר הטרגי בבין ההערצה לאהבה. הוא תר כל חייו אחר הערצה אף שזו אינה מספקת אותו, שכן אין ההערצה זהה לאהבה. קנאתם בולטת בעצמתה. אנשים אלו מתקנאים בכל, אפילו ביחסי האובייקט של האחרים.
18יח
דיון
  • כיצד אפשר להבין כעת את מעשהו של קין ואת רגשותיו לאור תיאור ההפרעה הנרקסיסטית?
  • האם נכון כי אנשים הסובלים מקנאה מתקשים לפרגן? האם אלו דברים התלויים זה בזה?
  • אילו תחושות וכמיהות המונעות מקנאה אתם מכירים בחייכם?
19יט
"קרא את יהושע" (דברים פרק ל"א , פסוק י"ד) – אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי (=מנהיגות) שלי, ואהא חי. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה, והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר, משה רבי, בוא אצלי. יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע, כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך?! אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת"
20כ
"קנאת סופרים תרבה חכמה"
And Rava said: If there is a teacher of children who teaches a few subjects, and there is another who teaches more subjects than him, one does not remove the first teacher from his position to hire the second, as perhaps the other teacher will come to be negligent due to the lack of competition. Rav Dimi from Neharde’a said: On the contrary, all the more so is it the case that he will teach in a better manner if he knows that he is the sole instructor in the place, as jealousy among teachers increases wisdom. The one who was dismissed will try to refine his skills so that he will be rehired, and this will prevent negligence on the part of the other teacher.
21כא
דיון
  • מאיפה מגיע הפחד של משה מן הקנאה?
  • האם המשפט בתלמוד הבבלי מציג את הקנאה באופן חיובי? "הסופרים" נהנים מן הקנאה? מה בין המשפט הזה למשה ויהושע?
23 כג
24כד
דף מספר 3 בסדרה 25 שנה לאלול, דפים נוספים בסדרה:
1 2 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23