העובר והאם
1א
הדף מאת: שולמית קיציס / בית מדרש אלול
2ב
דף הלימוד עוסק במערכת היחסים האמביוולנטית בין העובר לאמו. הטקסטים מציגים תמונה מורכבת: בהיריון יש שמחה ואושר עצומים, ובצד זה גם תחושות של קושי, מועקה, שנאה, תחרות וכיו"ב. נלמד מקורות מגוונים, ונבחן כיצד כל אחד מהם מתייחס לקשר ראשוני ומיוחד זה, שבין האם לולד אותו היא נושאת ברחמה. דף זה הינו אחד מעשרים וחמישה דפי לימוד מבית 'אלול', לרגל חגיגות ה-25 להקמתו של בית המדרש.
3ג
דרש רבי שמלאי: למה הוָלד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי, שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו; ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, ומלמדין אותו כל התורה כולה. וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו. ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כרשע; והוי יודע, שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה – מוטב, ואם לאו – הריני נוטלה ממך.
§ Rabbi Samlai taught: To what is a fetus in its mother’s womb comparable? To a folded notebook [lefinkas]. And it rests with its hands on its two sides of its head, at the temples, its two arms [atzilav] on its two knees, and its two heels on its two buttocks, and its head rests between its knees, and its mouth is closed, and its umbilicus is open. And it eats from what its mother eats, and it drinks from what its mother drinks, and it does not emit excrement lest it kill its mother. But once it emerges into the airspace of the world, the closed limb, i.e., its mouth, opens, and the open limb, its umbilicus, closes, as otherwise it cannot live for even one hour. And a candle is lit for it above its head, and it gazes from one end of the world to the other, as it is stated: “When His lamp shined above my head, and by His light I walked through darkness” (Job 29:3). And do not wonder how one can see from one end of the world to the other, as a person can sleep here, in this location, and see a dream that takes place in a place as distant as Spain [beAspamya]. And there are no days when a person is in a more blissful state than those days when he is a fetus in his mother’s womb, as it is stated in the previous verse: “If only I were as in the months of old, as in the days when God watched over me” (Job 29:2). And the proof that this verse is referring to gestation is as follows: Which are the days that have months but do not have years? You must say that these are the months of gestation. And a fetus is taught the entire Torah while in the womb, as it is stated: “And He taught me and said to me: Let your heart hold fast My words; keep My commandments, and live” (Proverbs 4:4). And it also states: “As I was in the days of my youth, when the converse of God was upon my tent” (Job 29:4). The Gemara asks: What is the purpose of the statement: And it also states: “When the converse of God was upon my tent”? Why is it necessary to cite this verse in addition to the previously quoted verse from Proverbs? The Gemara explains: And if you would say that the verse in Proverbs is insufficient, as it is a prophet who is saying that he was taught the entire Torah in his mother’s womb, but this does not apply to ordinary people, come and hear the verse in Job: “When the converse of God was upon my tent.” And once the fetus emerges into the airspace of the world, an angel comes and slaps it on its mouth, causing it to forget the entire Torah, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), i.e., when a person enters the world he is immediately liable to sin due to his loss of Torah knowledge. And a fetus does not leave the womb until the angels administer an oath to it, as it is stated: “That to Me every knee shall bow, every tongue shall swear” (Isaiah 45:23). The verse is interpreted as follows: “That to Me every knee shall bow”; this is referring to the day of one’s death, as it is stated: “All those who go down to the dust shall kneel before Him” (Psalms 22:30). “Every tongue shall swear”; this is referring to the day of one’s birth, as it is stated in description of a righteous person: “He who has clean hands, and a pure heart, who has not taken My name in vain, and has not sworn deceitfully” (Psalms 24:4), i.e., he has kept the oath that he took before he was born. And what is the oath that the angels administer to the fetus? Be righteous and do not be wicked. And even if the entire world says to you: You are righteous, consider yourself wicked. And know that the Holy One, Blessed be He, is pure, and His ministers are pure, and the soul that He gave you is pure. If you preserve it in a state of purity, all is well, but if you do not keep it pure, I, the angel, shall take it from you.
4ד
בנימין שבילי, נהר סמבטיון של אמא, בתוך: שירי התייר הגדול, הוצאת שוקן, תשנ"ט, עמ' 74-81
לאמא בבטנה נהר אחד
משם באים לי כל פרחיה
סגולים לבנים ושחורים
ואני אכלם
ואני כולי כדור קטן וקריר
בחדר שבארמונה הפנימי של אמא

בחדר קרום זה נעורתי
ואיפה הייתי קדם אמא
הן לא באתי מן הסתם
ולא אל הסתם ארצה כך לצאת
אמרי לי אמא
הכניסי קולך פנימה

עטוף בתוך כדור של קרום
אני מגלגל
בבטן אמא
ולפעמים כשיש סערה אני שם את ראשי בין שתי רגלי
ועיני עוצם
ויש אני חולם את לידתי אל תוך רחמה
בין זיווגיה עד יציאתי

...
ואני משוחח עם אמא בלילות
את יודעת אמא
אני רוצה
שכדור קרום שלך בבטנך
ישאר חתום ולא אולד
פרחים שלך בנהר עם צבע הסגול
האדום והשחור
מגדלים אותי
ואני עומד לפרוץ חוצה לבטנך
ואני יודע
אור שאליו אצא
לא רוגע לי בחיי יביא
ולגנוב אותי מבטנך
תאבה
האשה הלילית מציצה אל הקרום
ואני מפחד
ואת בוכה בגלל כאבי כשאוולד
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
5ה
דיון
המקורות הנ"ל, ובמיוחד זה של בנימין שבילי, מתארים את חוויית העובר ברחם אימו.
כמה זה שונה מהחוויה החמימה והנעימה שרובנו מדמיינים?
6ו
(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כב) וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.
And Isaac entreated the LORD for his wife, because she was barren; and the LORD let Himself be entreated of him, and Rebekah his wife conceived. And the children struggled together within her; and she said: ‘If it be so, wherefore do I live?’ And she went to inquire of the LORD.
7ז
דיון
  • כיצד אתם מבינים את דבריה של רבקה "למה זה אנוכי"? מה היא רוצה להביע?
8ח
וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי – ר' יצחק אמר: מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן: הגיע לכן הצער הזה בימיכם? אם כך צערן של בנים, הלואי לא עיבַּרתי!
9ט
דיון
  • כיצב מבין המדרש את דבריה של רבקה?
  • האם לדעתכם ייתכן שכך חשה רבקה לאחר כל שנות העקרות והציפייה?
10י
סימון דה-בובואר, המין השני, 2007, כרך שני, עמ' 355
ההיריון הוא בראש ובראשונה דרמה שמתרחשת בין האישה לבין עצמה. היא חווה אותו כמוסיף וכגורע כאחד: העובר הוא חלק מגופה, אך גם טפיל שניזון על חשבונה; הוא שלה, אך גם היא שלו; הוא מייצג את העתיד כולו, וכשהיא נושאת אותו ברחמה היא חשה עצומה כיקום כולו, אך השפע הזה גם מאיין אותה, והיא מרגישה שהיא לא כלום; חיים חדשים עומדים להתגלות ולהצדיק את קיומה, והיא גאה בכך; אבל היא מרגישה גם ככלי משחק בידי כוחות נעלמים, המטלטלים ומעוותים אותה...
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
11יא
דיון
  • כיצד רואה סימון דה-בובואר את חוויית ההיריון?
  • האם אתם מסכימים עם דבריה?
12יב
הריון, אנדה פינקרפלד-עמיר, מתוך: גדיש, 1949, עמ' 208
הריון/ אנדה פינקרפלד-עמיר
כל אימות כשרות שלוותן עלי השרו
ותחייכנה: שבת!

אכן שבתי.
לימי תמול שלשום מפויסת אחייך
היה הייתם ומאד רחקתם,
כמו רחקתם מכל אימות כשרות.

כמוהן, בארך אפיים,
אחכה למחר,
למחרת המחר,
לירח, לשני ירחים...

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
13יג
נשים בשלות, אנדה פינקרפלד-עמיר, מתוך: גדיש, 1949, עמ' 209
נשים בשלות/ אנדה פינקרפלד-עמיר
נשים בשלות
ערב ערב למפתן בתיהן תשבנה,
טמטום לאה בעיניהן
ובכל גופן.
עוד יום נוסף לחייהן,
יום בלי מרי על התמול,
יום בלי תהיה למחר,
יום- כלו טמטום
בשל ולאה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
14יד
סימון דה-בובואר, המין השני, 2007, כרך שני, עמ' 362, מצרפתית: שרון פרמינגר
נשים רבות חשות שלווה נפלאה במהלך הריונן, כי הן חשות צידוק תמידי... שוב אין הן נדרשות לעבוד או להתאמץ, ואינן צריכות לחשוב על אחרים... הן צריכות רק לחיות, הן בחופשה. סיבת קיומן נמצאת בתוכן ומעניקה להן תחושת מלאות מושלמת... האשה חשה גדושה, ונמלאת סיפוק גם מן התחושה שהיא "מעניינת"- דבר שהשתוקקה אליו בכל לבה למן גיל ההתבגרות... הסובבים מכבדים אותהוגחמותיה נעשות מקודשות, דבר שמעודד אותה להמציא "חשקים".
© כל הזכויות שמורות להוצאת בבל
www.babel.co.il
15טו
דיון
  • מהי החוויה המתוארת בכל אחד משיריה של אנדה עמיר? לאיזה שיר אתם מרגישים קרובים יותר?
  • אילו סימון דה-בובואר הייתה קוראת את השירים של אנדה, כיצד הייתה מגיבה לכל אחד מהם?
16טז
האישה שהיא מקשה לילד – מחתכין את הוולד במעיה, ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו – אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.
If a woman is having trouble giving birth, they cut up the child in her womb and brings it forth limb by limb, because her life comes before the life of [the child]. But if the greater part has come out, one may not touch it, for one may not set aside one person's life for that of another.
17יז
דיון
  • המשנה מקצינה את הקונפליקט העלול להיווצר בין האם לעובר. מה דעתכם על פסיקת המשנה?
19 יט
20כ
דף מספר 5 בסדרה 25 שנה לאלול, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23